כושר הלמידה העצמאית שאליה חותר החינוך הקוגניטיבי מהווה כיום מרכיב מרכזי בהתמודדות עם עולם משתנה ומורכב הנתון בעיצומה של מהפכת התקשוב. הספר מפרט כיצד לפתח את החשיבה באופן שתשרת את הלומד העצמאי . החינוך לחשיבה מתחיל בתיאור מרכיבי החושב העצמאי, עובר דרך תכנון הלימודים , מערכת הערכה ומשוב , וכלה בהכשרת מורים לחשיבה עצמאית. תפיסת החינוך הקוגניטיבי שמציג פרופסור קניאל מציבה את נקודת התצפית המרכזית על התודעה ( minds) של המורים והתלמידים, כשותפים למסע ארוך ליעד זהה – למידה עצמאית אותה מנתח פרופסור קניאל בספר. המסקנה המרכזית המונחת ביסוד הספר היא כי החינוך הקוגניטיבי צריך שיוכיח את עצמו בתוך תוכניות הלימודים הקיימות ולא לצדן. הפרק השני מתמקד בייחודיות הלומדים והמלמדים המהווים מעין יחידה שלמה. אפשר להבחין בארבעה עקרונות שאינם תלויים זה בזה: שונות גבוהה, האדם רציונאלי מטבעו, האדם הוא מערכת לומדת ללא הפסקה , והחלפת המונח "משכל" במושג "פוטנציאליים של למידה" ( שלמה קניאל) .

בסופן של שמונה שנות מחקר בנושא מתן הציונים במכללה אחת לחינוך, ניתן לומר שהציונים במכללה אינפלציוניים. המורים נותנים ציונים ללא די הכשרה, הבנה וידע בנושא וללא תפיסת עולם מקצועית. יתר על כן, ככל שנלמד מן החקר הישיר של הסטודנטים ומפרסומיהם הספורים, רובם שותפים בשתיקה לתופעות אלה מפניי שהן תומכות באינטרס המיידי שלהם, גם אם לא לטווח הארוך וגם אם לא באינטרס של המערכת שלתוכה ייקלטו כמורים בבוא הזמן. לדעת המחברות בנוסף לתלמידים עצמם, גם מערכת ההכשרה של המורים ועובדי החינוך משלמת על כך, משום שאמון הציבור נפגע. (דרורה כפיר, ברברה פרסקו, אילנה פאול)

מטרת הספר להציג גישה מדעית המתמקדת בחוויות מפתח ובנקודות מפנה, כדי להמחיש את עוצמתה הרבה של ההשפעה הבין-אישית. בניגוד ל"דגם המצטבר" המסורתי המקובל עד היום במחקר של השפעות חינוכיות, "המחקר של חוויות מפתח מראה כי למסגרת חינוך יש השפעה מכרעת על חייהם של מתחנכים, הרבה מעבר לתחום הצר של הישגים וציונים". לטענת המחבר בחוויות המפתח יש חוקיות שיטתית, למרות הרושם הכאוטי שהן יוצרות. במהלך המחקר התברר שהתבוננות בחוויות מפתח ובנקודות מפנה מאפשרת לבחון מחדש את כוחו של החינוך. גישת החקירה הפתוחה אפשרה לצאת מהזירה המצומצמת של החינוך הבית-ספרי השגרתי ולגלות את עוצמתו הרבה של החינוך ואת חיוניות ההשפעה הבין-אישית בכל רבדי החיים, בכל הגילאים ובכל מגזרי החברה. (גד יאיר)

המחקר נועד לחשוף את האפקט של השלב בהתפתחות המקצועית של המורה על עמדות של מורים כלפי החדרת שינויים בדרכי הוראה. המחקר הנוכחי להשיב על השאלה, מהו הקשר בין עמדות של מורה כלפי החדרת שינויים בדרכי ההוראה לבין השלב בהתפתחות המקצועית שבו הוא נמצא. הממצאים מצביעים על הבדלים בציוני העמדות כלפי החדרת שינויים בדרכי ההוראה אצל מורים בשלבים שונים בהתפתחות המקצועית. עולה מהם כי השלב בהתפתחות המקצועית שבו נמצא המורה הוא אחד הגורמים המרכזיים המניעים בפועל תהליכים של החדרת שינויים. הממצאים ובעקבותיהם המסקנות מרחיבים את הידע על עמדות של מורים כלפי החדרת שינויים בדרכי הוראה באופן כללי, ועל עמדות של מורים הנמצאים בשלבים שונים של התפתחותם המקצועית כלפי שינויים בדרכי ההוראה (דיצה משכית)

כאשר הערכה משמשת להפקת משוב משמעותי, אין היא מנחה רק את הלמידה של התלמידים, אלא גם מקדמת את אמונתם ואת המוטיבציה שלהם. מורים אשר עושים שימוש בהערכה באופן הזה ולא בהספקת ציונים בלבד, מעבירים מסר שכל התלמידים יכולים ללמוד וכל התלמידים יכולים להצליח. זהו מסר בעל חשיבות עצומה ויש לשתף בו את התלמידים, באופן מיוחד את אלה שמתאמצים ונאבקים, שכן הוא נותן להם תקווה וכוח. על מנת ליצור מצב שבו מנגנוני הלמידה יהיו אפקטיביים עליהם להיות מוטמעים בערכים המשותפים של התרבות הארגונית: קיומה של תרבות הלמידה בכיתה המקדמת מוטיבציה בקרב תלמידים, המטפחת סקרנות, חקירה, וגישות חיוביות כלפי למידה ואשר מספקת תמיכה ומעודדת תלמידים להעז ולקחת סיכונים גם במחיר של עשיית טעויות. תהליכי הערכה יכולים להיות משמעותיים לבית-הספר רק אם הם מניעים פעילות חברתית משותפת המזמנת שיח בין שווים באווירה דמוקרטית, ומהווה תשתית לדיאלוג, שאילת שאלות גורליות לבית-הספר, פעילות המעודדת רפלקסיה ובחינת תהליכי ההוראה-למידה, הפקת לקחים והסקת מסקנות לגבי התנסויות בכיתה (חני שלטון, הלנה קימרון)