המהומה סביב סדרת האינסטגרם "הסטורי של אווה" לא מפתיעה. כל עיסוק חדשני ונועז בזיכרון השואה עלול או אולי דווקא עשוי לעורר תגובות חזקות. האם מדובר בזלזול בזיכרון השואה? במה שמכונה "זילות השןאה"? בהפיכת ההיסטוריה המורכבת לרדודה ושטחית? האם מביעה פניה למתודה חינוכית זו זלזול בבני הנוער? כניעה לבינוניות? או אולי נמצאה כאן דווקא פדגוגיה חדשנית ופורצת דרך שתוכל סוף-סוף להנגיש ולשמר את זיכרון השואה באופן אפקטיבי יותר?

בניגוד אולי למקובל לחשוב, לא רק חרדים וערבים מסרבים לעמוד בצפירה בטקסי יום הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל – ויש גם יהודים חילונים הנוהגים כך. לטענתם, מערכת החינוך משתמשת בזכר השואה לייצר אזרחים צייתנים ולטפח בהם מיליטריזם חסר גבולות. העמידה בצפירה נראית להם כחלק מאינדוקטרינציה לאומנית קיטשית. במאמר זה טוען הכותב כי השבעה וטקסים דומים לה בתרבויות רבות אחרות הם דרך ממוסדת להפוך אובדן פרטי לאובדן ציבורי. השבט נוטל חלק בצערו של היחיד, ובכך נוטל משהו מכאבו. זוהי ההצדקה העיקרית לקיומם של ימי זיכרון, כמו יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. לפי המאמר, דווקא על מי שמקדש את הסולידריות בין בני האדם לעמוד בצפירה ובכך לבטא את השתתפותו בצערם של בני המשפחות השכולות.

יאנוש קורצ'אק דחה את ההצעות שקיבל מחברים לבריחה מהגטו ובחר להישאר עם חניכיו ועם חברי הצוות של בית היתומים היהודי שניהל מ-1912 ונרצח באושוויץ. מפעלו החינוכי לא נפל מגבורתו ומעמידתו המוסרית. הוא הקים וניהל שתי פנימיות ליתומים והצליח לאפשר לילדים מבתים לא מתפקדים לעבור תהליכים חינוכיים משמעותיים של צמיחה ושיפור עצמי. לדברי מחבר המאמר, תמצית מפעלו החינוכי של קורצ'אק היא הומניזציה של העולם: הפיכת העולם והאדם לטובים יותר.

מחברת המאמר היא מרצה במכללת אורנים שהעבירה ב-2013 קורס בשם "לספר את הסיפור שלנו – ספרות בגישה רב-תחומית". הקורס הועבר ל-16 סטודנטים, כולם מורים, שלושה מהם ערבים, בגילאים 38 עד 64. אחת הסטודנטיות בכיתה הביעה התנגדות חריפה להוראת הרומן "ממערב לירדן" (2003), מאת הסופרת האמריקאית-ירדנית לילה חלבי. לדברי הסטודנטית, יש חוסר הלימה בין שם הקורס ("לספר את הסיפור שלנו...") ובין העובדה שהסיפור מציג, כדבריה, את הנרטיב של האויב. "האם באוניברסיטת ביר זית מלמדים את הנרטיב הציוני בשם הפוסט-מודרניות?", תהתה הסטודנטית.

למרות ההכרה ההולכת וגוברת בהשפעת החינוך היהודי על הזהות היהודית בקרב קהילות התפוצות, מעטים למדי המחקרים שבדקו את השפעת מיקומה של הקהילה על הרישום לבתי הספר בפרט ועל חיזוק הקשר הקולקטיבי בין הקהילה לבין מדינת ישראל בכלל. המחקר הנוכחי בוחן, במסגרת דיסציפלינרית של לימודי הגירה ופזורה (Diaspora studies) את הפרקטיקות הפדגוגיות שיזמה קרן ברונפמן לחינוך יהודי (Bronfman Jewish Education Council) והמיושמות באמצעות מחנכים יהודים ממונטריאול, כדי לחזק את הקשר בין תלמידי התפוצות לבין מדינת ישראל וכדי להמחיש את חשיבות קיומו ויצירתו של מנגנון חינוכי חזק התומך ומעודד קשר עם ישראל.

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל פרסם באחרונה (דצמבר 2018) דוח בשם מערכת החינוך: מבט-על. הדוח מציג בפני מקבלי ההחלטות ובפני הציבור הרחב תמונה כוללת של מערכת החינוך, המשלבת בין הממדים החברתיים והכלליים בהתוויית המדיניות הציבורית. רבים מהממצאים בדוח השנה מעודדים, ומציגים התקדמות בשורה של מדדים במערכת החינוך בישראל.

"חופש בחירה" ודרישה לתחרות רבה יותר בבתי הספר (וביניהם) הפכו מאז שמילטון פרידמן הציג אותם לראשונה ב-1955, לרעיונות חשובים בדיון הציבורי והאקדמי על חינוך. אמנם במהלך העשורים שחלפו מאז ועד היום, הפכו רעיונות אלה למורכבים יותר ומתוחכמים יותר, אך אי אפשר לומר שהם פחות מעוררי מחלוקת מכפי שהיו בעבר. כלכלנים ומדעני חברה אחרים מצרים על כך שהדיון נושא אופי אידיאולוגי ולא נותר, כפי שהוא צריך להיות לדעתם, דיון מתודולוגי המבוסס על נתונים אמפיריים.

בעידן המדגיש את עקרונות הסטנדרטיזציה, ההישגיות והאחריותיות, מורים רבים חשים שהדיון בסוגיות חברתיות ופוליטיות רחבות, במיוחד בקרב השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, נהפך לעמוק פחות ופשטני יותר. לתופעה זו השפעה על יכולת הבחינה האפקטיבית של האופציות הקיימות במגוון נושאים מדיניים וחברתיים, והיא עלולה לפגוע ביכולת ההכרעה הרציונלית של הפורום האזרחי הדמוקרטי. אחד מהנושאים הללו, נושא טעון מאד מבחינות רבות, כמו גם לא קל לדיון, הן מסיבות פרקטיות והן מסיבות אידיאולוגיות, הוא נושא המלחמה.

מחקר זה עושה שימוש בתקשורת מקוונת כמסגרת תיאורטית על מנת לבחון היבטים של בריונות-רשת (Cyberbullying) בחברה הרב-תרבותית בישראל. המאמר מבקש לעמוד על ההבדלים בין תרבות אינדיבידואליסטית לבין תרבות קולקטיביסטית באמצעות השוואה בין בריונות-רשת בקרב בני נוער יהודים לעומת בני נוער ערביים. המחקר בחן הן את המשתתפים הפעילים בהטרדות - הקורבנות והתוקפים - והן את העומדים מן הצד, ועסק גם בהשפעת ההטיה המגדרית על הסבירות לעסוק ולהיות קורבן לבריונות מקוונת. השלכות המחקר על בני הנוער, המחנכים וקובעי המדיניות, מרחיקות לכת.

בישראל לומדים כ-300 אלף סטודנטים, אבל כ-60% מהם אינם לומדים באוניברסיטאות אלא במכללות, שהשנה מלאו 25 שנה להקמתן, בתקופת שר החינוך לשעבר אמנון רובינשטיין. ההחלטה לפתוח את המכללות, ולאפשר להן להעניק תואר אקדמי מוכר לכל דבר ועניין, נבעה מהרצון להנגיש את ההשכלה האקדמית לקהלים הולכים וגדלים, בעיקר בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית: בני שכבות מוחלשות ואנשים המתגוררים הרחק מהמרכז. המכללות הוקמו למרות התנגדות שהביעו חלק מאנשי האוניברסיטאות הקיימות, שהביעו חשש מבחינת ירידה ברמה האקדמית ומהוזלה של התארים שמחלקים המוסדות להשכלה גבוהה.

"שיעור הפוך", "הוראה הפוכה" או "כיתה הפוכה" (flipped classroom) היא גישה פדגוגית לפיה התלמידים או הסטודנטים לומדים חומרים חדשים באופן עצמאי לפני השיעור הכיתתי. בשלב למידה זה מקובל לפנות לאמצעים ממוחשבים כגון הרצאות מצולמות ומוכנות מראש, שאלונים מקוונים, סרטונים ואמצעים פדגוגיים אחרים. בשלב הלמידה השני, בכיתה, התלמידים מבצעים מטלות שונות, באופן פרטני או בקבוצות, כך שהמורה או המנחה יוכל לפקח, לסייע ולהנחות באופן אישי את תלמידיו.

מחקר זה דן בתופעה של התנגדות הורים לשימוש בטלפונים ניידים בלמידה. המחקר ממפה את גורמי ההתנגדות השונים ובוחן את הקשר שבין גורמים אלה, סגנונות ההורות ותפיסות ההורים בנוגע לתפקיד החינוך לבין רמת התנגדותם. ממצאי המחקר מאפשרים ליצור מודל להתמודדות עם התנגדות הורים לשימוש בטלפונים הניידים ולבחינתה לנוכח מטרות החינוך המעוצבות מחדש במאה ה-21.

EDUCAUSE הוא מרכז מחקר וניתוח אמריקאי שמטרתו "לקדם את ההשכלה הגבוהה באמצעות שימוש בטכנולוגיית מידע", וחברים בו מוסדות להשכלה גבוהה ותאגידים המספקים שירותים טכנולוגיים למוסדות כאלה. מרכז זה מציע בין השאר מידע מקצועי, ייעוץ אסטרטגי בענייני מדיניות, יוזמות ומחקר יישומי בתחומי ההוראה והלימוד. בדו"ח מיוחד שהכין, מנה המרכז את עשר האסטרטגיות המובילות לדעתו בתחום ההשכלה הגבוהה ב-2018:

חברה בסיאטל בשם Enlearn פיתחה מערכת למידה מסתגלת בתחום הוראת המדעים, המבוססת על בינה מלאכותית. מערכת זו נועדה לייצר ערוצי למידה מותאמים לכל לומד ולומד בנפרד, על פי יכולתו וצרכיו האינדיבידואליים. המערכת המתוקשבת מנתחת במהירות את הנתונים מעשרות צמתי הלמידה בהם היה הלומד, בודקת את הטעויות שלו ומתאימה מחדש את התכנים וההסברים ללומד. לדעת מומחים בתחום הבינה המלאכותית, לא תמיד הנתונים עליהם מתבססות הפלטפורמות ללמידה מותאמת הם נתונים מלאים או ודאיים באופן המאפשר את קבלת ההחלטות הדידקטיות הנכונות; למרות זאת, הפלטפורמות המתוקשבות ללמידה מותאמת משתפרות כל הזמן ובעתיד ככל הנראה ימלאו תפקיד משמעותי יותר בחינוך.

עם התפשטות הטכנולוגיה והשתכללותה, הולכים הלימודים המקוונים ונעשים נפוצים. יש הסבורים כי מגמה זו עתידה להתעצם, ואף ממליצים למוסדות ולמערכות חינוך לאמצה אם ברצונם לשרוד. לימודים מקוונים מעניקים למשתתפים בהם גמישות (למשל במונחים של מקום וזמן הלימוד) ומאפשרים לתלמידים ליצור אינטראקציות עם אוכלוסיות מגוונות של מורים ושל לומדים אחרים, היכולים להימצא במרחק גיאוגרפי ותרבותי רב מהם. שאלת המחקר שהנחתה את הסקירה שלפנינו היא מה הם הגורמים שמשפיעים על חוללות עצמית (self-efficacy) בסביבת למידה מקוונת?

הרשתות החברתיות מסייעות ליצור ולתחזק קשרים ובכלל זה בין מורים לתלמידים. יש חוקרים המדווחים כי תלמידי תיכון נוטים לראות בפייסבוק טריטוריה משלהם, ולכן אינם רואים בחיוב תקשורת עם מוריהם במדיה זו. לעומתם, ניתן למצוא במחקרים אחרים דיווחים על שימושים שונים של מורים בתיכון ברשתות חברתיות ועל המטרות שלשמן מורים בוחרים לתקשר עם תלמידיהם במדיה זו. במחקר שלפנינו מרואיינים מורים מובילים העושים שימוש ייחודי ברשתות חברתיות, מורים העשויים לבשר שינויים בקרב מורים רבים אחרים.

מוסדות אקדמיים רבים מצלמים את ההרצאות בקורסים השונים שהם מציעים, אך לא ברור אם יש לכך השפעה חיובית על הסטודנטים. מחקר זה בדק את השפעתו של צילום ההרצאות על 160 סטודנטים לתואר ראשון. מהממצאים עולה כי הצילום פוגע בנוכחות בכיתה וכי הצפייה בחומר המצולם אינה מצליחה לפצות על ההיעדרות מהכיתה. נמצא כי זמינות ההקלטות לא שיפרה את ציוניהם של סטודנטים הנוכחים בשיעורים, בעוד שסטודנטים שנעדרו מהשיעורים השיגו ציונים נמוכים יותר מאלה שנכחו בהם. לפיכך, נראה כי ההשפעה הכללית של הצילומים וההקלטות על הישגי הסטודנטים היא שלילית. מחקר זה יכול לשמש דוגמה משמעותית לסכנות הסתמכות היתר על צילומי קורסים כתחליף לנוכחות פיסית בכיתה.

סקירה זו עוסקת בשימוש בנתוני עתק (Big Data) כדי לנבא הצלחה של תלמידים במערכת החינוך ובמוסדות להשכלה גבוהה, על בסיס ניתוח למידה (Learning Analytics), ניתוח פעולות מדידה, איסוף, ניתוח ודיווח על אודות לומדים בהקשרים שונים כדי לבצע הערכה ולהוביל למגמת השתפרות. פלטפורמות שונות, המשתמשות בנתוני עתק לניבוי הצלחה, מאפשרות למורים ולתלמידים לבצע ההערכה מבוססת נתונים בנוגע ללמידה בכיתה ומחוץ לכתליה ולהוביל למגמת השתפרות תמידית על בסיס נתונים בזמן אמת. בסקירה מוצגות ארבעה מודלים שונים, המיושמים במוסדות להשכלה גבוהה ברחבי העולם והנשענים על נתוני עתק וניתוח למידה, כדי לנבא הצלחה של תלמידים.

מחקר זה בוחן האם וכיצד מדיניות זכויות היוצרים של אוניברסיטאות בבריטניה מטפלת בסוגיות הקשורות בחומרי לימוד מודפסים ואלקטרוניים. כדי להבין את גישת האוניברסיטאות לנושא, בוצע ניתוח תוכן של 81 גישות שונות של מדיניות זכויות יוצרים באוניברסיטאות. המדובר בסוגיות כגון: בעלות על חומרי לימוד מודפסים ואלקטרוניים ודברים הנאמרים בכיתה; זכויות לסיים חוזה; וזכויות של מי שאינם חברי סגל. בוצעו קרוס-טבולציות עם קבוצת המשימה ועם גילה של מדיניות זכויות היוצרים. ב-90% מהמקרים המדיניות מטפלת באופן גלוי בחומרי לימוד. מספר קטן יותר של אוניברסיטאות (77%) דורשות בעלות על חומרי לימוד פנימיים מאשר על חומרי לימוד מקוונים (84%). רק 20% מטפלות בזכויות על דברים הנאמרים בכיתה, 46% מטפלות בזכויות של מי שאינם מועסקים ו-44% מטפלות בזכויות לסיום חוזה. עם השנים, המדיניות נעשית ליברלית יותר ויותר. מומלץ כי אוניברסיטאות בבריטניה יעבדו עם סגל אקדמי כדי לטפל בסוגיות מפתח בזכויות יוצרים באופן שיאזן בין הזכויות של שני הצדדים. זהו המחקר האמפירי הראשון של גישות שונות של מדיניות זכויות יוצרים באוניברסיטאות בריטיות בעניין בעלות על חומרי הוראה ועל חומרי לימוד מקוונים.

מורים מכירים במשך עשורים את החשיבות של שימוש במסמכים של מקורות ראשוניים שיעזרו לתלמידים להבין היטב את האירועים ההיסטוריים. הודות למשאבים כמו אתר ספריית הקונגרס, למורים יש גישה חסרת תקדים לאלפי מסמכים. שימוש במשאבים אלה מקימים את ההיסטוריה לחיים, וחושף את התלמידים למגוון פורמטים ומבנים של טקסט. בטור זה, ניתנות דוגמאות עבור מורים כיצד לשלב מסמכים של מקורות ראשוניים באמנות השפה (Bates, David, 2017).

נכון כי מנוע החיפוש של גוגל הוא הדומיננטי בחיינו, אבל תמיד נשאלת השאלה: אולי יש שחקנים יעילים נוספים בענף איחזור המידע בתחומים מוגדרים יותר כגון רשתות חברתיות? דבר הנסיין: ממשק החיפוש של Social Searcher הוא מאד אינטואיטיבי וניתן לסנן בקלות את סוג המידע (כגון תמונה, לינק, וידאו, פוסט) ואת תאריך הפרסום, ביחס לרשת חברתית מסויימת (כגון פייסבוק, טוויטר, פליקר ואחרים). התוצאות מאורגנות היטב בלוח התצוגה המאוחד של Social Searcher, אך הרלבנטיות שלהם נמוכה למדי בהשוואה למנוע החיפוש של גוגל (גם בגרסת החיפוש המתקדם וגם בגרסה הרגילה) וגם במנוע החיפוש BING (המצטיין באיסוף ובאינדוקס פוסטים מפייסבוק) (עמי סלנט).

פליקר (Flickr) הכריזו אמש (7 במרץ 2017) על פיתוח חדשני שמאפשר לאתר תמונות דומות בצורה ויזואלית. הפיתוח המעניין מאפשר לחפש בצורה ויזואלית תמונות דומות במאגר האדיר של פליקר. דבר הנסיין (עמי סלנט, שעתיים): "ניסיתי לחפש תמונות דומות בכמה וכמה נושאים. שיעור ההצלחה, מבחינתי, נע בין 15% לבין 20%. יצוין כי פיתוח של חיפוש ויזואלי דומה קיים זה שנה גם במאגר פינטרסט (Pinterest). גם שם ניסיתי במשך שעה לחפש תמונות דומות. שיעור ההצלחה, מבחינתי, היה קצת יותר גבוה, בסביבות 30%" (עמי סלנט).

המאגר של Capterra ממויין על פי קטגוריות (מעל 400 קטגוריות!), כאשר בכל קטגוריה מוגדרת יש רשימה מפורטת ובה תיאור של התוכנה/יישום מתוקשב וגם דירוג עפ"י חוות דעת (review של משתמשים). ניתן ללמוד רבות על התוכנות/יישומים מתוקשבים הקיימים בתחום מקצועי מסוים באמצעות הרשימה השיטתית המאוגדת באחת מקטגוריית הנושאים במאגר Capterra. הדירוג ע"י חברת Capterra, הנחשבת כסמכות מקצועית לדירוג תוכנות בנושאים שונים, יכול להקל רבות על מידענים או מנהלי תוכן המבקשים לראות ולגבש חלופות ליישומים מתוקשבים בעולם ולקבלת הערכה של משתמשים לגבי התוכנה או היישום המתוקשב (עמי סלנט).

בכיתות מסורתיות, ספר הלימוד היווה לעתים קרובות את מקור הידע הזמין היחידי; בניגוד בולט, לכיתות הלימוד כיום יש מספר אין-סופי של מקורות ידע הזמינים באמצעות האינטרנט. אף על פי כן, מגוון של מחקרים מציע שתלמידים מעדיפים באופן שיטתי את ויקיפדיה בפרקטיקות האוריינות הקשורות לבית ספרם. המחקר הנוכחי חוקר נטייה זו בקרב תלמידים בחטיבה העליונה, תוך שימוש בסקר עם שאלות רבות ברירה ושאלות פתוחות. הממצא העיקרי מציע שהתלמידים מעדיפים את ויקיפדיה משום שהאתר מספק להם את מה שהם צריכים, בהיותו מהיר, גמיש, וקל לשימוש (Blikstad-Balas, Marte, 2016).

השיפורים האחרונים ביישום המקוון של דייגו (Diigo) לאצירת תכנים וניהול תכנים הופך אותו לכלי מקוון ידידותי מאד המעניק חוויית משתמש משופרת. דייגו הוא כיום אחד הכלים המתוקשבים היעילים ביותר לאיסוף תכנים ולארגונם במתכונת של מאגר מקוון של פריטי מידע. בגרסה של דייגו 6.0 ניתן לארגן עץ-נושאים (knowledge trees). בגרסת דייגו 6.0 ניתן לקטלג רשומה של פריט מידע בצורה הרבה יותר ידידותית וקלה, עם אפשרות שיוך לעץ-נושא נבחר או למאגר ידע קבוצתי. מילות-המפתח (נושאי המיתאר של הפריט) מופיעים בבירור בראש כל רשומה וגם כרשימה בצד ימין. ניתן בקלות להוסיף תקציר לכל רשומה מקוונת. המשמעות היא שניתן להוסיף רובד פרשני (ביאורים) על טקסט דיגיטלי (עמי סלנט).

