להתנסות, לטעות, לקבל אחריות

שביט-רז, נ' (ספטמבר, 2013). להתנסות, לטעות, לקבל אחריות. שיעור חופשי, 105, 23.

חשיבה ביקורתית על מערכת החינוך נפרשת בספר שיצא באחרונה בהוצאת מופ"ת – "אחריות לחינוך וחינוך לאחריות" – פרי עטם של ד"ר ג'מאל אבו חסין, ראש הפקולטה לחינוך במכללה האקדמית לחינוך אלקאסמי, וד"ר סמדר גונן המלמדת פילוסופיה באלקאסמי ובמרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצ"ו-חיפה. התמקדות הספר היא בנושא האחריות, כשהטענה המרכזית היא שהנושא – ערך יסוד בחברה דמוקרטית – אינו נדון כראוי במערכת החינוך ולמעשה אף אינו מהווה יעד חינוכי.

קבלת אחריות, קובעים אבו חסין וגונן, כרוכה ביכולת לבחור בין אפשרויות, לצפות תוצאות אפשריות של הבחירות, למנוע תוצאות אפשריות שאינן רצויות, לחשוב בביקורתיות, ולהכיר בכללים הנלווים לכל תפקיד ומעשה של אדם בוגר. לדברי הכותבים, אין במסגרת בית הספר כל ניסיון לחנך לפיתוח של אישיות עצמאית בילד, כדי שיוכל ללמוד מהי אחריות, ואף אין פנאי לעשות זאת. בחינות הבגרות, כביטוי הקיצוני לכך, יוצרות רושם שהן מכינות את הנוער לבגרות, אך בינן לבין הבגרות אין כל קשר.

אבו חסין וגונן מעמיקים את נושא האחריות בתהליך הכשרת המורה ובעבודתו, וקובעים כי לעשייה חינוכית יש תנאים מינימליים, ובלא נכונות של המחנך והמתחנך לא יתחוללו לא שינוי, לא למידה ולא חינוך. כדי ללמוד אחריות מהי, אומרים אבו חסין וגונן, אנו נדרשים קודם כל להיות מסוגלים גם לטעות, להיווכח בתוצאות מעשינו האישיים ולהבין שיש לנו בחירה חופשית. על הילדים לרכוש זאת באמצעות התנסות, אולם מוסדות החינוך לא מאפשרים להם זאת.

חינוך לאחריות, קובעים המחברים, צריך להיות אבן פינה בכל מסגרות החינוך – מגן הילדים, דרך בית הספר ועד למוסדות להכשרת מורים. ההצעה שמציע הספר היא חינוך פרטני לאחריות של אחד לאחד, שיכול להתקיים רק בכיתה שבה נוצר דיאלוג בין המורה לתלמידים ובינם לבין עצמם. "אנו מאמינים שאפשר לחנך לקבלת אחריות בכל תפקיד ותפקיד, זאת אם נעורר מודעות, ביקורת ואוטונומיה אצל התלמיד. או אז, כשייכנס למערכת, הוא יהיה בשל להבנת פעולותיו, שלא יימצאו ביד המקרה או ביד הסמכות המובילה אלא בידיו שלו".