בטוחים, נראים ומוכנים ללמוד

McDaniel-Hall, G., & Weisling, N. F. (2024). Safe, seen, and ready to learn. Phi Delta Kappan, 105(7), 20–26

עיקרי הדברים:

• פתחו את השיעורים בהקדמה רגשית קצרה, דיון אקטואלי קצר, בדיחה מתוחכמת או חידה אינטליגנטית
• צמצמו והקטינו את הפחד לטעות, הקפידו לשבח ניסיונות ולא רק תשובות נכונות והצהירו במפורש שטעויות הן חלק קריטי בתהליכי למידה
• פתחו וטפחו קשר אישי ורציף עם תלמידים והקדישו בכל יום זמן קצר לשיחות כלליות עם שניים או שלושה תלמידים, בכל נושא שהם בוחרים, שאינו בהכרח קשור ללימודים או משמעת
• בנו שגרה כיתתית מכיוון שחזרתיות וטקסיות נוטות לחזק תחושת השייכות ולהעניק יציבות מנטלית וביטחון אישי

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא הוראה

עצרו רגע וחשבו היכן אתם מרגישים שייכים? האם ישנו מקום בו אתם מרגישים שייכים במיוחד? האם ישנו אדם או קבוצת חברים שגורמים לכם להרגיש שייכות? וכשאתם במקום הזה או בקרבת האנשים האלו, האם אתם מרגישים נינוחות מבחינה פיזיולוגית? האם הלב דופק בקצב רגיל? האם הרגשות עצורים? האם אתם רגועים? והאם אתם מסוגלים להתרכז או ללמוד? עכשיו, ערכו את אותו מבדק במקום בו אינכם שייכים או מול אדם או חבורה שגורמת לכם לחוש חשש, ניכור או עוינות. האם אתם רגועים ומסוגלים להתרכז ללמוד כעת? לפי נקודת המוצא של מאמר זה, תחושת השייכות מהווה מרכיב מרכזי והכרחי בתהליכי למידה מיטביים. למרבה הצער, תלמידים רבים אינם חשים שייכים בבית הספר ומחקרים עדכניים מצביעים על תחושת אי-שייכות בקרב כ-29% מתלמידי התיכון בארה"ב (Taie & Goldring, 2020).

לתחושת אי השייכות בבית הספר היסטוריה ארוכה של השפעות שליליות, וביניהן:

1. מתח נפשי ופיזי;
2. חוסר ריכוז;
3. ציונים נמוכים;
4. קשיי למידה;
5. היעדרות ממושכת מהלימודים.

תחושת שייכות: ביולוגיה ופדגוגיה

מבחינה ביולוגית, חברתית ופסיכולוגית, השייכות נושאת עמה תחושות של אנושיות, נחמה ואשרור חברתי ומאפשרת למוח לפעול בחופשיות. כאשר תלמיד מרגיש שייך, מוערך ומוגן, קל לו יותר לבטא את האני האותנטי, לבטא את מחשבותיו, להתנהג בנימוס ובכבוד לסובביו ולהתרכז במשימות הלמידה. במקביל, גוברים סיכוייו להישגיות לימודית, למעורבות ולאקטיביות.

מבחינה ביולוגית ונוירו-לוגית, כדי שתלמידים יקלטו ויעבדו את חומרי הלימוד בצורה מיטבית, המוח צריך לנתק את מערכת זיהוי האיומים במוח (Threat Detection System) אשר אחראית על איזון קצב הלב, זרימת הדם, מערכת העיכול, טמפרטורת הגוף והנשימה. המוח האנושי עובד כך שהוא סורק את סביבתו ללא הרף ומתריע אל מול סכנות רגשיות ופיזיות. לא מדובר רק בטורפים פוטנציאליים בטבע. אלא, גם בפעילויות לא מוכרות, איום על מעמדנו החברתי וחוסר התאמה להרגלים ולנוחות ולמרחב האישי. לכן, בדיוק, כאשר תלמיד מתמודד עם מצב מאתגר או לא-מוכר, מערכת זיהוי האיומים במוח מופעלת, הודפת את המידע החדש ומונעת ממנו להיקלט בצורה חלקה (Hammond, 2014).

הדיסוננס הקוגניטיבי של המורים

רוב המחנכים והמורים בוחרים במקצוע ההוראה מתוך כוונות טובות, תחושת שליחות ומשאלת-לב לעזור לדור הצעיר ולתמוך בו. לכן, קשה למורים להאמין ולהבין, שחומרי הלימוד, שאמורים להכין את התלמידים לחיים, מעוררים בקרב התלמידים דיסוננס ומשקפים פער בין הכוונה החיובית של המורה לבין ההשפעה השלילית על התלמיד. דיסוננס שלילי זה עלול להשפיע לרעה גם על מורים אשר מרגישים וחווים את הרגשות השליליים שתלמידיהם מוקרנים בחזרה, רק בגלל שניסו לבצע את עבודתם ולהעביר את חומרי הלמידה. למעשה, המוח האנושי מתקשה להבין שפעולות חיוביות עלולות לייצר תוצאות שליליות ולכן מפעיל גם בקרב המורים חסמים ותגובות פיזיולוגיות, דוגמת הזעה, דופק לב מוגבר וכאב בטן. אך, חשוב להבין שאלו תגובות טבעיות (Howard et al., 2020).

