דרכים בהוראת גמרא – חינוך הדרגתי לקריאה עצמאית
שלזינגר, י' מ', מלמד, י' וריבלין, ש' (2011). "דרכים בהוראת גמרא – חינוך הדרגתי לקריאה עצמאית". תל אביב: מופ"ת, עמ' 272-271
בספרם "דרכים בהוראת גמרא" מציעים המחברים לסיים את שלב ההכנה ללימוד הסוגיה בהצגת שאלה או בהעלאת בעיה שתכוון את התלמידים להתמודדות עם הטקסט. הם מביאים דוגמה של הוראת המשנה "המפריד פירות אצל חבירו אפילו הן אובדין" ומציעים להגיע לקריאת הסוגיה לאחר שהמורה יציג מקרה דומה והכיתה תדון בשאלה כיצד ינהג השומר. בדוגמה אחרת, הוראת המשנה "חולין ומשמשיהן פטורים מן סוכה", מציעים המחברים למורה להציג את סיפור המקרה ולאחר מכן לקיים בכיתה דיון בשאלה כיצד יש לנהוג במצב כזה; לאחר מכן, לקראת הפנייה לגמרא, יכול המורה לשאול היכן יאכלו החולה ומשמשיו בחג הסוכות.
באופן כללי, המטרה היא לחנך את התלמידים ללמוד גמרא באופן עצמאי, ולשם כך ממליצים המחברים על תהליך בן חמישה שלבים:
- קריאה קולית מוטעמת של המורה, ובעקבותיה קריאה של תלמידים שינסו לחקות את ההטעמה של המורה.
- קריאה משולבת של המורה והתלמידים. לדוגמה, המורה קורא את קושיית הגמרא והתלמידים את המקור שעליו מתבססת הקושיה.
- תלמידים קוראים חלקים מהסוגיה בהתאם להנחיית המורה. למשל, המורה יכוון לקרוא קטע מסוים, כגון "קראו מהמילה 'ורמניהו' עד המילה...", ועל התלמידים לזהות באיזה סוג חומר מדובר: בקושיה, בנימוק וכו'.
- התמודדות עצמאית (ביחידות או בחברותות) עם קריאה של סוגיה שלמה, בעזרת דף כותרות (או הגדרות) שהמורה יחלק, כגון: "מימרה", "קושיה", "תירוץ א'", "תירוץ ב'", "דחייה", "תירוץ ג'" ו"מסקנת הגמרא".
- לימוד עצמאי מונחה (או בחברותות) של קטע חדש.
לקריאה נוספת