מסתכלים על חצי הכוס המלאה

שרף, ר' (ספטמבר, 2013). מסתכלים על חצי הכוס המלאה. שיעור חופשי, 105, 24.

מה ההורים רוצים עבור הילדים שלהם? הפסיכולוג היהודי-אמריקאי פרופ' מרטין סליגמן (Martin Seligman) מספר כי כאשר שאל את השאלה הזו קיבל את התשובות המתבקשות: בריאות, מימוש, ביטחון עצמי, משמעות, אושר ורווחה נפשית. ואולם, בתי הספר מתמקדים בפיתוח תחומים אחרים: משמעת עצמית, עמידה בזמנים, הצלחה בבחינות וחשיבה ביקורתית. בעולם ההישגי והתחרותי של ימינו, הערכים והכישורים הללו אכן חשובים, אך לא די בהם. תפקיד מערכת החינוך הוא לראות את התלמיד כאדם שלם ולהכין אותו לחיים במובן הרחב של המלה. אם כך, מדוע היא מתעלמת מהכישורים שהורים מחשיבים כחיוניים לאושרם של ילדיהם?

פנינית רוסו-נצר, דוקטורנטית לייעוץ, מרצה ומנחה לפסיכולוגיה חיובית, טוענת כי רבים אינם מאמינים שאפשר ללמד את המיומנויות האלה בבית הספר. ואולם, מחקרים מראים שגישה זו אינה נכונה. מחקר מטה-אנליזה רחב היקף שבחן ממצאי 51 התערבויות לקידום רווחה נפשית (פעילויות מכוונות לטיפוח רגשות, פרשנות והתנהגות חיוביים) בקרב יותר מ-4,200 תלמידים, הראה שעיסוק ברווחה נפשית במסגרת הבית-ספרית מגביר את רמת הרווחה הנפשית וההסתגלות, ואף מפחית או מונע סימפטומים של דיכאון וחרדה – בעוד שהתערבויות שהתמקדו במיגור הדיכאון בלבד לא עשו זאת.

סיבה נוספת לצמצום המיומנויות הנלמדות היא האמונה המוטעית שהצלחה חומרית תביא אותנו לרווחה נפשית, משמעות ואושר – אף שמחקרים רבים מראים שההפך הוא הנכון. רוסו-נצר מסבירה זאת בתיאוריית ההסתגלות ההדוניסטית, "שלפיה בני אדם מסתגלים במהירות לשינויים גופניים או חושיים, חיוביים או שליליים. כך, שינויים כמו זכייה בלוטו, קידום בעבודה או ניתוח פלסטי יוצרים השפעה זמנית בלבד על רמת האושר שלנו. לעומת זאת, אנשים שהם מאושרים יותר – וזה משהו שאפשר ללמד בבית הספר – מצליחים יותר בקריירה, הם יצירתיים יותר, הבריאות הנפשית והפיזית שלהם טובה יותר, הם חסינים יותר בפני מחלות ומשיגים תוצאות טובות יותר ברמה החברתית והלימודית".

בשלהי שנות ה-90, כשעדיין כיהן כנשיא אגודת הפסיכולוגים האמריקאית (APA), ייסד פרופ' סליגמן תחום שנחשב אז חדשני ופורץ דרך: פסיכולוגיה חיובית. אופטימיות, הוא טען, אפשר ללמוד – ומי שילמד אותה בגיל צעיר, יפתח חוסן נפשי שישרת אותו בכל תחומי החיים. "הרעיון של סליגמן היה שהפסיכולוגיה אמנם הצליחה בחקר ההיבטים השליליים של בני האדם (חולי נפשי, טראומה ופתולוגיה), אבל לא נתנה מספיק את הדעת למה שגורם לאנשים להרגיש טוב, ומה נותן לנו משמעות ותקווה", מסבירה רוסו-נצר. או במילים אחרות, מה יוצר חיים הראויים לחיותם.

כיצד הנושא מתקבל במערכת החינוך? לדברי נצר-רוסו, "יש פתיחות גדולה, רצון ונכונות להעמיק וליישם. כיום מבינים שחשוב להכניס את העקרונות האלה לבתי הספר, כדי להעניק לתלמידים משאבים ולהרחיב את מיומנויות ההתמודדות שלהם, ובית הספר – כמקום שבנוי על טקסים וריטואלים – הוא מקום מצוין לאמץ את הכלים של הפסיכולוגיה החיובית ברמה היום-יומית".

"בעבודה שלי, גם עם סטודנטים שכבר עובדים בשטח עם אוכלוסיות לא קלות, למדתי שהכי חשוב לעבוד קודם כל התפישות של פרח ההוראה, או של המורה עצמו. כי אם זה לא שוקע אצלו – זה לא יעבור הלאה לתלמידים. המורים נתונים תחת עומס אדיר. אם זה נתפס בעיניהם כעוד מטלה, משהו שצריך לעשות עליו V – זה לא יעשה את העבודה. כשמבינים את הכוח של הפחתת השלילי והעצמת החיובי בחיים, ועושים את זה לאורך זמן, זה פשוט עובד. חיוביות, כמו שליליות זה מדבק".