מה אפשר לעשות?

נדמה שמדובר כאן בתופעה שנוגעת בעיקר לתרבות הלמידה ולאקלים הבית ספרי. בנייה של תחושת שייכות בבית הספר צריכה להיות חלק אינטגרלי מחזון בית הספר. לכן, יש להבהיר למורים כיצד נכון לעשות זאת, להעביר להם מחקרים רלוונטיים לעיון, להזמין לבית הספר סדנה יומית העוסקת בטיפוח תחושת שייכות ולחשוב על דרכי למידה חדשניות ומותאמות.

כדי לבנות תחושת שייכות בית ספרית, על צוותי ההוראה הניהול והאדמיניסטרציה לדעת להתבונן עמוק פנימה, להצליח לחשוב, להרהר ולהתנהג באופן מודע ולגלות סבלנות ואיפוק כלפי תלמידים מתקשים. כמו כן, למורים צריך להיות מקום או מרחב בבית הספר בו הם רשאים לתת למוחם להיות משוחרר ככל האפשר. הם, בעצמם, צריכים לחוש שייכות, כדי שהם ישרו אווירה מזמינה, מקבלת, עוטפת, בטוחה ובוטחת. על רקע זה, וכפתרון לבעיות שהוצגו לעיל, יכולים המורים לנקוט באסטרטגיות הבאות.

איך לגרום לתלמידי תיכון להרגיש שייכים?

1. גרמו לתלמידים לחשוב שאתם מכירים אותם כבני אדם, ולא רק כתלמידים, ותנו להם להרגיש נראים ומוגנים - ברכו אותם בשמם בכניסה לכיתה, צרו עמם קשר עין, הרבו להשתמש בדוגמאות מעולמם והזכירו תחומי עניין שהם שיתפו בעבר. למשל, איך הייתה הופעת הריקוד אתמול? כמה נגמר משחק הכדורגל בשבת? איך הלך במבחן הבגרות? ומה התוכניות אחרי התיכון?
2. פתחו את השיעורים בהקדמה רגשית קצרה – המוח אינו פנוי ללמידה כאשר הוא טרוד וממוקד בזיהוי איומים. לכן, רצוי לפתוח שיעורים בדירוג מצב הרוח הכיתתי, בדיון אקטואלי קצר או בחידה אינטליגנטית. כך, המורה מקבל תמונת מצב רגשית והתלמידים, מצדם, מבינים שהמורה, והכיתה כולה, מתעניינת גם בהם, ולא רק במבחנים ובציונים.
3. צמצמו והקטינו את הפחד לטעות - בגיל ההתבגרות, שגיאה פומבית עלולה להיתפס כאיום ממשי. לכן, הקפידו לשבח ניסיונות ולא רק תשובות נכונות, הצהירו במפורש שטעויות הן חלק קריטי בתהליכי למידה ואפילו אפשרו לתלמידים להשיב באופן אנונימי באמצעות כלים דיגיטליים, דוגמת סקר לימודי באפליקציית Nearpod או Poll Everywhere.
4. פתחו וטפחו קשר אישי ורציף עם תלמידים – הקדישו בכל יום שתיים עד ארבע דקות לשיחות כלליות עם שניים או שלושה תלמידים, בכל נושא שהם בוחרים, שאינו בהכרח קשור ללימודים או משמעת.
5. בנו שגרה כיתתית – חזרתיות וטקסיות נוטות לחזק תחושת השייכות ולהעניק יציבות מנטלית וביטחון אישי. לכן, אפשר לפתוח את השיעורים, ללמדם ולסכמם ברובריקה קבועה ולבנות מסורות כיתתיות קטנה, דוגמת פינת המלצות על סדרה או משפיען אהוב, הדפסת חולצה כיתתית או בחירת סלוגן כיתתי.

רשימת המקורות

Hammond, Z. (2014). Culturally responsive teaching and the brain: Promoting authentic engagement and rigor among culturally and linguistically diverse students. Corwin

Howard, J.R., Milner-McCall, T., & Howard, T.C. (2020). No more teaching without positive relationships. Heinemann

Taie, S. & Goldring, R. (2020). Characteristics of public and private elementary and secondary school principals in the United States: Results from the 2017-18 National Teacher and Principal Survey. U.S. Department of Education, National Center for Education Statistics