המאמר הוא מחקר-עצמי בעקבות דו"ח (Levine, 2006 ) שנתן ביטוי לביקורת על כך שתוכניות הכשרת מורים בארה"ב מנותקות מפרקטיקות המתבצעות ומצליחות בתוך הכיתות. המחקר מברר את הפער/הקרע בין תיאוריה חינוכית, במיוחד תיאוריה המעודדת קונסטרוקציה חברתית, גישות ממוקדות בילד לבין דרכי ההוראה ברוב בתי הספר האפרו-אמריקאים העירוניים. שאלת המחקר היתה: מה ניתן לעשות במסגרת תכנית המוסד המכשיר כדי לשפר את ההכשרה להוראה בבתי ספר אלה? לאורך שנת המחקר נבחנו מה למד המורה המתחיל בתוכנית ההכשרה? מה בה סייע לו או עיכב אותו וכיצד גישות מצליחות שהוא פיתח כמורה חדש יכלו להשתלב בתוכנית ההכשרה? המאמר בנוי כשיחה בין הכותבים שאחד מהם היה מורה מוסמך מתחיל והאחרת – מורת מורים, תוך ניסיון לתת ביטוי לתהליך שעברו יחד במהלך שנת המחקר ( Ketter, J., Stoffel, B. (2008).