בית הספר לוקח אחריות

דקל, נאוה. "בית הספר לוקח אחריות". הד החינוך, גיליון מס' 06, אייר תשע"א, יוני 2011. עמ' 44- 46.


ילדים בעלי לקויי למידה הם אתגר לא פשוט לאנשי החינוך, והמודעות הגוברת לצרכים המיוחדים שלהם לא בהכרח מובילה להצלחה בטיפול בהם. שתי הדוגמאות המובאות בכתבה זו מלמדות שיש תקווה; יש אנשי חינוך שמתכוונים לנצח את הקושי.

בבית הספר התיכון "עירוני ט" שבשכונת יד אליהו בתל אביב עושים זו השנה השלישית ניסוי חלוצי של תכנית א.י.ל. האחראית להפעלתה של התכנית היא ד"ר דפנה קופלמן, פסיכולוגית חינוכית ומנהלת המרכז לליקויי למידה בבית החולים שניידר. התכנית הינה תוצר של שיתוף פעולה בין גורמים שונים, הכוללים את בית החולים שניידר, אגף ליקויי הלמידה בשפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך), הקרן למפעלים מיוחדים של הביטוח הלאומי, עיריית תל אביב ובית הספר, בניהולו של ד"ר אבי בנבנישתי.
העיקרון העומד ביסוד התכנית, מעידה ד"ר קופלמן, הוא בניית רשת תמיכה מסביב לתלמיד – ההורים, צוות בית הספר והצוות הפסיכולוגי, כאשר המסר המרכזי הוא: "כולנו אל מול ליקויי הלמידה".

התכנית מיישמת את התפישה שהתפתחה בשפ"י, לפיה אין להפריד בין מצבו הפסיכולוגי של הילד למצבו הלימודי, ושעיקר הטיפול צריך להתרחש בתוך בית הספר ובעזרת הצוות החינוכי. לכן, מתמקדת התכנית בשילוב של הגורמים הרגשיים והלימודיים ומטפחת בקרב התלמיד מודעות עצמית למצבו הלימודי, יכולת להציב יעדים ריאליים, יכולת קבלת החלטות טובה יותר, וביסוס קשר קרוב בינו לבין המחנך.

המטרה של מקימי התכנית היא לבנות מודל שיוכל להיות מוטמע גם בפרישה ארצית. מודל זה כולל פרוטוקול שנכתב לפי הצטברות הידע בספרות ובשטח, ומיועד לעבודה של פסיכולוגים עם הילדים בשיתוף ההורים. הפרוטוקול עבר עיבוד כדי שיתאים לעבודה של המחנכים בבית הספר. מסמך זה מהווה מרכיב חשוב מאוד במודל שכן הוא מבנה את תכנית העבודה, תוך כדי עריכת שינויים קלים בהתאם למתרחש בבית הספר.

בנוסף, המודל מתבסס על היות המחנך הדמות המשמעותית מבחינת התלמידים. הוא זה אשר אמור לחבר בין התפקוד הלימודי, הרגשי והחברתי. המחנכים מקבלים תמיכה, ייעוץ והכוונה מהפסיכולוגית ויועצת השכבה, באמצעות פגישות קבוצתיות הנערכות בשיתוף שלושת הגורמים. כמו כן, המחנכים נפגשים עם התלמידים שבתכנית פעם בשבוע לפגישה קבוצתית. העבודה בקבוצה מאפשרת תמיכה בתלמידים, השומעים את חבריהם ומבינים כי הקושי אותו הם חווים אינו נחלתם הבלעדית, וכי ניתן לדבר עליו בפתיחות. הילדים עצמם מעידים כי התכנית העניקה להם ביטחון ואמונה שהם מסוגלים ללמוד ולהצליח.
כמו כן, יש להזכיר את מקומם של ההורים בתכנית. ההצלחה של התכנית בשיפור תפקודם של התלמידים, הביאה הורים לשתף פעולה עם המערכת, ממנה סירבו בעבר לקבל תמיכה רגשית או טיפול בהפרעות קשב וריכוז. במסגרת התכנית אף נערכות סדנאות להורים בנושא תקשורת עם ילדים לקויי למידה.

כך, באמצעות שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים, אכן נראו תוצאות חיוביות להפליא בשטח. תלמידים מראים שיפור משמעותי בהישגיהם הלימודיים, תלמידים והורים מדווחים על תחושת הביטחון החדשה שמלווה אותם בתהליך ההתמודדות, ומחנכים מעידים על שיפור יכולות תקשורת ופתיחות שמגלים תלמידיהם.

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?