ברוך יעקובי, מנהל בית הספר עין הים בחיפה, סיפר בראיון למגזין "השפעה" של משרד החינוך, על ההשראה שהוא שואב מילדים ומבוגרים שמערערים על הקיים ועל יצירות אמנות והגות שמציגות אפשרות של חינוך שכנגד. זאת בניגוד לחינוך מנרמל, המבקש למשטר את הלומדים ולהכפיפם באופן אלים לאידיאולוגיה ולצרכים חברתיים וכלכליים כאלה ואחרים. בהשראת ניטשה, רואה יעקובי את תפקיד המחנך כמשחרר.

בני דור ה-Z הם ילידי סוף שנות התשעים עד 2010, כלומר בני כיתות ג' עד הסטודנטים כיום. סקירת מידע זו מציגה את מאפייניהם ואת צורכיהם הלימודיים הייחודיים, ומפרטת את הצעדים המעשיים שעל מערכת החינוך לנקוט כדי להתאים את עצמה למאפיינים ולצרכים אלה. בין השאר מתוארות כאן דרכי הוראה וסביבות למידה חדשניות שנועדו להקל את השתלבותם של בני דור ה-Z בעולם התעסוקה העתידי ובסביבה הטכנולוגית, התרבותית, האנושית, הגלובלית והפוליטית המשתנה.

הצגת שאלות נחשבת לכלי מרכזי וחשוב בחינוך. אבל האמנם מורה שמרבה להציג לתלמידיו שאלות מקדם את הדיון בכיתה, מעודד את התלמידים להתבטא ומעורר את מחשבתם? לפי המאמר, התשובה על שאלה זו שלילית. המאמר מסביר מדוע שאלה היא אקט כוחני, כמעט אלים, שיש בו להכתיב את מהלך השיחה בדרך שמגבילה את חופש המחשבה ואת הסקרנות הטבעית של התלמידים, אפילו כאשר מדובר בשאלות פתוחות. בעשותו כך נשען המאמר על תצפיות בכיתה ועל ספרות המחקר בתחומים כמו חקירות-נגד בבתי משפט, סקרי דעת קהל, טיפול פסיכולוגי וראיונות עבודה; וכן על ניתוחים בלשניים, פילוסופיים ולוגיים של תופעת השאלה.

ייתכן שבקרוב יתקיימו הפסקות בבתי הספר היסודיים גם במהלך השיעור, ולא רק בין השיעורים. משרד החינוך קיבל באחרונה דו"ח בעניין הפגות קצרות תוך כדי השיעורים, "לקראת קבלת החלטה אם לשלב הפוגות בזמן שיעור ככלי פדגוגי בבתי הספר היסודיים בישראל". להפוגות תנועתיות נמצאה תרומה קוגניטיבית והתנהגותית, באופן שמסייע ללמידה ומפחית הסחות דעת. עם זאת, הדו"ח הדגיש כי "לא נמצאה עדות חד משמעית לתרומה של הפוגות שכוללות פעילות אירובית להישגים לימודיים".

רבות נכתב על הדיאלוג בבית הספר, על חשיבותם של ההקשבה ושל השיתוף ועל הצורך במעורבותם של כל הגורמים בעשייה החינוכית למען הפיכתה של המערכת לא רק ליעילה יותר אלא גם לנעימה יותר. מתוך מודעות לסביבה המשתנה ולתרבות הארגונית המאפיינת את חדר המורים הישראלי, צצות חדשות לבקרים יוזמות חינוכיות מרחיקות לכת וראות ששמות להן למטרה לשנות נורמות, אמונות ודפוסי התנהגות שאבד עליהם הקלח.

בספרם "הוראת חשיבה ביקורתית ויצירתית בבתי ספר" מגדירים המחברים את מושג החשיבה, מסבירים מדוע חיוני ללמד מיומנויות חשיבה, מציעים רוטינות חשיבה נראות-לעין ומביאים מקרי-מבחן של הקניית כישורי חשיבה לתלמידים. בפרק השני בספר, שסיכומו מובא לפניכם, מבקשים המחברים לברר מה ניתן ללמוד מניסיונות העבר ללמד כיצד לחשוב, בדגש על חשיבה יצירתית (היכולת לייצר רעיונות) וחשיבה ביקורתית (היכולת להטיל ספק בהנחות, להעריך מידע ולאמוד את מידת הרלוונטיות שלו).

פרקטיקה נפוצה בקרב תלמידים היא "סיכומי שיעור": תקצירים שנכתבים במחברות ומכילים את עיקר הדברים שאמר/ה המורה. אבל האם הפרקטיקה הזו יעילה? האם התלמידים שעורכים את הסיכומים האלה אכן מיטיבים להבין ולזכור את החומר? ואם כן, מהי טכניקת סיכומי השיעור היעילה ביותר וכיצד יכולים המורים להקנותה לתלמידיהם? מחקר מעניין גילה שחלוקת "דפי פיגומים" משפרת את האפקטיביות של הסיכומים. המחקר בדק שישה סוגים שונים של דפי עזר שלומדים קיבלו על מנת שיסכמו את החומר. כל דפי העזר כללו כותרות הנושאים העתידים להיות מוצגים בשיעור ואת השאלות הגדולות שהשיעור יעסוק בהם. חלק מהדפים עודדו כתיבה מפורטת של התוכן על ידי התלמידים וחלק היו פיגומים גרפיים בעיקרם, כך שראשי הפרקים של השיעור היו מסודרים באופן גרפי על גבי העמוד באופן שיצר ביטוי ויזואלי למבנה שיעור.

באוקטובר 2018, לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית, יצא "גלובס" בפרויקט מרשים של שבע כתבות ארוכות תחת הכותרת "פרויקט 25 שנה למכללות". כתבות אלה סקרו את מצבה של ההשכלה הגבוהה בישראל, בעיקר מאז הקמתן של המכללות הראשונות בשנת 1993, ונגעו בשאלות כעתידה של האקדמיה, מידת התאמתה לצרכי הסטודנטים בעולם משתנה, ליקויים במערכת האקדמית והדרכים לתיקונם. לפניכם אוסף ציטוטים ואמירות של המרואיינים המרכזיים: שר החינוך לשעבר פרופ' אמנון רובינשטיין, כלכלנים, סוציולוגים ומנהלים בכירים במערכת ההשכלה הגבוהה.

מחקר זה מבקש להוסיף ידע על מחקרים קודמים שעסקו בחוויותיהם של מורים בני מיעוט, המלמדים בבתי ספר השייכים לתרבות הרוב. תשומת לב מיוחדת מוקדשת למנגנונים המעודדים את השתלבותם כמו גם את תחושת הערך העצמי של מורים, במיוחד בחברות שסועות. המחקר מתמקד בחוויותיהם של מורים פלסטינים-אזרחי ישראל בבתי ספר חילוניים דוברי עברית בישראל.

ספר חדש בהוצאת מכון מופ"ת מציג את התפתחות הכתיבה התקינה מהשרבוט הינקותי ועד לכתב הבוגר ואת ההפרעות הרבות האפשריות במהלכה. ייחודיותו של הספר בהתייחסות המקיפה והמעמיקה להיבט הידני של הכתיבה ולערכים של שימור היכולות הכרוכות בה בעידן ההקלדה במחשב. הספר בוחן את הדרכים המצויות והרצויות להוראת הכתיבה ולהערכת כתב יד. הוא חושף את אנשי ההוראה והחינוך ואת כל המתעניינים בכתיבה לסוגי האבחון של תלמידים עם קשיי כתיבה ועם דיסגרפיה ולשיטות הטיפול בהם.

הספר "בין הנקה לבחינה" מבוסס על ראיונות עומק שערכה המחברת עם סטודנטיות דתיות שהן אימהות הלומדות במכללה להכשרת מורים. הנרטיבים שלהן מחדדים את המלכוד הנשי בין הצורך למלא את התפקיד האימהי באופן ראוי לבין השאיפה להיות אישה עצמאית המממשת את עצמה בספֶרה הציבורית בדרכה לבנות חיים מקצועיים. החוויה של שילוב לימודים ואימהות, כפי שהיא מצטיירת במחקר זה, חושפת ומנכיחה את קיומה של ישות נשית המפלסת את דרכה בין "אני נשי" ו"אני אימהי" ואת התחרות אולי אף התנגשות הבלתי פוסקת ביניהם. חוויית השילוב של אימהות ולימודים מעצימה את ההוויה הנשית שהאימהות מכתיבה, ומפעילה מערך אסטרטגי נשי הן במרחב הפרטי והן במרחב הציבורי לקראת דיוק אקזיסטנציאלי נשי.

ספר חדש בהוצאת מכון מופ"ת עוסק בתיעוד, באפיון ובניתוח השיח המתנהל בין ילדים במהלך משחק-כאילו בעקבות סיפור כדי לעמוד על הקשר שבינו לבין התפתחות כישורים אורייניים אצל ילדים. מטרת החקר הייתה להציע דרך נוספת לטיפוח האוריינות בגיל הרך, כזו המתחשבת בצרכים ההתפתחותיים של ילדים והמציבה את המשחק ואת השיח שלהם במרכז. בספר מתוארים תהליכי למידה בלתי פורמלית במסגרת שיח של ילדים בגן ובכיתות א'-ב', הפועלים בשיתוף, ללא התערבות מבוגר. הספר מדגיש את סוגיית ההקשבה הפעילה לשיח ילדים בעת משחקם מתוך רצון ללמוד מהם על עולמם וכן ללמוד מילדים על ילדים.

הספר אומנות ההוראה הקשובה מציג תפיסה פדגוגית חדשנית, יצירתית ואופטימית המבוססת על ההכרה ביכולתו של כל אדם לרכוש ידע והבנה ולחוות חוויה לימודית חיובית ומעשירה. מתוך הנחה שכל לומד או לומדת חווים תהליך למידה ייחודי, יש צורך בהוראה מותאמת אישית. לכאורה מדובר במשימה בלתי אפשרית, ודאי בכיתות עמוסות התלמידים במסגרות החינוכיות המוכרות. אולם כפי שמראה הספר במגוון דוגמאות משלל תחומי ידע, היא בהחלט ניתנת להגשמה, ומניבה תוצאות מפתיעות ומרגשות עבור המורה והלומדים גם יחד.

ספר חדש בהוצאת מכון מופ"ת מציע מגוון מחקרים העוסקים בהתפתחות השפה הערבית כשפת אם בקרב דוברי ערבית החיים בישראל. חוקרים מאוניברסיטאות ומכללות שונות בארץ מתארים במאמרי הספר את ממצאי מחקריהם במגוון נושאים הקשורים בהתפתחות בשפה באמצעות מעקב אחר דובריה – החל מילדי גן, דרך תלמידים בבית הספר היסודי ובחטיבות הביניים ובתיכונים ועד לאוכלוסייה בוגרת.

ספר חדש בהוצאת מכון מופ"ת. הוראה פרטנית היא חלק בלתי נפרד מן השגרה הפדגוגית הנהוגה כיום בבתי הספר. על רקע מציאות זו חובר ספר זה המיועד לאנשי חינוך והוראה. הספר הוא פרי שיתוף פעולה של אנשי הוראה ואקדמיה. תכליתו היא הצגה תמציתית של גישת ההוראה הפרטנית, לרבות תשתיות תיאורטיות שלה והמשגות מעשיות של דרכים להוראתה, תוך מתן דוגמאות המאפשרות לעמוד על הצלחתה.

כלי מרכזי וחשוב, המאפשר ביטוי לייחודיות של הלומדים ולשונות ביניהם והמספק מענה לצורכיהם המגוונים, הוא התלקיט: אוסף מכוון של עבודות תלמיד (בתהליך או גמורות), המציג את מאמציו, התקדמותו והישגיו בתחום אחד או יותר. בספר חדש מוצגים מחקרים שנערכו מתוך ראיית התלקיט ככלי למידה-הוראה-הערכה, לצד היותו מודל ייחודי לפיתוח פרופסיונלי של מורים מִשלב היותם מורים מתחילים ועד היותם מורים מנוסים המובילים את תהליך הטמעת התלקיטים בשדה.

ספר חדש בהוצאת מכון מופ"ת. הדיון הנפרש בו מתחקה אחר הדקדוק הפנימי של מסע החניכה הנשי: מהו סוד המשיכה של רומן החניכה (Bildungsroman) בעיניהן של סופרות; מה הן אותן חוזקות שהפכו אותו ליעד מבוצר גברי; מה הן נקודות ההשקה בין מסע הגיבור למסע הגיבורה; ומנגד, באילו נקודות מתייחד מסע החניכה הנשי מדפוס המקור הגברי. את התשובות לשאלות אלו ועוד רבות אחרות נבקש לחלץ מקריאה פרשנית צמודת-טקסט ברומנים של רות אלמוג (שורשי אוויר; באהבה, נטליה; אישה בגן); יהודית קציר (למאטיס יש את השמש בבטן; הנה אני מתחילה) ועמליה כהנא-כרמון (ליוויתי אותה בדרך לביתה).

המחקר הנוכחי מבקש לעקוב אחר אופני ניהול הרגשות בעבודה של מנהלי בתי ספר ישראלים . המחקר הציב שתי שאלות: 1. כיצד מנהלים מבטאים אמפתיה כלפי אחרים בבית הספר? 2. כיצד מנהלים מווסתים אמפתיה בעבודה? מתוך ראיונות עומק חצי מובנים שנערכו עם עשרה מנהלים ישראלים עולה שלתחושתם מותר להם ואפילו מעודדים אותם להציג בנסיבות מסוימות, שלושה מרכיבים של אמפתיה: אמפתיה קוגניטיבית, אמפתיה אפקטיבית (חמלה) ואמפתיה התנהגותית (דאגה), ובמקביל נמצא כי עליהם לכבוש באופן מודע כל ביטוי ציבורי של כעס או פחד.

חונכות (מנטורינג) ניתנת להגדרה בדרך הטובה ביותר כ"תהליך שבו אדם אחד מספק תמיכה אישית ואתגר לאיש/אשת מקצוע אחר/ת" (Bush, 2009, p. 379). חשיבותה של חונכות, במיוחד עבור מורים ובעלי תפקידים חדשים אחרים (אדמיניסטרטורים), ידועה ומוכרת מזה זמן. כראיה, מאז שנת 2000 למשל, יותר ממחצית המדינות העבירו חוקים המחייבים חונכות עבור מנהלי בית-ספר חדשים. מרביתם של החוקים הללו מכתיבים חונכות במהלך השנתיים הראשונות לעבודה.

סמרהיל (Summerhill), בית הספר הדמוקרטי הראשון בעולם, הוקם ב-1921 באנגליה על-ידי אלכסנדר סאת'רלנד ניל, וכיום לומדים בו 78 תלמידים בכיתות א' עד יב'. סמרהיל, שפועל כפנימייה, הושתת על עקרונות של אחריות אישית וסמכות קולקטיבית. בוותרו על הסמכויות שבדרך כלל נמסרות למנהל, ייסד ניל מערכת של קבלת החלטות קהילתית. מאמר זה מסביר את ההיגיון מאחורי דרך הפעולה הזו ובוחן האמנם הפכה את החיים בבית הספר לדמוקרטיים באמת.

אף שכמעט מעולם לא נתקלו במבחנים או בשיעורי בית, הצטיינו תלמידי בית הספר יהודה המכבי בתל אביב במבחני המיצ"ב. ההישגים שלהם היו טובים מאלה של תלמידי בתי ספר אחרים המתאפיינים ברקע כלכלי-חברתי דומה ואשר בהם ניתנים שיעורי בית ומבחנים. בנוסף לכך, תלמידי יהודה המכבי הביעו תחושות חיוביות יותר כלפי בית הספר, מוריהם, חבריהם והלימודים. בית הספר מדורג מעל לממוצע הארצי ומעל לממוצע בקרב בתי ספר בעלי רקע דומה ברוב המדדים של מוטיבציה, סקרנות, תחושת מסוגלות ולמידה איכותית.

למנהלי בתי הספר יכולה להיות השפעה עצומה על בריאות תלמידיהם. חלק חשוב מתפקידם הוא להתוות מדיניות מקדמת בריאות - Policy Wellness School - מובנית כהלכה, ובכלל זה: מיפוי צורכי בית הספר, קביעת נהלים, קביעת התנהגויות רצויות, פיתוחן וקידומן של תכניות מקדמות בריאות. כל זאת, כחלק מחזון בית הספר, המדגיש את קשרי הגומלין בין תלמיד לתלמיד ובין התלמיד לסביבתו. מטרתו של מחקר זה היא לבחון את הקשר בין תפיסותיהם של מנהלים בבתי הספר את תחום ״מדיניות מקדמת בריאות״ לבין יישום המדיניות הלכה למעשה.

המרכז האמריקאי הלאומי לחינוך וכלכלה סיכם מחקרים רבים שנערכו במשך 25 שנה על מערכות החינוך הטובות בעולם, במטרה לזהות את האסטרטגיות שבהן השתמשו מדינות שהישגיהן החינוכיים טובים מהישגי ארה"ב. תקוות עורכי הדו"ח היא שמעצבי מדיניות החינוך בארה"ב יוכלו להשתמש בממצאים כדי לשפר את ביצועי מערכת החינוך במדינתם. מן הסתם, גם קובעי מדיניות חינוכיים בישראל יוכלו למצוא עניין ותועלת בדו"ח ובתשע האסטרטגיות המצליחות שהוא מונה:

נשירת מורים מהוראה מתרחשת בשיעורים גבוהים במערכות חינוך רבות בעולם. בניגוד למחקרים רבים אחרים אשר בבחינת התופעה התמקדו במורים, המחקר המתואר במאמר זה מבקש לבטא את נקודת מבטם של מנהלי בתי הספר. מנהל בית ספר הוא הממונה הישיר על המורה, ולכן מהווה גורם חשוב ביותר המשפיע על התפתחותו המקצועית של המורה ועל תחושת הרווחה שלו. המחקר מתמקד בבחינת שלושה היבטים בתפיסות המנהלים את הנשירה של מורים מהוראה: מניעים המובילים מורים לעזוב את המקצוע, דרכי ההתמודדות של מנהלים עם תהליך הנשירה של המורים, עמדותיהם של מנהלים באשר לדרכים לצמצם את תופעת הנשירה. המחקר מבוסס על ראיונות עם שמונה מנהלים ועל סקר שנערך בקרב מדגם לא מייצג של 126 מנהלים. הממצאים מצביעים על תפיסה דו-ממדית של הנשירה מהוראה. הממד הראשון הוא הנשירה הגלויה, קרי עזיבה פורמלית של המקצוע: מנהלים תופסים אותה כתופעה שלילית ובלתי-רצויה אם מורים איכותיים מבקשים לעזוב את המקצוע, ולעומת זאת כתופעה חיובית אם מורים בעלי כישורים ומוטיבציה נמוכים מבקשים לעשות כן. הממד השני הוא הנשירה הסמויה, קרי העסקתם של מורים שאינם מתאימים למקצוע ההוראה אך נאחזים ב"חומת המגן" של הקביעוּת. במקרים כאלה הפתרון הוא מציאת הסדרים פרטניים בתוך בית הספר וניעוּת (מוביליוּת) תכופה של מורים בין מוסדות חינוכיים.

מאמר זה מציג מספר מאמרים בגיליון חדש של כתב העת Journal of Education for Teaching המציעים הבנות חדשות למושג חדשנות בהכשרת מורים. הבנות אלה חורגות מתפיסה צרה, מבוססת-שוק וממוקדת בשימוש בנתוני עתק. במקום, הם מתמקדים בעקרונות של צדק חברתי, הגינות ושיוויון ובחובה המוסרית והחברתית המוטלת על מכשירי המורים וגוזרים ממנה תפיסות וגישות עדכניות למושג חדשנות.

מאז ראשית שנות ה-80 נשבו בתי הספר ברעיון לפיו תלמידים צריכים לקבל במסגרת לימודיהם מערכת מיומנויות חשיבה כלליות שיאפשרו להם לשגשג בעולם בן זמננו ובמיוחד בשוק התעסוקה העכשווי. תחת הכותרת המשתנה "מיומנויות למידה למאה ה-21" או "חשיבה ביקורתית", מאוגדים כישורים שמטרתם לצייד את התלמידים במערכת גישות כלליות לפתרון בעיות, הניתנות ליישום, בעת הצורך, בכל תחום ותחום. באופן טבעי שואפים מבוגרים, מורים והורים, להעניק לצעירים כלים קוגניטיביים רב תכליתיים שיאפשרו להם לנווט דרכם בים האפשרויות שתפתחנה בפניהם. אך האם אין לפנות לאותם כישורים יצירתיים וביקורתיים כדי להעמיד בסימן שאלה את ההנחה לפיה חשיבה ביקורתית אכן ניתנת ללימוד?

