בעיות התנהגות בכיתה מציבות אתגר חשוב בפני המורים. ההתמודדות איתן עלולה לכלות את האנרגיה החיובית של המחנכים ובסופו של דבר אף להוביל לשחיקתם. כדי להבין כיצד ניתן להימנע משחיקה עלינו להבין טוב יותר כיצד מווסתים מורים את תגובותיהם הרגשיות לנוכח התנהגות בעייתית בכיתה, וכיצד אסטרטגיות ויסות אלה משפיעות על חוויותיהם הרגשיות. המחקר הנוכחי בדק בשני אופנים שונים שתי סוגיות אלה: כיצד מורים מווסתים את רגשותיהם לנוכח בעיות משמעת והתנהגות בעייתית של תלמידים בכיתה ומהן ההשלכות הרגשיות של ויסות זה על המורים עצמם.

אתגרי ההוראה מלווים בקשיים פסיכולוגיים רבים, ביניהם שחיקה ודיכאון. ספרות המחקר בנושא מכירה זה מכבר בקשר בין שחיקה לבין דיכאון בקרב מורים. מטרת המחקר הנוכחי להעמיק בסוגיה באמצעות חקירת היחסים בין שחיקה, דיכאון ותפיסת המורים את סביבת עבודתם.

מקצוע ההוראה כרוך בדרישות מסוגים שונים. בעוד שבעבר עיקר הדגש בהכשרה ובליווי מורים הושם על הפן הפדגוגי, הרי שבעשורים האחרונים ניתן יותר ויותר מקום לפן הרגשי העולה מתוך ההוראה. מגמה זו נובעת מתוך המודעות העולה לכך שמורים צריכים להתמודד לא רק עם מטלות פדגוגיות אלא גם עם עומסים רגשיים. המאמר הנוכחי דן בקשרים בין עבודת הרגשות של מורים ומידת השחיקה שלהם ובין רמת ההשכלה שלהם.

רוב המחקרים על נשירת מורים מתמקדים במורים שעזבו את ההוראה מוקדם מאד במסלול המקצועי. על מנת להבין את החלטות המורים לעזוב, מחקרים אלה עושים שימוש בתיאוריות אירגוניות, תיאוריות חוללות עצמית או תיאוריות של בחירה רציונלית. המחקר הנוכחי, לעומת זאת, מבקש להרחיב את היריעה על ידי חקירה של אוכלוסייה שונה ובאמצעות אימוץ פרספקטיבה חדשה, זווית חדשה, על האוכלוסייה האחרת אותה הוא בוחן. המחקר מתמקד במורים בעלי ניסיון ומחויבות למוסד, ולא במורים חדשים, שהחליטו לנטוש את כיתת הלימוד לאחר שכבר היו מוכשרים לקריירה של הוראה ולאחר שרכשו תחושת מסוגלות עצמית.

מדיניות אחריותיות מבוססת מבחנים מנבאת במובהק רמות גבוהות יותר של מתח, ובעקבותיו נשירה או מעבר של מורים בין בתי ספר

מטרת המחקר הייתה לבחון את הדרכים שבהן האוריינטציות של מורים כלפי מגוון תרבותי חוזות את התוצאות הפסיכולוגיות של המורים הקשורות לעבודתם עם תלמידים מהגרים – כלומר שחיקה הקשורה למגוון ומסוגלות עצמית הקשורה להגירה. המחברים יישמו את מודל DOPA (Diversity in Organizations: Perceptions and Approaches; מגוון בארגונים: גישות ותפיסות) שפותח בהתבסס על התפיסות של האנשים בארגון; המודל מציע ארבע תפיסות וגישות למגוון: נכס, בעיה, אתגר, או מטרד. במחקר נמצא כי התפיסה של המורים את התלמיד המהגר כנכס ולא כבעיה הייתה קשורה לשחיקה הקשורה למגוון נמוכה יותר ולמסוגלות עצמית הקשורה להגירה גבוהה יותר (Tony Gutentag, Gabriel Horenczyk, and Moshe Tatar, 2017).

מחקר זה ביקש לאתר פערים בין הציפיות ותפיסת תפקיד המורה במהלך ההכשרה להוראה, לעומת המציאות עמה המורה מתמודד בשטח, במסגרת תפקיד ההוראה עצמו. מחקר איכותני כלל תהליך התבוננות ולאחריו 3 סבבי ראיונות עומק עם 14 מורים שהפסיקו את עבודתם לאחר 5-3 שנות הוראה. קטגוריזציה חשפה 5 'קטגוריות-על': 1. תפיסת המורה את תפקידו, 2. פערי ציפיות מהמורה, 3. מערכות היחסים, 4. אופן הערכת תפקוד המורה ו-5. מעמד המורה. לכל אחת מהן גובשו המלצות יישומית לשיפור תהליך ההכשרה להוראה, בדגש על מתן תמונה אמתית של מציאות תפקיד המורה בשטח וכלים מעשיים להתמודדות עם מציאות זו (אורי שטרנברג).

