ללמד יצירתיות וחשיבה ביקורתית בבתי ספר – רוטינות חשיבה

Grigg, R., Lewis, H. (2019). Teaching creative and critical thinking in schools: Thinking routines. London: SAGE

עיקרי הדברים

  • ברוטינת זום אין חושפים בפני התלמידים חלקים הולכים וגדלים בתמונה ובכל שלב שואלים אותם מה הם רואים לדעתם וכיצד השתנתה הערכתם בהשוואה לשלב הקודם
  • ברוטינת 'היכנסו פנימה' מספרים לתלמידים מעשיית ילדים ושואלים אותם כיצד היו נוהגים במקום כל אחת מהדמויות השונות ואיך היו משנים את המסופר אילו היו כל-יכולים
  • ברוטינת 'פעם חשבתי ש... עכשיו אני חושב ש...' מתבקשים התלמידים לצייר אובייקט מסוים (למשל לב) ולאחר שהם לומדים עליו הם מתבקשים לציירו שוב ולנמק את השינויים שערכו בציוריהם 

רוטינת חשיבה נשמעת כמו עניין אפרורי ומשעמם הכרוך בחזרה מכנית על אותן פעולות ובאותו סדר, אך למעשה מדובר בטכניקה שמפתחת ומעודדת יצירתיות. בבית הספר הבינלאומי באנקרה משתמשים ברוטינות חשיבה כדי להעשיר את הכישורים הלשוניים של התלמידים, לפתח את יכולותיהם להבחין בפרטים ולהזדהות עם פרספקטיבות שונות ולהעלות את ביטחונם העצמי.

לדף הספר באתר ההוצאה

לקריאה נוספת

הרגלי חשיבה המעודדים יצירתיות וביקורתיות

 

בבית הספר לומדים יותר מאלף תלמידים מגן טרום חובה ועד כיתה י"ב (גילאי 4 עד 19). אלונה יילדרים, סגנית המנהל, עבדה כמחנכת בגיל הרך במשך 17 שנה. היא הבחינה בכך שתלמידיה הצעירים התקשו לבטא את עצמם כאשר נשאלו שאלות פשוטה כמו 'מדוע את/ה אוהב/ת את התמונה הזו?', אשר התשובה טיפוסית עליה היתה 'כי היא ורודה!'

לאחר שביקרה ברג'יו אמיליה באיטליה, המפורסמת בגישתה הניסיונית ללימודים, ערכה יילדרים רפלקסיה על תרבות החשיבה שראתה שם. ההתנסות באיטליה המריצה אותה להוסיף ולחקור את הדרכים ללמד חשיבה. בשנת 2013, יחד עם שלושה מעמיתיה, היא יצרה קבוצת מחקר ונרשמה לקורס מקוון של בית הספר לחינוך של אוניברסיטת הרווארד בשם "Making Thinking Visible". במסגרת הקורס למדה הקבוצה על רוטינות חשיבה, כוחות תרבותיים ושימוש באביזרים.

רוטינות חשיבה מעצבות כיום חלק גדול מתוכנית הלימודים של בית הספר, לצד מחקר, ניהול עצמי של תלמידים, תקשורת ומיומנויות חברתיות. רוטינות חשיבה תומכות ביחידות לימוד רבות. למשל, יחידה אחת מוקדשת לסיפור סיפורים. יש בה שלושה קווי חקירה: לסיפורים יש צורה, סיפורים יכולים להיות מסופרים בדרכים רבות וכל אחד הוא מספר-סיפורים.

 

רוטינת 'זום אין'

באחד השיעורים השתמשו התלמידים ברוטינת 'זום אין' כדי להתמקד בתמונה שלקוחה מהסיפור המסורתי 'שלושה חזרזירים קטנים'. המורה הדפיסה תמונה בגודל פוסטר הלקוחה מהסיפור וכיסתה אותה בחלקי פאזל שסומנו במספרים. הכוונה היתה שהתלמידים יתבוננו מקרוב בחלק קטן מהתמונה וידונו במחשבות שחלק זה עורר בהם. המורה הכינה מראש את השאלות הבאות:

לאחר שהוסרה חתיכת הפאזל (המסתירה) הראשונה:

  1. מה אתם רואים?
  2. במה אתם מבחינים?

אחרי שתים, שלוש וארבע חתיכות פאזל שהוסרו נשאלות השאלות הבאות:

  1. אילו דברים חדשים אתם רואים?
  2. כיצד זה משנה את חשיבתכם?
  3. האם המידע החדש שינה את הרעיונות הקודמים שלכם?
  4. מה מעורר בכם תמיהה או פליאה?