לעתים קרובות נשמעת מפי מומחים לחינוך ולמדעי החברה הטענה לפיה החברה האמריקנית, לפחות על פי מספר פרמטרים, נמצאת בעיצומו של תהליך הידרדרות מוסרית (Norman, 2017). אף על פי ששיעור האלימות הולך ופוחת ומלחמות הופכות לנחלת העבר, האמריקני הממוצע מרוכז יותר בעצמו, תורם פחות לחברה הכללית וידע מוסרי בסיסי אינו עוד מנת חלקם של ילדים (Smith, Christoffersen, Davidson, & Herzog, 2011). מה ניתן לעשות?

במאמר זה מופיע מיפוי של מגמות מרכזיות בתיאוריה ובפילוסופיה ישראליות של חינוך, בעקבות ראיונות עם תיאורטיקנים ישראלים של חינוך באקדמיה. החוקרות זיהו מגמות בולטות של מחשבה עכשווית במציאות רב-תרבותית, טכנולוגית ופוסט מודרנית ובהן: חינוך לאהבת האחר ולערכים הומניסטיים; מעורבות הורית בחינוך; העצמה של נשים וילדים; פיתוח של אוטונומיה אישית; חיזוק ליברליזם ואוטונומיה בבתי הספר; יצירת תחושה טובה יותר של זהות אישית וקהילתית; סביבות למידה מתקדמות; שילוב טכנולוגיות בחינוך ויצירת אינטראקציות רב תרבותיות.

בספרו "מודרניות נזילה" (2000) מגדיר הסוציולוג זיגמונט באומן את תקופתנו באמצעות המושג מודרניות נזילה. את המשמעויות הקבועות, את הקטגוריות ואת מסגרות ההתייחסות היציבות, המוצקות, מחליפה משמעות הנמצאת כל העת בתנועה, משמעות בעלת קצוות פתוחים, נזילה כאמור. על יסוד הנחה זו נשאלת השאלה: כיצד אמורה להיראות פדגוגיה תואמת תקופה נזילה? זו סוגיית המפתח של המאמר.

בגיל 33 הקים לב טולסטוי, מגדולי הספרות העולמית בכל הדורות, בית ספר למען פשוטי העם באחוזתו. טולסטוי דגל בחינוך באמצעות דוגמה אישית ובהנחלה של ערכים שרק הם יכולים לדעתו להעניק לידע הקשר, קוהרנטיות וכוח-מניע. במאמר זה סוקר המחבר את עקרונות החינוך שהנהיג טולסטוי בבית הספר שהקים ובהם ההתמקדות בתלמיד ולא במורה, ויתור על נשיאה והבאה של ספרים או ציוד ("התלמיד מביא רק את עצמו"), אי מתן שיעורי בית ומקומות ישיבה בלתי קבועים ואף חופשיים ("התלמידים יושבים אל השולחן, על אדן החלון, על הרצפה ובכל מקום שהוא").

בין המחקר להשפעתו על קובעי מדיניות והשדה פעורה תהום רבה. לדברי פרופ' אליזבת גרנט מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, תהום זו ניתנת לגישור באמצעות התייחסות ישירה לבעיות בוערות, כתיבה ברורה ונרטיבית, מאמצי שיווק ושמירה על תקשורת פתוחה וקשרי עבודה רצופים עם קובעי המדיניות. גרנט הציגה את דבריה במפגש שהתקיים בקיץ 2018 בארגון היזמה למחקר יישומי בחינוך, האקדמיה הלאומית למדעים ובשיתוף משרד המדען הראשי של משרד החינוך. למפגש זה הוזמנו חוקרים צעירים, דוקטורנטים ופוסט-דוקטורנטים כמו גם אנשי מחקר ותיקים בתחום החינוך, במטרה לייצר שיח על-אודות מדע יישומי בין חוקרים וקובעי מדיניות ולבחון כיצד בונים קשרים בין קהילות אלו.

אחת הסוגיות המרכזיות בחינוך המודרני סובבת סביב השאלה מדוע ילדים מסוימים מצליחים ואחרים נכשלים. בשנים האחרונות הוצעו תשובות החורגות מהתחום הקוגניטיבי, כלומר כאלה שאינן קשורות באופן מסורתי למנת משכל (IQ) ולמבחני השגיות. בעוד שבעבר יכולות מסוימות נתפסו כקבועות ובלתי ניתנות לשינוי, הרי שהיום יותר ויותר פסיכולוגים טוענים שניתן להצמיח ולפתח יכולות פנימיות (Dweck, 2006). המחקרים העוסקים ביכולות אלה, לצד עלייתה של הפסיכולוגיה החיובית מבקשים לעמוד על אותן "איכויות אישיות" (Duckworth & Yeager, 2015), על מנת שניתן יהיה להצביע בבירור על הקשר בינן לבין הישגים חיוביים ולעודדן בכיתות.

השפעתן של הטכנולוגיה ושל הגלובליזציה על דור התלמידים שצמח וצומח במאה ה-21 נחקרת ומנותחת וניכר כי גורמים אלה תורמים לעיצוב תלמידים מלוכדים יותר מבחינה חברתית המסוגלים להגיע להחלטות באמצעות שיתופי פעולה (Rosenfeld & Loertscher, 2007). מחקרים המתייחסים לדור תלמידי העתיד מגיבים גם לסוגיית עומס המידע המציף את הלומדים ומציעים שינויים באופני ההוראה ובתכניו כאמצעי להתמודד עם בעיה זו. אלא שבעוד רעיונות הקשורים ללמידה ולהוראה מושפעים מהמגמות הללו, הרי שמרחבי הלמידה נשארים, על פי רוב, במתכונת המאה ה-20 (Boys, 2011).

מחקר זה מבוסס על תצפיות וראיונות עם שתי מורות שלימדו במשותף ערבית ועברית בבית ספר דו-לשוני בישראל. המחקר עומד על מאפייני ההוראה במשותף בכלל ועל אלה, שנדרשו לחינוך הדו-לשוני בפרט ומדגיש בעיקר את השינוי שחל אצל כל אחת מהמורות כתוצאה מתהליך ההוראה במשותף. מחקר זה מתמקד בהוראה במשותף כתהליך התפתחותי בלימוד השפה של תלמידים בגיל הרך. המחקר מספק תובנות לגבי האופן שבו מורים במשותף מתגברים על אתגרים בתהליך ההוראה במשותף, שוקלים מחדש תפיסות קודמות בנוגע להעברת השפה, מתאמים ביניהם את הוראת השפה ומתמודדים עם פערים המשמעותיים בניסיונם המקצועי והאישי.

עד כמה עיצוב הפנים של בית הספר תורם להישגים ולרווחתם של התלמידים? לפי כתבה שפורסמה באתר הארץ, התשובה היא: באופן משמעותי. כדי להדגים את הטענה, מובא סיפורו של בית הספר היסודי אלראזי ביישוב טמרה בגליל המערבי. לדברי מנהלת בית הספר, סמאח עואד, "המסדרונות, המבואות והרחבות הם מקומות המעבירים את התלמיד מחוויית למידה פרונטלית ומסורתית, שבה הוא פסיבי, לחוויית למידה משמעותית שבה הוא הופך לאקטיבי, יוזם ואחראי. מימשנו את החזון החינוכי שלנו והקמנו בבית הספר מרחבי למידה חוץ־כיתתיים".

היחס בין מספר הילדים ומספר אנשי הצוות הטיפולי הינה סמן איכותני חשוב בתכניות חינוך וטיפול בגיל הרך (המכונות בקיצור: ECEC). נהוג לחשוב שיחסים טובים יותר משפרים את ההשפעות על הילד על ידי הגדלת האפשרויות עבור אינטראקציות אישיות והכוונה חינוכית על ידי הצוות. מטרת הסקירה השיטתית (ובמידת האפשר, גם ביצוע ניתוח על) הינה להעריך את הקשר בין יחסי ילד-צוות בתכניות ECEC בגילאי הגן לבין הישגי הילדים (COS).

בצרפת התקבלה החלטה גורפת לאסור על הכנסת טלפונים ניידים לבית הספר מספטמבר 2018, ובידיעות אחרונות פנו להורים, מורים, תלמידים ואנשי מקצוע בכוונה לשמוע את עמדותיהם בסוגיה. המרואיינים התייחסו בדבריהם להחלטה הצרפתית כמו גם למצב הקיים בישראל: חוזר מנכ"ל משרד החינוך אוסר על שימוש בטלפונים במהלך שיעורים ומורה להשאירם בתיק כשהם כבויים, אך איסור זה אינו נאכף במקרים רבים.

מחקר זה משתמש בנתונים ממאגר מידע מקיף של הערכות תכניות חינוך לילדים בגיל הרך בארה"ב שהתפרסמו בין 1960 ל-2007, כדי להעריך את הקשר בין גודל הכיתה ומספר התלמידים למורה לבין מידת ההשפעה של תכנית הלימודים על תוצאות קוגניטיביות, הישגיות וחברתיות-רגשיות. הן גודל הכיתה והן מספר התלמידים למורה הראו זיקה לא-ליניארית למידת ההשפעה הקוגניטיבית וההישגית. כשמספר התלמידים למורה היה 7.5 או פחות, הקטנה של היחס בילד אחד למורה ניבאה השפעה גדולה ב-0.22 סטיות תקן. כאשר גודל הכיתה היה 15 תלמידים ופחות, הקטנת מספר הילדים באחד ניבאה השפעה גדולה ב-0.1 סטיות תקן. לא התגלה קשר מובהק במקרים של כיתות גדולות יותר ושל מספר גדול יותר של תלמידים למורה. הממצאים לגבי תוצאות חברתיות-רגשיות היו ברורים פחות בגלל מדגם קטן.

ספרות המחקר מראה כי סטודנטים בקולג' מרבים להפר את האיסור על שימוש בטלפונים ניידים בכיתה (Tindell & Bohlander, 2012). נראה כי המכשירים יכולים לתרום ללמידת הסטודנטים ולשיפור הישגים אקדמיים מפני שהם מציעים איתור מידע מקוון, שיתוף קבצים ואינטראקציה עם מרצים וסטודנטים-עמיתים (Bull & McCormick, 2012; Tao & Yeh, 2013). ואולם סטודנטים רבים תופסים את מכשירי הטלפון הניידים בעיקר כאמצעי לשעות הפנאי, והשימושים הנפוצים ביותר הם רישות חברתי, גלישה באינטרנט, צפייה בסרטונים ומשחקים ((Lepp, Li, & Barkley, 2015; Lepp, Barkley, Sanders, Rebold, & Gates, 2013. אם עיקר השימוש במכשירים נעשה למטרות פנאי ולא ללימודים, הרי שהמכשירים עלולים לפגוע בלימודים בסביבה אקדמית (Levine, Waite, & Bowman, 2007).

מטרת המחקר הנוכחי הייתה ללמוד על החוויה הבית-ספרית של נוער גאה מתוך נקודת מבט סלוטוגנית המתמקדת בגורמים מקדמי בריאות. המחקר הנוכחי מתחקה אחר גורמי החוסן החיצוניים והפנימיים המסייעים לנוער גאה בפיתוח כישורי התמודדות עם בריונות הומופובית בבית-הספר. 20 תלמידים בני 18-15, המגדירים עצמם כהומואים, כלסביות וכביסקסואלים, רואיינו ראיונות עומק מובנים למחצה. הם נשאלו איך הם מתמודדים עם גילויי הומופוביה של קבוצת השווים בבית-הספר. ממצאי המחקר מראים, כי סוכנויות הסיוע הקהילתיות מתפקדות כ"בלמי לחץ" בכך שהן מפחיתות את ההשפעות המזיקות של בריונות הומופובית על הרווחה הנפשית של הפרט ומפתחות מנגנוני התמודדות עם הומופוביה. הממצאים מדגישים את הצורך בהתערבות בית-ספרית ברמה השניונית (גילוי מוקדם וסיוע טיפולי) אשר מטרתה לשפר את יחסי הגומלין הבין-אישיים בין נוער הטרוסקסואלי לבין נוער גאה ולטפח התנהגות פרו-חברתית המאפשרת אינטגרציה של הפרט בקבוצת השווים. התערבות זו עשויה להועיל לנוער גאה להתמודד עם הסטיגמה המ?טבעת עליו ולאפשר לשתי הקבוצות להתעמת עם דעות קדומות ולאתגר אותן.

מאמר זה חוקר כיצד תפיסת הסיכון בקרב מורים המלמדים במסגרת יוזמת הלימוד החוץ-כיתתית, בית ספר יער (Forest School), גם מעצבת וגם מעוצבת על ידי ההבנות שלהם את הילדוּת, הפדגוגיה והזהות המקצועית שלהם עצמם. בהתבסס על פרספקטיבה קונסטרוקציוניסטית חברתית בפיתוח תיאוריה לגבי סיכון וילדוּת, המאמר טוען שהדאגות העכשוויות והרגישות יתר על המידה ביחס לפגיעוּת של ילדים נובעות הן מפחדים מהעולם המודרני והן מהנטייה להגנת-יתר שפחדים אלה מאיצים. במקום להתייחס לרגישות יתר זו כאי-רציונלית או פרנואידית, המאמר מתבסס על תיאוריות חברתיות-תרבותיות ועל שיטות איכותניות כדי לחקור כיצד הסיכון נתפס, מנוהל ומוצא לפועל בידי מורים במסגרת היוזמה שמטרתה להשיב על כנו את הסיכון לתוך חיי הילדים (Connolly, Mark; Haughton, Chantelle, 2017).

סוגיית החינוך המקצועי בישראל היא סוגיה טעונה במיוחד. מעבר לשאלות היסטוריות הקשורות לתדמיתו הנמוכה של החינוך המקצועי או החינוך הטכנולוגי עולה גם שאלת האחריות על הכשרת התלמידים. בישראל קיימות שתי מסגרות המיועדות לתלמידים שנשרו או עזבו מרצון את המסלול העיוני. חלק מהמוסדות נמצאים תחת אחריותו של משרד העבודה ואחרים, בהם לומדים רוב בני הנוער, שייכים למשרד החינוך.

בדומה לישראל, גם הרפובליקה של אירלנד מתחבטת בסוגיות של דת ומדינה, ושל תפקידה של הדת במערכת החינוך. מאמר זה בוחן את המקום שתופסת הדת בבתי ספר ציבוריים ברפובליקה של אירלנד, שנחשבת לאחת המדינות היותר דתיות במערב. במסגרת המחקר נערכו ראיונות עם 43 אנשי צוות ב-18 תיכונים, ועוד 8 ראיונות עם מנהלים בכירים. לאחר הצגת הרקע החוקי וההיסטורי, מפרט המאמר את מקומה של הדת בחיי בית הספר ובתכנית הלימודים. נמצא כי ב-18 בתי הספר המיקוד היה בלימוד של כל דתות העולם ולא בטיפוח אמונה מסוימת. עם זאת, הדת מילאה תפקיד בחיי בית הספר ב-14 מתוך 18 המוסדות שנחקרו. הממד הדתי היה קתולי באופיו.

תכנית הזדמנות למלגה (Opportunity Scholarship Program, OSP) בוושינגטון, תכנית השוברים היחידה בארצות הברית, הממומנת על ידי הממשל הפדרלי, קיימת מאז 2004 ומציעה לתלמידים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה, מלגות לבתי ספר פרטיים בוושינגטון די.סי. התכנית קטנה אך זכתה לתשומת לב רבה במסגרת הדיונים והוויכוחים ברחבי המדינה כולה אודות שיטת השוברים בחינוך וסוגיית הבחירה בבתי ספר פרטיים.

מודל פדגוגיה מוטת עתיד מאפשר את התאמת מערכת החינוך למציאות המשתנה, כך שתוכל להיות רלוונטית לעולם שאותו יפגשו בוגריה בעתיד. פדגוגיה זו מבוססת על חקר העתיד ומניחה כי החינוך מושפע מהמציאות החיצונית שהוא פועל בה וכי עליו להכין את התלמידים לקראתה. יחידת הפדגוגיה מוטת העתיד במשרד החינוך בנתה מודל שנשען על זיהוי מגמות עתידיות המשפיעות על החינוך, הגדרת אתגרים לחינוך וגיבוש המלצות ופרסמה אותו בספר בן 410 עמודים, הזמין גם ברשת. סיכום זה יציג את מגמות העתיד החזויות, ואת ששת עקרונות הפעולה של מודל הפדגוגיה מוטת העתיד, המייצגים את התחומים שבהם על מערכת החינוך להתמקד כדי לשמור על רלוונטיות במציאות משתנה.

כותרתו של מאמר זה מבטיחה להתמודד עם השאלה איך מתמודדים עם ההלקאה העצמית של מערכת החינוך. המאמר עצמו מקיים אף יותר ממה שהכותרת מבטיחה, משום שהוא מספק מרשם להתמודדות גם עם הלקאה חיצונית: כלומר ביקורת בלתי מוצדקת שמערכת החינוך סופגת מהורים, תלמידים, מומחים לחינוך, אנשי תקשורת ופוליטיקאים. לדעת המחברת, מורה מתחילה החותמת בשם העט "מורה נבוכה", יש לפתח חוסן, שלווה וביטחון עצמי, לחפש את הפתרונות בעיקר בתוך המערכת פנימה ולאו דווקא מבחוץ (אם כי שיתופי פעולה מדודים עם גורמים חיצוניים רצויים בהחלט) – ובעיקר יש לנסות להעלות את כבודם העצמי של העוסקים במקצוע ההוראה, ולצורך זה ניתן לנקוט צעדים פשוטים כמו התקנת פינות קפה ראויות בחדרי המורים. "זה לא עניין של כבוד", מסבירה הכותבת, "זה עניין של מכובדות".

האם יש קונפליקט בין תפקיד האדם הכותב לבין תפקיד האקדמאי? לדעת כותב המאמר, פיטר אלבוו, פרופסור לאנגלית ומורה מנוסה לכתיבה, אכן מתקיים עימות בין שני תפקידים אלה. במאמר הוא מבקש להראות כיצד עימות זה בא לידי ביטוי בכיתת כתיבה של סטודנטים בשנתם האקדמית הראשונה. אמנם שאלת היחסים בין שני התפקידים הללו היא שאלה רחבה מאד בעלת היבטים רבים, החורגת מעבר למסגרת קורס בכתיבה, אך הכותב יסתפק בהשגת מטרה צנועה: שהסטודנטים יחושו בנוח בשני התפקידים הללו גם יחד. לשם כך הוא פורש שמונה קונפליקטים מרכזיים המתקיימים לטענתו בין תפקיד הכותב לבין תפקיד האקדמאי, שניהם תפקידים המיוחסים לסטודנט.

העולם המודרני מציב בפני התלמידים דרישות חדשות. אחת מהן היא הצורך לפתח ידע וכישורים על מנת שיוכלו להיות צרכנים ביקורתיים של מאגר הטקסטים העצום הזמין להם, הן בדפוס והן באופן מקוון. ובכל זאת, מחקרים מוכיחים כי לעתים קרובות מאד תלמידים מתקשים בהבנה של טקסטים מורכבים, ובמקביל נראה שדפוסי השיחה של המורים אינם תואמים את מאפייני השיח הפרודוקטיבי. במילים אחרות, פרקטיקות הדיבור של המורים בכיתות אינן כאלה העשויות להוביל לקידום התלמידים לקראת הבנה משופרת של הטקסטים ולהניעם לחשיבה אנליטית וביקורתית.

מטרת מחקר זה הייתה לספק תובנות באשר לאופן הוראה הכתיבה הנהוג בחינוך היסודי ההולנדי, כנקודת מוצא לתכנון וליישום חידושים בני קיימא, שישרתו הן את המורים, אנשי השטח, והן את קובעי המדיניות. המחקר בדק את מידת יישומן של שלוש גישות תחום ספציפי (domain specific approach) - כתיבה תקשורתית, כתיבת תהליכית והוראה של אסטרטגיית כתיבה - כמו גם מאפיינים של הוראה איכותית באופן כללי, בשיעורי כתיבה בכיתות הגבוהות (ד'-ו') בבתי הספר היסודיים. בנוסף נבחנו גם זמן לימוד הכתיבה, השקפות המורים על כתיבה ועל הוראתה, תחושתם לגבי מידת מסוגלותם בהוראת כתיבה ומיומנותם בתחום זה.

מאמר זה מציג חקר מקרה באמצעות מחקר פעולה המראה כיצד העצמת הורים לסייע לילדיהם ללמוד במהלך חופשת הקיץ מאפשרת לתלמידים לשמר ואף לשפר את הישגיהם בלימודים. במסגרת המחקר, הוענקו להורים לתלמידים בבית ספר יסודי הוראות וחומרי עזר על מנת לעבוד עם ילדיהם במהלך הקיץ. חומרי העזר כללו לא רק הנחיות לעבודה על נושאים הנלמדים בבית הספר כגון קריאה, מתמטיקה, חינוך גופני ומוזיקה אלא גם הצעות לסרטים ומסלולי טיול. נמצא שהדרכת המורים את ההורים כיצד ליישם את התכנית במהלך הקיץ וכך להגדיל את מעורבותם בלמידת ילדיהם אכן השפיעה לחיוב על הישגי התלמידים.

