מחקר פעולה וכתיבה אקדמית: שיחה בין שני מתדיינים

מקור וקרדיט:
Winter, R., & Badley,, G.(2007). Action research and academic writing: a conversation, Educational Action Research, 15(2), 253-270.
מילות מפתח: כתיבה אקדמית, מחקר פעולה,
המאמר תורגם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת
 
מתדיין ראשון( Winter, R)
 
מחקר פעולה כצורה/אופנות (mode) של יחסים
מחקר פעולה מערב סוג מסוים של רלבנטיות, ניסיון להשיג ידע ולהשיג השפעה על החיים המעשיים ולקיים חקר של התהליך המעשיר את מה שאנו עושים ולא רק את מה שאנו יודעים.
אנו חיים בעולם הנשלט ע"י מטרות כמותיות ופעולות ממוינות, הנכפים מגבוה ונוטים לכן לפגוע בחופש העובד לחקור ולפתח את עבודתו בדרך אוטונומית למשל באמצעות מחקרי פעולה. במקרים רבים מחקר פעולה קשה בהיותו מעורר התנגדויות מצד סטודנטים ואנשי אקדמיה או מנהלים ארגוניים. המתדיין טוען לכך שמחקר פעולה הוא מחקר בעל "עניין נעלה" (noble cause) (Winter, 2006) שיש בה שלושה היבטים:
א. מחקר פעולה: ידע ועבודה – חייבת להתקיים דיאלקטיקה בין הערך שעבודה יוצרת עבור אחרים לבין הערך שהתרומה לאחרים יוצרת לעובד/ עצמו. עצם העיסוק במקצוע יוצרת תחושה כללית של התקדמות ושל מומחיות מצטברת. בראשית הדרך הדבר קורה באורח טבעי, ולאחר מכן- יש להישמר מפני מצב שבו תהליכי רפלקציה וקבלת החלטות הופכים להרגלים. מחקר פעולה הוא מרכיב אינהרנטי של כל פעילות בעבודה ובאמצעותו ההבנות מעמיקות ונחשפות וניתנות לשיתוף ולבחינה גם עם אחרים. מחקר פעולה משמר תהליך של "עבודה כהפקה/כיצירה". זהו מעגל של מעקב עצמי המתבצע ע"י קבוצות של עובדים ושותפים אחרים למטלה ומבטיח קיומן של הזדמנויות מתמידות לצמיחה של העובדים עצמם, של המטלות ושל המודעות לגופי ידע רלוונטיים. גופי הידע משמעותיים לא רק כעומדים בפני עצמם אלא גם כקיימים למען הערכים הקשורים למקצוע, ויש בהם כדי לקיים צמיחה רגשית ורוחנית של המתוודעים אליהם. מחקר פעולה ממוקד בדיוק בכך.
ב. מחקר פעולה: מבנה ויחסים ארגוניים - לרוב מסגרות ארגונית אינן מקיימות הזדמנויות יצירתיות לצמיחה; הן לרוב מבנים היררכיה הדורשים ציות ויוצרים אילוצים ולחץ, דרישות ופיקוח ולוחות זמנים עמוסים. תחושת העובדים בארגון היא שאין להם אפשרות למצות את ערכיהם, והעבודה הופכת לפעילות כפויה שמטרותיה ותוצריה "שייכים" לאחרים ולא לעובד עצמו. בהקשר זה מחקר פעולה חשוב, שכן הקונפליקטים, הדילמות והסתירות המתקיימים בארגונים יוצרים מרחב רגשי, אינטלקטואלי ופוליטי לתהליך של חקר, הבוחן את אי-ההתאמה התמידית המתקיימת בין "הערכים" של העיסוק והעוסק לבין הפעילויות הממשיות בארגון. מחקר פעולה בהקשר זה צריך לחפש אפשרויות חדשות כדי להיחלץ ממצב של אי-שביעות רצון, ולהתבצע ע"י אנשים מתוך הארגון ולא ע"י חוקרים חיצוניים.
ג. מחקר פעולה:mode כללי של יחסים חברתיים – כדי להכניס שינוי אמיתי ורדיקלי בארגון יש לבנות תהליך המפעיל/היוצר את התוצר המיוחל. יש גם לתת את הדעת למגבלות של חשיבה "אוטופית", שמפרטת חזון לעתיד מבלי להציב דרכים להשיגו או להתקדם אליו. זהו מקום מתאים ביותר להפעלה של עקרונות מחקר פעולה. עצם המעורבות במחקר פעולה הקשורה או אף צומחת מהניסיון של עבודה בארגונים, יכולה להיתפס כ"מיקרוקוסמוס" שבו ערכים כרגישות, חמלה, סבלנות, אומץ, יושר ועוד ניתנים לניסוי בהיקף קטן.
לסיכום, מחקר פעולה אינה רק אסטרטגית לניהול מחקר חברתי, אלא בו בזמן זוהי דרך של מעורבות בחזון חברתי בקנה מידה קטן. למחקר הפעולה יש פוטנציאל לא רק ביחס למקומי ולייחודי אלא גם כאחד מהצעדים שמסוגלים להתניע את מסע אלף המילין של האנושות.
הצעות לקריאה :1985 McIntyre ו- Sangarakshita,2000
 
