הבעיה עם שיעורי הבית

Annie Murphy Paul. "The Trouble With Homework", The New York Times, September 10, 2011.

Annie Murphy Paul היא המחברת של הספר “Origins" ועובדת על ספר חדש לגבי מדע הלמידה. היא טוענת כי כמות שיעורי הבית של התלמידים חשובה הרבה פחות מאשר איכות שיעורי הבית. והראיה לכך היא שכיום שיעורי הבית אינם מובילים להצלחה. אף על פי שסקרים מראים שכמות הזמן שילדינו מקדישים לשיעורי הבית עלתה במהלך שלושת העשורים האחרונים. לפי התוצאות מחודש דצמבר האחרון של "התכנית להערכה בינלאומית של תלמידים" (Program for International Student Assessment released), התלמידים האמריקאים ממוקמים במרכז הדירוגים האקדמיים הבינלאומיים מקום 17 בקריאה, מקום 23 במדעים ומקום 31 במתמטיקה,.

בשנים האחרונות, מדעני מוח, מדענים קוגניטיביים ופסיכולוגים חינוכיים הגיעו לסדרת תגליות לגבי האופן שבו המוח האנושי לומד. הם ייסדו דיסיפלינה חדשה הידועה כ"נפש, מוח וחינוך" (Mind, Brain and Education) המוקדשת להבנה ולשיפור הדרכים שבהן ילדים קולטים, שומרים ומיישמים ידע.

מחנכים החלו ליישם את השיטות הללו בכיתות ברחבי המדינה ונהנים מההצלחה הנמדדת. שיתוף פעולה בין פסיכולוגים מאוניברסיטת וושינגטון (Washington University) בסנט לואיס ומורים מבית הספר Columbia Middle School הסמוך, לדוגמא, העלו את ציוני המבחנים במדעים ומדעי החברה של תלמידים בכיתות ז' ו-ח' מ-13% ל-25%.

אבל החידושים לא יושמו עדיין לשיעורי הבית. השיטות של "נפש, מוח וחינוך" (Mind, Brain and Education) עשויות להיראות לא מוכרות ואפילו מנוגדות, אבל הן שיטות פשוטות להבנה וקלות לביצוע. והמשימות שלאחר שעות הלימודים בשלות לסוג השיפורים שמציע המדע החדש.

המחברת נותנת דוגמאות לטכניקות. חזרה מרווחת (“Spaced repetition”) היא דוגמא אחת לסוג של טכניקות שהוכחו כבעלות השפעה חיובית על הלמידה. לפי טכניקה זו: במקום להתרכז בלימוד של מידע בגושים בודדים, כפי שעושות רבות מהמשימות לשיעורי הבית, הלומדים נתקלים באותו חומר במפגשים קצרים יותר המפוזרים על פני תקופת זמן ארוכה יותר. בגישה זו, התלמידים נחשפים מחדש למידע במהלך הסמסטר. לדוגמא, חוקרים מ- University of California-San Diego דיווחו בשנת 2007 כי תלמידי כיתה ח' שלמדו היסטוריה והסתמכו על שיטה זו ללמידה, זכרו חומר כפול כמעט בהשוואה לתלמידים שלמדו חומר זהה ביחידה אחת.

טכניקה שנייה ללמידה, ידועה כ"פרקטיקת שליפת המידע" (“retrieval practice”), מפעילה מכשיר דומה-מבחן-בדרך חדשה: לא להעריך את מה שהתלמידים יודעים, אלא לחזק את הידע שלהם. כל פעם שאנחנו עוצרים את הזיכרון, אנחנו גורמים לזיכרון להפוך לחזק יותר ולהימשך זמן רב יותר, כך שהמבחן אינו מדד בלבד, הוא משנה את הלמידה.
לפי ניסוי אחד, לומדי שפה שהפעילו את אסטרטגיית שליפת המידע כדי ללמוד אוצר מילים, זכרו 80 אחוזים מהמילים שהם למדו, בעוד לומדים שהשתמשו בשיטות לימוד קונבנציונליות זכרו כשליש מהן בלבד.

תופעה נוספת ידועה כ"חוסר שטף קוגניטיבי" (cognitive disfluency). לפי תופעה זו, כאשר אנחנו עובדים קשה להבין מידע, אנחנו נזכרים בו טוב יותר; המאמץ הנוסף מאותת למוח שכדאי לשמור על הידע הזה. תופעה זו, הידועה , מקדמת למידה באופן כל כך יעיל עד שהפסיכולוגים תכננו את כל "הקשיים הרצויים" כדי להכניס אותם לתהליך הלמידה: לדוגמא, פיזור טעויות פיסוק בקטע, להשמיט במכוון אותיות, או להזיז את המסמך כאשר מצלמים אותו כדי שהמלים ייצאו מטושטשות. 

סוג נוסף של קושי רצוי שניתן ליישם אותו לשיעורי הבית נקרא interleaving . במשימה של interleaving, מערבבים בין סוגים שונים של מצבים או בעיות, במקום לקבץ אותם יחד לפי סוג. כאשר התלמידים לא יכולים לומר מראש איזה סוג ידע או אסטרטגיה לפתרון בעיות נדרשים כדי לענות על השאלה, המוחות שלהם צריכים לעבוד קשה יותר כדי להגיע לפתרון, והתוצאה היא שהתלמידים לומדים את החומר ביסודיות.

אולם היישום של טכניקות כאלה מבוססות מחקר לשיעורי הבית הן הזדמנות שעדיין לא נוצלה כדי להגביר את הישגיות התלמידים.

קישור למאמר באנגלית