שלב טרום הכתיבה הנו משמעותי משום שבשלב זה התלמידים יכולים לדבר ולהתייעץ עם המורה או עם עמיתיהם לכיתה בנושא עליו הם כותבים וכך לשפר את איכות הכתיבה שלהם. אחת השיטות בשלב טרום הכתיבה המשפרת את ביצועי הכתיבה היא שיטת התיאור. בשיטה זו מעלים התלמידים רעיונות תוך העזרות באמצעים ויזואליים כגון תמונות ושרטוטים לצד שימוש בעזרים מילוליים. שיטה נוספת שמועילה לכתיבה בשלב הראשוני היא חלוקת לנושאים. כך מארגנים התלמידים את רעיונותיהם ומכינים את עצמם למלאכת הכתיבה. מאמר זה בוחן את השפעות יישום שתי השיטות הללו. נמצא ששיטת התיאור עזרה למשתתפים להעלות מספר רב יותר של רעיונות מאשר שיטת החלוקה לנושאים. לעומת זאת, חלוקה לנושאים משפרת את תוכן הכתיבה וארגון הרעיונות יותר מאשר שימוש בשיטת התיאור.

סקירה זו מתארת את השינויים בהוצאות הספרים האקדמיות בעקבות תמורות רבות שחלו בתחום בשנים האחרונות. עיקרן של תמורות אלה הן הפרסום הדיגיטלי, הנגישות הפתוחה למקורות מידע, יכולת הוצאה עצמית של ספרים, ירידה במכירות הספרים המודפסים והשינויים הכלליים יותר שהתרחשו בחברה הנוגעים לאופני הלמידה, לתקשורת בין-אישית ולכתיבה. בייחוד הסקירה מבקשת לבחון אם השתנו גם ההיבטים האלה: הקפדה על סגנון הכתיבה האקדמית ועל כללי השימוש בהפניות.

מאמר זה דן בתפקיד הטכנולוגיות החדישות של כתיבה אקדמית וביחסיהן המורכבים ביצירת שינויים רחבים בדפוסי הכתיבה של חוקרים ומרצים. המחקר, המתואר במאמר מבוסס על ראיונות עם חוקרים בשלוש דיסציפלינות שונות (מתמטיקה, היסטוריה ושיווק) בשלוש אוניברסיטאות באנגליה. ראיונות אלה בחנו כיצד מקורות הכתיבה השונים משפיעים על האופן שבו חוקרים משתמשים בטכנולוגיות המידע וכיצד הדברים שאותם חוקרים אוהבים ולא אוהבים בכתיבה ובטכנולוגיות משקפים את הסוכנות (agency) שלהם ואת יצירת הידע. המאמר מספק תובנות חשובות על הקשר שבין טכנולוגיות מידע לכתיבה באקדמיה.

בשיח הציבורי מיוחסת חשיבות רבה להישגי תלמידי ישראל במבחנים בין לאומיים כמו PISA, אך לא בטוח שבצדק. הישגים גבוהים במבחנים אלה אינם מנבאים בהכרח עתיד כלכלי טוב יותר למדינה, מלאים מגבלות מתודולוגיות ואחרות המונעות מהם לתת הערכה מדויקת של תוצאות החינוך לטווח רחוק ובהן את יכולתה לטפח כישורי חיים ועבודה כגון ערכים, חדשנות ויצירתיות. מבחן בודק רק חלק קטן מהידע הנלמד בנקודת זמן נתונה, ומוגבל למקצועות מסוימים שנבחרו (לרוב קריאה, מתמטיקה ומדעים).

היוזמה לשותפויות אינטנסיביות למען שיפור ההוראה, שעוצבה ומומנה בידי קרן ביל ומלינדה גייטס, היתה מאמץ רב שנתי שנכשל בניסיונו לשפר משמעותית את הישגי התלמידים באמצעות הרחבה של נגישותם להוראה יעילה. מקומות שהשתתפו ביוזמה אימצו אמצעים שונים להוראה יעילה שכללו הן את תרומת המורה לשיפור בהישגי התלמיד ואת הערכת הפרקטיקות שלו באמצעות תצפית המלווה במילוי טבלה מובנית. אמצעי ההוראה היעילה נועדו לשיפור פעולות הציוות, לזיהוי חולשות בהוראה ולהתגברות עליהן בעזרת פיתוח מקצועי הממוקד ביעילות, וכן שימוש בסולמות פיצוי וקידום כתמריצים לשמר את המורים היעילים ביותר ולעודדם לסייע בצמיחתם של מורים אחרים. המפתחים האמינו שמנגנונים אלה יובילו להוראה יעילה יותר, ירחיבו את נגישותם של תלמידים בני מיעוטים עניים להוראה יעילה וישפרו דרמטית את ההישגים הלימודיים.

במאמר זה מביע הכותב התנגדות להערכת מורים המבוססת בכולה או בחלקה על הישגי תלמידיהם במבחנים מתוקננים (Standardized tests). למרות הרצון המוצדק להנהיג מדדים אמינים ותקפים שיאפשרו להעריך מורים, אין זה בטוח שהדבר אפשרי וככל הנראה אין הוא ניתן להשגה עכשיו. השיטות הנוכחיות להעריך מורים אינן הוגנות, משום שברגיל המורים אינם מי שאחראים במידה הרבה ביותר להישגים העלובים של ילדים במבחנים מסוג זה. זאת, מכיוון שעוני (או עושר) משפיעים על הישגי התלמידים במבחנים מתוקננים במידה רבה יותר מיכולותיהם של המורים.

לחץ רב נגרם למורים ותלמידים בעקבות מדידת ביצועים במסגרת בית הספר. המחקר בוחן כיצד לחצים הקשורים לביצועים משפיעים על שיבוץ המורים בכיתות וכיצד שיבוצי המורים משפיעים על ביצועי התלמידים. באמצעות מחקר אורך הכולל סקרי מורים ומידע על הישגי תלמידים בכיתות שנבחנו ובכיתות שלא נבחנו, הצביעו החוקרים על האופן בו מנהלים משבצים מורים לאור תוצאות המבחנים בשנה שקדמה לשיבוץ, כגון שיבוץ מורים שהביאו לתוצאות טובות בכיתות אשר מיועדות להבחן בשנת הלימודים העוקבת.

המאמר עוסק בשאלה: מה אנו מודדים כאשר אנו מודדים את איכות הוראתם של מורים באמצעות תצפיות? תצפיות במורים הינן חלק בלתי נפרד ממערכת הערכת המורים בארה"ב. המדידות כוללות לעיתים גורמים שאינם שייכים לביצועי המורים ושאינם תחת שליטתם, כגון מגדר ואף הרכב התלמידים בכיתה בה הם מלמדים. למשל, גברים ומורים אשר בכיתתם ריכוז גבוה של תלמידים ממוצא אפרו-אמריקאי או היספאני בעלי ציונים נמוכים, מקבלים בתצפיות ציונים נמוכים באופן מובהק ביחס לאוכלוסיות מורים אחרות. מטרת המחקר היא לאושש שאכן קיימות הטיות בהערכת מורים באמצעות תצפיות ושהערכת ביצועי המורים כוללת גורמים נוספים שאינם שייכים לאופן תפקודם כמורים.

ספרות המחקר טרם עסקה כראוי בנושא הערכת למידה והוראה בפרויקטים בהיקף קטן ובמימון פנימי במערכת ההשכלה הגבוהה. על מנת להעריך נכון למידה והוראה, יש לתכנן היטב את תכנית ההערכה. מחקר זה בוחן תכנית הערכה קיימת ובאמצעות שיטות מחקר של מחקר פעולה מציג תכנית חלופית יעילה יותר. בעקבות המחקר, תכנית הערכת למידה והוראה לפרויקטים במסגרת ההשכלה הגבוהה קוצרה לשישה שלבים בלבד. בכך, המחקר תורם לשיפור החדשנות בהערכת למידה והוראה בהשכלה הגבוהה.

המחקר נערך באוגנדה ובו התבקשו מורים להעריך את הערכות ההוראה של מנהלים וסגניהם. במחקר השתתפו 934 מורים , 95 מנהלים ושני מפקחים. הנתונים נאספו באמצעות סקר, ראיון ותצפיות. ממצאיו תואמים למחקרים אחרים (Orenaiya, et al., 2014, Phillips, et al., 2014) ולפיהם הערכות מורים מעצבות ומסכמות הן בעלות תפקיד משמעותי בקידום איכות ההוראה, אך אינן מתבצעות בצורה מקצועית דיה.

שיתוף פעולה מחקרי זה בחן שלוש תוכניות של הכשרות מורים עירוניות (Urban Teacher Preparation) על מנת לעמוד על הדרכים באמצעותן מוכשרים מורים חדשים לבצע רפלקציה ביקורתית. באמצעות מחקר שבחלקו התנהל באופן עצמאי ובחלקו היה משותף, בנפרד ובצוותא, צוות החוקרים ניתח והשווה בין המתודות הפדגוגיות של שלוש הכשרות המורים העירוניות ובין מאפייניהן. מטרת המחקר הייתה לבחון כיצד ישפיעו שיטות הוראה שונות על יכולת המורה לעתיד לבצע רפלקציה ביקורתית. המלצת החוקרים היא לעבוד עם ולצד דילמות, לעקוב אחר פרוטוקולי דיון מובנים ולקיים מחקר המבוסס על שיתופי פעולה, כאמצעי להוראת רפלקציה ביקורתית. עם זאת, החוקרים מכירים בצורך להמשיך ולפתח את הנחות העבודה שלהם באשר לרפלקציה ביקורתית.

באפריל 2019 התקיים בקנדה הכנס השנתי של AERA, האיגוד האמריקאי למחקר בחינוך, תחת הכותרת "מינוף מחקר בחינוך בעידן ה'פוסט אמת'". הכנס עמד בסימן של שוויון וצדק חברתי. חלק גדול מהמחקרים שהוצגו בו הראו כיצד גזענות משוקעת במערכת החינוך האמריקאית, וכיצד מדיניות הממשל עומדת בניגוד לממצאי מחקרים שמראים מהו חינוך טוב. חלק אחר מהכנס עסק בשאלה כיצד אפשר ללמד ילדים מרקע תרבותי מגוון.

על הכשרת מורים לשים את הדגש בידע פדגוגי ולא בתחום הדעת. הנושאים המרכזיים בהם יש להתמקד הינם מדידה והערכה; בניית תכניות לימודים; פיתוח יחידות הוראה; עבודת צוות ויזמות; חקר; לקויות למידה ודרכי התמודדות; שיטות הוראה שונות; היכרות עם מערכות חינוך בישראל ובעולם. מערכות חינוך מתקדמות מתאפיינות בכך שהמורים בהם ניחנים באוריינות מחקרית ומקבלים הזדמנויות למעורבות במחקר. מורים טובים חותרים לצמצום התלות של התלמידים בהם ("המורה הנעלם"); מפגינים כישורי הופעה ("המורה השחקן"); באים מאהבה ("המורה האנושי"); ומפגינים דמיון וחשיבה מחוץ לקופסה ("המורה היצירתי").

במהלך שלושת העשורים האחרונים הלך והעמיק המחקר העוסק במאפייניהן הייחודיים של קבוצות הגיל הדוריות, המכונות בעברית עֻקְבָּה (ובלשון רבים עֻקְבּוֹת) או באנגלית generational cohorts. כדי להקל על ההבנה, בסיכום זה הן יכונו קבוצות גיל או קבוצות גיל דוריות. במחקרם החלוצי מראשית שנות ה- 90 טענו שטראוס והאווי (Strauss & Howe, 1991) שקבוצות הגיל השונות מושפעות מגורמים מגוונים המעצבים את בני ובנות הקבוצה סביב חוויות ונושאים משותפים. כשבאמתחתה מערכת חווייתית וקונצפטואלית דורית זו, נכנסת כל קבוצת גיל לסביבה החינוכית, למקום העבודה ולעולם השיווק העסקי, מצוידת בהשקפות ייחודיות לה.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת הגיש לוועדת החינוך התרבות והספורט סקירה על המוסדות האקדמיים להכשרת מורים, ובה הוצגו נתונים על מגמות בהכשרה להוראה במוסדות האקדמיים להכשרת מורים ונתונים על השתלבות בהוראה של בוגרי המוסדות. בנוסף לכך ציירה הסקירה תמונת מצב של יישום המתווה להעברת המוסדות לאחריות ות"ת. לפי הסקירה, קיים מחסור אקוטי במורים למקצועות הטכנולוגיים לעומת עודף הכשרה בחינוך הממלכתי-דתי במקצועות היהדות ועודף הכשרה מאסיבי של מורים במגזר הערבי.

לקראת יום השנה ה- 40 של EJTE (כתב העת האירופי להכשרת מורים- European Journal of Teacher Education) מבקש מאמר זה לבחון, במבט לאחור ובמבט אל העתיד, את נושא האחריותיות (במובנה בעיקר כאחריות דיווח) של מערכות הכשרת המורים בארצות הברית. מחברי המאמר טוענים כי בשני העשורים האחרונים, התפיסה לפיה רפורמת הכשרת המורים צריכה לתת דין וחשבון על פעולותיה, כלומר, לגלות אחריותיות, מתבססת על ההנחה שאיכות משופרת של הכשרת מורים תלויה בהערכה ובפיקוח ציבורי, ובמעקב אחר הישגי המוסדות להכשרה ופרחי ההוראה.

מטרתו של החינוך האפיסטמי היא להקנות לאנשים כלים להעריך ולשתף מידע בצורה אחראית. חשיבותו של חינוך זה עולה בעידן הפייק ניוז והפוסט אמת, שבו מידע שקרי או מסולף רב מצוי ברשת ובמקומות אחרים, ומקשה על אנשים לגבש עמדות פוליטיות המבוססות על עובדות. אתגרים מסוג זה הניעו מאמצים חינוכיים שמטרתם לקדם את הצמיחה האפיסטמית של תלמידים ולשלב בתוכנית הלימודים מיומנויות של חשיבה ביקורתית, כגון היכולת להעריך את אמינותם של מקורות מידע.

ברשימה שהופיעה במגזין "השפעה" של משרד החינוך מציג אל"מ ערן אורטל, ראש צוות חשיבה במרכז דדו בצה"ל, את אסטרטגיית "האוקיינוס הכחול", תיאוריה המבחינה בין חדשנות שגרתית, למשל טעם חדש של יוגורט, לבין "חדשנות ערך" – המשנה מהבסיס את האסטרטגיה העסקית של ארגון מסוים ולעתים אף את המבנה של השוק כולו, בדומה לשינוי פרדיגמה במדע לפי תומס קון בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות".

המחקר בוצע על ידי קבוצת מומחים לתכניות לימודים מאוניברסיטת בר אילן אשר התבקשו לעצב תכנית לימודים חדשה ללימודי יהדות בבית ספר תיכון באוסטרליה. מונחים על ידי השאלה "מהו הפרופיל האידיאלי של בוגר בית ספר יהודי?", החוקרים ביקשו ליישם מספר תאוריות הקוראות לשיתוף פעולה בבניית תכניות לימודים, תוך שימת דגש על שילוב קולם של התלמידים בתהליך. בדיונים אודות בניית תכנית הלימודים החדשה השתתפו מורים לחינוך יהודי, נציגי מועצת תלמידים, מומחי תכניות לימוד ונציגים של ועד בית הספר.

לא ניתן לחמוק מהגלובליזציה. עם זאת, המערכת הכלכלית והפוליטית הזו מציבה אתגרים קשים, בעיקר בדמות פערי השגשוג בין חלקו הצפוני ובין חלקו הדרומי של כדור הארץ. פערים אלה משמרים את הטענות נגד הגלובליזציה כמערכת כלכלית עולמית יציבה ומאוזנת. מאמר זה מטפל בכמה מהמחלוקות הנוגעות לגלובליזציה וחושף כמה מן האתגרים המיוחדים שהגלובליזציה מציבה בפני גידולם וחינוכם של תלמידים כך שיהפכו לאזרחים פעילים שיכולים להביא בחשבון שיקולים גלובליים. אחת משאלות המפתח שמציב המאמר היא בצלמו של מי נוצר אותו אזרח גלובלי?

המחקר מבקש להבין בצורה טובה יותר את התהליך של תכנית לימודים לאומית בקנה מידה גדול במונחים של אסטרטגיות היישום שבהן השתמשו, תפקידה של הרפורמה, והקוהרנטיות של תכנית הלימודים כפי שנתפסו בידי בעלי העניין האחראים על הבניית תכנית הליבה הלאומית בפינלנד. גוף מחקרי גדול לגבי רפורמה בית-ספרית מראה שגורם מכריע מרכזי עבור האפקטיביות של רפורמה בתכנית הלימודים הוא הדרך שבה הרפורמה מייושמת. בהתאם לכך, יישום רפורמה בתכנית הלימודים גורר תמיד תרגום של הרעיונות החדשים לפרקטיקות חינוכיות חדשות, הכרוך בתהליכי הענקת מובן מורכבים אצל המעורבים (Pietarinen, Janne; Pyhalto, Kirsi; Soini, Tiina, 2017).

המאמר דן בחיסרון של "דוקטרינת המורה הטוב" לאור מגמות חדשות של תכניות הלימודים המוצעות. הנושאים הנידונים כוללים את מושגי הדוקטרינה היוצרים חסמים מלאכותיים בין מורים ומעכבים שותפות מורה-תכנית לימודים. מוזכרת גם החשיבות של זיהוי היכולות המובחנות של המורה ושל תכנית הלימודים לתמיכה בלמידת התלמיד ואסטרטגיות שיסייעו למורים לשתף פעולה עם מפתחי תכניות לימודים (Remillard, Janine T. , 2016).

תכניות ומטרות למידה באוניברסיטאות בעולם הולכות ומתפתחות וכוללות ידע, כישורים ועמדות רבים יותר הקשורים לאופי הבין-לאומי של מגוון רחב של מקצועות ועיסוקים, ולתהליכי גלובליזציה בולטים. כיום מצופה מבוגרי חינוך גבוה לדעת יותר על העולם שמחוץ לסביבתם, כולל ארצות מוצאם, כדי שיוכלו לתפקד כאזרחים בעלי מודעות ואחריות ולפעול אישית ומקצועית בהקשרים בין-לאומיים. מחקרי מעקב והערכה על למידה ותכנון בין-לאומיים אינם רבים. במאמר זה מוצגת סקירת מאמרים בנושא תוך ניסיון להדגיש מגמות חדשות במחקר המאירות את התחום של למידה בחו"ל מאפייניה ותרומותיה (Richard Edelstein).

הבטחת זכויות חברתיות של אזרחים וצמצום שוניות חברתיות הינם עקרונות מרכזיים אשר עיצבו את המדיניות החינוכית של פינלנד ושל מדינות הרווחה הנורדיות האחרות. שוויון היווה סדר-יום רשמי בפוליטיקה ובמדיניות חינוכית החל מהרפורמות הבית-ספריות המקיפות של שנות השישים והשבעים של המאה העשרים. אולם, המשגת השוויון לא הייתה יציבה, דבר המשקף את האקלים הפוליטי שבו הטענות הפוליטיות נוצרו. במאמר זה, המחברים מנתחים מסמכי תכניות לימודים פיניות הנוגעים לחינוך בחטיבה העליונה משנות השבעים של המאה העשרים ועד העשור השני של המאה העשרים ואחת כדי לגלות כיצד מוצגות המטרות של שוויון חינוכי (Lappalainen, Sirpa and Lahelma, Elina, 2016).

מאמר זה בוחן את החשיבות היחסית של בחירת תחומי דעת (subject choice) ושל הישגים בחטיבה העליונה בהסברת אי-השוויון החברתי בנגישות להשכלה הגבוהה בסקוטלנד ובאירלנד. שתי מדינות אלה שונות במידת הבידול בתוכנית לימודים (curriculum differentiation), בדרגת הסטנדרטיזציה בבחינות בית-ספריות ובקריטריונים לכניסה להשכלה הגבוהה. בפרט, בסקוטלנד בחירת תחומי הדעת בחטיבה העליונה מבודלת יותר (הן במונחים של מספר הן בסוג תחומי הדעת הנבחרים) והקצאת המקומות בהשכלה הגבוהה מתוקננת (standardized) פחות ותלויה יותר בתחומי הדעת שנלמדו בבית הספר מאשר באירלנד (Iannelli, Cristina; Smyth, Emer; Klein, Markus, 2016).

השיח הציבורי ושיח המדיניות לגבי התוכן של תכניות הלימודים בהיסטוריה מעורר ויכוחים באופן תדיר, אך קולם של המורים להיסטוריה נעדר לעיתים קרובות מדיון זה. בהתבסס על סקר מקוון בקנה מידה רחב שנערך בקרב מורים להיסטוריה באנגליה, מאמר זה חוקר את תגובותיהם לרפורמות גדולות בתכנית הלימודים שהוצעו על ידי הממשלה בפברואר 2013. בפרט, המאמר בוחן את תגובות המורים לתכניות הממשלה לקבוע רשימת נושאים, אירועים ואישים שילמדו בסדר כרונולוגי אשר כל התלמידים יחויבו ללמוד עליהם (Harris, Richard; Burn, Katharine, 2016).

