הוראת שואה כאמצעי להכשרת מורים לחינוך לצדק חברתי

Nowell, S.D. & Poindexter, N. (2019). Holocaust education as a path to prepare preservice social studies teachers to be social justice educators. Journal of Social Studies Research, 43, 3, 285-298

עיקרי הדברים:

● מתכשרים להוראת מדעי החברה בחינוך על-יסודי בארה"ב מודים שהידע שלהם על השואה מסתמך בעיקר על הפקות קולנוע הוליוודיות

● מערכי שיעור רבים נוטים להתמקד בקורבנות השואה ובמעלותיהם של חסידי אומות העולם, במקום לחשוף את רשת משתפי הפעולה, הפאסיביות של העומדים מנגד, בנאליות הרוע של הרוצחים ושורשי תופעת האנטישמיות

● כדי לחבר בין השואה לבין אירועים היסטוריים או אקטואליים גיבשו המשתתפים רשימה שכוללת את המהפכה האמריקאית, התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, מחאת ההמנון האמריקאי ועוד

● הוראת השואה צריכה לחשוף את התלמידים לערכים הומאניים ולהניעם לחשיבה ביקורתית

● אפשר לבקש מתלמידים לקרוא ספר שואה ואחר כך להצביע על דמויות העומד מנגד, המורד, הצייתן, הקורבן והתוקף

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא הוראת השואה

הוראת השואה בארצות הברית

למוזיאון הזיכרון לשואה בארה"ב (The United States Holocaust Memorial Museum - USHMM) נמסרה האחריות הפדרלית העליונה לשימור המידע והראיות של זיכרון השואה בארה"ב. למוזיאון חשוב זה שלוש מטרות מרכזיות:

1. לזכור, להזכיר ולהנציח את הקורבנות;

2. לכבד ולהוקיר את השורדים;

3. לוודא כי השואה תשמש כאות אזהרה לדורות הבאים.

מערכת החינוך בארה"ב הינה המנגנון החשוב והיעיל ביותר להגשמת שלושת היעדים הללו. לכן, מוזיאון ה-USHMM מספק למחוזות הלימוד הנחיות, מערכי שיעור וכללים אתיים לצורך הוראת השואה. בתוך כך, בתי הספר ניזונים ממקורות מידע הלקוחים מתוך עולמות האמנות, ההיסטוריה, הספרות, הקולנוע והתיאטרון ומערכי שיעור שחותרים לדון במערך של נקודות מבט: משתף הפעולה, העומד מנגד, הקורבן, התוקף, המציית וכדומה.

הוראת השואה יכולה לסייע לטפח מחויבות אזרחית ולגבש חברה אכפתית, נאורה ואקטיבית. הוראת השואה עשויה לחזק תחושת אמפתיה בקרב תלמידים ולעורר אותם לחשיבה ביקורתית כלפי האופנים בהם אנשים מהעבר חשבו, הרגישו, פעלו, הדירו, הרגו והושמדו. יחד עם זאת, זיכרון השואה עלול לזעזע חלק מן המורים ולגבות מחיר רגשי מהתלמידים (McBride et al., 2014).

מורי מדעי החברה יכולים לנווט את התגובות הרגשיות של התלמידים לתהליכים של התבוננות רפלקטיבית. לשם כך, על המורים להתמצא בחומר, לדעת להוביל דיונים, להדגיש את ההיבטים ההומאניים ולנסות להציג את הדברים בצורה שקולה המקשרת בין אירועים היסטוריים לבין המציאות בהווה. השוואה בין העבר הטראגי לבין ההווה האקטואלי יכולה לקדם אזרחות ראויה, אמפתיה היסטורית, צדק חברתי ומחויבות אתית ומוראלית לחברי המין האנושי (Endacott, 2014).

למעשה, הוראת השואה יכולה להיתפס כאקט פדגוגי דו-כיווני. ראשית, התלמידים מתבוננים בעבר ומקבלים שיעור היסטורי. שנית, הם אמורים לגבש מצפן מוסרי, לפתח אתיקה בינאישית וליישם את הבנותיהם בפעולותיהם העתידיות (Karn, 2012).

מדוע מורים בארה"ב מלמדים על השואה?

מורים נוטים ללמד על השואה דרך מגוון נקודות ראות, כאשר הנפוצה ביותר היא זכויות אדם. הלימודים נעשים תוך הסתמכות על מערכי שיעור היסטוריים, ספרותיים וגאוגרפיים ועל תצלומים, עדויות וסרטי תעודה. השימושים הפופולאריים הבולטים ביותר הם הסרט יומנה של אנה פרנק והספר הלילה מאת אלי ויזל.