מתדיין שני ( Bradley, G.)
האם כתיבה אקדמית היא צורה של מחקר פעולה?
השאלה הנשאלת היא אם כאשר אנשי חינוך כותבים, במיוחד על מדיניות ומעשה, הם תופשים את הכתיבה כתהליך חקר המכוון להעשיר את המעשה החינוכי? האם כתיבה אקדמית עשויה אף היא להיחשב כ"ענין נעלה" כנ"ל? בתוצרי הכתיבה - ספרים, מאמרים, דוחו"ת ועוד - כותבים שואפים להציב עצמם כאנשים בעלי ערך, ליצור ערכים ואף להשתנות ולצמוח, למצב את הכתיבה לא כ"עשיית עבודה" בלבד.
גם כתיבה אקדמית, כמחקר פעולה, יוצרת טקסטים והצעות לפעולה הנותנים לפרט ולחברה הזדמנויות לצמוח חברתית ואישית ולפתח מודעות לידע קיים.
כתיבה אקדמית היא הזדמנות יצירתית לצמיחה בתנאי שהיא חופשית מאילוצים מוסדיים או שיטתיים, ומבטאת ניתוח רפלקטיבי וחדשנות. היא תיחשב ל"עניין נעלה" כמחקר פעולה לעיל, אם היא אינה רק ביקורת על אופי הידע אלא גם על הארגונים שבהם הידע מיושם/מוחל.
כתיבה אקדמית טובה מקיימת רפלקציה ביקורתית על האמצעים והמטרות של החינוך. עליה להעמיד את הארגונים החינוכיים המודרניים, המדגישים היבטים של מינהל, המעריכים יעילות ואפקטיביות, מצוינות וביצועיות מעל הכול, לבחינה ביקורתית.
כתיבה אקדמית הניזונה ממסורת פרגמטיסטית שרואה בדמוקרטיה, בחופש, בצמיחה, בצדק חברתי ובסובלנות ערכים חשובים יותר מהצרכים החיוניים של צרכים ארגוניים(למשל, דיואי) ניתן ויש לראות כחקר, כחיפוש מתמשך אחר רעיונות פעולה חדשים (Barnett,1997) (בשונה מהטיעון לעיל שאנשים פרגמאטיים מחשיבים רק ערכים כמצוינות וכביצועיזם ומתכחשים לאחרים).
כתיבה אקדמית שונה ממחקר פעולה בכך שפרויקט של כתיבה עשוי לתאר דגם של שינוי רדיקלי, להציע חידושים מסוימים אבל לא לכונן אותם. כותב פרגמטיסט יכול רק לקוות שהצעה כזו או אחרת לשיפור תצליח טוב יותר מהקיים (זאת בשונה ממה שניתן להשיג במחקר פעולה).
בכתיבה אקדמית טובה, בדומה למחקר פעולה, ה"טוב" משמעותו תמיכה ושימוש במגוון של ערכים דמוקרטיים וליברליים ופרקטיים כמו אוטונומיה, שוויון, חופש ועוד. על כותבים לחלוק במידע עם אחרים ביושר, לקרוא מה שאחרים כתבו כדי ללמוד מחוכמתם, לנתח ולהרהר על עבודתם כדי ללמוד מכך ולסכם את הכתיבה טנטטיבית תוך העלאת רעיונות ושאלות לבירור נוסף.
כתיבה אקדמית טובה היא הזדמנות לרפלקציה על ההתנסות שלנו ושל אחרים מתוך רצון להעלות הצעות שימושיות לצמיחה ולשינוי עתידיים;היא בעצם שיחה בהתפתחות (Bakhtin,1984).
בדומה לטיעון של הדובר הראשון גם כתיבה אקדמית מעודדת ערכים כמו כבוד ונדיבות לשונה, המשוקעים ברעיונות הומניסטיים ופרגמאטיים של היגיון וסובלנות (Bradley, 2005).
לסיכום, האם כתיבה אקדמית היא צורה של מחקר פעולה?
לדעת הכותב כן. יש משותף בין מחקר פעולה לבין כתיבה אקדמית. שניהם מעוניינים בחקר וברפלקציה על מדיניות ומעשה חינוכיים עם מבט לשינויים ולשיפורם. אלה שני תהליכים שיש בהם מעקב-עצמי המקדם צמיחה, שניהם מסייעים לצמיחת הידע העצמי, הידע המוסדי והידע החברתי והפוליטי בכלל.
האם כתיבה אקדמית טובה היא "עניין נעלה"?
לדעת הכותב כן, בעיקר אם היא נעשית תוך ביקורת סוקראטית של הידע שיש לנו ושל המרחבים המוסדיים שבהם הוא נוצר. כך גם כאשר היא משקפת בצורה ביקורתית את האמצעים ואת המטרות החינוכיים מבלי להפריד ביניהם, שכן ערכים המשוקעים באחד משפיעים על האחר.
 
