במהלך חמש עשרה השנים שחלפו, ברוס זיקק שיטה להוראת היסטוריה שמשקפת את התהליך שבו השתמשו היסטוריונים, שלפיו מלמדים את התלמידים לשאול שאלות לגבי ההוכחה ולפתח הסברים היסטוריים. וכעת בספרו החדש "למה אתם פשוט לא אומרים לנו את התשובה?"("Why Won't You Just Tell Us the Answer?"), הוא מראה למורים כיצד ליישם בהצלחה את שיטותיו בכיתה. מחקר היסטורי המתרכז בשאלה, שבו התלמידים אוספים מגוון של מקורות היסטוריים ואפילו מפתחים ומגנים על תשובותיהם לאותה שאלה, מאפשר לתלמידים להפוך להיסטוריונים השקועים במחקר פרשני של העבר.

המורה והמחנך דביר קפלן כתב מאמרון מעניין על שילוב מקורות היסטוריים בהוראת ההיסטוריה בביה"ס. כותב דביר : "בתור מורה, הגישה כלפי מקורות היסטוריים מהווה נדבך בעייתי. מחד גיסא, המקורות משרתים את ההבנה של התלמידים ומחזקים את רמת העניין שהם מפגינים בשיעורים. מאידך גיסא, הניתוח של המקורות ההיסטוריים הינו בעייתי מכיוון שהוא מכיל פרשנות רבה של התלמידים ולא תמיד התלמיד מצליח להפריד בין עובדה למסקנה."

המאמר דן במודעות הציבור בארה"ב לחשיבות של לימוד מדעים לילדים מחוץ לכותלי בית הספר. המחבר דן במידע על חינוך מדעי בהיבט הלאומי והבינלאומי, של נתונים על הישגי תלמידים, תכניות לימוד בבתי ספר וגישות תלמידים ללימוד מדעים. הנושאים העיקריים כוללים, מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתימטיקה Science, technology, engineering and mathematics (STEM) ובפעולת הנשיא אובמה לתמיכה בהוראת המדעים. כאשר הגיעו, לאחרונה, נתונים על הישגי תלמידים במדעים, ממקורות לאומיים ובינלאומיים, התוצאות היו מאכזבות והן עוררו הנפות ידיים בתנועות אכזבה מוכרות, ממנהיגים פוליטיים בארה"ב ומומחי חינוך שחשבו על הצעדים הדרושים לשיפור הוראת המדעים בבתי ספר ציבוריים. אחד הגורמים שנתנו דחיפה חזקה קדימה ללימודים ומעורבות במדעים, זו הפעילות אחרי שעות הלימודים בבית הספר. בקליפורניה ומיזורי התחילו בבנית תכנית שתומכת ומזרזת, תכניות לפעילויות איכותיות של STEM אחרי שעות בית הספר. בין המאמצים המתוכננים, יש נסיון לזהות תפריט שיכין את צוות ההוראה, כדי שייצרו מעורבות בפעילויות STEM ותמיכה בהערכה ובשיפור של פעילויות אלה.

סקירה מדעית זו הוזמנה על ידי ועדת המומחים לתחום שפה ואוריינות מטעם היזמה למחקר יישומי בחינוך, כדי שתשתמש חומר רקע לדיוני הוועדה.באיזו מסגרת רצוי ללמד את המיומנויות האורייניות ואסטרטגיות פעולה בקריאה ובכתיבהבחטיבת הביניים? מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את המאפיינים הלשוניים והקוגניטיביים של טקסטים לימודיים לחטיבת הביניים בארבעה תחומי דעת: היסטוריה, מדעים וטכנולוגיה, אזרחות. מהו העומק וההיקף של המיומנויות האורייניות הכלליות שמזמנים ספרי הלימוד, דהיינו מהי תרומתם הפוטנציאלית של ספרי הלימוד להבנת טקסטים עתירי ידע, ליכולת הכתיבה ולאופני החשיבה הנדרשים מהתלמידים בחטיבת הביניים. באיזו מידה סוללים ספרי הלימוד את הדרך לקראת אוריינות דיסציפלינארית בכל אחד מתחומי הדעת שנבדקו. מן המחקר אמורה לעלות תשובה ביחס לשאלה: האם יש ללמד את הבנת הנקרא כתחוםעצמאי או כמיומנויות ואסטרטגיות המעוגנות בכל תחום דעת? ( אסתר כהן (סייג) , לבנת זהר).

השנה יחול שינוי בהדגשי הוראת העברית בכיתה ט'. בראיון לקו לחינוך מספרת המפמ"רית לעברית, מזל שיניאק, כי מדובר במעבר מהתמקדות בדקדוק להתמקדות בהבנת טקסטים וכתיבתם. לדברי המפמ"רית לעברית, כדי לשפר את הבנת הנקרא צריך להטמיע עבודה מעשית, שמשמעותה התנסות רבה בקריאת טקסטים ולא לימודים תיאורטיים. משה"ח מבקש להעניק לתלמידים כלים יעילים לקריאה ביקורתית באמצעות קריאה והבנה של טקסטים. לדברי שיניאק, יש לזכור שבבגרות בלשון מהווה הבנת הנקרא 50% מהציון, באמצעות "אנסין", שהתלמידים נדרשים לקרוא קריאה ביקורתית, כמו כן בודקים כל המבחנים הבינלאומיים אוריינות – היכולת להבין טקסט מדעי. הטקסטים שאותם ילמדו תלמידי כיתה ט' הם אמצעי ללמד הבנת הנקרא, רטוריקה וכתיבה.

הוויכוח שהתלקח לאחרונה על הוראת האזרחות הוא במהותו על אופייה של המדינה ועל השימוש במערכת החינוך כמכשיר מרכזי בעיצובו. הוראת האזרחות הקיימת מאזנת בין הגישה הרפובליקנית (מדינת הלאום של העם היהודי) לבין הגישה הליברלית (בית לכל אזרחיה). הטיעון המרכזי של כותבת המאמר הוא שהלחץ המופעל בימים אלה לעבור מגישה זו לגישה האתנוקרטית (אזרחות ליהודים בעיקר) משמעה מעבר מאזרחות שוויונית לאזרחות לא שוויונית ובעצם – לדמוקרטיה אתנית ( טסלר, ריקי).