לאור שפע הנתונים העולים מתוצאות מבחני הערכה, עולה החשש כי חוקרים וקובעי מדיניות בתחום החינוך יתמקדו באופן בלעדי במדידת תוצאות קוגניטיביות של תחומי לימוד כגון מתמטיקה ואוריינות, ולעומתם יזניחו את התוצאות הלא קוגניטיביות, החשובות לא פחות. המחקר הנוכחי מבקש להעריך מיומנויות לא קוגניטיביות של 174 תלמידי תיכון בני 18-16 מבית ספר בארקנסו, ארצות הברית, בכלים התנהגותיים הבוחנים מצפוניות, התמדה ודחיית סיפוקים, כמו גם באמצעות דיווח עצמי של התלמיד על מידת הגריט שלו (המוגדר בספרות כשילוב של כמה יכולות ותכונות כגון מוטיבציה, השקעה והתלהבות לאורך זמן).

דוח זה מבקש לעסוק במושג יושרה במחקר ולבחון את יישומו הפרקטי. נקודת המוצא שלו היא שישנם שינויים רבים שחלים בעשייה המחקרית ושזו נתקלת באתגרים רציניים הנוגעים ליצירת תנאים לקידום יושרה במחקר ולפיתוח סטנדרטים גבוהים של התנהגות מחקרית. הדוח מציע מספר המלצות למוסדות המחקר ולחוקרים להתמודד עם אתגרים אלה ולחזק מנגנונים לתיקון עצמי של התנהלות בלתי אתית במחקר.

מחקר בחינוך משתמש בטווח רחב של מסורות אפיסטמולוגיות הנובעות בחלקן מהטווח הרחב של הבעיות הנחקרות. בעוד שמגוון זה עשוי להיחשב כיתרון לתחום, הוא גם גורם לחוקרים העובדים בתוכו להיות חשופים לחלוקה בין אלה שכדאי להקשיב להם לבין אלה שעל "משתמשי-קצה" להתעלם מהם. אותם אנשים וקבוצות המתעניינים בתוצרי המחקר החינוכי, כגון קובעי מדיניות וספקי שירות, מצפים במידה הולכת וגוברת שממצאי המחקר יהיו נגישים, וייתרמו לשאלות הנוגעות לרב גוניות של "מה עובד". תחת אילוץ זה, תהליכי מחקר המספקים פרטים על מורכבותן של הבעיות החינוכיות, וטבעם הזמני, החלקי והמקרי של הפתרונות, נוטים להידחות כמורכבים יתר על המידה ובלתי נגישים. המגוון האפיסטמולוגי במחקר החינוכי מציג גם אתגרים עבור קליטה של מתכשרים להוראה במקצוע. המחברים מתארים חלק מאתגרים אלה בדיון לגבי מגוון אפיסטמולוגי במחקר בחינוך. הם גם מתארים הבדלים באופן שבו מסורות מחקר מבנות בעיות חינוכיות. הם טוענים שחציית גבולות אפיסטמיים היא תנאי הכרחי לפרקטיות החינוכיות של מורים ושל אלה המתכוננים להצטרף לשורותיהם (Hayes, Debra; Doherty, Catherine, 2017).

בישראל המדען הראשי במשרד החינוך אמון על אישור ההיבטים האתיים של מחקרים הנערכים בשדה החינוכי. כרגולטור, המדען הראשי נדרש לבדוק בקשות רבות של חוקרים המבקשים היתר לאסוף נתונים בקרב תלמידים וצוותי החינוך בגני הילדים ובבתי הספר. העומס של הבקשות הוביל מהלך של הרחבת מעורבות המוסדות האקדמיים בבדיקה ושל דיון בהיבטים האתיים של מחקרים בתחום החינוך באמצעות ועדות אתיקה מוסדיות. פעילות הוועדות מוסדרת בחוזר מנכ"ל עה/9(ב) שפורסם במאי 2015. על פי הנחיות המדען הראשי של משרד החינוך, יש לצרף לבקשות להיתר לביצוע מחקר המוגשות לו המלצה מטעם ועדת האתיקה המוסדית. איסוף מידע שאינו מתלמידים או על אודותיהם ב-15 מסגרות חינוכיות לכל היותר אינו מחייב אישור מטעמו, וניתן להסתפק באישור של ועדת האתיקה המוסדית ושל מנהלי המסגרות החינוכיות שבהן המחקר נערך. כמו כן, הנחיות המדען הראשי ממליצות שוועדת אתיקה מוסדית תתמנה על ידי ראש המוסד, ויכהנו בה לא פחות משישה חברי סגל, ובהם משפטן, פסיכולוג, איש חינוך ואנשי סגל בכירים המייצגים דיסציפלינות רלוונטיות למחקרים הקשורים לשדה החינוך. הנחיות אלו עוררו את הצורך של מכון מופ"ת כמו גם של המכללות להוראה להקים ועדות אתיקה מוסדיות (עינת גוברמן, רינת ארביב-אלישיב).

מחקר קודם מצא שתחום ההשכלה גבוהה, בייחוד בארה"ב, נשלט על ידי גישות פונקציונליסטיות, עדיפות לנתוני סקרים, והשימוש המצוי בכל מקום בשיטות כמותיות מתקדמות כדי לחקור תופעות חינוכיות. מטרת מחקר תיאורי זה היא להבהיר מדוע התחום בנוי בדרך זו. בהתבסס על כך שחוקרים מצאו שלימודי דוקטורט משפיעים על הדרך שבה מלומדים חושבים, עורכים ומפיצים את מחקרם, כותבי המאמר חוקרים את ההיסטוריות החינוכיות של מחברים שפרסמו מאמרים בתחום מתוך אמונה שבחינת ההתפלגות של השיוכים המוסדיים בקרב מחברים עשויה לשפוך אור על השליטה של גישות מסוימות ליצירת ידע בתוך התחום (Daniel B. Saunders, Ethan A. Kolek, Elizabeth A. Williams & Ryan S. Wells , 2016).

בניית יכולת בשיטות מחקר במדעי החברה מוצבת על ידי מועצות מחקר כסוגיה מכריעה לתחרותיות גלובלית. אולם, הפדגוגיות המעורבות לא נחקרו דיין והתרבות הפדגוגית לא פותחה דיה. מאמר זה נסמך על סקירות תמטיות עכשוויות של ספרות המחקר כדי לדווח על מחקר חדש אשר משנה את המיקוד מהתנסויות אינדיבידואליות של הוראת שיטות מחקר לעדויות אמפיריות ממחקר החוצה שיטות מחקר, דיסציפלינות ואומות. נעשה שימוש בשיטה של פאנל מומחים דיאלוגי, המערב מומחים בין-לאומיים כדי לבחון פרקטיקות הוראה ולמידה בשיטות מתקדמות של המחקר החברתי (Lewthwaite, Sarah; Nind, Melanie, 2016).

במאמר זה המחברים חוקרים את ההכשרה והפיתוח של מלומדים (scholars) המעורבים בקהילה בתכניות דוקטורט בחינוך. מלומדים המעורבים בקהילה העובדים בשדה החינוך משתפים פעולה עם משפחות, עם מורים ועם קהילות כדי לתמוך במאמציהם בהתייחסות לאי-שוויון חינוכי, ובתוך כך מציינים דרך חשובה שבה חוקרים יכולים לקדם צדק חברתי בחינוך הציבורי. עם זאת, שיתופים אלה דורשים מיומנויות ואוריינטציות ייחודיות של חוקרים, אשר מודלים מסורתיים של לימודי דוקטורט אינם מתוכננים לפתח. בנוסף, תשומת לב פחותה בהרבה הוענקה לתהליך ההכשרה ולמתן כלים עבור חוקרים מתחילים המעורבים בקהילה. מאמר זה מציג את הממצאים ממחקר עצמי של פרויקט מחקר אשר תוכנן לבנות בקרב תלמידי דוקטורט את המיומנויות, את הנטיות, ואת המחויבויות של למדנות המעורבת בקהילה (Warren, Mark R.; Park, Soojin Oh; Tieken, Mara Casey, 2016).

בפרק זה מבקשים המחברים להציג כמה מן התמורות שחלו בעשורים האחרונים של המאה העשרים בחשיבה התאורטית העומדת ביסוד שיטות המחקר במדעי החברה בכלל ובחקר החינוך בפרט. לאחר הצגה קצרה של הפוזיטיביזם, לצורך הנגדה בלבד, מתארים המחברים את הגישות השונות בחשיבה הסוציולוגית שהביאו, כל אחת בדרכה, להתגבשות התפיסה הפרשנית. מהלך תאורטי זה החל כבר בראשית המאה העשרים והגיע לכלל הבשלה בשנות השישים והשבעים של אותה מאה. עם ההבשלה וההתבססות של תפיסה זו, היא התקשרה עם זרמי מחשבה דומים בדיסציפלינות אחרות וקיבלה אצל רבים את הכינוי "קונסטרוקטיביזם". מסורות מחשבה קרובות, ולעיתים מנוגדות, הביאו בעשורים שלאחר מכן להתפתחותן של תפיסות נוספות שכינוייהן הרווחים הם ה"תפיסה הביקורתית" ו"התפיסה הפוסט-מודרנית". יש המצביעים על זרמי משנה גם בתוך אלו, או אף על זרמים עצמאיים כגון פמיניזם, קוויריות ופוסט-קולוניאליזם. הכינוי הכולל לגישות השונות הללו, שמשתמשות במתודולוגיה האיכותנית, הוא ה"פרדיגמה הפרשנית במחקר חברתי" והן מבססות את רציונל השימוש במתודולוגיה זו מזוויות ראייה שונות (שמחה שלסקי ומרדכי אריאלי).

לרשת החברתית האקדמית ResearchGate יש כבר 10 מיליון חברים אקדמאיים פעילים בעוד למתחרה שלה Academia.edu יש פחות מחצי מיליון חברים פעילים. הקפיצה הגדולה של ResearchGate היא בראש ובראשונה תוצאה של רשת חברתית שנבנתה על ידי אנשי מדע עבור אנשי מדע וחוקרים, מדובר במדענים המנהלים אותה באופן פעיל והיודעים היטב כיצד לפתח את תכונות התקשוב והכלים המתוקשבים לצרכי החוקרים האקדמאיים בעולם. התקדמות נוספת היא תוצאה של פיתוח מתקדם ביותר של מנוע החיפוש של המערכת הפועל היטב כמנוע חיפוש סמנטי שמושתת על קורלציות סמנטיות (עמי סלנט).

בהרצאה זו, שניתנה בכנס על שיעורי חברה בדמוקרטיה, מנה פרופ' ג'ון פטריק מאוניברסיטת אינדיאנה שבעה מרכיבים חיוניים לדעתו בחינוך לדמוקרטיה. בין המרכיבים: הקניית ידע על המשטר הדמוקרטי ועל החברה האזרחית, פיתוח התנהגויות, מיומנויות ונטיות אופי אזרחיות, עידוד פעילות חוץ-לימודית במועצות תלמידים ובקבוצות ספורט ואי הגבלה של הוראת הדמוקרטיה למקצוע האזרחות בלבד.

במאמר זה תומך המחבר בשימוש במחוונים בעת מתן ציונים לתלמידים על כתיבה. אף שהערכת רמת כתיבה היא בהכרח עניין סובייקטיבי בכללו – טבלת פרמטרים (רובריקות) מספקת מידה קטנה של אובייקטיביות משום שהיא כופה על המורה להשתמש בבסיס מוגדר בביצוע הערכותיו. המחבר מציע חמש קטגוריות, שאותן יש לדרג בין 10 (הטוב ביותר) ל-1: תזה; טיעון; דקדוק; פורמט; וסגנון ושונות. המחבר ממליץ לחייב את התלמידים להציג לעצמם את כל השאלות המנויות לעיל, לשם ביקורת והערכה עצמיות.

מחקר זה בחן קבוצה של 68 צעירים מצפון אמריקה שהתנדבו ללמד אנגלית בבתי ספר ממלכתיים בישראל במשך שנה, במסגרת תכנית שנוסדה ב-2013 ביוזמה משותפת של הסוכנות היהודית ומשרד החינוך הישראלי. התכנית מכונה "עמיתי מסע להוראה בישראל" Masa Israel Teacing Fellows או ITF ופועלת לשיפור הוראת האנגלית בבתי הספר. הצעירים המגיעים לשליחות זו הם יהודים בעלי תואר המגויסים ממדינות דוברות אנגלית ומשובצים לבתי הספר כעמיתי הוראה, לצד פעילותם ההתנדבותית בקהילה.

במאמר זה משורטטת בקצרה ההיסטוריה של הוראת הדיבור בציבור. הנושא רחב מאד ועל מנת לצמצמו במעט הוחלט לתאר רק את ההיסטוריה של הדיבור בציבור בעולם המערבי, תוך התמקדות בכמה תחנות רלוואנטיות להיום. המחברת פורשת את תולדות הנושא מהעולם העתיק, וון ורומא, עבור דרך ימי הביניים והרנסנס באנגליה, ארצות הברית במיוחד תקופת מלחמת האזרחים, ועד לימינו אנו, תוך שהיא משתהה במיוחד על סוגיות הרלוואנטיות לאימון, הוראה והנחיה, כגון האיזון המשתנה בין תכני הנאום לבין צורתו.

חינוך אזרחי הוא הדרך שבה מנסה המדינה לכוון את תלמידיה כיצד לפעול כאזרחים (אבנון, 2013). מערכת חינוכית במדינה דמוקרטית כישראל מתמודדת עם מטרות סותרות של חינוך אזרחי כמו הרצון לפתח פטריוטיות לצד השאיפה לפתח חשיבה עצמאית וביקורתית, רגישות לזכויות אדם וכן מעורבות חברתית ואקטיביזם (Veugalers, 2007, 2017; Westheimer & Kahne, 2004). מאמר זה נשען על ההבחנה שפיתח צבי לם בין חינוך פוליטי לחינוך אידיאולוגי. לטענת מחברו, לשעבר המפקח על לימודי האזרחות במשרד החינוך, קיים מתח בין חינוך למעורבות פוליטית ובין החשש מחדירת העולם הפוליטי לבית הספר. בעוד ההוראה של פוליטיקה בבית הספר אמורה להיות א-מפלגתית, הרי מטרתה היא להכין את התלמידים לפעול במציאות שהיא מפלגתית באופן מובהק. זוהי דילמה המונחת לפתחם של מחנכים (Hess & McAvoy, 2015).

"אוריינות מידע" היא מערכת מיומנויות הנדרשת לזיהוי, איתור, הערכה, הפצה ושימוש במידע. מטרתה של עבודת דוקטור זו הייתה לבחון את מצב ההוראה והלמידה של אוריינות מידע בבתי ספר יסודיים בישראל. כרקע לאיסוף הנתונים בוצע תהליך של ניתוח מסמכי המדיניות של תכנית התקשוב. ניתוח המסמכים סייע להבין מה היו הציפיות והדרישות של משרד החינוך מבתי הספר בהקשר למיומנויות מחשב ולאוריינות מידע. בחינת ההוראה הלמידה של אוריינות המידע בשני בתי הספר, החל ברמת תכנית הלימודים של משרד החינוך, דרך הוראת המורים ועד ללמידת התלמידים, הצביעה על פער בין תפיסת התפקיד של המורים אודות חשיבות הקניית אוריינות מידע ובין העיסוק בנושא זה בפועל עם תלמידיהם. כמו כן נמצא פער בין התפיסה העצמית של התלמידים אודות רמת שליטתם באוריינות מידע ובין היכולות שהתגלו במטלת הביצוע.

בשנת הלימודים תשע"ז השתתף תיכון ויצו הדסים בפרויקט חקר החלל לחטיבה עליונה, בהובלת סוכנות החלל הישראלית. נושא הפרויקט הוגדר כ"פלנטולוגיה של מערכת השמש הפנימית". (פלנטולוגיה – גיאולוגיה של כוכבי לכת). התהליך נבנה כפי שנבנית משימת חקר חלל אמיתית; תחילה נבחרו נושאים לחקר, מהם נגזרו שאלות ומתוכן נגזרו ניסויים או מדידות אותם נדרשים לבצע כדי לענות על השאלות. לאחר בחירת הדרכים לחקר, נבחרו כלי החישה המותקנים על גבי חלליות המשייטות במערכת השמש. כך, התהליך החל בהגדרת הנושאים המרכזיים ומתוכם נגזרו שאלות חקר מגוונות.

אחד ממקצועות הלימוד ביפן נקרא "חינוך להתפתחות" (באנגלית: development education) והוא מקביל פחות או יותר ללימודים גלובליים או ללימודי אזרחות גלובלית בהקשרים הבריטיים והאירופיים. ואולם בשונה מאשר באירופה, רוב המורים ביפן מסתייגים מהעיסוק בחינוך המבוסס על מתודולוגיות ועקרונות ביקורתיים, השתתפותיים, פתוחי-קצוות ומרוכזים בתלמיד. מטרתו של מחקר זה היא לחשוף את טבעו הפוליטי של החינוך ביפן, תוך הערכה של מדיניות המפלגה השלטת המנחה את הרפורמה הנוכחית במערכת החינוך היפנית. המאמר מתמקד בסוג החינוך לאזרחות שקידמה ממשלת יפן בשנים האחרונות, ובוחן את ההשתמעויות הפוליטיות שנלוות לחינוך זה.

האושר הוא גורם מפתח בשימור מורים במקום העבודה ובמקצוע, מכיוון שהרדיפה אחרי האושר היא אוניברסלית. חידושו של המאמר הוא בשילוב שני שדות ידע שעד כה לא נעשה ביניהם חיבור: פסיכולוגיה חיובית ושימור ופיתוח ומורים. המאמר מציע נקודת מבט מעשית על עשר אסטרטגיות שיכולות לשמר את המורים בכיתה. אסטרטגיות אלה נחלקות לשלוש קבוצות עיקריות: ייעוץ והכוונה; מיינדפולנס ואינטליגנציה רגשית.

מחקר זה בוחן מתודה חדשה לפיה מורים חונכים משתמשים בסרטוני וידיאו קצרים ככלי להנחיית מורים מתחילים בחינוך מיוחד. סרטונים אלו ניתנים לצפייה בזמן הנוח למורים המתחילים כך שהשימוש בכלי אינו מוגבל לזמן מסוים. באופן זה התפתחותם המקצועית של מורים מתחילים מבוססת על כלים נגישים יותר וידידותיים למשתמש מאשר כלים שהשימוש בהם תלוי בזמן ומקום.

המאמר מוקדש לאופן בו מורים מתחילים מדווחים על התפתחותם כמנהלי כיתה ובחינת האמצעים המסייעים לשיפור מתודות ניהול כיתה. המחקר מעלה שגורמי ההשפעה העיקריים לשיפור יכולות ניהול כיתה הם תכניות הכשרה, תמיכת אנשי צוות בית הספר וניסיונם של המורים המתחילים. התועלת הגדולה ביותר נבעה מצפיית אנשי צוות בית הספר בשיעורים והדרכת המורים המתחילים תוך ציון מתודות חלופיות לניהול כיתה. כמו כן, מורים דווחו שלמידה מטעויותיהם דרך תהליך של ניסוי וטעייה סייעה להם רבות. באמצעות אימוץ כלים אלו, מורים מתחילים יכולים לשפר את האופן בו הם מנהלים כיתה בשלב מוקדם של תהליך ההתמקצעות.

מבקר המדינה מנה את תוצאותיה השליליות של העסקת עובדי קבלן במערכת החינוך. שרי חינוך וחברי כנסת הבטיחו פעמים רבות לצמצם את התופעה ואף לבטלה. ובכל זאת, מספרם של מורי הקבלן ממשיך לגדול בהתמדה. הגורמים לכך: משרד האוצר המבקש להקטין את הוצאות המדינה והורים המבקשים כי ילדיהם ייהנו מיום לימודים ארוך אך אינם מתעניינים כיצד משלמים למורים המעבירים את שיעורי ההעשרה.

סקירה זו עוסקת בהכשרתם של מורים ישראלים יוצאי אתיופיה ושילובם במקצועות ההוראה ובמערכת החינוך בישראל. הסקירה מתמקדת בתהליך ההכשרה של הסטודנטים והאקדמאים, הן במסגרת תוכניות ייעודיות וחלופיות והן במסגרת תוכניות ההכשרה להוראה הכלליות במכללות האקדמיות לחינוך ובאוניברסיטאות, וכן בתהליך השילוב במקצועות ההוראה בשדה, בדגש על מורים ועל מנהלי בתי ספר.