תשובת מתדיין ראשון – התשובה, בעיקר בהתייחס לעניין הפרגמטיזם, בטאה "אנרגיה של אי-הסכמה". כתיבה היא תהליך שבו שני נדבכים: האחד- ניסיון הכותב להביא ולכפות(בדרכי שכנוע) את דעתו והוא עובד קשה כדי להיות משכנע בטיעוניו; השני – הכרה של הכותב שהדפוס שיצר נועד לשמש "חומר גלם" לדפוסי החשיבה של הקוראים. כך שכתיבה דורשת רמה משמעותית של אנוכיות ובו בזמן – מידה גדולה של ענוה.
אחת הסכנות העלולות להתקיים בכתיבה "אקדמית" היא שהלחצים התחרותיים שלה מובילים את הכותבים להשתמש בטיעוניהם ובעדויות שאספו לא כצעדים בשיח אלא ככלי נשק להתקפה ולהתגוננות, כאילו שהאמת בידיהם בלבד.
 
תשובת מתדיין שני - כמה תובנות בעקבות הדברים:
  1. ההבחנה שכתיבה אקדמית כוללת פעולה ומחקר היא טובה יותר מהתשובה שניתנה קודם לכן, שכן בכתיבה יש גם חיפוש אחר הצעות לפעולה אם כי לא הצעות למימוש ולבחינה.
  2. כתיבה שהיא הבהרה-עצמית מסייעת לאחרים להבין וללמוד בכך שהם יכולים לדבר על מה שנכתב, להגיב על כך.
  3. רבים מאיתנו הכותבים עלולים להיות אנשים אנוכיים המשלים את עצמם עד כדי כך שעורכים ושופטים צריכים לרסנם כדי להגן על קהל לא חשדן. עלינו לשאול עצמנו על כך כל הזמן.
  4. כשם שחוקר במחקר פעולה מנסה להכניס סדר כלשהו בכאוס שלפניו, כך גם הכותב – בעת שהוא בוחר נושא לכתיבה או שאלה לבחינה. איסוף של רעיונות והתנסויות לכלל דפוס הרמוני מתקיים בכתיבה כמו גם במחקר פעולה. בכתיבה מתקיים גם ההיבט של פרשנות ביקורתית.
  5.  "אנרגיה של אי-הסכמה" מאפשרת פרגמטיסט ביקורתי כמוני(המתדיין השני) להשתמש ב"חומר הגלם" של טקסט שמישהו כתב כמשפיעה על חשיבתי ותגובותיי. מידה של אגרסיה משועשעת מותרת בין חברים ביקרתיים, אך לא כן עמדה אגרסיבית מדי.
  6. הציפייה מכותבים, ובהם כותבים אקדמיים, לראות במה שהם כותבים תרומה לשיח ולא כניסה לתחרות היא ציפייה מאוד מוצדקת. ראוי שכותבים יהיו מונעים ע"י כתיבה, כתיבה מחדש, כתיבה-על או כתיבה ביחס לכתיבה אחרת ויצליחו לראות "כתיבה כמרשה, כתיבה כמאפשרת וכתיבה כמתחילה צורות אחרות של תפישות והתנהגות אנושיות" (Said,1975).
 
לסיכום, שאלות לדיון נוסף:
האם אחרים, חוקרי פעולה וכותבים, מזהים אף הם דמיון בין שתי הפעולות הללו?
האם הם יסכימו שכתיבה אקדמית היא גם "פעולה" וגם "מחקר"?
האם הם חושבים על מחקר פעולה ועל כתיבה אקדמית כעל חברים שונים במשפחה מורחבת של פעילויות חקר?
האם הם רואים מחקר פעולה וכתיבה אקדמית כ"עניינים נעלים" במונחים שהוצגו בדיון?
ביבליוגרפיה
Bakhtin, M. (1984). Problems of Dostoyevsky's poetics, Minneapolis, MN & London, University of Minneapolis/
Bradley, G. (2005). Against fundamentalism, for democracy: towards a pedagogy of tolerance in higher education, Teaching in Higher Education, 10(4), 407-419.
McIntyre, A. (1985(. After virtue, London: Duckworth.
Said, E. (1975). Beginnings: intention and method, New York, Basic Books.
Sangarakshita, (2000). What is the sangha? Birmingham: Windhorse Publications.
Winter, R. (2006).Action research as a mode of relationship, paper presented to the Work Research Institute, Oslo
 
 
 
מה דעתך?

ביבליוגרפיה
Bakhtin, M. (1984). Problems of Dostoyevsky’s poetics, Minneapolis, MN & London, University of Minneapolis/
Bradley, G. (2005). Against fundamentalism, for democracy: towards a pedagogy of tolerance in higher education, Teaching in Higher Education, 10(4), 407-419.
McIntyre, A. (1985(. After virtue, London: Duckworth.
Said, E. (1975). Beginnings: intention and method, New York, Basic Books.
Sangarakshita, (2000). What is the sangha? Birmingham: Windhorse Publications.
Winter, R. (2006).Action research as a mode of relationship, paper presented to the Work Research Institute, Oslo
 
 
 

    אשמח לקבל מאמרים נוספים בנושא זה

    פורסמה ב 03/10/2015 ע״י יעל דורון
    מה דעתך?