מדי בית הספר הם חלק בלתי נפרד, מרכיב אינטגרלי בבניית ההוויה התרבותית של הקמפוס. אין תכליתם רק לשאת את סמל בית הספר ולסמן את התלמידים כשייכים אליו, אלא הם  בעלי תפקיד כנושאי המסר של התרבות הייחודית של המוסד, של אופני החינוך הנהוגים בו ושל הקשריו התרבותיים. עם זאת, ואולי דווקא על שום כך, מתעוררות מספר בעיות בכל הנוגע לעיצוב ולבחירת החומרים מהם יהיו עשויים המדים כשהבעיה הבוערת במיוחד והחמורה ביותר היא בעיית האיכות הירודה, תת תקנית, של הבדים.

קירות הכיתות בבתי הספר היסודיים בישראל מכוסים לרוב בלוחות מידע גרפיים ומילוליים הנושאים אופי של יצירה אקלקטית, עממית, המצטברת ומשתנה במהלך השנה. לרוב, מחנכי הכיתה קובעת את תכניה ועיצובה של תצוגה זו ומשקיעים בכך מאמץ רב. למרות זאת, המחקר המדעי העוסק בחינוך כמעט שאינו מתייחס תצוגת הכיתה.

עידן הלמידה הניידת (M-learning), הכולל שימוש בטלפונים ניידים כחלק מתהליך ההוראה, הוכר זה מכבר על ידי מוסדות ההשכלה הגבוהה ובתי הספר התיכוניים, ואף על פי כן, יישומה בבתי ספר יסודיים אינו נפוץ. מאפיין/תכונת (feature) ה- GIS (מערכת מידע טכנולוגית, להלן: ממ"ט) המיושמת במוסדות להשכלה גבוהה מזה מספר שנים, ולאחרונה נכנסה לשימוש ראשוני גם בבתי ספר תיכוניים, עדיין כמעט ולא מיושמת בבתי ספר יסודיים (Hong. Et al., 2015). בתי הספר היסודיים הם האחרונים שנכנסו לעידן הלמידה הניידת ומיישמים את טכנולוגיית הממ"ט מסיבות שונות.