הן התלמידים הן המורה הבחינו כיצד החשיבה שלהם משתנה אחרי כל חתיכת פאזל שמוסרת.

 

רוטינת 'היכנסו פנימה'

כחלק מאותה יחידת לימוד, המורה משתמשת גם בשגרת החשיבה 'היכנסו פנימה' כדי לסייע לתלמידים לדמיין דברים, אירועים ובעיות מנקודות המבט של הדמויות השונות בסיפור. כך, למשל, בסיפור 'שלגיה ושבעת הגמדים', הרוטינה סייעה לתלמידים להתבונן בחיים מנקודת מבטה של המלכה. אלה השאלות שבית הספר מציג בהקשר הזה לתלמידיו:

  1. כיצד הייתם מרגישים אילו אתם הייתם שלגייה / המלך / המלכה?
  2. מה הייתם עושים במקום שלגייה / המלך / המלכה?
  3. אילו הייתם פיה עם שרביט קסמים, מה הייתם משנים בסיפור?

באמצעות השימוש ברוטינת המחשבה, התלמידים למדו על פרספקטיבות שונות.

הם כעסו על המלך משום שהוא אפילו לא ניסה ללכת ליער ולחפש אחר בתו ביום שבו היא אבדה. שני תלמידים הוסיפו שאילו הם היו המלך בסיפור, הם היו הולכים לחפש אחר שלגייה. אחד מהם אמר: 'אני בטוח שאוכל למצוא אותה!'.

התלמידים בכיתה היו סקרנים מדוע המלכה השתוקקה כל כך לראות במותה של שלגייה. הם לא יכלו להבין מדוע המלכה לא היתה מאושרת, משום שסברו כי היא יפה מספיק. הם הגיעו למסקנה כי הראי היה מרושע.

התשובות לשאלה 'אילו הייתי פיה עם שרביט קסם, מה הייתי משנה בסיפור?' היו: 'הייתי הופך את המלכה ליפה, כך שהיא לא תצטרך להרעיל את שלגייה'; 'הייתי הופך את לבה של המלכה לטובה, כך שהיא לא תפגע באף אחד'.

 

רוטינת 'פעם חשבתי ש... עכשיו אני חושב ש...'

ביחידת-חקר אחרת, שנקראת 'העבודה העתידית שלי', התלמידים השתמשו ברוטינת 'פעם חשבתי ש... עכשיו אני חושב ש...'

המורה הזמינה הורה של אחד התלמידים שעבד כמנתח לב וביקשה ממנו לדבר על מקצועו בפני הכיתה. לפני הביקור, התלמידים התבקשו לצייר לב ולהסביר את הציורים שלהם. במהלך הביקור, ההורה סיפר על ניתוחים שביצע והראה תמונה ומודל של לב אמיתי. הילדים נדהמו מהממדים של הלב האמיתי והשוו אותו לתמונות שציירו, ואז החלו להשתמש בביטוי 'פעם חשבתי ש... עכשיו אני חושב ש...'. לאחר הביקור, התלמידים ציירו תמונות נוספות של לבבות והציבו אותן לצד הציורים הראשונים. הציורים החדשים היו מפורטים ומדויקים יותר, והציגו למשל ורידים ועורקים.

 

התרומות של רוטינות החשיבה לתלמידים

יילדרים ועמיתיה מדווחים כי רוטינות החשיבה סייעה להם להתפתח כלומדים בעצמם. יילדרים, למשל, יצרה רוטינת חשיבה משלה, שנקראת 'לקרוא, לחשוב, לתהות', המעוררת חשיבה במהלך קריאת ספר. לאחר שחלקה את עבודתה פירות עבודתה בכנס לאומי שעסק באינטליגנציה, בתי ספר אחרים פנו אליה וכעת הם משתמשים ברוטינה בעצמם.

יילדרים דיווחה כי התלמידים משתתפים ברצון ביחידות הלימוד, וחווים את רוטינות החשיבה כמשחקים. היא היתה עדה לשיפור ביכולות הלשוניות של התלמידים, בהרחבה של אוצר המילים, בשימוש בניסוחים בהירים יותר וגם בעלייה בביטחון העצמי של התלמידים כאשר הם מתבקשים להסביר או לנמק את דבריהם.

דיווחים אלה מבהירים כי רוטינות חשיבה תומכות בתלמידים כאשר הם מתקדמים בתהליך המעבר מראייה לחשיבה ולכתיבה. בית הספר גילה כי התלמידים מגלים ביטחון רב יותר בהעלאת רעיונות ובשיתופם עם אחרים.

 

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?