כוכב "הנחשול" בישראל. רון ג'ונס, המורה האמריקאי שעשה את הניסוי החינוכי המפורסם ביותר בעולם, מבקר בישראל, משחזר את הולדת הניסוי ומנתח את השפעותיו על חייו: "מבחינתי הסיפור הזה נמשך בכל מיני דרכים – בבתי הספר, במקומות העבודה, בבתים. זה הסיפור על הצורך להיות חופשי, לשאול שאלות, לבקר ולהגיב על אי־צדק" (אמתי מור).

הספר מספר את סיפורם של הפדגוגיה הביקורתית, הפדגוגיה הביקורתית-פמיניסטית והחינוך לתרבות של שלום מנקודת ראות תאורטית ופרקטית. הוא שזור בכתיבה אישית ומביא את עקרונות הפדגוגיה הביקורתית עם דוגמאות מהארץ ומהעולם. בין השאר מוצגת בו תורתו של פאוּלו פרֵירֶה, מחנך ופילוסוף ברזילאי שלימד איכרים עניים בברזיל קרוא וכתוב כדי שיוכלו להשתמש בזכות להצביע ולהשפיע ( חגית גור זיו) .

מהם הקשרים בין דמוקרטיה, פיתוח וחינוך? אילו סוגי חינוך הם המתאימים ביותר כדי לפתוח ערכים והתנהגויות דמוקרטיים? כיצד בתי ספר וכיתות שונים במדינות מתפתחות מאורגנים לקידום ערכים דמוקרטיים אלו בבתי הספר? האם חינוך מוביל בפועל לדמוקרטיזציה במדינות מתפתחות? האם זה כלל אפשרי לשנות פרקטיקות חינוכיות סמכותיות מושרשות לכיוון דמוקרטי יותר על בסיס רווח יותר? בספרם "חינוך, דמוקרטיה ופיתוח: האם חינוך תורם לדמוקרטיזציה במדינות מתפתחות?" מציבים המחברים את השאלות המקיפות הללו כדי לחקור את האפשרויות, המתחים ושלל הגילויים של היחסים שבין חינוך, דמוקרטיה ופיתוח, בייחוד במדינות 'מתפתחות' ( Clive Harber, Vusi Mncube ).

לנייר עמדה זה שלוש נקודות מוצא: דמוקרטיה בישראל היא מחוז חפץ; הדמוקרטיה הישראלית מצויה בנסיגה ומאוימת על ידי מגמות לאומניות וגזעניות; מערכת החינוך נדרשת להוביל מהלך דחוף ונחרץ לבלימת מגמות אלה ולביסוס תוכנית חינוכית כלל–ישראלית לאזרחות דמוקרטית.הכותבים מציגים את המסמך הנוכחי על שלושת חלקיו: (א) התגברות המגמות האנטי–דמוקרטיות בחברה הישראלית; (ב) המציאות העגומה בבתי הספר והתנערות מערכת החינוך מקידום משמעותי וכלל–ישראלי של חינוך פוליטי לאזרחות דמוקרטית; (ג) הצבעה על היסודות הנדרשים לטיפוח חינוכי של תודעה פוליטית דמוקרטית ובלימת המגמות הלאומניות והגזעניות ( פרופ' נמרוד אלוני, ד"ר אסתר יוגב, ד"ר ניר מיכאלי ופרופ' אייל נווה).

השכיחות הגבוהה של עמדות וערכים בלתי דמוקרטיים ובדלניים בקרב בני הנוער בישראל איננה תופעה חדשה. כך, למשל, הציג פרופ' בני נויברגר, מהאוניברסיטה הפתוחה, בהרצאה בנושא "מכשולים בחינוך הדמוקרטי", תוצאות דומות מעשרות מחקרים שנערכו על ידי משה"ח וארגונים ציבוריים שונים החל משנת 1976 , שעסקו בערכים הדמוקרטיים בקרב תלמידים במערכת החינוך. המורים חוששים להנהיג שיח פוליטי לטענת פרופ' נויברגר, אחת הסיבות לכך שמערכת החינוך מתקשה להטמיע בצורה אמיתית את ערכי הדמוקרטיה בקרב התלמידים היא, שמרביתם מגיעים מבתים שבהם אין להורים רקע דמוקרטי. חלק גדול מההורים נולד במדינות לא דמוקרטיות, למשל במדינות חבר העמים או דיקטטורות ערביות, או שייכיםלקבוצות אוכלוסייה שאינן תומכות בדמוקרטיה – החרדים, למשל.

