סקירת ביקורת על הספר "חינוך, דמוקרטיה ופיתוח: האם חינוך תורם לדמוקרטיזציה במדינות מתפתחות?"

Hantzopoulos, M. (2013, May 3). Review of the book Education, democracy, and development: Does education contribute to democratization in developing countries? Teachers College Record. Retrieved May 12, 2013, from 

מחברת סקירת הביקורת: Maria Hantzopoulos

מהם הקשרים בין דמוקרטיה, פיתוח וחינוך? אילו סוגי חינוך הם המתאימים ביותר כדי לפתוח ערכים והתנהגויות דמוקרטיים? כיצד בתי ספר וכיתות שונים במדינות מתפתחות מאורגנים לקידום ערכים דמוקרטיים אלו בבתי הספר? האם חינוך מוביל בפועל לדמוקרטיזציה במדינות מתפתחות? האם זה כלל אפשרי לשנות פרקטיקות חינוכיות סמכותיות מושרשות לכיוון דמוקרטי יותר על בסיס רווח יותר?

בספרם "חינוך, דמוקרטיה ופיתוח: האם חינוך תורם לדמוקרטיזציה במדינות מתפתחות?" מציבים המחברים את השאלות המקיפות הללו כדי לחקור את האפשרויות, המתחים ושלל הגילויים של היחסים שבין חינוך, דמוקרטיה ופיתוח, בייחוד במדינות 'מתפתחות'.

בעוד שמרבית הספר דן בשאלות אלו תוך שימוש בראיות מ"נקודת מבט גאוגרפית רחבה על חינוך ופיתוח פוליטי דמוקרטי", המחברים מציגים גם חקר מקרה מעמיק של דרום אפריקה כדי להדגים את הדרכים שבהם שינוי חינוכי ופוליטי לובש צורה במדינה המתמודדת עם "עבר אפרטהייד סמכותי, תפקיד החינוך במאבק נגד האפרטהייד, והניסיון הגלוי להשתמש בחינוך ככלי לדמוקרטיזציה בעידן פוסט-אפרטהייד" (עמ' 8-7).

הספר מאורגן כך שכל פרק מעיין בתת-נושא ספציפי ובטיעונים הקשורים לדמוקרטיה, פיתוח וחינוך, המסתכמים בחקירה מלאה של השאלה האחרונה של כותרת הספר. הפרק הראשון, לדוגמה, ממקם את הטקסט הרחב יותר בדיונים הנסובים סביב היחסים שבין פיתוח לבין דמוקרטיה. בעוד שהמחברים מכירים בדרכים הנורמטיביות שבהן עוצב הפיתוח באופן גלובלי, הם תומכים בסופו של דבר בדמוקרטיה כאמצעי לפיתוח כלכלי וחברתי.

הפרק השני מבהיר את הדיונים ההיסטוריים והפילוסופיים אודות היחס שבין בית הספר לבין חברות פוליטי. בהסתמך על מספר דוגמאות על פני קווים גאוגרפיים, המחברים שופכים אור על האופן שבו בתי ספר יכולים לשמש כאתרים של הגמוניה ושליטה פוליטית, כלכלית וחברתית, גם במה שעשויים להיתפס כהקשרים דמוקרטיים וגם כבלתי-דמוקרטיים.

בהסתמך בעיקר על עבודותיהם של ג'ון סטיוארט מיל (John Stuart Mill), ג'ון דיואי (John Dewey) ופאולו פריירה (Paulo Freire), המחברים מתארים את הדרכים שבהם גישות דמוקרטיות ללמידה עשויות לטפח עמדות ומיומנויות ספציפיות הקשורות לדמוקרטיה ולבניית שלום. הם מכירים בכך שהחינוך לבדו אינו בהכרח מקדם את המיומנויות הללו (תוך ציון דוגמאות כגון גרמניה הנאצית ורואנדה), ועל כן הם מניחים את היסודות כדי לחקור באופן ספציפי כיצד עשוי להיראות חינוך לדמוקרטיה.

