לפני עשרים שנה נבט רעיון נועז: לחבר בין תרבויות בחברה הישראלית באמצעות למידה שיתופית מקוונת. מתוך מציאות של הפרדה ושל חומות חברתיות צמח מרכז TEC כמוקד בין-לאומי חדשני המשלב טכנולוגיה, חינוך ורב-תרבותיות. הספר הנוכחי שוטח את העקרונות ואת התפיסות של המרכז ומתעד את פעילותו, המשתרעת מבתי הספר והמכללות ועד קיום כנסים עולמיים. הוא מציג מחקרים, חקרי מקרה ותובנות על יצירת שיתופי פעולה חוצי גבולות, שפות וזהויות. זהו סיפור על חזון שהפך בהדרגה למודל מוכח לשינוי חברתי.

משחוק בחינוך מהווה כלי חשוב בארגז הכלים של המורה המבקש להציע לתלמידיו חינוך איכותי, מגוון ומאתגר. המאמצים להמשיך לפתח משחקים פדגוגיים צפויים לגבור, הן בעולם המערבי והן במזרח הרחוק, תוך התמקדות במשחקים-ממוקדים-נושא. שכן, דור הלומדים הנוכחי משווע ללמידה מסקרנת, מרעננת ואלטרנטיבית. בתוך כך, ישנם הבדלים פנים-מקצועיים הנוגעים למידת ההתעניינות והנכונות להטמיע משחוק בחינוך, כאשר מקצועות ה-STEM המורכבים מהווים כר פורה לייצור תכנים דיגיטליים רלוונטיים.

מרחב למידה עתידי (מל"ע) הוא סביבת למידה דינמית ועשירה-בטכנולוגיה, המאפשרת הוראה ולמידה תוך שימוש בשיטות פדגוגיות חדשניות. מאמר זה מציג דפוסי עיצוב להוראה במל"ע, שנוצרו לאחר הוראה יצירתית במכללה לחינוך וכוללים קבוצות מתכנסות, הוראה במרחב אינטראקטיבי מאורגן, יריד מצגות ו"חשבו-הצטרפו-שתפו".

אמנם, חלק מבתי הספר אינם מוכנים לשילוב ומיסוד של המצאות פורצות-דרך. אבל, בעשור האחרון, הרעיון של שימוש ברובוטים לקידום למידה נוסה ופותח ברחבי העולם, בעיקר בבתי ספר מקצועיים-טכנולוגיים. כיום, הרובוטים נחשבים כנכס פדגוגי, יכולים לשמש כסייעים פרטניים וכמדריכים כיתתיים וזוכים לסימפטיה ופידבק חיובי מהתלמידים. כמו כן, הם מצליחים להניע תלמידים לפעולה, לשמש כמתרגלים אישיים, להצית דיונים, לקדם למידה שיתופית, להגדיל את שיעור מסיימי התיכון ולסייע לתעשיית הייצור.

כישורים דיגיטליים מאפשרים השתתפות פעילה בחברה דמוקרטית. למשל, נגישות לשירותים אזרחיים וחברתיים, מעורבות אזרחית, שיח דמוקרטי מכבד ברשתות החברתיות והיכולת להיות פעילים בחברה, להביע דעה ולהשתמש בטכנולוגיה, כדי להשפיע על גופים אזרחיים וציבוריים ולתקשר עימם. עם זאת, סקירת המידע שלפנינו מציגה תופעה חמורה של פערים דיגיטליים נרחבים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, תוך התייחסות למשתנים חברתיים-דמוגרפיים, כלכליים ובין-לאומיים.

שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון פירסמה מסמך הקורא למנהלים לשנות תוכניות לימודים; להחליף את המבחנים באמצעי "הערכה מצמיחה"; להציג תוכניות לצמצום פערים; לחזק את הקשר עם ההורים; לייעל את הליכי הקליטה והחניכה של המורים. כמו כן, המסמך מציג שינויים בתוכניות הלימודים כמו מעבר לתוכנית למידה סביב רעיונות גדולים וחיבור בין תחומי דעת כדי לייצר למידה רב תחומית.

משרד החינוך איתר צורך בשינוי של מטרות הלמידה ויעדיה באופן שיתאימו למציאות העכשווית של גידול עצום בכמויות המידע, בהתפתחויות טכנולוגיות מהירות וברב-תרבותיות. כדי לבנות בקרב הלומדים את הכלים להתמודדות מוצלחת עם האתגרים הצפויים להם היום ובעתיד, צייר המשרד את דמות הבוגרת והבוגר של מערכת החינוך בצבעים עדכניים במסמך הקרוי: "המדיניות הפדגוגית הלאומית – דמות הבוגרת והבוגר".

מהחינוך היסודי ועד מערכת ההשכלה הגבוהה, עבודת צוות מיטבית מתרחשת תחת התנאים הבאים: חבורת תלמידים עובדת למען מטרה משותפת וברורה, הקבוצה קטנה מספיק כך שכל חבר יוכל לתרום להשגת היעד, התלמידים עובדים ללא צורך בהשגחה צמודה והקבוצה מחולקת באופן גמיש והטרוגני, תוך הימנעות מחלוקה לרמות על בסיס ציונים.

החל בשנת 2014, בתחילת כהונתו של שי פירון בתפקיד שר החינוך, היתה הלמידה המשמעותית חלק מהמדיניות המוצהרת של המשרד. פירושה של למידה משמעותית הוא: גיוון וגמישות של תוכנית הלימודים בהתאם לשונות בתחומי העניין של התלמידים; הרחבת האוטונומיה הפדגוגית של המורים; ושינוי והגמשת משטר הבחינות והמדידה: פחות מבחנים אחידים וסטנדרטיים עם ציונים מספריים ושאלות בקיאות סגורות שמכוונות לתשובה אחת נכונה, ויותר הערכה מילולית על עבודות חקר ופרויקטים שמבצעים התלמידים, לרוב על נושאים שהם עצמם בוחרים.
לאתר הספר