ממצאי מחקר זה מצביעים על קשיים ומתחים אישיים, בינאישיים ומקצועיים בקרב מורים ממוצא אתיופי המלמדים בשלושה בתי ספר בירושלים. הם חשים כמיעוט בחדר המורים וכזרים באקלים התרבותי בבית הספר. יתר על כן, הם מביעים תסכול ואכזבה מכך שהציפיות של תלמידיהם והממונים עליהם נמוכות בהשוואה לעמיתיהם המורים. אך, עם זאת, כנגד האתגרים, המורים מצליחים להשתדרג מבחינה טכנולוגית ולבצע שינויים אישיים, בינאישיים, מקצועיים ומנטליים בעבודתם כמורים וכמחנכים.

ב-12 בספטמבר 2022 התקיים במכון ון ליר כנס בשם "המחלוקת על הצעות פורום קהלת בתחום החינוך". לפניכם סיכום עמדות חוקרים ואנשי חינוך המתנגדים להמלצות פורום קהלת להנהיג בתי ספר בזיכיון, לפתוח את אזורי הרישום, לאפשר בחירת הורים בבתי ספר ולהנהיג שכר דיפרנציאלי בהוראה

פדגוגיה נרטיבית מציעה תפיסה רחבה של ידע, למידה והוראה; היא ניזונה מתורת ההכרה הקונסטרוקטיביסטית וההרמנויטית, שעל פיה ניתן להבין את התנהגות האדם באמצעות סיפורים שהוא מספר ועל פי פרשנותו את העולם. ספר זה הוא פרי עבודתן של חוקרות מומחיות, המלמדות באוניברסיטאות ובמכללות בתחומי הכשרה מגוונים של מקצועות האנוש. על אף העולמות השונים של המקצועות שהן עוסקות בהם, המשותף לכלל הכותבות הוא הפדגוגיה הנרטיבית. תפיסה זו מהווה תשתית לעבודתן עם מתכשרים למקצועות שלהן. כל אחת ואחת מהן יוצקת מפרי ניסיונה האישי-מקצועי ובונה מודל עבודה משלה, הניזון מתפיסתה המקצועית את הפדגוגיה הנרטיבית ואת צורכי המקצוע.

רשימה זו מסכמת את עיקריה של החלטה שיפוטית חדשה, העוסקת בשאלה האם יש פסול בגביית תשלומים עבור "חינוך אפור", דהיינו פעילויות ותכני חינוך המתווספים לתוכנית הלימודים המחייבת. אלה כוללים, למשל מגמות מיוחדות (אמנות, טכנולוגיה, מנהיגות וכיו"ב); תוכניות לימודים ייחודיות (לדוג' בתי ספר דמוקרטיים או אנתרופוסופיים); תוכניות תורניות בבתי ספר ממלכתיים-דתיים; שעות העשרה ועזרי לימוד משוכללים. כן דנה ההחלטה בשאלה האם משרד החינוך מסדיר את תופעת גביית התשלומים עבור ה"חינוך האפור" באופן חוקי וסביר.

מאמר זה עוסק במדיניות של השוואה כלפי מטה (leveling down) במערכת החינוך והצדקתה. מדיניות זו מתרחשת כאשר שוויון מושג על-ידי החלשתם של החזקים והורדתם לדרגתם של החלשים. היא עשויה להתעורר, למשל במצבים שבהם שיפור מצבם של החלשים (השוואה כלפי מעלה) אינו אפשרי. המאמר מניח, שקיימת דרישה לקדם שוויון בחינוך, להבדיל מהשגת רף של חינוך הולם וזאת מבלי להתחייב לגישה מסוימת של שוויון חינוכי. ככלל, השוואה כלפי מעלה היא האפשרות העדיפה מבחינה מוסרית שכן היא מקדמת שוויון וגם משפרת את רווחת הפרטים. עם זאת, לעתים, לא ניתן לפעול תוך השוואה כלפי מעלה. הדבר קורה, למשל מטעמים מוסריים או בשל מגבלות תקציביות. אז, קיימת הצדקה למדיניות של השוואה כלפי מטה. המאמר דן במדיניות זו ובהצבת גבולות לה תוך התייחסות לשתי סוגיות עיקריות, המעלות שאלות של חלוקת משאבים בחינוך: תקצוב מערכת החינוך ושיבוץ תלמידים בבתי ספר.