חינוך רע

תמיר, ע' (2023). "חינוך רע". תלם, גיליון 08

השנים האחרונות מתאפיינות במעורבות גוברת של תעשיית ההיי-טק במערכת החינוך. מערכת היחסים הזו מחלישה עוד יותר את מערכת החינוך ומכפיפה אותה לשיקולים זרים, ומחזקת את תעשיית ההיי-טק שמעצבת את החברה הישראלית ברוחה ובצלמה.

למאמר המלא באתר תלם

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא אי שוויון בחינוך

מאמר זה בוחן את הסוגיות והשאלות הבאות:

1. האופן שבו מנסות חברות הטכנולוגיה להשפיע על מערכת החינוך.
2. השפעות גלויות ונסתרות שלהן על בתי ספר.
3. מדוע מעורבות שחקנים חיצוניים בכלל ותעשיית ההיי־טק בפרט בעת הזאת זוכה לתמיכה ולעידוד באמצעות מדיניות חינוך ניאו־ליברלית, ששמה במרכז תהליכי הפרטה, מיקור חוץ ואוטונומיה למנהלים?
4. מה היתה תרומת הממשלות בשנים האחרונות, ובמיוחד זו של שרי החינוך והביטחון, ליצירתו של הקשר בין חברות היי־טק למערכת החינוך ולחישולו?

הבעייתיות שבטכנולוגיה

הוגי אסכולת פרנקפורט, שהתפתחה במחצית הראשונה של המאה ה־20, איתגרו את התפיסה הרואה בפתרונות טכנולוגיים כאלה המסוגלים לספק מזור לכל חוליי החברה. יתרה מכך, הם האירו במיוחד את הצל האפל המלווה את המוטיבציות האנושיות להמצאות טכנולוגיות ואת השימושים המגוונים הנעשים בהן לדיכוי הרוח האנושית וההומניזם. דוגמה מפורסמת היא המצאת הדינמיט על ידי אלפרד נובל, שהחזיק בדעות פציפיסטיות וצבר הון אדיר מהמצאה שבעזרתה קיווה לקדם פיתוח אזרחי כלכלי, אך הובילה גם להרס ומוות בקנה מידה נרחב. היום ניתן להוסיף לכך את ההתמכרויות, בזבוז הזמן, הקיטוב הפוליטי, הפצת הפייק ניוז והפגיעה בפרטיות שברשתות החברתיות.

עם זאת, לקשר שבינינו ובין חברות הטכנולוגיה ומוצריהן נוספה הערצה חסרת גבולות ליזמי הטכנולוגיה שהקימו אותן, לשיטות העבודה שהונהגו בהן, לתפיסות הארגוניות והחברתיות שקידמו ובעיקר לעושרם האגדי, שנצבר בתקופה של שנים ספורות. כלומר, אנו עדים לתהליך מרתק שבמסגרתו חברות טכנולוגיה, המנכ״לים שלהן ומוצריהן מוטענים בהון סמלי של עליונות תרבותית וכלכלית, שסוכנים חברתיים בשדות אחרים, כמו שדה החינוך, מבקשים קרבה אליו או מחפשים דרך לזכות בו מתוך תקווה שיוכלו להעתיר על עצמם מעט אבק כוכבים ולפתור בסיועו, ולו חלקית, אתגרים ובעיות שמערכת החינוך כשלה בפתרונן במשך השנים.

הקשרים בין חברות הטכנולוגיה הגדולות למערכת החינוך

במישור הגלוי, מערכת החינוך משמשת קַניין ציבורי משמעותי של מערכות מחשוב ותוכנה (תוכניות ״מחשב לכל ילד״ או ״טאבלט לכל ילד״ הן שתי דוגמאות מבין רבות). לכך נוספת ההשפעה הספציפית של חברות ה־EdTech  שהוקמו כדי לייצר ולספק מוצרים שמטרתם היא ייעול תהליכי ניהול ולמידה במערכות חינוך. לשתי מערכות הקשרים הללו ישנן השפעות ברורות על עיצוב אופי הפעולה של מערכות חינוך מול מורים, הורים ותלמידים.

