במחקר נרטיבי זה, מרצים לחינוך אשר חברים ביחידת מחקר פנים-מכללתית, או לקחו בה חלק בעבר, הוזמנו לכתוב סיפורים המתארים את החוויות המשמעותיות ביותר שחוו במהלך העבודה ביחידות המחקר. בין היתר, נמצא שחברי יחידות המחקר מוצבים בפוזיציה מורכבת ורגישה שבה הם באים במגע עם מרצים מנוסים ובעלי השפעה במכללה אשר עלולים לבוז או להתעלם מאבחנותיהם. בנוסף, הסטנדרטים האקדמיים אשר מונהגים באוניברסיטה אינם תואמים, בהכרח, למטרות הפרקטיות והפדגוגיות של מורי המורים במכללות האקדמיות לחינוך. לבסוף, עולה שראשי ונשיאי המכללות האקדמיות ממלאים תפקיד מרכזי בהקמת יחידות המחקר, בתקצובה ובניווטה.

לפי דו"ח מחקרי זה, ההתנסות המעשית מהווה נדבך יישומי וקריטי במסלול ההכשרה להוראה. ברם, רוב מנגנוני ההערכה של ההתנסות המעשית אינם מבחינים בין מורים המוצבים בבתי ספר הישגיים לבין אלו הנשלחים לבתי ספר של תלמידים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי מוחלש. זאת ועוד, שיטות ההערכה הקיימות מתעלמות מעמדות התלמידים ומקצב התקדמותם, ממאפייני אוכלוסיית הלימוד, מגרף השיפור של המתכשר, מיכולתו ליישם ידע תיאורטי, מנכונותו ללמוד מאחרים ומשיתוף הפעולה המשולש בין המורה-חונך, נציג המוסד האקדמי והמתכשר.

הערכת ביצועי הוראה בהכשרת מורים כוללת מגוון של כלים המשמשים לדגימה או לייצוג פעילויות הוראה בהתנסות המעשית. על מנת להעריך ביצועי הוראה נדרש הסטודנט להציג תיק עבודות (פורטפוליו) המשלב איסוף, ניתוח והערכה של תוצרי הוראה. מאמר זה סוקר את השימושים של הערכות ביצועי הוראה של סטודנטים כמשאבים ללמידה, הערכת תוכניות ושיפור הכשרת המורים. בנוסף, מציג המאמר המלצות מעשיות למדיניות באשר ליישום ושימוש בהערכות של ביצועי הוראה בהכשרה המעשית.

דו"ח מחקרי זה בוחן בעין ביקורתית 19 מאמרים, ספרים, ניירות מדיניות ודו"חות מחקריים שפורסמו בשנים 2020-2010 ועוסקים בהערכת תוכניות להכשרת מורים בארה"ב. בעזרת הניתוח המטא-אנליטי הזה, מציג המאמר את הגישות הנפוצות ביותר להערכת מורים ומספק תובנות והמלצות לעוסקים בתחום.

ספר חדש בהוצאת מכון מופ"ת מציג שיחות על מחקר איכותני במובן הרחב ביותר של המושג, ובכך הוא משמיע קול מקורי וחדשני בקרב הספרות המקצועית בתחום זה. עם המשתתפים בשיחות הללו נמנים מגוון רחב של בולטי החוקרים האיכותניים בארץ, המציעים לא רק הנחיות וכללים לביצוע מחקרים איכותניים, אלא תובנות וכלים הנובעים מניסיונם האישי ומעוגנים בדוגמאות מחקריות ובהקשר תאורטי, אפיסטמולוגי ומתודולוגי רחב. השיחות נערכות בין חוקרים לבין עצמם, בין חוקרים לחוקרים ובין חוקרים ומשתתפי המחקר.