שוובר (Schweber, 2011) מפקפק במערכי השיעור האלו משום שהם נוטים להתמקד בקורבנות ובמעלותיהם של חסידי אומות העולם, במקום לחשוף את רשתות משתפי הפעולה, את הפאסיביות של העומדים מנגד, את בנאליות הרוע של הרוצחים ואת שורשיה של תופעת האנטישמיות. לא בכדי, מוזיאון ה-USHMM מציע לשלב בין נרטיבים אישיים לבין פרספקטיבה גלובאלית, מדינית, לאומית והיסטורית.

מהוראת שואה לצדק חברתי

ככלל, הכשרה להוראה צריכה לכלול מערכי שיעור העוסקים בסובלנות, צדק חברתי, קבלת האחר, שוויון ומוסר. אולם, באקלים האקדמי הנוכחי, שבו סטודנטים נאלצים להתמקד בבחינות, ציונים ושינון חומר, נותר מעט מקום לחשיבה רפלקטיבית ולדיונים מעמיקים באחריות אזרחית, בריונות, גזענות, חמלה, רב-תרבותיות ודילמות אתיות נוספות שעלולות לצוץ במהלך הקריירה (Allan, 2010).

מתודולוגיה

בוצע מעקב אחר 16 סטודנטים לתואר שני בהוראת מדעי החברה באוניברסיטה במרכז-מערב ארה"ב. כחלק מהדרישות לקבלת התואר, הסטודנטים הללו השתתפו בקורס סמסטריאלי בנושא הוראת השואה שבו נדרשו להגיש מטלות כתובות (שנותחו בקפדנות על ידי החוקרים) ולבצע את המשימות הבאות:

● לכתוב את כל מה שידוע להם על השואה;

● לקרוא חמישה ספרי שואה;

● לבקר במוזיאון שואה או במרכז תרבות יהודי;

● לשמוע הרצאה מאת מנהל מוזיאון שואה;

● להכין מערכי שיעור בהוראת שואה לתלמידי חטיבה ותיכון;

מגבלות

אוכלוסיות המחקר לא הייתה מגוונת מבחינה תרבותית ונחשבה להומוגנית (14 מתוך 16 המשתתפים היו לבנים.). עובדה זו יכולה הייתה להטות את דפוס חשיבתם ומידת הזדהותם עם עוולות של אפליה, צדק חברתי ורב-תרבותיות.

על עיוורון היסטורי

ניתוח המטלות שהגישו המתכשרים להוראה חשפו חוסר ידע קריטי בהבנת המאורעות ההיסטוריים שהובילו לשואת העם היהודי. חלק מהמטלות אף ביטאו ידע שטחי בנוגע לעובדות חשובות, אירועי מפתח והשלכות.

לצורך ההמחשה, 13 מתוך 16 המתכשרים ציינו את אדולף היטלר וראשי המפלגה הנאצית כמוציאים לפועל. אבל, מומחי מוזיאון ה-USHMM מקפידים שלא לייחס את האשמה כולה להיטלר ופקודיו. לא כל שכן, חשוב להבהיר לדורות הבאים את תפקידם המכריע של מצביעי ותומכי המפלגה הנאצית, כמו גם המצייתים והאזרחים שעמדו מנגד והכשירו את הקרקע עבור הטרגדיה הרצחנית. לא זו בלבד, המתמחים לא ידעו שגם פיסחים, צוענים והומוסקסואלים נרדפו והושמדו באותן שנים והודו כי מקורות הידע שלהם על השואה הסתכמו בסרטים הוליוודיים כמו "הנער בפיג'מת הפסים" ו"הפסנתרן".

אולם, בעזרת מגוון המשימות שהוטלו על המשתתפים לאורך הקורס, הם הצליחו להשלים מידע חשוב ולצבור ביטחון להעביר את התוכן לתלמידים. בהקשר זה, צוטט אחד המשתתפים: "למרות שאני מכיר את השתלשלות האירועים ואת הדמויות הראשיות, אני לא מרגיש שאני איחשב לדמות סמכותית בעיני תלמידיי. לכן, אני מנסה ללמוד את פרטי הפרטים, את התחושות של האסירים במחנות, את החוקים שהיטלר הצליח להעביר ואת ההרס שהותירה מלחמת העולם השנייה".

