הלאה הציונים

פריש מורגן, א' (2020). "הלאה הציונים". אלכסון

למאמר המלא באתר "אלכסון"

לקריאה נוספת

ציונים הם חלק מהסטטוס-קוו שתלמידים, הורים ומורים התרגלו אליו, אבל יש מה להרוויח משינויו. במציאות של מגיפה, מוסדות חינוך רבים בעולם נאלצו לוותר על מתן ציונים או להסתפק במתן ציוני "עובר" ו"נכשל" בגלל הקושי לפקח על היושרה של מגישי העבודות או המבחנים מהבית, ובשל אי הצדק הכרוך באי השוויון בגישה לאמצעים טכנולוגיים המאפשרים למידה מקוונת.

זוהי הזדמנות טובה להציג את השאלות הבאות:

  1. האם מתן הציונים נועד למדוד, לתגמל או להעריך?
  2. אילו שיטות יאפשרו למורים להשיג את היעדים הללו בצורה הטובה ביותר?
  3. עד כמה יכולים המורים להיות אובייקטיביים?
  4. האם צריך להעריך את התלמידים מול מדד כלשהו, או אלה לעומת אלה?

יש ראיות משכנעות לכך שעבודותיהם של תלמידים משתפרת וההזדמנויות להוראה משמעותית מתרבות כשמבטלים את הציונים או כמעט ולא מייחסים להם חשיבות. לפיכך, כלל לא ברור כי הציונים ממלאים תפקיד חיובי בהנעת התלמידים וכי הם נחוצים בתהליך הקבלה למוסדות ההשכלה הגבוהה.

שיטת הציונים המקובלת, בעיקר בתחום הכתיבה, מכבה לעתים קרובות את התקווה ואת הסקרנות שהתלמידים ״החלשים יותר״ הביאו לכיתה בראשית שנת הלימודים ומעלה את שיעורי הנשירה ובכך חותרת תחת המטרה של חינוך להמונים. תחת זאת, עדיף ליצור תנאים שיעודדו עבודה ולמידה באמצעות תגמול פנימי מהותי. תלמידים מגלים נכונות רבה יותר להקשיב למשוב שלו על מטלות אישיות כשההערות אינן עומדות בצילו של ציון.

 

 

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?