האם מנחים צריכים לתת משוב? זה מסובך

Knight, J. (2021). Should Coaches Give Feedback? It’s Complicated. Educational Leadership, 80, 8, 17-23

משוב מלמעלה-למטה

ניתן להגדיר משוב מלמעלה-למטה (top-down feedback) כאינטראקציה בה המנחה, הנתפס כבעל הידע, שולט ומכווין את האינטראקציה במבט המשקיף מלמעלה ומבהיר ומעביר את הידע לאדם השני באופן חד-כיווני וחד-משמעי. על רקע זה, נשאלת השאלה: מדוע משוב מלמעלה-למטה נוטה להיכשל?

מדוע משוב מלמעלה-למטה נוטה להיכשל?

מבחינה מסורתית, משוב מלמעלה-למטה נחשב לשיטת המישוב וההנחיה הנפוצה והמדויקת ביותר. מטרתה של שיטה זו היא ללמד תכנים ולשפר התנהגויות באופן ממוקד ומוכוון-מטרה. הנקודה היא ששיטת המישוב הזו מתאימה להוראה בסגנון הורה-ילד או מורה-תלמיד. אך, היא אינה יעילה באותה מידה במקרה של למידת עמיתים, הנחיית קבוצות או חונך-מורה. שכן, המשוב הישיר עלול להעיב על מערכת היחסים ואף לחרבה, להקשות על פיתוחה של שיחה כנה ולהצר את צעדיהם של העמיתים הלומדים.

לא זו בלבד, המשוב מלמעלה-למטה מתאים למשימות ספציפיות בהן יש דרך שגויה ודרך נכונה. כמו, למשל, רכיבת אופניים, שיעורי נהיגה, איות מילים או פתרון תרגילי חשבון. אולם, הוא אינו יעיל כאשר הנושאים הנידונים, ודרכי הפתרון אליהם, הינם גמישים, מורכבים ורב-ממדיים. לדוגמה, כיצד לדבר ללבו של תלמיד מתקשה? איך אפשר להפיח מוטיבציה בקרב קבוצת תלמידים? כיצד ניתן להשתלב חברתית בבית הספר? או, כיצד יש ללמד מקצועות הומאניים?

חשוב להבין, המורה הסביר, אפילו אם מתנסה בתפקיד חדש, מכיר את עצמו היטב ובכוחו לזהות את הגישות המקצועיות הנכונות ביותר עבורו. על פי רוב, הוא מגיע לתפקיד עם מערך של מיומנויות, כישורים, חוזקות וחולשות. אם כך, כדי להוביל תפקיד הנחייתי יעיל, אין להניח שהמורה הוא נמען פסיבי של מידע. כלומר, אפשר להציב בפני מורים סטנדרטים והמלצות. אבל, לא מומלץ להנחית פקודות ונהלים באופן עיוור או להתעלם מן המורכבויות הקיימות במקצוע ההוראה ומאופיו המורכב של האדם.

עמיתים משוחחים כשווים

למרבה המזל, אין רק דרך אחת להעניק משוב, להדריך מורים ולהעביר מידע. דרך חלופית המוצעת במאמר זה היא ניתוח מידע באופן שיתופי (Collaborative Exploration of Data). בשיח מסוג זה, המנחה והמורה מתקשרים כשווים, מנהלים דיאלוג פורה ומפרה, מייצרים דינמיקה חברתית-רגשית בטוחה ומנסים להסתכל על הדברים מנקודת ראות חיצונית ואובייקטיבית. לצורך ההמחשה, דמיינו למשל צמד חברים מסיירים במוזיאון אומנות ומתרשמים מציורים. לכל אחד, טעם, סגנון, העדפה ופרספקטיבה נבדלת, והם יכולים להביע אותה בדרכי-נועם, מבלי לעורר אי-נעימות באחר או לסתור את דבריו ומבלי לשכנע אותו בצדקת-דרכו.

כמובן, ששיח פדגוגי הנחייתי הינו מוכוון-מטרה ושונה בטבעו מסיור במוזיאון. ובכל זאת, השיח ההנחייתי צריך לשאוף לדמות צמד המתרשם במשותף מהמציאות הנתונה לפניו. כלומר, המנחה אינו צריך לפרש ולעבד עבור המורה את המידע החדש. אלא, להסתכל על הדברים יחד, להקשיב, לשאול שאלות ולחשוב באופן משותף.

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא הנחיה