דף פריט
30-08-2018

ללמוד על החיים. מהחיים

מילות מפתח:

יעל דקל . "ללמוד על החיים. מהחיים" , הד החינוך, אוגוסט 2013 , כרך פ"ז , גיליון מס' 07, עמודים 124-126.

"בית הספר של החיים" של אלן דה בוטון גורם לתורים ארוכים בלונדון.
מה לומדים שם? על החיים מתוך החיים. רעיון לא רע לבתי הספר שלנו
יעל דקל, לונדון

בדרך לשיעורב"בית הספר של החיים" בלונדון, פגשתי את לוק, מנהל בחברת מחשבים. הוא מספר שהיה לו יום קשה בעבודה. החלטות לא נכונות, התנהלות לא נעימה עם העובדים, כעסים. בלונדון יש אמנם יותר סרטים ובלונדון הייאוש נעשה יותר נוח, אבל לוק בכל זאת מיואש. מה עושים עם זה? לאן לוקחים את חומרי היומיום ואיך לומדים להתמודד עמם? איך מסיקים מהם מסקנות? איך בונים מהם משמעויות?

לוק מגדיר את עצמו "איש מחשבים", אבל הוא – כמו כולם – עסוק פחות בשאלות של חומרה ותוכנה ויותר בחומרים שמהם עשויים החיים: חברות, אהבה, יחסי הורים־ילדים, סקס, מימוש עצמי – הדברים שנותנים לחיים משמעות. "לא לימדו אותי באוניברסיטה איך לקחת אחריות על העובדים שלי. לא לימדו אותי בבית הספר איך מתמודדים עם לקוחות עצבנים", הוא מספר. נכון, על הנושאים האלו לא לומדים בבית הספר. הם נחשבים "קטנים" מדי. לא חשובים. מקריים. זה לא חומר ללימודים. ואת מה שחשוב באמת אנחנו לומדים לגמרי לבד: על הדרך, בתנועה, בטעות.

עכשיו לוק ואני הולכים יחד למרכז לונדון, לרובע בלומסברי היפהפה, ללמוד בבית ספר שמכוון בדיוק לדברים הקטנים־גדולים האלה שמהם עשויים החיים.

•••
ב"בית הספר של החיים" (The School of Life), מרכז לימודי המיועד לאנשים בוגרים, היומיום מרכיב את תכנית הלימודים. דרך הרצאות, סדנאות וגם מפגשים של אחד־על־אחד לומדים בו התנהלות משמעותית יומיומית. בית הספר זוכה להצלחה כבירה בכל אירופה, ואף מחוצה לה. עד היום למדו בו בערך 70,000 איש.

"בית הספר של החיים" מזוהה עם אלן דה בוטון

(de Botton), סופר ופילוסוף שווייצי ממוצא יהודי המתגורר בבריטניה. ספריו עוסקים בנושאים מגוונים: אהבה, מין, מסעות, אדריכלות, ספרות, מעמד חברתי ועוד. הפילוסופיה של דה בוטון, שמוגדרת "פילוסופיה של חיי היומיום", כתובה בגובה העיניים, לא מתנשאת, מעבירה ידע מגוון, אך עם זאת לא תמיד עמוקה. הוא סבור שלא צריך להיות תאורטיים מדי, משום שהמטרות – גם של ההגות שלו וגם של בית הספר – פרקטיות לחלוטין.

ספריו של דה בוטון היו לרבי מכר בשלושים מדינות, וכמה מהם תורגמו גם לעברית. לאחרונה יצא לאור בעברית ספרו "איך לחשוב אחרת על סקס" (בתרגום ניצן לפידות, מודן, 2013). כהמשך למטרות הכתיבה שלו, דה בוטון הקים את "בית הספר של החיים" ב־2008 עם עוד שותפות ושותפים. בית הספר עדיין מתפתח, ויש לו תכניות קיץ באוסטרליה ובברזיל.

