החוברת הצנומה והצנועה שפרסם לאחרונה מרכז טאוב, מכון מחקר ירושלמי העוקב בשקדנות אחרי המדיניות החברתית בישראל והשלכותיה, אינה מכילה גילויים מרעישים ואינה מצביעה על תופעות חברתיות שטרם שמענו על קיומן. ואף על פי כן, יש בה עניין לא מבוטל, הנובע בעיקר מהעובדה שהיא מעמידה מראה מול פני הישראלים המתעניינים במצבה של החברה שבתוכה הם חיים. הדמות הנשקפת מהמראה הזאת חייבת לעורר דאגה, גם אם היא מוכרת היטב מזה שנים. החוברת, שכותרתה עניינית ויבשה — "תמונת מצב המדינה: תרשימים בנושאי חברה וכלכלה בישראל" — מביאה, כמו בכל שנה, שפע נתונים על מצבה של החברה הישראלית בתחומים שונים ומגוונים, שהחינוך הוא המרכזי שבהם (אריה דיין).

במבנה הנוכחי שלו, אומר פרופ' יצחק קשתי, "משרד החינוך אינו רלוונטי למבנה הרב-תרבותי של מדינת ישראל". לפי הצעתו, המשרד, שיגדיר את עצמו מחדש, יופקד על רגולציה ורישוי, ותכניות הלימודים של כל מגזר ייקבעו על ידי מרכזי חינוך עצמאיים (אריה דיין).

מדריכי 'הרשת החברתית' נמצאים עם נערים ונערות במצוקה בכל מקום ובכל זמן- גם במקומות ובזמנים מפוקפקים- ומסייעים להם ליצור תחושה של ערך עצמי. רק כך, טוענים מייסדי 'הרשת החברתית ' ד'ר חן למפרט וגד אבידן, אפשר לחלץ אותם מן ההיגיון האכזרי של החברה הקפיטליסטית'. אחד העקרונות התיאורטיים המנחים את הפעילות של מדריכי 'הרשת החברתית' קובע שכל ילד זקוק ל'מבוגר משמעותי' – אדם שילד יכול לקבל ממנו תחושה של ערך עצמי. מבוגר משמעותי הוא אדם שמתעניין בילד, מקשיב לו, מלווה אותו, הוא משדר לילד שיש לו ערך בעיניו ( ..ותחושת הערך העצמי שלנו תלויה בעיניים של הזולת, כפי שמסביר ד'ר חן למפרט , הוגה ומנהיג הרשת החברתית' ). פעילותה של 'הרשת החברתית' מבוססת על עיקרון נוסף הנגזר מרעיון החמלה הרדיקלית: 'חונכות מחללת'. מדריכי 'הרשת' מחוללים שינוי בנפשם של החניכים דרך העניין שהם מגלים בהם. העניין הזה יוצר בהדרגה תחושה של ערך עצמי ואמון גובר במבוגרים. המדריך הוא מעין מדיום שבאמצעותו בונה החניך יחס חדש לעצמו ולעולם.