רפלקציות אודות מושג ה-"Living Centre" של בובר

Guilherme, A. (2015). Reflxions on Buber's 'living-centre': Conceiving of the teacher as 'the builder' and teaching as a 'situational revelation', Studies of Philosophy of Education, 34, 245-262

כותב המאמר מבסס את טיעוניו על תפיסת תפקיד המורה ומהות ההוראה על תורתו של מרטין בובר (Martin Buber) ובמיוחד על רעיון ה"אני אתה" (I and Thou) שבה. הוא מביא פרשנויות ודיון עיוני תוך הסתמכות על פרשני בובר שונים כדי להבהיר את התפיסה שלו בנושא. אבן יסוד בפילוסופיה החינוכית של בובר היא היחסים הדיאלוגיים המבקשים מאיתנו לגשת לאחר תוך קבלת השוני והייחודי, בפתיחות וללא תפיסות קודמות, תוך בירור מה האחר מביא לעולם. הכותב רואה בכך חלק נכבד בהיבט המעשי של עבודתו של בובר בחינוך.

ניתן לדבר כיום על מעבר מהוראה ללמידה, על תהליך של "learnification", המקדם את הרעיון שהוראה צריכה לעסוק בראש וראשונה ביצירה של סביבות למידה עשירות ובפיגומים המסייעים לתלמידים ללמוד. יש בגישה זו משום תקיפת הרעיון שלמורים יש משהו ללמד את התלמידים, ולתלמידים יש מה ללמוד ממוריהם.

ההשפעה של הקונסטרוקטיביזם ושל הוגים כמו ז'אן פיאז'ה (Jean Piaget), לב ויגוצקי (Lev Vygotsky) וג'רום ברונר (Jerome Bruner) בפרדיגמה זו מוכחת; אולם, כאן עולה השאלה מהו המורה ומהי הוראה, שכן למורה, מעצם הגדרתו, יש מה ללמד לתלמידים, והוא לא רק מי שמאפשר לתהליכי למידה להתקיים. יותר מכך, בגלל הגישה הקונסטרוקטיביסטית וה"למידאות" (Learnification) פרקטיקות הוראה והחלטות מדיניות קיימות מפנות תשומת לב מועטה מידי לחשיבות של "יחסים" ו"מפגש עם האחר", שהופכים להיות תוצרי לוואי רצויים בלבד.

כותב המאמר מבקר את הגישה הקונסטרוקטיביסטית וה"למידאות" ומציע לראות את המורה כ"בונה" קהילייה ואת ההוראה כ"התגלות מצבית" (Situational Revelation). בנוסף, הוא מדבר על הדגשת החשיבות של "יחסים" בתהליך החינוכי. נקודת המוצא של הדיון היא בפסקה, מוזנחת לדעת הכותב, מתוך "אני ואתה" של מרטין בובר שבו הוא דן בחשיבות של "Living Centre" ליצירת "קהילייה אמיתית".

לתקציר המאמר באנגלית

ראו גם:

החינוך כדיאלוג