ההתפתחות האידיאולוגית של החינוך מהבית נובעת מכך שהורים החליטו שהאחריות על חינוך וגידול ילדיהם היא שלהם בלבד.הם אינם שולחים את הילדים לבתי הספר לעיתים אפילו בניגוד לחוק, ודואגים לתת להם השכלה בהתאם לתפיסת עולמם. ניתן להבחין בשתי קטגוריות אידיאולוגיות שונות של משפחות המקיימות Home Schooling. הקטגוריה האחת מבוססת על אמונה דתית, והקטגוריה השניה יכולה להקרא "איכותנית". (חיה הלר-דגני)

יותר מחמישים שנה לאחר הקמתה עדיין משמשים ספרי הלימוד בהיסטוריה במדינת-ישראל כלי עיקרי בהוראת החומר בפרקי ההיסטוריה השונים וסוגיות בתולדותיה לתלמידי בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והחטיבות העליונות. שלוש גישות מרכזיות התפתחו בחקר ספרי לימוד. המסורתית המכונה הרמנויטית-תיאורית המתמקדת בחקר התוכן הכתוב, בנוגע לטעויות ודעות קדומות. השנייה, גישה כמותית של בדיקת תוכן אשר מבוססת על מחקר אמפירי של מספר שורות או פרקים או מושגים המוקדשים לנושא מסוים והגישה השלישית, היא הגישה האיכותית, המציעה סינתזה בין שתי הגישות ומשמרת את האספקטים החזקים שלהן ומפצה על חולשות שתי הגישות האחרות. מאמר זה מתבסס על עבודת מחקר מקיפה שאימצה את הגישה השלישית תוך דגש על ניתוח השיח בטקסט (Discourse Analysis) ועסקה בהבניית הזיכרון הקולקטיבי של תלמידי ישראל דרך כל ספרי הלימוד בהיסטוריה כללית לחטיבות הביניים ולבתי הספר התיכוניים מהקמת המדינה ועד היום. (אריה קיזל)

תיאורית המעורבות הפעילה בלמידה גובשה במקור על ידי Kearsley & Shneiderman בסוף שנות ה90 והיא משמשת כיום כבסיס תיאורטי –תפיסתי חשוב להפעלת לומדים בתחומי התקשוב החינוכי וגם בתחומי למידה אחרים (כגון קריאה וכתיבה. נקודת המוצא של תיאורית המעורבות היא שהלומדים חייבים להיות מעורבים בצורה פעילה בפעילויות חינוכיות תוך כדי התמודדות עם מטלה משמעותית ותוך כדי אינטראקציה עם עמיתים. באופן עקרוני, המעורבות הפעילה של הלומדים אינה תלויה בהכרח בסביבה טכנולוגית, אך אינטרנט ותקשוב חינוכי יכולים להקל ולהמריץ את המעורבות של הלומדים. התפיסה של מעורבות פעילה בלמידה קשורה קשר אמיץ לתיאורית של למידה מצבית (Situated Learning Theories) המטפחת למידה עצמית והתנסותית. תיאורית המעורבות הפעילה בלמידה מבוססת על יצירת צוות למידה פעילים העובדים על פרויקטים מאתגרים מעבר לכיתת הלימוד, ההדגשים של מושאי הלמידה הם אותנטיים (Kearsley & Shneiderman)

השפעת תכניות לימודים חדשות בארץ על הישגים בתחום הקוגניטיבי והאפקטיבי ועל עמדות צוות ההוראה כלפיהן. מסיכום הממצאים עולה כי תכניות הלימודים החדשות מצליחות להשפיע באופן חיובי בעיקר על הישגי המינימום והשליטה בתכנים – בעוד שהשפעתן על תפקוד התלמידים ברמות החשיבה השונות היא לכל היותר גבולית. בתחום האפקטיבי, השפעות התכניות אינן מובהקות כלל – לא לגבי התלמידים ולא לגבי צוות ההוראה שלהם. ממצאים אלו מצביעים על הצורך להסיק את מרב המסקנות האפשריות ולתת את הדעת על מרב ההשלכות לגבי המשך תהליך פיתוח תכניות הלימודים בכל אחד מתחומי הדעת – הן לגבי ההישגים בתחום הקוגניטיבי והן לגבי התחום האפקטיבי. כן ניתן להיעזר בממצאי המחקר כמדד התייחסות והשוואה בתהליך פיתוח של מערכי הערכה בית ספריים (נשר, תשמ"ה; פדואה, תשנ"א). יש לשער, ששיתוף רב יותר של המנהלים והמורים בתכנון ובהערכה עשוי אף הוא לסייע רבות בשינויים החינוכיים הרצויים (נילי פורת)

בשנה האחרונה החלה התעניינות מחודשת בתיאוריה של הקונסטרוקטיביזם המשותף (Communal Constructivism) שגובשה מחדש באוניברסיטת טרינטי באירלנד והותואמה לסביבות למידה ממוחשבות. נחיצות התיאוריה של הקונסטרוקטיביזם המשותף התעוררה בשנתיים האחרונות לאור הכניסה של פעילויות מתוקשבות מבוססות וויקי בקורסים מתוקשבים. הפעלת סטודנטים ולומדים בקורסים מתוקשבים מבוססי WIKI מחייבת תיאוריה מוצקה של שיתוף והבנייה. ביסודה תיאורית הקונסטרוקטיביזם המשותף טוענת כי הלומדים בקורס או בסדנה חייבים להבנות ידע בעצמם ולהתמחות בהפקת ידע ומידע ולא רק לשמש לומדים פאסיביים הקולטים מידע מהמרצה (Bryn Holmes, Brendan Tangney, Ann FitzGibbon, Tim Savage, Siobhan Mehan)