האם טקסטים בוני משמעת וכבוד מועילים?

מקור וקרדיט :
יריב, אליעזר. "האם טקסטים בוני משמעת וכבוד מועילים" , מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, גיליון 30, דצמבר 2009. ע"ע 109-125.
במחקר נבחן האם בבתי הספר שיש בהם תקנון וטקסטים בוני משמעות וכבוד (מסדר, עמידה כשהמנהל נכנס) יש בעיות משמעת פחותות מאשר בבתי ספר שטקסטים אלה אינם קיימים בהם. במדגם שיטתי כלל-ארצי, 127 מנהלי בתי ספר השיבו על שאלונים שפותחו במיוחד למחקר זה ונשלחו בדואר. מרביתם ( 93% ) ציינו שבבית ספרם יש תקנון שעודכן בשנה שנערך המחקר ( 50% ), בשנה שקדמה לה (36%) או בשנתיים שלפני כן ( 7% ). רק 7% ציינו שבבית ספרם לא נכתב תקנון. לא נמצא כל הבדל ברמת המשמעת בין בתי ספרים שמנהלים תקנון לאלה שאינם מנהלים אותו, וגם לא בקשר למועד העדכון. מסדר בוקר מתקיים באופן סדיר בכמחצית מבתי הספר ( 45% ) ובאופן חלקי ב9% מהם. נמצא שבבתי הספר שעורכים מסדר מפעם לפעם, רמת המשמעת גבוהה יותר מאשר באלה שעורכים מסדר בקביעות או שאינם עורכים אותו כלל. חובת העמידה כאשר המנהל נכנס לכיתה מתקיימת בשליש מבתי הספר, רובם דתיים. גם קיום טקס זה או היעדרו אינם משפיעים  על רמת המשמעת. הממצאים נדונים על פי גישת הפדגוגיה הביקורתית ותיאוריית השכפול של בורדייה (  Bourdieu, 1977).
הממצא המרכזי במחקר זה, למעט חריג אחד, הוא שרמת המשמעת בבתי ספר שנערכים בהם אותם טקסים אינה גבוהה מזו שקיימת בבתי ספר שאינם נוקטים את אותן פעולותמדוע הטקסים "אינם עובדים?"  הסבר אחד מתקשר עם ממצאיה של פורמן ( 1994) על אודות הפיצול בערכים הקבוצתיים והפרטניים של בתי הספר. הצייתנות הנדרשת בטקסים נובעת מהדגש שקיים בהם להנחיל את הערכים הלאומיים . בהקשר הקבוצתי, הערכים הללו נלמדים, והם זוכים למידה סבירה של צייתנות. מאידך גיסא, בחיי היום יום, בייחוד במגעים בין הילד לזולתו, מתרחשים תהליכים הפוכים: הגננות והמורים מטפחים אדם דעתן ומשוחרר בהתנהגותו. נראה שבהמשך תהליך החיברות , הילדים לומדים להתאים התנהגויות על פי מישורי פעולה: בפעולות קבוצתיות הם נעשים צייתנים וכנועים, ואילו במישור הבין –אישי הם ספונטניים משוחררים , ואף תוקפניים. המחקר הנוכחי מדד בעיקר את תפיסת ההתנהגות הפרטנית, שאינה מושפעת כנראה מעריכת הטקסטים. להיעדר התועלת נמצא חריג אחד.
מתוך תשובות המנהלים עולה , שבבתי ספר שעורכים את מסדרי הבוקר באופן לא סדיר, על פי הצורך, רמת המשמעת טובה מזו שקיימת בבתי ספר המקיימים את הטקס באופן קבוע או שאינם עורכים אותו כלל. ייתכן שאותם מנהלים הם בעלי רפרטואר רחב יותר של אמצעיים חינוכיים וכושר טוב יותר להתאים בגמישות את האמצעים החינוכיים לסיטואציה המיידית שבה שרויים המורים והתלמידים ( כך שעבורם המסדר והטקס הם שני אמצעים מני רבים, והם מופעלים בהתאם לנסיבות), אך השערה זו דורשת בדיקה.
 
אבידן , ג'. למפרט, ח' ועמית ג' ( 2005) . הקול השותק , מבט אחר על ילדים בבית הספר, תל אביב , הקיבוץ המאוחד.
בורדייה, פ' ( 2005) . שאלות בסוציולוגיה . תל אביב, רסלינג
יריב, אליעזר ( 1999) . שקט בכיתה, בבקשה! , אבן יהודה , רכס .
פורמן , מ' ( 1994) . ילדות כמרקחה, תל אביב , הוצאת הקיבוץ המאוחד
 
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?
yyya