הבוגר הרצוי של מערכת חינוך שעוסקת בחינוך הוא אדם שחייו הם בעלי משמעות. מהם חיים בעלי משמעות? כיצד מחנכים אליהם? מערכת החינוך מדגישה פיתוח מיומנויות קוגניטיביות־אינסטרומנטליות של חישוב, ניתוח, היסק וכדומה ומזניחה היבטים קיומיים ומהותיים יותר של תהליך הלמידה כגון מודעות עצמית, התבוננות פנימית ותובנה (Hart 2003). הדגש הזה מותיר את ההתייחסות לשאלות הנוגעות לאושר, לתכלית ולמשמעות מחוץ לשיח ולמעשה החינוכיים. פיתוח מיומנויות חשיבה לטווח הקצר אינו מאפשר יצירת זהות פנימית יציבה ("מיהו האדם שברצוני להיות?") ואינו מקדם פיתוח והתחייבות למטרה מעוררת השראה ("למה אני שואף בחיי?"). ללא כיוון או מטרה משמעותית, אין טעם והנעה לפעול.החיפוש אחר מהות, תכלית ופשר – החל במיתוסים שאנשים סיפרו סביב המדורה, עבור בדתות ומפעלי תרבות וכלה בהגות בת ימינו – הוא בליבת הקיום האנושי, והוא מכונן אותנו כ"בני אדם". ויקטור פראנקל, אבי תורת הלוגותרפיה (תרפיה באמצעות משמעות), ציין שנטייתם הטבעית של בני האדם היא חיפוש משמעות ושהאושר הוא תוצר לוואי של החיפוש הזה (פנינית רוסו־נצר).

חיבור זה בוחן את הצורך ואת הדרך להתאים את ההתנהגות החינוכית בהווה לאור ההמשגה המתקבלת של העתיד ובהסתמך על הידע והלימוד המתמשך מהעבר, את הדרך לשמור ליבה ולעודד קידמה בדרך הוליסטית. חשוב שההתייחסות לאדם בשדה החינוך, הצעיר והמבוגר, תהיה כמכלול, כשלם שמרכיביו הפיזיולוגיים, המנטאליים, הרגשיים והרוחניים מטופלים ופועלים באיזון, שמושם דגש בחינוכו של התלמיד בנוסף למימוש יכולתו הקוגניטיבית – גם על רווחתו הנפשית ( מירה רוסקיס) .

תיאוריית ההכוונה העצמית (SDT) מדגישה את חשיבות ההשפעה של מקורותיו הפנימיים ואישיותו של אדם להתפתחות התנהגותו ולויסותו העצמי. מכאן שהתיאוריה מתעסקת בחקר הנטיות הפנימיות המולדות של האדם ואת צרכיו הפסיכולוגיים. כבסיס למוטיבציה עצמית ואינטגרציה אישיותית, כמו גם למצבים שמסייעים להליכים חיוביים. תיאוריית ההכוונה העצמית לא מתעסקת רק בטבע החיובי הספציפי של הנטיות המולדות דרך ההתפתחות של האדם, אלא גם בוחנת הקשרים של סביבות חברתיות הנוגדות את הנטיות הללו. הפסיכולוג אלן כץ מאמין בישימות הגבוהה של תיאוריית ההכוונה העצמית לחינוך. לא מדובר רק על תיאוריה בתחומי המוטיבציה אלא בתיאוריה מעמיקה מבחינת למידה והתפתחות עצמית. כאשר תומכים באוטונומיה של ילדים , מסייעים רבות להתפתחותם הקוגניטיבית, סקרנותם וצמיחתם היצירתית. תיאורית ההכוונה העצמית צופנת בתוכה רבים מן העקרונות הקונסטרוקטיביסטים בחינוך.