תוך שימוש בניתוח שיח ביקורתי, המחברים ניתחו 109 מטאפורות עבור תכנית הלימודים שנוצרו על ידי 27 מורים מתחילים במסגרת Teach for America (TFA) בחמש נקודות במהלך קורס לתכנון תכנית הלימודים שהמחברים מלמדים במשותף כדי לקבוע אלו הבנות ונטיות הקשורים לתכנון תכנית הלימודים חושפות המטאפורות של מורים מתחילים, בייחוד בהקשר של עבודתם בבתי הספר העירוניים מסוג Title One? ניתוח של המטאפורות הראה שמורים מתחילים רבים מעלים כבעיה את תיאור תכנית הלימודים כקונסטרוקט נוקשה שנקבע בצורה חיצונית ושדרכו הם (והתלמידים שלהם) הם אובייקטים יותר מאשר סובייקטים (Teresa R. Fisher-Ari and Heather L. Lynch, 2015).

המחברים ערכו מחקר בקרב בוגרים ומשתתפים של התכנית למצוינות בהוראה" (Program for Excellence in Teaching) במכללה למורים בירושלים בישראל, חושפים קונפליקט אחר. הממצאים מראים כי בקביעת הזהות המקצועית שלהם, מורים מתחילים מתמודדים עם דילמה בין שתי תת-זהויות: המורה כמומחה דידקטי וכמורה המלמד מקצוע והמורה כמחנך הכיתה (Popper-Giveon, A., & Shayshon, B., 2017).

שיעורי התחלופה הגבוהים של מורים מתחילים הם סוגיה לדאגה בחינוך. אולם, מעט ידוע לגבי התהליך ההנעתי שמעודד מורים מתחילים להישאר במקצוע ההוראה.מחקר זה בחן כיצד תנאי העבודה (אי-ביטחון במקצוע, האוטונומיה של המורה, אחריות קולקטיבית, דיאלוג רפלקטיבי, ופרקטיקה לא מופרטת) ומצבים פסיכולוגיים (מסוגלות עצמית של המורה ומחויבות רגשית) משפיעים על הכוונה לעזוב את המקצוע (De Neve, Debbie; Devos, Geert, 2017).

רוב המחקרים על נשירת מורים מתמקדים במורים שעזבו את ההוראה מוקדם מאד במסלול המקצועי. על מנת להבין את החלטות המורים לעזוב, מחקרים אלה עושים שימוש בתיאוריות אירגוניות, תיאוריות חוללות עצמית או תיאוריות של בחירה רציונלית. המחקר הנוכחי, לעומת זאת, מבקש להרחיב את היריעה על ידי חקירה של אוכלוסייה שונה ובאמצעות אימוץ פרספקטיבה חדשה, זווית חדשה, על האוכלוסייה האחרת אותה הוא בוחן. המחקר מתמקד במורים בעלי ניסיון ומחויבות למוסד, ולא במורים חדשים, שהחליטו לנטוש את כיתת הלימוד לאחר שכבר היו מוכשרים לקריירה של הוראה ולאחר שרכשו תחושת מסוגלות עצמית.

טלוויזיה במעגל סגור מותקנת בבתי הספר לצורך שמירה על בטיחות התלמידים וביטחונם. מאמר זה עוסק בפרקטיקה של שימוש בטכנולוגיה זו המכוון כלפי מורים. הוא מבוסס על ראיונות עם 28 מורים בישראל שדיווחו על שימוש כזה מצד מנהלי בית ספר. המחקר המובא במאמר חושף את תפיסות המורים בנוגע למעקב באמצעות מצלמות, להשפעותיו של מעקב זה על חייהם ועל תנאי עבודתם ולהצדקות השונות המשמשות בעד ונגד פרקטיקה זו. הטענה היא ששימוש בטכנולוגיה זו כלפי מורים הוא תופעת לוואי של שימוש כלפי תלמידים, הכולל מימדים של זמן ומרחב אשר שונים מאמצעי פיקוח אחרים כנגד מורים. לשימוש כזה אפקט מדכא מבחינה מורלית והוא מביא ליצירת קטגוריות חברתיות שמעצימות את הסטטוס החברתי הנמוך של מורים בישראל.

אף על פי שהונג קונג היא אחת המדינות החברות באמנה בדבר זכויות הילד, ממשלתה אינה טורחת לקידום נושאי האמנה במערכת החינוך. אין חובה לחנך לזכויות הילד בבתי הספר או במוסדות להכשרת מורים וכתוצאה מכך המורים לא מחזיקים בידע חשוב זה. עמדות המורים כלפי זכויות הילדים אינן תמיד חיוביות, הם לא מכירים בחובותיהם כלפי הילד ואינם דואגים ליידע את הילדים עצמם באשר לזכויותיהם. במצב זה הם אינם ממלאים את תפקידם המשמעותי כמי שאמורים להכין את הילד לחיי כבוד והכרה בזכויות האחר.

כיצד מתייחסים מורים במערכת החינוך לריבוי התרבויות בכיתתם? מהן תפיסותיהם ופעולותיהם ביחס לתלמידיהם העולים? כדי להשיב על שאלות אלה ריאיינה החוקרת מורי עולים בארבעה בתי ספר על-יסודיים במרכז הארץ. העולים הם בעיקר מאוקראינה וצרפת ומיעוטם ממדינות דוברות אנגלית. בראיונות נבדק יחסו של המורה אל תרבות המוצא של התלמיד, אל שפתו, אל משפחתו וכן עד כמה המורה מגויס לייצג ולקדם את הערכים הקנוניים הדומיננטיים בחברה הישראלית, ביניהם השירות בצבא, או שהוא מייצג תפיסות פלורליסטיות יותר כלפי השירות הצבאי. לפי ממצאי המחקר, ישנם מורים שתפיסותיהם ופעולותיהם תואמים את הגישה הרב-תרבותיות, מורים שתפיסותיהם ופעולותיהם תואמים את גישת כור ההיתוך וכאלו שיש פער בין תפיסותיהם הרב תרבותיות ופעולותיהם המותאמות לכור ההיתוך. נמצא כי במסמכי המדיניות בנושא אינם בהירים ונגישים למורים, ואלה אינם מקבלים הכשרה והכוונה מקצועיות מספקות לעבודה עם אוכלוסיות עולים.

סקירת מידע זו מתמקדת בדגמים נבחרים של ארגונים ויחידות העוסקים במחקר ופיתוח בתחום החינוך בישראל ובעולם. הסקירה מתמקדת בגופים הפועלים במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והשלישי, וכן ביחידות מחקר ופיתוח המייצגות שיתופי פעולה בין המגזרים השונים. הסקירה בוחנת את שלבי תהליך המחקר והפיתוח, הרמה הארגונית, המטרות והפונקציות השונות של יחידות המחקר והפיתוח המטמיעות חדשנות במערכת ומשפרות את השימוש בתוצרים חינוכיים חדשניים.

מחקר זה בוחן אמונות של מורים עתידיים בנוגע לוודאות ידע אודות הוראה. אמונות אלו בעלות השפעה על האופן בו הם תופסים ומשתמשים במקורות ידע אודות חינוך ופרקטיקות הוראה. כתוצאה, מחברי המאמר קוראים למורי מורים לסייע למורים עתידיים בפיתוח חשיבה ביקורתית ויכולות אפיסטמיות נוספות כגון הבנה, בחינת הסברים והגעה לידע חדש באופן ביקורתי.

מאמר זה מביא חלק מממצאי מחקר איכותני רחב יותר שנעשה במסגרת עבודת דוקטורט של אחת המחברות, המתייחס לראיונות עם 34 מורים בישראל, שמתוכם 12 מורים עזבו באופן זמני או קבוע את משרת ההוראה (ינון, 2014). המאמר מפרט את סיפורי החיים של ארבעה מהם בכל הנוגע להחלטתם לעזוב את המקצוע ומחלץ תובנות הנוגעות לאופן שבו יש לחקור את התופעה של נשירת מורים ולהתייחס אליה בתוכניות להכשרת מורים.

המחברים ביקשו לבחון כיצד מורים העורכים מחקר חינוכי הצליחו (או לא הצליחו) בחציית גבולות אפשריים בין קהילה אקדמית של חוקרי חינוך לבין קהילה של אנשי מקצוע בתחום החינוך, תוך כיוון לשיפור בפועל של הפרקטיקה המקצועית שלהם. כמעט כל המורים חוקרים דיווחו על אתגרים כתוצאה מהשתתפות בשתי קהילות מעשה. ככל שהפרויקטים שבהם השתתפו ענו על הצרכים או המטרות של בית הספר, כך חציית הגבולות בין קהילת החוקרים לבין קהילת המורים נראתה אפשרית יותר (Anouke Bakx, Arthur Bakker, Maaike Koopman, Douwe Beijaard, 2016).

עשרות מורים בתיכון אורט גוטמן נתניה לומדים לתרגל מיינדפולנס. תרגול זה מבקש להסיט, באופן מכוון ומודע, את תשומת הלב מן החוץ אל הפנים — אל תחושות הגוף, המחשבות, הרגשות, תוך השעיית השיפוט. השעיה זו נועדה לאפשר אבחנה טובה יותר מה נכון לעשות בכל רגע. מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים מראים כי תרגול מיינדפולנס במשך שמונה שבועות מביא להפחתה של לחץ, לירידה ברמות דיכאון וחרדה ולשיפור במצב הרוח. יוזמי התוכנית מבקשים לשנות את האופן שבו פועלים בתי הספר, במציאות תזזיתית ומרובת גירויים ולחצים.

תיאוריות ניהול עדכניות תומכות בלמידה ארגונית-מוסדית, המתבצעת במקרה של מורים במהלך חייהם המקצועיים. מאמר זה מציג את המושג קהילות לומדות, וסוקר את התיאוריה החברתית-תרבותית (תיאוריית הפעילות), את החוקרים המובילים בתחום הקהילות הלומדות. זאת, תוך התמקדות בחוקרים עכשיוויים, המשתמשים בתיאוריה החברתית-תרבותית כדי לבחון קהילות לומדות של מורי מורים המקיימות מפגשים פנים אל פנים או מפגשים וירטואליים.

מדינות מובילות רבות הבינו כי בעולם המודרני דרוש שינוי במודל העסקת המורים, כזה שרואה בהוראה פרופסיה שבמסגרתה יכולים מורים לפתח קריירה ולהיות מתוגמלים כראוי על התקדמותם המקצועית: "רמת ההישגים אינה עולה על איכות ההוראה". במחקר זה, שהוזמן על ידי היזמה למחקר יישומי בחינוך, ניתן למצוא סקירה של מאפייני קריירות המורים בעשר מדינות מובילות: ארה"ב ועוד תשע מדינות שתלמידיהן השיגו הצלחה במבחני PISA .

מהם האמצעים האפקטיביים ביותר לפיתוח המקצועי של מורים – השתלמויות, קורסים, קהילות מקצועיות או אולי דבר-מה אחר? איזו מבין דרכי הלמידה האלה מובילה לשיפור בהישגי התלמידים? איזו דרך מובילה לשינוי בפרקטיקות ההוראה? ועדת המומחים בנושא 'ניהול מיטבי של הפיתוח המקצועי וההדרכה במערכת החינוך', הזמינה ממכון מופ"ת סקירת ספרות שתרכז ותסכם ידע מחקרי שהצטבר על האפקטיביות של שיטות פיתוח מקצועי. בסקירה מתוארים ונדונים מחקרים שונים שהתפרסמו בשלושים השנים האחרונות בנושא אפקטיביות של פיתוח מקצועי של מורים. בסקירה זוהו כמה מסקנות המשותפות למחקרים שונים באשר למאפייניו של פיתוח מקצועי אפקטיבי. להלן כמה מהמסקנות המרכזיות:

ג'אל מהטה, פרופסור לחינוך באוניברסיטת הרווארד, העלה בבלוג שפרסם שלוש טענות קשות נגד פיתוח מקצועי של מורים: המחקר מצא כי יש לפיתוח המקצועי השפעה אפסית, אם בכלל, על איכותם של המורים; מורים מתייחסים אליו כאל מטלה מעיקה, מיותרת ואף מבזה; קובעי מדיניות מתנגדים להוציא כספים על פיתוח מקצועי משום שאין לו תוצאות מוכחות. לפיכך, לטענת מהטה עלינו לשים קץ לפיתוח המקצועי במתכונתו הנוכחית. תחת זאת, יש להנהיג למידה מקצועית בהובלת מורים.

איכות ההתפתחות המקצועית של מורים הפכה לנושא חינוכי רווח בדיון הציבורי במיוחד לנוכח התגברות הביקורת והלחצים להעלות הישגי תלמידים. בעוד שוויכוחים ומתחים בדבר ההיקף, הצורה, והמיקוד של התפתחות מקצועית נמשכים, מצפים מן המורים לפעול על פי סטנדרטים חדשים, והם נקראים לחדש את דרכי ההוראה באמצעות השתתפות בפעילויות למידה החל מסדנאות דרך סמינרים ועד דיגום בכיתה. עם זאת ההתפתחות המקצועית נמצאת במחקרים כבלתי אפקטיבית בהשגת מטרותיה שכן רוב הפעילויות והשינויים אינם מתמקדים בהוראה ובלמידה עצמם (Cajkler, W., et al., 2014).וחד.

מטה-אנליזה זו בוחנת את השפעתן של תוכניות לפיתוח מקצועי של מורים בגיל הרך בתחום השפה והאוריינות על הישגי התלמידים ועל המורים המשתתפים בהן. בחינה כמותית של גודל השפעת התוכניות מצביעה על כך, שפיתוח מקצועי של מורים לגיל הרך הממוקד שפה ואוריינות משפר את איכות התהליך של מורים ואת האיכות המבנית של ההוראה אך אינו בהכרח תורם לשיפור הידע של המורים. כן אותר במחקר קשר סיבתי והשפעה חיובית שיש לפיתוח מקצועי ממוקד שפה ואוריינות על הישגי התלמידים בכל הנוגע במודעות פונולוגית וידע אלפביתי.

תקציר מנהלים זה דן ברמת ההתמקצעות של מורים מקצועיים בבתי ספר יסודיים בארצות הברית. משום שהוראת מקצועות בבתי ספר יסודיים אינה ברמה מספקת, סקרו מחברי התקציר ארבע מערכות חינוך מצטיינות על מנת להבין כיצד ניתן לשפר את רמת ההוראה בארצם. הדגשת חשיבות מומחיותם המקצועית של מורים על ידי מנהיגים חינוכיים רלוונטית לכל חלקי מערכת החינוך, החל מהכשרת המורים, דרך פיתוח תכנית הלימודים וחומרי הדרכת מורים ועד לדרישות מן התלמידים לפתח הבנה מעמיקה של החומרים המקצועיים.

הטיפול בגיל הרך מעורר עניין רב בדיון הציבורי בישראל, שכולל עיסוק במרחב הבלתי מספק במעונות היום, במספר הילדים על כל איש צוות, בהכשרתם הבלתי הולמת של אנשי צוות ובמשכורותיהן הנמוכות של הגננות והסייעות. מחקר זה יישם גישה איכותנית וכלל ראיונות עם שש מנהלות של מעונות יום בנוסף לתצפיות באותן מעונות שנערכו במשך כשנה. מטרת המחקר היתה לשפר את הבנת הזהות המקצועית והזהות הנשית של המנהלות שרואיינו וכן לאפשר לקולן להישמע. זהויות המנהלות הוצגו באמצעות חמש נקודות מבט: תפיסותיהן העצמיות, קשריהן עם הסגל, קשריהן עם ההורים, מיקומן בין הסגל להורים והשקפותיהן החינוכיות.

מחקרים העוסקים בגיל הרך דנים בשנים האחרונות בסוגיית "קולם" של ילדים. מחקר החינוך לאמנות, לעומת זאת, מתמקד דווקא בבחינת עמדות המבוגרים, לומדים ומלמדים, וכתוצאה מכך גישותיהם של ילדים לא נבחנו באופן מספק. המחקר העומד במרכז המאמר בחן בגישה פנומנולוגית את מקומן של האמנויות החזותיות בחייהם של ארבעה ילדים בני 6-5 מכיתה משולבת של גן וכיתה א' בסידני, אוסטרליה. מגוון כלי מחקר מ"גישת הפסיפס" (mosaic approach) הותאמו לחקירת האופן שבו ילדים מבינים את חוויית לימודי האמנות שלהם. לאור השאלות החדשות שעלו בעקבות הכרת תפיסותיהם של ילדים, נשקלו אפשרויות לשיפור דרכי הוראת האמנות.

העניין הציבורי בהתמקצעות של החינוך בגיל הרך הולך וגדל לנוכח הדגש הרב המושם על שנים אלה כבסיס להצלחה בבית הספר. השקעות משמעותיות בהתפתחות מקצועית בתקופת ההכשרה ולאחריה למחנכים בגיל הרך הולכות וגדלות במטרה לשפר את איכות ההוראה ואת התפתחותם של ילדים צעירים. מוקדשת גם תשומת לב לחינוך בגיל הרך המדגיש פערי הישגים של ילדים מאוכלוסיות רגישות. בבסיס ריבוי ההשקעות קיימת הסכמה שאיכות כיתות גיל רך תורמת בצורה משמעותית ללמידת תלמידים ולהתפתחותם. מחקרים קצרי וארוכי טווח הצביעו על קשר בין דאגה ואכפתיות איכותיות לבין התפתחות, תחושת רווחה והסתגלות לבית הספר של ילדים בגיל הגן ובראשית בית הספר. הכשרה להוראה בגיל הרך והתפתחות מקצועית חיוניות למתן שרות איכותי לילדים ולמשפחותיהם. עם זאת, המתאם בין יכולותיהם הפורמליות של מורים לבין האיכות בפועל בתחום זה הוא חלש.

קשיי היום-יום של הורים בכל הנוגע לגידול ילדים בגיל הרך משפיעים על רווחת ההורים ועל יחסיהם עם ילדיהם. מחקר זה בוחן האם ישנם הבדלים בין קשיי היום-יום של הורים לילדים המשתייכים למסגרות גני ילדים בהם מיושם יום לימודים קצר לעומת מסגרות בהם מיושם יום לימודים ארוך. החוקרים שיערו שהורים לילדים השוהים זמן רב יותר בגן יחוו פחות קשיים הקשורים לחינוך וטיפול בילדיהם, אך המסקנה הכללית אליה הגיעו היא שאין כך הדבר. הורים לילדים במסגרות של יום לימודים קצר או ארוך דווחו על רמות דומות של קשיי יום-יום.

מחקר זה בוחן את ההתנהגויות של גננות העובדות עם ילדים בגילאים 4 עד 6 בהקשר לזכותם להשתתף בפעילויות בגן. בהקשר זה, נחשפו הדרכים השליליות והחיוביות שבהן הגננות מיישמות את זכותם של ילדים להשתתף. בנוסף לכך, יישום הזכות להשתתף הוערך ביחס לדרישות להשתתף. הנתונים על 15 גננות שנצפו בקורס "חוויה בגן" הושגו מתיקיהן של גננות לעתיד. זאת ועוד, 64 שעות של תצפית על כל גננת נרשמו על ידי שתי גננות לעתיד במשך שמונה שבועות. הנתונים המשקפים את התנהגויות הגננות בסביבה החינוכית נותחו תוך שימוש בטכניקות ניתוח תיאוריות. תוצאות המחקר העלו 144 מקרים חיוביים ו-505 מקרים שליליים של 15 גננות במונחי הדרישות האלה. נצפה כי כמה מהגננות מחשיבות התנהגויות מרוכזות-בילד ודמוקרטיות, כמו גם את משאלות הילדים ודעותיהם – ופועלות בהתאם. בנוסף לכך, גננות הפגינו התנהגויות שליליות בעיקר בנוגע לדרישות להשתתף.

למרות קריאות להרחיב את החינוך הקדם-יסודי בארצות הברית (עד גיל חמש), עדיין עולות שאלות לגבי תוצאותיו לטווח בינוני וארוך. עורכי המחקר הנוכחי השתמשו במטה-אנליזה של 22 מחקרים ניסויים (experimental) וכמו-ניסויים (quasi-experimental) באיכות גבוהה שנערכו בין 1960 ל-2016. נמצא כי בממוצע, השתתפות בחינוך הקדם יסודי מובילה להפחתה סטטיסטית מובהקת בהצבה במסגרות של חינוך מיוחד (d = 0.33 SD, 8.1 percentage points) ובהשארת כיתה (d = 0.26 SD, 8.3 percentage points) ומעלה את שיעור המסיימים את החינוך העל-יסודי (d = 0.24 SD, 11.4 percentage points). תוצאות אלה תומכות באפקטיביות של החינוך בילדות המוקדמת בהפחתת הוצאות הקשורות בחינוך ובקידום רווחת הילד.

הציונות-הדתית (להלן: הצה"ד) לכודה בתוך "סינדרום אידיאולוגי" המקשה עליה לנתב את דרכה בין שני עולמות מנוגדים: מצד אחד, עולם ה'קודש : ' עולם קבוע, ציוויי, אובייקטיבי, בעל תכנים אידיאיים מחייבים הממלאים את מכלול חייו של האדם; ומצד שני, עולם החול המאמין בעמדות רלטיביסטיות בתוך עולם דינאמי ומשתנה בעל ערכים אוניברסאליים וליברליים, סובייקטיבי ובלתי יציב. היעדר פתרון תאולוגי-חברתי ופוליטי להתמודדות עם הניגודים שבין שני העולמות גורם לכך שהמתחים בין האידיאולוגיות השונות ממשיכים לייצר כל הזמן זרמים חדשים של קהילתיות בתוך הצה"ד הנעים על ציר הרצף שבין שמרנות לליברליות דתית, תופעה שאף התעצמה בעקבות השפעות פוסט-מודרני.