ספר חדש שיצא זה עתה לאור, המבוסס על עבודת הדוקטורט של ד"ר מירה פוירשטיין ממכללת אורנים. הספר עוסק בתחום החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית- תקשורת המונים, חינוך לחשיבה ביקורתית – והוא מיועד לסטודנטים במדעי הרוח והחברה, ולעוסקים בהוראת החינוך לאוריינות מדיה. הספר של ד"ר מירה פוירשטיין עוסק ברעיונות ובמושגי מפתח בתחום החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית (Critical Media Literacy ) שמטרתו: לטפח ולקדם את החשיבה הביקורתית של ילדים ונוער ביחס לתכני המדיה ומסריהם. התחום מעוגן בפרדיגמה הביקורתית ובחינוך לדמוקרטיה המצדדים בטיפוח אנשים חושבים, המסוגלים לנתח ולהעריך מידע באופן בקורתי, כדי לקבל החלטות שקולות ותבוניות החיוניות להבטחת איכות חייהם כאזרחי הדמוקרטיה. בראייה זו, התחום מציב ללומדים אתגרי חשיבה רלבנטיים בעידן של תקשורת רב ערוצית, גלובליזציה ושינויים טכנולוגיים. ידע וכישורים לניווט חכם בסביבות מידע וירטואליות, והתמודדות מושכלת עם הערכים והנורמות המטופחים בעולם ה"רייטינג" של המדיה. הספר הוא תוצר של עבודת דוקטורט שבחנה את החשיבה הביקורתית של תלמידים בביה"ס היסודי מול תכני טלוויזיה ופרסומות מהעיתונות, בעקבות התנסות שיטתית בתכנית לאוריינות מדיה ביקורתית

המאמרים בספר נכתבו כתגובה וביקורת לאירועים פוליטיים, מדיניים וביטחוניים שהתרחשו בישראל במהלך השנים 2000-2005 ופורסמו בעיתו "הצופה". הנושא המרכזי לאורך רוב המאמרים הוא הדמוקרטיה במדינה ומאפייני ההתנהלות הדמוקרטית של מוסדות השלטון. נקודת המוצא של המחבר היא שבית הספר הינו בבואה של החברה ונורמות התנהגותיות מקובלות ורצויות בבית הספר דומות ומקבילות לנורמות ההתנהגותיות הבאות לידי ביטוי בהתנהלות הממשלה ומוסדות השלטון בכלל. המאמרים היו תגובה מיידית להתרחשויות ומבטאים את תחושות המחבר ביחס לאירועים מתוך נקודת מבטו כמחנך ומכשיר מורים, והם מציגים ההקבלה הנ"ל. (דב גולדפלם)

הספר אידיאה של תיקון הוא בבחינת אתנוגרפיה השוואתית ראשונה מסוגה בשדה החינוך הישראלי. הוא מהווה תרומה משמעותית להבנה של החינוך הרב-תרבותי, ולתפיסת העוצמה והפוטנציאל הגלומים ביזמות חברתית-חינוכית הבאה לחולל שינוי בסביבה משתנה ועמוקת שסעים. הספר עוסק בחמישה בתי ספר שתלמידיהם מגיעים מתוך סביבה חברתית מפוצלת. הוא מציג עדויות אודות מורים ומחנכים המשמשים כיזמים חינוכיים-חברתיים ופועלים לחיברות ולקידום תלמידים בסביבה המאופיינת בשוני תרבותי, הטרוגניות וקיטוב אתני ודתי. הוא מראה כיצד בתי ספר מעצבים בקרב תלמידיהם זהות עצמית הפתוחה לקבלת האחר בצד פיתוח יכולת לימוד מרשימות (יהודה בר שלום)