הפרק השלישי, לפיכך, עוסק ברעיון זה בצורה נכונה יותר, בהתייחסותו לדרכים שבהם כיתות ובתי ספר מאורגנים בהתאם לקווים דמוקרטיים במגוון של מדינות 'מתפתחות'. זהו פרק תיאורי במידה רבה המספק אפיזודות (הכוללות בתי ספר באקוודור, בוליביה, הודו, ניגריה והפיליפינים, כמו גם אחרים) לגבי האופן שבו בתי ספר במדינות מתפתחות עוסקים בפרקטיקות דמוקרטיות, כוללות וממוקדות בילד, גם במסגרת בית הספר כולו וגם בכיתה היחידה. המחברים מבהירים גם אזכורים מפורשים לדמוקרטיה במסמכי מדיניות חינוכיים, ומראים את המעבר הדיסקורסיבי מסיפוק חינוך גרידא לקישור גלוי של חינוך לדמוקרטיזציה.

בפרק הרביעי המחברים מתחילים לעסוק באופן ביקורתי יותר עם המכשולים, המחסומים והאתגרים ליישום פרקטיקות דמוקרטיות בבתי ספר. בייחוד, הם חושפים כיצד הדמוקרטיה מתרחשת במדינות בעלות מסורות סמכותיות קולוניאליות עמוקות, היכן שבירוקרטיה, אתוס בית-ספרי היררכי, פרקטיקות דיסציפלינריות חמורות, שיטות של "תפיסת הבנקאות של החינוך" אשר מקודמות לעיתים קרובות באמצעות הכשרת המורים, ותרבויות פוליטיות ארוכות יותר מתנגשים לעיתים קרובות עם הערכים המקודמים על ידי חינוך דמוקרטי. המחברים ממחישים שוב את הטענות הללו באמצעות דוגמאות מרחבי העולם.

עניין זה מוביל לחקר המקרה המפורט יותר של דרום אפריקה בפרק החמישי, ותפקיד החינוך ביחס להתפתחות הפוליטית דמוקרטית פוסט-אפרטהייד של מדינת הלאום. כפי שהומחש בדוגמאות רבות אחרות בפרקים הקודמים, חקר המקרה מראה באופן אמפירי שקיימים סתירות ומתחים בגילום סוג כזה של חינוך בדרום אפריקה, ושכאשר קיימת הבטחה, קיימת גם אכזבה, ולעיתים גישות לחינוך דמוקרטי רק הנציחו עוולות חברתית יותר מאשר פתרו אותן, בייחוד לנוכח אלימות ישירה ומובנית כה גדולה. בעוד שהמחברים עוסקים בביקורות אלו, הם קוראים לצורה של 'אופטימיזם מצומצם' שהוא ספציפי יותר לגבי המטרות של יוזמות חינוכיות דמוקרטיות.

באופן כללי, היקף הספר הוא מרשים, ובדרך מסוימת, המספר הרב של האנקדוטות וחקרי המקרים מספקים ראיות ולגיטימיות לטיעונים רבים של המחברים. יחד עם זאת, מחברת הסקירה מציינת כי היא הרגישה המומה במקצת מהמספר העצום של הדוגמאות, ותמהה אם הדבר עלול לפעול כהסחת דעת עבור הלכידות הכללית של הספר. היא מוסיפה כי כחוקרת איכותנית, היא בדרך כלל מעריכה עושר של נתונים תיאוריים; אולם, היא הייתה מעדיפה מספר מועט יותר של דוגמאות של חקרי מקרים קטנים יותר, עם נתונים ספציפיים לקבוצה נבחרת של בתי ספר או מדינות.

יחד עם זאת, הספר מאגד אוסף רחב של מקרים של חינוך דמוקרטי, והוא ודאי מקור מופתי לאלו המעוניינים להתמצא יותר בנושאים אלו. במובן זה, הוא ודאי מקור מומלץ מאוד וחיוני עבור אלו העוסקים במחקר על ובפרקטיקה בבתי ספר דמוקרטים.

קישור לספר באמזון:

הסיכום נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממכון מופ"ת

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?