המחקר בחן תפיסות אינטואיטיביות של סטודנטים לחינוך לגיל הרך לגבי הטיפול והחינוך של ילדים מגיל לידה ועד גיל שלוש שנים בחברות הערבית והיהודית. התוצאות הראו הבדלים בפרספקטיבות בכל חמש השאלות., שנגרמו בעיקר על ידי הבדלים תרבותיים. המחברים ראו שאף על פי ששתי התרבויות שוכנות בחברה הישראלית וחולקות גישות משותפות, לסביבה התרבותית עדיין יש השפעה על התפיסות שלהם לגבי השנה הראשונה, לגבי אזורי הרגש, ולגבי רווחת הילד. מחקר זה תורם להבנה של ההכנה של מטפל בחינוך לגיל הרך, תוך הדגשת ההשפעה החשובה של ההקשר התרבותי על התפיסות של המטפלים היהודיים והערביים בישראל (Russo-Zimet, G. & Gilat, I. , 2017).

האגודה לזכויות האזרח בישראל הוציאה נייר עמדה במטרה לקדם את החיים המשותפים המשמעותיים והשוויוניים של יהודיות/ ים וערביות/ים בקמפוסים אקדמיים העוסקים בחינוך ובהכשרת מורות ומורים. המסמך מציג ידע תיאורטי על רב תרבותיות וחינוך-רב תרבותית; יחסי כוח בין רוב ומיעוט (יהודים וערבים באקדמיה ובמכללות להכשרת מורים); ו-23 המלצות לפעילויות, תכניות ויוזמות במרחב המשותף של ערבים/ות ויהודים/ות באקדמיה בתחום הכשרת המורות/ים.

הכשרות המורים מכילות כיום מורכבויות רבות והן מעלות שאלות שונות בעלות השלכות על העתיד. כמה מהסוגיות המשפיעות על ההכשרות נוגעות לרמת האחריותיות הנדרשת מהן לצד הסטנדרטיזציה הנכפית עליהן מלמעלה (Sachs, 2016). סוגיות אחרות מתייחסות לכניעתם של מורים לצווי התרבות ההישגית, תוך ביקורת מתמדת על פעולותיהם, המתלווה לירידה באוטונומיה המקצועית שלהם, וכל זאת בסביבה של חשד וחוסר אמון עליה מעידים מורים ברחבי העולם (Sachs and Mockler, 2012). על כל אלה יש להוסיף שינויים של השנים האחרונות שנגרמו בעקבות גלי ההגירה והרב תרבותיות המוסיפים עוד נדבכים לעבודת המורה ומשליכים כמובן גם על מורכבות האתגרים של הכשרות המורים.

רובן הגדול של תכניות הרפורמה בהכשרה, במדיניות ובפרקטיקות של מורים מתחילים, מציבות את המורים עצמם ואת מורי המורים כאובייקטים של שינוי ולא כסוכניו. מאמר זה מתמקד במורי מורים כמתקנים (רפורמטורים) באמצעות ניתוח שלוש גישות מתחרות לרפורמה, שנהגו, פותחו וקודמו על ידי מורי המורים עצמם: רפורמה יזמית (מורי מורים כרפורמטורים יזמים), רפורמה ניהולית (מורי מורים כרפורמטורים מנהלים) ורפורמה דמוקרטית (מורי מורים כרפורמטורים דמוקרטיים).

לעתים קרובות נעשה שימוש לא מספק במחקרי הערכה של תכניות חינוכיות. המאמר הנוכחי מציג את תכנית רג"ב לסטודנטים מצטיינים להוראה כדוגמא לתכנית אשר רואה במחקר חלק בלתי נפרד מהתפתחותה. התכנית נעזרת בממצאי המחקר כדי לעצב וליישם שינויי מדיניות. במאמר יוצגו שתי דוגמאות לשינויי מדיניות שנערכו בעקבות ממצאים של שמונה מחקרים. בנוסף, מוצג במאמר מודל תיאורטי המנסח חמישה גורמים המעודדים יצירה ושמירה על יחסים פוריים בין שדה המחקר לבין ניסוח מדיניות. לפי מודל זה, המדיניות יוזמת מחקר, אשר מניב ממצאים ומסקנות, אשר בתורם מניעים לשינויי מדיניות ולמחקר נוסף, המוביל, בחזרה, לפיתוח ולשיפור התכנית.

עד לפני שנים ספורות נדיר היה למצוא מורים וגננות יוצאי אתיופיה, וגם אם המצב השתפר מעט עדיין ניתן לומר בהכללה כי בני העדה מודרים מהעשייה החינוכית. זאת, במערכת ציבוריות שמדיניותה הרשמית מתיימרת לחתור לשוויון, הכלה ופלורליזם. מאמר זה בוחן את השתלבותם של צעירים יוצאי אתיופיה במערכת ההכשרה להוראה, וכן את השתלבותם כמורות וכגננות במערכת החינוך באמצעות סיפוריהן של מורות וסטודנטיות להוראה.

מחקר זה מנסה לבדוק את השפעת תכנית "אקדמיה-כיתה", תכנית חדשה בהכשרת מורים, על התפתחותם המקצועית של הסטודנטים, מנקודת מבטם. המחקר בוחן את ההשפעה של תכנית ההכשרה החדשה על יחסי הסטודנטים עם המורים המכשירים, המדריכים הפדגוגים ותלמידי בית הספר. אוכלוסיית המחקר הינה 32 סטודנטים שנה ג' הלומדים במכללת סכנין המתנסים שלושה ימים בשבוע בבתי ספר סמוכים (Assadi, Nabil; Murad, Tareq, 2017).

המחויבות לכונן מערכת של הכשרת מורים "המובלת על ידי בתי הספר" באנגליה, אשר הוכרזה בידי ממשלת הקואליציה ב-2011 ונשמרה בנוקשות לאחר מכן, ייצגה פרידה מרחיקת לכת מסוגים קודמים של עמיתות בהכשרת מורים ראשונית. ב-2014, הממשלה כוננה "סקירה של הכשרת מורים ראשונית", בהובלתו של מנהל בית ספר יסודי, סר אנדרו קרטר. דבר זה נתן אות להכרה בהכשרת מורים כ"בעיית מדיניות", במונחים של מרילין קוכרן-סמית. הדוח, שפורסם בתחילת שנת 2015, היה מגוון יותר ממה שניתן היה לצפות, אף על-פי שמספר מתחים עמוקים הופיעו בקריאה אנליטית צמודה יותר; ארבעה ממתחים אלה דומים לאלה שהוגדרו בעבר על ידי קוכרן-סמית ושניים הם מופעים חדשים. מאמר זה מזהה ודן במתחים אלה כפי שהם מופיעים בסקירה של קרטר ומקשר אותם לדיונים רחבים יותר אודות הקשרים בין הוראה, הכשרת מורים, עדויות ומחקר, ותהליכי קביעת מדיניות בחינוך (Mutton, Trevor; Burn, Katharine; Menter, Ian, 2017).

הוראה היא המרכיב המרכזי בתהליכי הכשרת מורים (Britzman, 1991). המגמה העכשווית ממקדת וממקמת את ההכשרה בלימוד תוך כדי ומן המעשה. השאלה היא אם מגמה זו אכן מובילה להקטנת הפער בין ידע על הוראה לבין ידע הנובע מהתנסות בה, בין תיאוריה למעשה או בין קורסים בהכשרה לבין עבודה מעשית (Zeichner, 2012, Ball & Forzani, 2009). אימוץ כיוון זה מחייב הגדלת שעות ההתנסות המעשית, וחיזוק של מעורבות מורי המורים בהבניה מחודשת של מדיניות וארגון תוכניות הכשרה, של בחירת תכנים ושל עיצוב פדגוגיה. זאת כדי להבטיח שהשינוי אכן ייקלט וישפר את איכות ההכשרה וההוראה (McDonald & Zeichner, 2009). המאמר כולל דוגמאות של התנסות הכותבים בעיצוב קורסי הכשרה במתודולוגיה של הוראת מקצועות (מדעים ומתמטיקה, הוראת ספרות/שפה ואוריינות) תוך יישום הגישה של הכשרה מבוססת-מעשה (McDonald, M., Kazemi, E., Kelley-Petersen, M., Mikolasy, K., Thompson, J., Valencia, S. W., & Windschitl, M).

כאשר הגלובליזציה מתעצמת וכלכלות נאבקות לטפל ב"צנע", רפורמות חינוכיות ממשיכות באין מפריע. במקרה של הכשרת מורים ראשונית, המטוטלת נעה בין פרקטיקה לבין מחקר עם דגש הולך וגדל על מומחיותם של מורי מורים. השיח הבין-לאומי לגבי הכשרת מורים ראשונית מספק הֶקשר חשוב עבור מדיניות ורפורמות איריות נוכחיות. על רקע זה, הממצאים של מחקר שיטתי לגבי היכולות המחקריות והפעילויות של סגלי ההוראה בתכניות הכשרת מורים ראשונית מנותחים ונידונים בצורה ביקורתית (Gleeson, Jim; Sugrue, Ciaran; O'Flaherty, Joanne, 2017).

המאמר מציג מסגרת פרשנית לבחינת ההצלחה של שותפויות אוניברסיטה-בית ספר בהכשרת מורים. המסגרת נגזרה ממחקר רב-מקרים ארוך טווח בחמש אוניברסיטאות באוסטרליה. החוקרים בחנו את הפרקטיקות הייחודיות שבהן השתמשו המוסדות השונים בהצלחה במסגרת הכשרת מורים זו להוראת מדעים. הממצאים נאספו מתוך ראיונות עם מורי מורים, סגלי בתי ספר ומתכשרים. ניתוח הממצאים הוביל להצגת מסגרת בת ארבעה רכיבים מנחים שעמדו בבסיס הצלחת השותפות: הצמחת פרקטיקות חדשניות, שותפויות צומחות, ייצוגים, מתן אפשרות לצמיחה. דרכי העבודה שנחשפו מודגמות, מתפרשות בתוך ההקשרים הייחודיים בהן הופעלו ומסוכמות כדי שתהיינה ברות-העברה להקשרים אחרים (Jones, M., Hobbs L., Kenny J.C., Campbell C., Chittleborough G, Gilbert, A., Herbert S, Redman C).

בראיון שנערך עם ד"ר סקיבראס, מרצה בכירה ופסיכולוגית קלינית מבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת דיקן, עלו כמה אסטרטגיות פרקטיות וכמה סוגיות חשובות שיש לתת עליהן את הדעת כאשר מבקשים לתמוך בתלמידים עם הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות (להלן: הפרעות קשב). כדי לבנות את האסטרטגיות העשויות לעזור למורים להתמודד בכיתה עם תלמידים אלה יש להבין קודם מה הם הקשיים עמם מתמודדים הילדים בכיתה.

חינוך ביתי הפך בשני העשורים האחרונים לאופציה ממשית עבור משפחות של ילדים מחוננים בעולם כולו. אך למרות הצמיחה בשיעור המתחנכים בבית, יחסם של בתי הספר לתופעה הוא אמביוולנטי אם לא אדיש. יותר מכל מעיד יחס בתי הספר לתופעה על חוסר עניין בשאלה מדוע יותר ויותר תלמידים מחוננים מדירים רגליהם מהמוסדות הרגילים, ובהתאמה, גם המחקר על חינוך ביתי של מחוננים לוקה בחסר.

תלמידים מחוננים ומצטיינים הם מי שיכולתם האינטלקטואלית ומהירות הביצוע שלהם גבוהות מאוד ביחס לשאר בני גילם, וביכולתם להבין רעיונות מופשטים טוב יותר מאחרים וכן לפתח בקלות רבה יותר הרגלי למידה עצמאית. במקרים רבים קיים מתאם בין היכולות הקוגניטיביות הגבוהות של תלמידים מחוננים ומצטיינים לבין סקרנותם האינטלקטואלית. הם מתעניינים בנושאים נוספים שאינם קשורים ישירות לתוכנית הלימודים. נושאי עניין אינטלקטואלים אלו יוצרים גם בידול בינם לבין עמיתיהם בכיתה, והבידול עלול להשפיע גם על מצבם החברתי והרגשי. בישראל מוגדרים מחוננים כמי שהגיעו לשלושת האחוזונים העליונים של האוכלוסייה בשנתון (אחוזון 100 עד 97), ומצטיינים הם מי שהגיעו לחמשת האחוזונים הבאים (אחוזון 92 עד 97). היזמה למחקר יישומי בחינוך ערכה דוח מקיף ומרשים על איתור וטיפוח תלמידים מחוננים ומצטיינים בארץ ובעולם. הדוח מחולק לארבעה פרקים: 1. רקע ובירור מושגי. 2. שיטות וכלים להוראת מחוננים ומצטיינים. 3. אתגרים בהוראת מחוננים ומצטיינים בקבוצות סיכון. 4. הטמעת שיטות וכלים להוראת המחוננים והמצטיינים בבית ספר הטרוגני.

במחקר המתואר במאמר נחקרה יעילותה של תכנית העשרה לילדים מחוננים שהושמה בבתי ספר יסודיים באחת המדינות בפדרציה הגרמנית. התכנית יישמה אסטרטגיה "מלמטה" (grass roots) לפיה מרכזים לימודיים מקומיים פיתחו והציעו קורסי העשרה שהקיפו מגוון רב של נושאים. הקורסים כוונו לבחינת כמה תוצאות, ביניהן היכולות הקוגניטיביות של התלמידים, הישגים בבית הספר, תחומי עניין, יצירתיות, שליטה עצמית, תפיסה עצמית, ומיומנויות חברתיות. הממצאים הראו השפעות חיוביות של התכנית על הישגים לימודיים, אך לא על המשתנים האחרים.

כיצד מטפלת מערכת החינוך במגזר הבדואי, ובמיוחד בילדים בדואים הסובלים ממוגבלות פיסית? בשאלה זו עסקה הרצאתו של ד"ר איברהים אבו עג'אג' בכנס יובל לתוכנית האינטגרציה בחינוך: שילוב, הדרה ושינוי חברתי שנערך ביוני 2018 ברמת-גן. בנגב מתגוררים 270 אלף בדואים, כ-128 אלף מהם ב-35 כפרים לא מוכרים. זו הקבוצה הענייה ביותר בישראל, הסובלת משיעורי האבטלה הגבוהים ביותר. לדברי המרצה, הכפרים הבלתי מוכרים מצויים בבועה משפטית ופוליטית, וסובלים מאפליה בתקציבים ובתכנון. אפליה זו מתבטאת בתחום החינוך בהיעדר בנייה מספקת של בתי ספר וכתוצאה מכך ילדים רבים נאלצים לעבור מרחק רב כדי להגיע ללימודים. במציאות בה רק לנשים בדואיות מעטות יש רישיון נהיגה, הדבר קשה במיוחד.

שיטת מונטסורי מפחיתה את מספר הטעויות ומאריכה את זמן הרפלקסיה של ילדים בני 5-4 המתבקשים להגיב לגירוי – כך מגלה מחקר חדש. מטרת המחקר היתה לגלות מהי ההשפעה של שיטת מונטסורי על הקצב הקוגניטיבי (Cognitive Tempo) – מדד המשלב מהירות ודיוק בתגובה. מתודה: המחקר נערך בשנת הלימודים 2016-2015 והנתונים בו נאספו תוך שימוש בסולם הרפלקסיה-אימפולסיביות של קנזס – טופס A. המבדקים ניתנו לילדים לפני ואחרי הטיפול בשיטת מונטסורי וכן נערך מבדק-מעקב שישה שבועות לאחר השלמת הטיפול.

בספרו "אין מידה לאדם" הראה המדען האמריקאי סטיבן ג'יי גולד בצורה משכנעת כי אין הגדרה מוסכמת ואובייקטיבית של אינטליגנציה, וכי גם לא ניתן להגיע להגדרה כזו שתהיה רלוונטית ומועילה בכל התחומים ובכל ההקשרים. בהתאם לכך, לא ניתן גם לקבוע שיטת מדידה מוסכמת ואובייקטיבית של אינטליגנציה. עם זאת, למרות חוסר האפשרות להגדיר ולמדוד אינטליגנציה, מערכות חינוך רבות, ובכללן זו הישראלית, מפעילות מסגרות מיוחדות לתלמידים מחוננים. מאמר זה סוקר את השינויים שחלו בתחום איתורם של ילדים מחוננים באירלנד, אשר הרחיבו את הגדרת המחוננות כך שתכלול גם יכולות כגון חשיבה יצירתית, מנהיגות, הצטיינות באמנויות ויזואליות וביצועיות, יכולות פסיכומוטוריות, כישורים מכניים וכן יכולות ספציפיות בתחומים כאמפתיה, הבנה וניהול משא ומתן.

מאמר זה סוקר מחקרים שבחנו כיצד תלמידים על הרצף האוטיסטי חוו תהליך מעבר לבית ספר חדש. מחקרים אלו בחנו את צרכי וקשיי התלמידים בעת המעבר או את התמיכה שניתנה לתלמידים והתועלת שעלתה מסיפוק סוג תמיכה ספציפי. ממצאי המאמר כוללים תיאור הקשיים שחווים התלמידים, הוריהם ומוריהם לצד דרכי הפעולה המשמשות לתמיכה בתלמידים והוריהם במהלך המעבר.

מאמר זה מציג מחקר שנערך במספר תוכניות להכשרת מורים בארה"ב שמברר את הקשר והתרומה שיש להתנסויות של מתכשרים להוראה לחוללות עצמית שלהם. המאמר מציע הסברים לקשר ותרומה אלה ואת ייחודיותם של ממצאים אלה לאור מחקרים אחרים שנעשו בתחום. במאמר ישנן מספר המלצות הנוגעות למרכיבי התוכניות להכשרת מורים כדי לתרום באופן משמעותי לחוללות העצמית של המורים ולאפשר להם לחוות באופן מוצלח אתגרים והתמודדויות הקשורים עם מקצוע ההוראה.

מאמר זה מציג את סיפור ההגשמה וההיעדר של צמיחה, אמונה, התמדה, חזון וייעוד בקרב שתי סטודנטיות מהחוג לגיל הרך במכללת "שאנן" בחיפה, במשך חמש שנים. שתי הסטודנטיות היו חלק מקבוצה בת שש סטודנטיות נאחריהן נערך מעקב אישי בתדירות של אחת לחודש במסגרת מפגשים קבוצתיים של קהילה לומדת. טענת המחקר היא הגורמים לכישלון או להצלחה תלויים בשלושה פרמטרים עיקריים הקשורים זה בזה: מוטיבציה, מסוגלות עצמית ואינטליגנציה רגשית.

מאמר זה מתמקד בסטודנטים להוראה באוסטרליה, שהתקבלו לתוכנית להכשרת מורים עם ציונים במבחן קבלה ארצי, הנמוכים מהמקובל בתוכניות כאלה. המאמר מתאר את סיפורי החיים שלהם, השופכים אור על תכונות האופי הנחוצות להוראה אפקטיבית וללמידה בבתי ספר. הטענה המובאת במאמר כי שימוש יחיד במבחני קבלה ארציים ובמבחן ידע שפתי וכמותי של מתכשרים להוראה המהווים הסללה של המועמדים לעיסוק בהוראה הם אמצעים שלא מצליחים לעמוד על המורכבות הטמונה במקצוע ההוראה ובהוראה איכותית.

מחקר זה בוחן את השפעתם של קשרים סביבתיים ומערכות יחסים על האופן בו מורים עתידיים לחינוך מיוחד משקיעים בעבודתם בקורס הוראה קלינית. מידת מעורבות הסטודנטים בקורס מתבטאת בכמות הזמן שהם הקדישו ללמידת הקורס, אופן קבלת החלטותיהם וקצב התפתחות הלמידה שלהם. אחד הגורמים החשובים ביותר שנמצאו כמשפיעים על מידת ההשקעה של סטודנטים בעבודה הקלינית הינו יצירת קשר טוב עם המורה המנחה.

מאמר זה מתאר מחקר שנערך במכללה להכשרת מורים ושבו השתתפו 52 סטודנטים ערבים שלמדו לקראת תואר שני. המחקר בוחן את שאלת השתלבותם של הסטודנטים הערבים במכללה, שמכוונת בפעילויותיה ובאופן התארגנותה לחינוך לרב-תרבותיות. באמצעות ראיונות עומק עם משתתפי המחקר נלמדות תפיסותיהם של הסטודנטים ועמדותיהם בכל הנוגע לתחושותיהם הכלליות במכללה, ליחסם עם הסטודנטים היהודים והערבים ולחסמים המבניים שקיימים במכללה, אשר מגבילים את תחושת השייכות העצמית למקום. המאמר מעלה גם תובנות חשובות ביחס ליכולתו של החינוך לרב-תרבותיות להעצים את קבוצת המיעוט ולחזק את השתייכותו למוסד.