ואולם, מאמר זה מתמקד בהשפעות הנסתרות של חברות הטכנולוגיה על מערכת החינוך. הכותב טוען כי גם אם אלה אינן כוללות סחר־מכר של כסף תמורת מוצרים, יש להן השפעה משמעותית על עיצוב תהליכי החינוך והלמידה בישראל ואף הרבה מעבר לכך. לדבריו, תעשיית ההייטק יוצאת דופן הן ביחס לשחקנים חיצוניים אחרים (למעט הצבא) והן מבחינת השפעתה על עיצוב דמותה של מערכת החינוך ועיצוב תפיסותיהם של אזרחי העתיד.

לחברות הטכנולוגיה יש עניין ורצון להשפיע על האופן שבו תתווך מערכת החינוך לדורות העתיד את מקומן ומעמדן ההגמוני והמיטיב (לתפיסתן) על הכלכלה, התרבות והחברה. במקביל, ברמה הפרקטית, בקרב החברות ניכר רצון לעצב את מערכת החינוך ברוח הערכים ופרקטיקות העבודה של התעשייה הטכנולוגית ולעודד את מערכת החינוך להכשיר יותר ויותר תלמידים שיספקו את הביקושים הגבוהים כיום לכוח אדם בתחום.

בישראל, המעורבות הנסתרת באה לידי ביטוי בעיקר בתוכניות התנדבות שבהן חברות היי־טק משתלבות בשגרת הלימודים של בתי ספר, באמצעות שיתוף פעולה עם עמותות (כמו ״שיעור אחר״) או רשויות מקומיות. הן מספקות הרצאות עובדים וביקורים במשרדי החברה, או תוכניות חניכה שבמסגרתן מוצמדים מתנדבים עובדי היי־טק לתלמידי תיכון ״בעלי פוטנציאל״ ו/או ״מוטיבציה להצליח״. בנוסף, חברות היי־טק מארגנות ימי האקתון לבתי ספר או חונכות נבחרות של תיכונים לקראת תחרויות, כמו אולימפיאדת הרובוטיקה. אבל אין מדובר רק בעבודה עם תלמידים: חברות היי־טק מעבירות ימי עיון, השתלמויות ותוכניות חונכות במשרדיהן גם לצוותי בתי ספר. ברמה המערכתית, למשל, פעלו מנהלי חברות היי־טק כמתנדבים ביוזמת ״5 פי 2״, שהוביל ראש הממשלה נפתלי בנט בהיותו שר החינוך, נועדה להרחיב באופן משמעותי את מספר התלמידים שילמדו מתמטיקה לבגרות ברמת חמש יחידות.

כל הפעילויות נעשו ללא תמורה כספית אך עם אג׳נדה, המשלבת בין הגדלת הרצון של תלמידים להפוך לחלק מתעשיית ההיי־טק בעתיד – בין שבזכות החשיפה לתנאים ולסביבת העבודה בתעשייה ובין שבזכות תמיכה לימודית ל״מתאימים״ שתאפשר להם לעמוד בתנאי הסף להשתלבות – ובין העצמת תחושת המשמעות של עובדי היי־טק. עבור האחרונים, שעות ההתנדבות מעניקות אפשרות לנתינה ומאזנות את סביבת העבודה התובענית והתחרותית שלהם.

ם זאת, נשמעו גם קולות של מנהלים שציינו כי אופן הבחירה של החברות את בתי הספר, הכיתות והתלמידים שעמם רצו לעבוד היה בעייתי, הן מאחר שהן העדיפו בתי ספר במרכז על אלה מהפריפריה והן מפני שהן קיבלו תלמידים בעלי פוטנציאל ומוטיבציה גבוהים בלבד. אותם מנהלים גם טענו כי היה ברור ששיתוף הפעולה עם בתי הספר והתלמידים היה אחרון מבחינת סדר העדיפויות של החברות ועובדיהן. תעדוף כזה בתהליכי המיון של קבוצות חברתיות מבוססות צפוי לשעתק ואף להרחיב את תהליכי האי־שוויון החברתי והכלכלי בשם קידוש התחרות ותחת כסות של עיקרון המריטוקרטיה החברתית והמצוינות האישית.