"בית הספר של החיים" מציע מסלולים שונים, כולם ממוקדים בשיפור החיים הרגשיים, התקשורת האישית ומיצוי היכולות העצמיות. אפשר להגיע לשיעורים יחידים העוסקים בנושאים כגון "איך להיות מגניב", "איך להיות יצירתי" או "איך להתמודד עם מוות".

בנוסף ישנם קורסים אינטנסיביים של יום מלא, סוף שבוע או שבוע של "מחנה קיץ". אלה עוסקים ביתר פירוט בנושאים דוגמת "פיתוח מיומנויות אִלתור" או "מציאת קריירה". אפשר גם להירשם למפגשים אישיים של ביבליותרפיה או פסיכותרפיה, הממוקדים בנושאים כגון "יחסים" או "יצירתיות". ויש גם "דרשות חילוניות של יום ראשון". אלו הרצאות מפי אנשים ידועים בתחומם המועברות לפני קהל רב בימי ראשון בבוקר וכמו מחליפות את הביקור השבועי בכנסייה.

כמו בכנסייה, גם כאן יש ליווי מוזיקלי וגם כאן המטרה היא לימוד של ערכים שלאורם ראוי לחיות.

בבוקר יום ראשון לונדון עדיין מנומנמת. הרכבת התחתית ריקה יחסית, מעטים הולכים לכנסייה והחנויות עדיין סגורות. אבל ברחוב רֵד ליון סקוור מאות אנשים נרגשים עומדים בתור ארוך. כולם הזמינו מראש כרטיסים לדרשת יום ראשון של "בית הספר של החיים".
היום מרצה כאן קרול דואק, הפסיכולוגית הידועה מאוניברסיטת סטנפורד שעוסקת בתחומים של מוטיבציה, הגשמה עצמית והצלחה – דברים שכולנו, אם נודה על האמת, היינו רוצים לדעת להשיג (ספרה של דואק "כוחה של נחישות" יצא לאור בעברית ב־2008; ראו גם שיחה אתה בהד החינוך, יוני 2010).

במפתיע, האירוע נפתח לא בהרצאה אלא בשירה. ממש זמרה. זמרות לבושות גלימות לבנות מבקשות מהקהל לעשות חימום קולי, ובהמשך הקהל מצטרף לשירה של Perfect Day בסגנון היפ־הופ. גם הנבוכים ביותר נעמדים ופוצחים בשיר. משונה, יוצא דופן, אבל דווקא כיף לפתוח את הבוקר בשיר.

נושא הדרשה היום הוא "להיות מושלמים", אבל מהר מאוד מתברר שהכוונה למושלמים במובן שלילי. "כשהייתי קטנה הייתי מושלמת", אומרת דואק. "המורה הושיבה אותנו בכיתה לפי סדר איי־קיו, ואני הייתי כל כך מושלמת עד שכיווצתי את העולם שלי, כי למה להסתכן אם אני כבר מושלמת".

העולם קטן מאוד בשביל המושלמים, ולכן אולי לא צריך לשאוף לשלמות. ואכן, בהתבסס על ספרה (2006) Mindset דואק טוענת שפרפקציוניזם, הנקשר לחרדה, למשובים שיפוטיים ולביקורת עצמית אינו חיובי. יש הנהונים בקהל ומבטים רבי משמעות של פרפקציוניסטים ופרפקציוניסטיות שמבינים בדיוק על מה דואק מדברת.

במקום להיות עסוקים בשלמות, מציעה דואק, כדאי שנבחין בין שני סוגים של דפוסי חשיבה: דפוס חשיבה של קיבעון ודפוס חשיבה של צמיחה. מטרתם של ה"מקובעים" היא "להרגיש חכמים"; הם מאוימים ממודלים ראויים לחיקוי ובורחים מטעויות. לעומתם, ה"צומחים" שואפים ללמוד ולהתפתח; הם מקבלים השראה מדמויות ראויות לחיקוי ומעבדים את הטעויות לתובנות מועילות.