מחקר זה מכוון להעמיק את הבנת התפקיד של הנעה לעבודה אצל מורים בתחילת הקריירה. המשתתפים היו 589 מורים מתחילים קנדיים-צרפתיים העובדים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים ציבוריים. בנוסף לקביעת צורות ההנעה (אוטונומית לעומת מבוקרת) שמניעות את המורים בשלוש השנים הראשונות של הקריירה שלהם, התוצאות מספקות תמיכה עבור מודל המסביר את הנתיבים ההנעתיים שעל פיהם גורמים בסביבת בית הספר (עומס עבודה, פיקוח, הכרה ותחושה של קהילתיות) קשורים לבריאות הפסיכולוגית של המורים (שחיקה רגשית), עמדה כלפי התפקיד (מחויבות תעסוקתית) והתנהגות בכיתה (אקלים שמטפח את תשומת ליבם של תלמידים) (Fernet, Claude; Trepanier, Sarah-Genevieve; Austin, Stephanie; Levesque-Cote, Julie, 2016).

המחקר עסק באנשי חינוך וטיפול שעברו עם בני נוער במצבי סיכון. העובדים עצמם משתייכים לקבוצות מיעוט בחברה הישראלית, ועבודתם הייתה כרוכה בטיפול בבני נוער במצבי סיכון שמשתייכים גם הם לאותן קבוצות מיעוט. המחקר התמקד בקשר בין אסטרטגיית תרבות, סגנונות התמודדות ותפיסת סביבת עבודה בקרב עובדים אלה לבין תפיסת התפקיד ומידת השחיקה שהם חווים.הממצאים: (א) בהשוואה ליהודים ילידי הארץ והוותיקים, בני קבוצות מיעוט אינם חווים עוצמות גבוהות יותר של קושי בתפיסת התפקיד או בשחיקה; (ב) לא נמצא קשר גורף בין אסטרטגיות תרבות לקושי בתפיסת התפקיד ולשחיקה; (ג) דפוסי התמודדות ותפיסת סביבת העבודה הם המשמעותיים בניבוי תפיסת תפקיד ושחיקה; (ד) שני ממדי אסטרטגיית התרבות (הזדהות עם הרוב והזדהות עם המיעוט) נמצאו בלתי תלויים זה בזה (גתהון, רומי ויגיל, 2016).

מסוגלות עצמית (Bandura, 1997) של מתכשרים ומורים בפועל נחקרת רבות מתוך הבנה שהיא מהווה גורם משפיע על מחויבותם להוראה, על נשירה, על הישגי תלמידים ועל נכונות לאמץ ולבצע רפורמות חינוכיות (Chestnut & Cullen, 2014). לאמונות במסוגלות עצמית יש תפקיד מרכזי בתיאוריות חברתיות-קוגניטיביות (Lent et al., 1994, Bandura, 1986, 1997), והן תורמות להסברים של התפתחות קריירה אישית, בחירות תעסוקתיות וחינוכיות והצלחה אקדמית ומקצועית. טענת החוקרים היא שמתוך סקירה של 33 מאמרים ניתן לומר שיש קשר בין אמונות של מתכשרים ומורים על מסוגלות עצמית לבין מחויבות למקצוע. מסוגלות עצמית עשויה להיות מנבא להתמדה בהוראה ולהפחתת נשירה. ממצא זה עשוי לשמש לבניה של תוכניות ההכשרה והתפתחות מקצועית (Chestnut, S.R., & Burly, H).

עורכי המחקר (בגרמניה) בדקו השוואתית את ההשפעות של קורסים שיועדו להכשרת מורים מתחילים לכישורי ניהול כיתה על תחושת השליטה בכישורים ותחושת הרווחה הנתפסות שלהם: 1) קורס הכשרה לניהול כיתה – שבע פגישות ביומיים וחצי: ארגון כיתה, חוקים ונהלים, חשיבות שנת ההוראה הראשונה, שימור השיטה של ניהול כיתה, מהי התנהגות בעייתית, ניהול כיתה בפרספקטיבה של קשרים בין-אישיים ותקשורת; 2) הכשרה לניהול מתחים (AGIL) – תוכנית קיימת שהותאמה לצרכי מורים מתחילים; 3) מורים מתחילים ללא כל הכשרה (Dicke, T., Elling, J., Schmeck, A., & Leutner, D).