מלחמה של אחרים

על אף שהקורס נועד להכשיר את הסטודנטים לחנך לצדק חברתי, ניכר היה כי רובם התקשו להזדהות עם ההיסטוריה של העם היהודי. נדמה היה שכדי לאמץ ולהנחיל רעיונות ומידע באופן עקבי וסוחף, על המידע להיות תואם למערך האמונות והחוויות של האדם. אחרת, באופן מודע או לא-מודע, עלול האינדיבידואל להתנגד או לדחות את הרעיון. הרי, אף אחד לא משתוקק להיכנס למלחמות של אחרים.

הנחתם של המחברים היא שהמורים לעתיד (בשל היותם לבנים הגרים בערים פרבריות במרכז-מערב ארה"ב) לא סבלו מאפליה על רקע גזעי ולא חוו אי צדק קולקטיבי. לבטח, אירועי שואת העם היהודי אינם בוערים בדמם. לכן, הם צפויים לא לחוש הזדהות עם הנושא ולא לרצות ללמדו. ואם הם ניגשים לנושא בחוסר רצון, אזי שאיכות ההוראה צפויה לצנוח.

יציקת העבר לתבנית פדגוגית

המתמחים הצליחו להכין מערכי שיעור מעניינים, רציניים וראויים. כמעט כל השיעורים כללו פעילויות בהובלת תלמידים. לדוגמה, כתיבה רפלקטיבית (כתבה לעיתון או מבזקים לחדשות), פרויקטים יצירתיים (כמו פוסטרים, ציורים, קולאז'ים ושירה), חלוקה לקבוצות דיון, עריכת מחקרים והגשת מצגות. במקביל, המורים נעזרו בקטעי וידיאו, עדויות מצולמות של ניצולי שואה והרצאות וביקשו מתלמידים לקרוא ספרי שואה, כמו "גנבת הספרים" מאת מרקוס זוסאק. לאחר קריאת הספר, התלמידים נדרשו להצביע על דמויות העומד מנגד, המורד, הצייתן, הקורבן והתוקף. זאת ועוד, הוצע להשוות בין חוקים שפורסמו בגרמניה הנאצית לבין חוקת ארה"ב ולדון באתגרים של חיים בממשל דמוקרטי.

עם זאת, רוב המתמחים דיווחו על קושי לקשר את השואה לאירועים היסטוריים או אקטואליים אחרים ומעטים היו מערכי השיעור ששילבו דיונים באירועים מההווה הגועש. כמענה לכך, קבוצת החשיבה של הסטודנטים גיבשה רשימה של אירועים אופציונאליים:

● המהפכה האמריקאית (1783-1765);

● התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח (1968-1955);

● רצח העם ברואנדה (1994);

● מדיניות ההגירה לארה"ב (2012-1940);

● רצח העם בדארפור (2009-2003);

● האביב הערבי (2012-2010);

● מחאת ההמנון בליגת הפוטבול האמריקאית (2017-2016).

במקביל, מתוך כוונה להניע את התלמידים להרהר ביחסי הכוחות החברתיים-לאומניים ששררו באירופה באותה תקופה, חיברו המתכשרים שאלות לדיון כיתתי:

1. האם לדעתך רצח עם יכול להתרחש בארה"ב כיום?

2. מה באפשרותך לעשות כאזרח כדי למנוע מאורעות כאלו?

3. האם סוגיות של צדק חברתי גורמות לך חוסר נוחות?

4. האם סוגיות של צדק חברתי הן מעבר לשליטתנו?

סיכום

הדיון באירועים, בסוגיות, בשאלות המורכבים המוזכרים לעיל יכולים לאפשר לתלמידים להתוודע לרעיונות הומאניים, כמו גם להיחשף לתפיסות פוליטיות מורכבות, מעוותות וחשוכות. כמו כן, באמצעות הוראת השואה יוכלו התלמידים לקיים דיונים פילוסופיים במושגים חשובים כמו: אומץ, אפליה, אקטיביזם, דיקטטורה, לחץ חברתי, קונפורמיות, מרי ומנהיגות.

רשימת המקורות

Allan, J. (2010). The inclusive teacher educator: Spaces for civic engagement Discourse. Studies in the Cultural Politics of Education, 31, 4, 411-422

Endacott, J.L. (2014). Negotiating the process of historical empathy. Theory Research in Social Education, 42, 1, 4-34

Karn, A. (2012). Toward a philosophy of Holocaust education: Teaching values without imposing agendas. The History Teacher, 45, 2, 221-240

McBride, B., Haas, M. & Berson, Y. (2014). Teaching the holocaust at a distance: Reflections from the field. Social Studies Review, 51, 1, 18-30

Schweber, S. (2011). S. Holocaust education. In: H. Miller, L.D. Grant, & A. Pomson (Eds.). International handbook of Jewish education. (Pp: 461-479). London: Springer