צריך אפוא להחליף את המילה "מושלם" במילים "צמיחה" או "תהליך עבודה", המדגישות את האופי הלא גמור והמשתנה של התהליך – התהליך של "להפוך להיות אני". ואת זה, אומרת דואק, אפשר ללמוד וליישם. לא חייבים להישאר מקובעים.
הקהל מרותק להרצאה, ובסופה שוב יש תור ארוך, הפעם לחתימה של דואק על ספריה. נראה שדרשת היום ב"בית הספר של החיים" נתנה השראה למאות אנשים, רובם צעירים, בעיקר נשים, והם יוצאים ממנה בהתרוממות רוח.
•••
השיעורים אינם מתקיימים בקמפוס אוניברסיטאי או בבניין כיתות. למרבה ההפתעה, "בית הספר של החיים" ממוקם בחנות. חנות לא גדולה, ועל מדפיה ניצבים בסדר מופתי המוצרים של "בית הספר של החיים": ספרים בנושאים שונים (למשל: "איך להיות פחות מודאג בגלל כסף", "איך להגשים את עצמך בעבודה", שאף הם ראו לאחרונה אור בעברית), וגם מגוון של "כלי חשיבה" – מחברות, עטים וכרטיסיות, בשלל צבעים ובעיצוב מוקפד, שעליהם כתובים משפטים מעוררי השראה של פילוסופים גדולים. אלה אמורים לפתוח מחסומים בכתיבה, לעורר יצירתיות או למקד קשב בנושא מסוים.

האם אני במקום הנכון? כן, כי החנות היא רק התפאורה. בירכתי החנות יש דלת צרה שמובילה למדרגות יורדות. שם נמצאת כיתת הלימוד שבה מתקיימים השיעורים והסדנאות. פה ההתרחשות העיקרית.

הרייט וורדן, מנהלת השיווק והאתר של "בית הספר של החיים", מחייכת למשמע השאלה "למה אתם בתוך חנות?". "חנות זו סביבה מוכרת", אומרת וורדן, "אנשים יודעים איך להתנהל בחנויות. נכנסים, מבררים, וככה מגלים על המקום. בצורה כזאת זה יותר מוכר, פחות משונה. כי עם שם כמו 'בית הספר של החיים' עוד היו יכולים לחשוב שאנחנו כת. לכן, כשפתחנו את המקום החלטנו למקם אותו בתוך חנות".

המחשבה שזו כת עברה לי בראש ביום ראשון. דרשה, שירה, כוהנות חילוניות בגלימות לבנות.

"אבל עוברים פה כל כך הרבה רעיונות שונים וכל כך הרבה אנשים שונים – זו לא כת. המטרה שלנו היא לספק רעיונות לחיים, לספק גישות שונות לחיים, לשאול את השאלות".

דייויד בייקר, שמלמד כבר שנתיים ב"בית הספר של החיים", מצביע גם הוא על ריבוי הגישות והתובנות שבית הספר מקדם: "החומר שלנו אקלקטי. אנחנו נסמכים על מגוון תחומים: פילוסופיה, פסיכולוגיה, מוזיקה, ספרות, עסקים, אמנות ועוד. כך אנחנו עוזרים לאנשים לראות את העולם בצורה שונה. אין לנו מסר אחיד או נוקשה, חוץ מדבר אחד: אנשים יכולים להשתנות, ואם הם רוצים – הם יכולים להשתנות לטובה".

הערב בייקר מעביר שיעור בנושא "איך להיות בטוח בעצמך". השיעור נפתח, כמו כל השיעורים ב"בית הספר של החיים", במפגש לא פורמלי עם יין ומטעמים שונים. כך אני זוכה להכיר את דייויד, מטפל בהיפנוזה. זה השיעור הראשון שהוא לומד ב"בית הספר של החיים". הוא שמע עליו המון והגיע מתוך סקרנות. עוד נמצאת פה אנה, רוסייה שגרה בפריז. היא כבר למדה כמה שיעורים ב"בית הספר של החיים". "זה נחמד ושימושי", היא אומרת. ישנן כאן גם ליז, אוסטרלית שמבקרת בלונדון, ומישל, שעברה ללונדון זה מכבר. אווירה נעימה, רגועה. השיעור מתחיל.

"מה זה ביטחון?", שואל המרצה ומשיב תוך כדי דיון: אמונה ביכולת עצמית + אופטימיות; מה ההפך מביטחון? חרדה; ומה יהיה בעתיד? תלוי איך אתה מפרש את העבר; מה המוטו? "דע את עצמך".

בייקר שואל את השאלות ומכוון אל התשובות וגם מעביר חומר תאורטי של פילוסופים ופסיכולוגים ידועים. יש דיון נעים בקבוצה, יש פעילויות בקבוצות קטנות והמון דוגמאות מחיי היומיום. יש הרבה תשובות, אבל חשיבה ביקורתית וויכוחים – הרבה פחות.
אחרי שלוש שעות הקבוצה מתפזרת אל תוך הלילה הלונדוני, עם חומר למחשבה ושורה תחתונה אחת: גם אנשים מבוגרים יכולים לרכוש ביטחון – בעצמם, בעתיד, בעולם.
•••
אלן דה בוטון, שהשיעורים ב"בית הספר של החיים" מאורגנים ברוח כתביו, עסוק מאוד בכתיבה ובהעברת הרצאות. הוא נמצא בלונדון לפרקים ובימים אלה הוא מסיים את ישיבות הפסגה העולמיות של "בית הספר של החיים".

בריאיון אינטרנטי הוא מספר שיזם את בית הספר משום שהוא מתעניין באינטליגנציה רגשית הנדרשת כל כך לחיים – נושא שאינו נלמד באופן פורמלי. "הייתי כל כך עצוב מזה שלא לומדים אינטליגנציה רגשית. מלמדים אותנו פיזיקה וכימיה, אבל לא איך להיות נשואים ואיך לגדל ילדים".

אז למה צריך בכלל בית ספר? תכנית הלימודים הרגילה אינה רלוונטית לחיים בכלל ולחיי התלמידים בפרט.

"יש כמה תחומים שבהם תכנית הלימודים הרגילה שימושית, למשל לדעת לכתוב. אבל בדרך כלל תכנית הלימודים הבית ספרית מנותקת מחיי היומיום בצורה חסרת תקנה. החינוך מנותק, באופן חולני ממש, מהיומיום שלנו. למה אנחנו לומדים כל כך הרבה מתמטיקה? צריך ללמוד עסקים ובהקשר זה להיפגש עם המתמטיקה. בדומה, לא צריך ללמוד ספרות. צריך ללמוד על יחסים בין בני אדם. צריך לכתוב מחדש את תכנית הלימודים, כדי לחבר אותה לחיים האמיתיים".

נשמע קיצוני. עברת חוויות קשות בבית הספר?

"דווקא הייתי תלמיד חרוץ וטוב. אבל למרות זאת ראיתי עד כמה תכנית הלימודים ברובה היא חסרת תועלת, ותיעבתי את זה".
מה אפשר לקחת מ"בית הספר לחיים" לתכנית הלימודים של בית הספר הרגיל?
"את הרעיון שכל החומר האקדמי נובע מדילמות של החיים, משאלות שהן מעשיות במהותן. צריך לחבר את תכנית הלימודים לשאלות האלה – לחיים".

תן בבקשה עצה מעשית למורים.
"זכרו תמיד שאתם מנסים להכין את התלמידים לעולם האמיתי, ולא למבחן שצריך לעבור. כי אחרי המבחנים שלכם יש עוד מבחן, יותר גדול: החיים".

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?