חקר מקרה זה בוחן כיצד שני פרויקטים של סיפור דיגיטלי של מועמדים להוראה שנוצרו בקורסים לשיטות אוריינות הפכו לגלוי את חזונם המתפתח וניתן למיקוח של הוראה ולמידה. הסיפורים הדיגיטליים נוצרו כדי להראות ולתאר את כיתות האוריינות העתידיות שלהם. תוך שימוש בניתוח מטאפורי, החוקרים חשפו מטאפורות מרומזות של סטודנטים ושל מורים הקיימות בכל אחד מהסיפורים הדיגיטליים של מועמדים להוראה. במטאפורות אלה ניתן לראות בבירור את המתחים בין האופן שבו מועמדים להוראה חזו את תפקיד המורה ואת תפקיד הסטודנט לבין האופן שבו הם מתייחסים למודלים בולטים של חינוך כולל מודלים תעשייתיים ומודלים של חקירה (Tammi R. Davis,Jackie Sydnor,Sharon Daley &Linda Coggin, 2017).

המחברים בחנו האם תקשורת א-סינכרונית המתווכת על ידי מחשב משפיעה על היעילות של המורה במהלך הפרקטיקום. התוצאות ציינו שמכשיר זה לא היה אפקטיבי בהגברת היעילות של המורה כמו שהניחו מחקרים רבים. מחקר זה חשף את החשיבות של מורים מנוסים ושל חונכים בעת אימוץ של מכשירי תקשורת א-סינכרונית המתווכת על-ידי מחשב (En-Chong Liaw, 2017).

המאמר מתאר כיצד Storypath, גישה נרטיבית לארגון תכנית הלימודים, מסייעת למורים מתחילים ביישום באופן מיומן של למידה שיתופית ושילובה המשמעותי עם יישומים נבחרים אחרים. הוא מתחיל בתיאור התפקיד המרכזי של למידה שיתופית בתכנית לתואר שני בהוראה (Master in Teaching) באוניברסיטת סיאטל (Seattle University), יחד עם האלמנטים הבסיסיים לעבודה שיתופית. המאמר ממשיך בהסבר כיצד גישת ה- Storypath מתקינה פיגומים ליכולת של פרחי ההוראה לסייע בהצלחה ללמידה השיתופית, ואז מספק דוגמא ספציפית שהתמקדה בקיימות הסביבתית (Laurie Stevahn & Margit E. McGuire , 2017).

מאמר זה מוקדש לזיהוי דפוסי בניית ידע בקהילת לומדים מקומית. באמצעות תצפיות, מסמכים וראיונות חצי-מובנים של 20 לומדים, זיהה מחבר המאמר חמישה דפוסים מרכזיים של בניית ידע: הדפוס הראשון מכונה קרינה והוא מתייחס לאופן בו לומדים משתפים ידע כך שהוא מתפשט במהירות. הדפוס השני הוא סירקולציה, בו רוכשים הלומדים ידע מסוים באמצעות חשיפה להיבטיו השונים. הדפוס השלישי, חיקוי, נעשה תוך כדי תצפית, חיקוי ואדפטציה של הידע. הדפוס הרביעי הוא חיברות, תהליך בו לומדים מהם החוקים החברתיים והסתגלות לחוקים אלו. קונטקסטואליזציה הינה הדפוס החמישי, באמצעותה רוכשים הלומדים ידע חדש על ידי מיצוב הידע בהקשרים מקומיים.

מאמר זה עוסק בשאלה: כיצד מדיניות דיגיטלית יכולה לסייע בסיפוק צרכי הלמידה של מבוגרים הנמצאים בשוליים מבחינת גישה לאינטרנט ולשירותים דיגיטליים? המאמר מבוסס על תיאור מקרה של אדם המתקשה בכל הקשור לגישה דיגיטלית למידע, בעקבותיו מציעות החוקרות לקובעי מדיניות דיגיטלית לשקול בחיוב מתן סיוע בלמידה דיגיטלית. סיוע זה יכול להתבטא בהשקעה בחדרי מחשב ציבוריים, הנחיה בלמידה דיגיטלית ואף הפחתת דמי האינטרנט החודשיים.

מאמר זה בוחן את הטענה לפיה המעמד הלשוני המיוחד של ערבים ישראלים, שהוא תוצאה של מדיניות לשונית מכוונת, מהווה מכשול משמעותי בפני נגישותם ללימודים אקדמיים. הטענה היא, כי מדיניות זו מתעלמת מנקודת הפתיחה הנחותה של אוכלוסייה זו ומהקשיים שבתי הספר הערביים מתמודדים עימם. אף שהמחברת אינה טוענת, כי מדובר במדיניות שמכוונת נגד האוכלוסייה הערבית, הטענה היא, כי היא נובעת מחוסר הבנה או מחוסר רגישות לבעיותיה של קבוצת המיעוט הערבי וכי השלכותיה הן משמעותיות. בשל נקודת הפתיחה השונה של התלמידים הערביים דרישת המוסדות להשכלה גבוהה לשליטה גבוהה באנגלית של המועמדים יוצרת אי-שיוויון ניכר בסיכויי קבלתם למוסדות אלה. הניתוח שבוצע במחקר זה מראה, כי סיכוי הצלחתם של תלמידים אלה לעמוד בדרישות הסף באנגלית נמוכים משמעותית מסיכוייהם להצליח בשני מקצועות בגרות אחרים, היסטוריה ומתמטיקה. כן הוא מראה, שתנאי הסף המתייחס לבחינת הבגרות באנגלית מהווה חלק מהפער בנגישות להשכלה גבוהה של יהודים וערבים.

ניתן להתייחס לקורסי המוּק (Massive Open Online Course – MOOC) כשיטה יחסית חדשה ללמידה דיגיטלית במקום העבודה, וקיימות עד כה עדויות אמפירית מועטות לגבי קבלתם של קורסי המוּק והאפקטיביות שלהם ללמידה מקצועית. בנוסף לממצאים הקיימים לגבי עמדות המעסיקים, מחקר זה מבקש לבחון את נקודת המבט של העובד כלפי קורסי המוּק בהקשרים מקצועיים ולחקור עוד את קבלתם של קורסי המוּק לצורך למידה במקום העבודה. נערך סקר בקרב 119 עובדים ממגוון רחב של עסקים ביחס למוטיבציה, אקרדיטציה, ותמריצים הקשורים להשתתפות בקורסי המוּק (Egloffstein, Marc; Ifenthaler, Dirk, 2017).

הפרקטיקה של למידה מכוונת-עצמית חשובה לסטודנטים מבוגרים מאחר והיא מאפשרת להם ללמוד באופן אפקטיבי תוך תמרון בין עבודה, משפחה ומחויבויות אחרות. מחקר זה מבקש לבחון את מאפייני הלמידה מכוונת-עצמית הנוכחים בתהליך הלמידה של סטודנטים מבוגרים במקרה של אוניברסיטה. נחקר גם הקשר בין רמת היכולת הנתפסת של הסטודנטים המבוגרים בלמידה מכוונת-עצמית לבין הביצוע האקדמי שלהם (Khiat, Henry, 2017).

למידה היא תהליך מתמשך. הסביבה העכשווית שמה דגש גם על תהליך של ביטול למידה (delearning) ולמידה מחדש (re-learning). הדבר מעודד את הצורך לרכוש ידע ולפתח מיומנויות לאורך מעגל החיים. עובדים השייכים לסקטורים שונים ולרמות היררכיה שונות יכולים כעת להמשיך בלימודים באמצעות למידה מקוונת. בהתייחסות במיוחד לסטודנטים המבוגרים (גילאי 50 פלוס), הם מסויגים יותר בקבלת משאבים טכנולוגיים. מחקר זה בוחן בעיקר את הקבלה של אפליקציות הטאבלט (Tablet PC) ככלי ללמידה בקרב משתמשים מבוגרים ואילו גורמים עשויים להאיץ את השימוש בטאבלטים (Riaz, Adnan and Adnan, Afia, 2016).

בשנים האחרונות חלה צמיחה מהירה בלמידה בלתי פורמלית של מדעים. העדויות מציעות שהשתתפות בלמידה כזו מעניקה תועלות, כולל ביצועים משופרים בלמידת מדעים פורמלית ועניין מוגבר במדע. נכון להיום, למידה כזו מוענקת באופן טיפוסי לילדים ולמשפחות, כאשר תשומת לב מעטה ניתנת לאוכלוסיות מבוגרות יותר. אולם אנשים מבוגרים הם צרכני ידע נלהבים עם השתתפותם בלמידה המקושרת לרווחה נפשית משופרת ולבריאות טובה יותר. פרשנות זו מציגה את ניסיונם של המחברים בפיתוח ובהעברת אירוע של למידת מדעים בלתי פורמלית למבוגרים. המאמר מתייחס להצלחות, לאתגרים ולקבלה על ידי הקהל, ומספק מספר קטן של המלצות (Brookfield, Katherine; Tilley, Sara; Cox, Maire, 2016).

היוזמה למחקר יישומי בחינוך הוציאה דו"ח הסוקר את המחקר על דרכים לשיפור עבודתם של מורי המורים. הדו"ח סוקר תוכניות לפיתוח מקצועי של מורים מהעולם, ובוחן מהם אופני הניהול האפקטיביים. הדו"ח גם עורך השוואה לפיתוח המקצועי בתחום הרפואה. הדו"ח משיב על השאלות כיצד מנוהל מגזר מורי המורים ברחבי העולם, מהם מנגנוני ההכשרה וההסמכה למורי מורים, מהם מנגנוני הפיתוח המקצועי למורי מורים וכיצד מתבצעת הערכת מורי מורים. בנוסף בודק הדו"ח מהי המדיניות המנחה את הפיתוח המקצועי בתחום הרפואה בארה"ב.

המאמר הנוכחי, המבוסס על סיפורי חיים של 12 מורי מורים בכירים במכללות להכשרת מורים בישראל, סוקר את הדילמות האתיות של מורי המורים במסגרת עבודתם המנהלית וממפה אותן בהתאם לשלושה פרמטרים: האירועים והנסיבות הקריטיות שמובילים אותם להתמודד עם הדילמות האתיות; האופן שבו הם מפרשים את הדילמות כדי להגיע לתוצאה מיטבית; האיזון שנעשה בין השיקולים האובייקטיביים והסובייקטיביים בהקשר זה. המאמר דן בהתמודדות מורי המורים עם הדילמות השונות.

"אקדמיה-כיתה" היא תוכנית הכשרת סטודנטים להוראה שמשלבת את פרחי ההוראה בצוות בית הספר ומעמיקה את הממד הקליני והמעשי בהכשרתם. מטרתה המשנית של התוכנית היא להשפיע על ההתפתחות המקצועית של המורים המכשירים. מחקר זה בדק, בין השאר, השפעת התוכנית על המוטיבציה של המורים ועל דרכי ההוראה שלהם, הסיפוק שהם חשים מהנחיית סטודנט, כמו גם הקשיים בעבודה זו. נושאים אלה נבחנו ביחס למשתני רקע של המורים, אפיוני ההכשרה לתפקיד והתמיכה והליווי שקיבלו.

מאמר זה מתאר מחקר איכותני שנערך בשמונה מכללות להכשרת מורים בישראל הבוחן את הזהות המקצועית של מכשירי מורים לנוכח שינויים חברתיים וטכנולוגיים שאירעו עם התפתחות טכנולוגיות תקשורת ומידע. זהותם המקצועית של מכשירי מורים מתוארת באמצעות שלוש גישות של זהות מקצועית: being, doing ו-having. ניתוח הרכיבים השונים, שנכללים בגישות אלה מספק תמונה עשירה בקשר לזהותם המקצועית של מכשירי המורים לנוכח תהליכי שינוי אלה.

למידה מתוך התנסות במסגרת הוראת מורים הינה אפקטיבית ומאפשרת למורי מורים להשיג את הידע והיכולות הדרושים להם להוראה. מאמר זה מתאר כיצד מורות בהכשרת מורים השתמשו בשיטה המחקר של ניסוי באמצעות העברת שיעור כדי לחקור כיצד אופן ההוראה של מורי מורים בקורס למורים עתידיים למתמטיקה בבתי ספר יסודיים משפיע על האופן בו הסטודנטים מבינים את המושגים "שטח" ו"נפח". השימוש בכלי המחקר של ניסוי באמצעות שיעור סייע למורות לשפר הן את ההוראה והן את הלמידה בכיתה.

מאמר זה מבוסס על סקר שבו השתתפו מורי מורים מאנגליה, סקוטלנד ואירלנד ושבחן את עמדותיהם של מורי מורים באוניברסיטאות בנוגע לצרכי הלמידה המקצועית שלהם ואת הפעילויות השונות, שנדרשות למימוש צרכים אלה. המאמר מצטרף לכתיבה מועטה יחסית, העוסקת בהתפתחות מקצועית של מורי מורים ועומד על המאפיינים המיוחדים של תהליכי הלמידה של קבוצה זו כפי שמתוארים מנקודת מבטם האישית. תהליכי הלמידה המקצועית נבחנים לאור מגמות של אקדמיזציה, מדידה ודירוג ביצועים של מוסדות אקדמיים וגם תוכניות להכשרת מורים.

המאמר מציג מחקר-עצמי של קבוצת סטודנטים לדוקטורט בחינוך, שחקרו את צמיחת זהותם כחוקרי הכשרת מורים תוך כדי לימודים לתואר השלישי במסגרת קבוצת תמיכה שהקימו. המחקר העצמי נמשך שנה במטרה לבחון כיצד ההשתתפות בקבוצה תורמת לצמיחת זהויותיהם כמורי-מורים חוקרים. התמיכה ההדדית באה לידי ביטוי בהעלאת זוויות ראייה חדשות אל מול נתוני המחקרים , האזנה לניתוחים של כל אחד, קריאה והערות על טיוטות, ותיקוף או מתן אישור לערך של המחקרים. הם גם פתחו הבנות משותפות בדבר המורכבויות של הכשרת מורים ושיתופיות במהלך הדיונים הרפלקטיביים שלהם שהתמקדו בקישור המחקר והשיתוף לפרקטיקה כמורי מורים.

בעשורים האחרונים גדל העניין בחקר התפתחות מקצועית של מורי מורים, אולם רוב המחקרים הם מחקרים מקומיים המציעים תובנות בנושא במדינות שונות. חרף הצורך הגדל בחילופי מידע בנושא, מיזמים מחקריים משווים בין-לאומיים עדיין מועטים. אחד הממצאים שעלה בכמה מחקרים הוא שינוי המיקוד האישי של מורי מורים מתחילים מיכולות ניהול כיתה ליכולות של צמיחה כמורה וכאדם, והתמקדות בבירור המשמעות של המעבר מתפקיד של מורה לתפקיד של מכשיר מורים או "מורה מסדר שני". מורי מורים מנוסים צריכים להתמודד עם לחץ מוסדי לעמידה בסטנדרטים גבוהים, לבצע מחקרים ולהצליח במכרזים ובהשגת מענקים. מחקרים הצביעו על השונות בסוגי למידה בהתפתחות מקצועית של מורי מורים החל מלמידה פורמלית ולא-פורמלית ועד פעולות דליברטיביות לקידום יכולות אישיות, השתתפות במחקרים אקדמיים, בסמינרים ובסדנאות, קבלה ומתן משוב מחברי צוות ופעילויות אישיות וקבוצתיות המקדמות התמקצעות. מן המחקרים עולה העיסוק במחקר כפעילות חשובה ביותר בהקשר של התפתחות אישית וחדשנות הוראתית (Van der Klink, M., Kools, Q, Avissar, G., White, S., & Sakata, T).

מחקר זה בוחן את אמונותיהם על הוראה של שני מורי מורים לשפה המלמדים במערכת ההשכלה הגבוהה וכיצד יישמו את אמונותיהם בפרקטיקה הכיתתית. בהתבסס על נתונים מראיונות עומק ומתצפיות בכיתה, הממצאים חשפו את האמונות המרובות והמורכבות של מורי המורים, שנבעו מהתנסויות העבר שלהם והמשיכו להתעצב ולהשתנות לאורך עבודתם המקצועית. המחקר גם מראה שבעוד שהמשתתפים ניסו לפעול בהתאם לאמונותיהם בהוראת המורים, הם נתקלו במספר מכשולים הקשריים (לדוגמא, מערכת ה"פרסם או היעלם") שהובילו לפער בין אמונותיהם לבין הפרקטיקה שלהם (Yuan, Eric Rui, 2017).

מחברות המאמר הן שתי מורות מורים שעבדו בשיתוף פעולה כדי להורות בשיתוף שיעור בין-תחומי באנגלית ובהיסטוריה אמריקנית לתלמידי כיתות י"א בבית ספר תיכון עירוני. הן רצו להבטיח שהשיטות שבאמצעותן לימדו פרחי הוראה היו שיטות עכשוויות ואפקטיביות. המאמר דן באמונות הבסיסיות שהשפיעו על הוראתן, בתכנית הלימודים הבין-תחומית שהן לימדו, בחלק מהאתגרים שבהם נתקלו, ובתמונה מתומצתת של השקפות התלמידים לגבי תכנית הלימודים (DiCamillo, Lorrei; Bailey, Nancy M., 2016).

מאמר זה מוקדש לבחינת אמצעים לעידוד תלמידים בבתי ספר על-יסודיים ללמוד מדעים. מחבריו מצאו שבעקבות עבודה ניסויית במעבדה, גדל העניין שהביעו תלמידים בלימודי מדעים. לפיכך, עבודה ניסויית במעבדה יכולה להוות תוסף חשוב בחינוך מדעי. לפי החוקרים, כאשר תלמידים עוברים ללמוד בבית ספר על-יסודי, פוחת העניין שהם מביעים בלימודי המדעים. יש לעודד את אותם לעסוק בנושאים מדעיים הנוגעים לחיי היום-יום, למשל שינוי אקלים וטיהור מים, משום שהדבר מגביר את המוטיבציה שלהם ללימוד המקצועות המדעיים.

ב-2012 חלה מהפכה בחינוך המדעי בארה"ב, במסגרתה בוצע מעבר לפדגוגיה אקטיבית ומרוכזת בתלמיד. במקום לימוד תיאורטי ומופשט, נעשה מאמץ להקנות מובן לתופעות יומיומיות המוכרות לתלמידים מחייהם. מהפכה חינוכית זו הגדילה את הרלוונטיות של השיעורים, ולכן גם את המוטיבציה של התלמידים. ד"ר תום ביאליק, מאוניברסיטת מישיגן סטייט, הציג בכנס שנערך במכון ויצמן כלי חינמי המאפשר למורי מדעים ליצור ביחד עם תלמידים מודלים מדעיים המעניקים מובן לתופעות.

המודעות להגנת הסביבה היא נושא בעל חשיבות חינוכית עצומה, שכן רבים סבורים כי מדובר כאן בגורלה של האנושות כולה, ואולי אף בגורלן של רוב צורות החיים על פני כדור הארץ. נושא זה אינו רק חשוב, אלא גם שנוי במחלוקת מכיוון שיש המכחישים את ההתחממות הגלובלית וממילא גם את נבואות הזעם הקשורות בה. מסקירת הספרות במאמר זה עולה כי ההנחה המקובלת היא כי מכחישי ההתחממות הגלובלית לוקים בהונאה עצמית. ואולם מחברי המאמר בחרו להתמקד בביקורת שמותחים הספקנים לגבי קיומה של התחממות גלובלית, וגורסים כי במקום להתמקד במניעים הפנימיים של הספקנים, מוטב להשיב באופן ענייני לטענותיהם.

בשנת 2016 פרסם משרד החינוך מסמך מדיניות, "אבני דרך ללמידה משמעותית", שיישומו דורש שינוי עמוק בשיטות ההוראה והלמידה מלמידת שינון ותרגול ללמידה לצורך הבנה ופיתוח יכולות חשיבה גבוהות. מאחר ומורים נוהגים ללמד, כפי שלימדו אותם, יש צורך להתאים את שיטות ההוראה והלמידה במכללות להכשרת מורים למדיניות הלמידה לצורך הבנה ופיתוח מיומנויות חשיבה. המחקר הנוכחי מתמקד בפיתוח מיומנות הטעון המדעי בתחום מדע כדור הארץ בקרב סטודנטים הלומדים במכללות להוראה בישראל. מיומנות זו נחשבת למיומנות חשיבה מסדר גבוה. מטרת המחקר היא לאפיין את הקשיים הקיימים בקרב סטודנטים להוראה בניסוח טיעון מדעי ולפתח חומרי למידה ושיטות הוראה בתחום מדע כדור הארץ, שיסייעו להם להתגבר על קשיים אלו. במסגרת המחקר הנוכחי פותחה יחידת הלימוד "לטעון בשפה הגיאולוגית" (לב"ה), המבוססת על הגישה הקונסטרוקטיביסטית והופעלה ב-3 מכללות להכשרת מורים באזור ירושלים במהלך סמסטר אחד במסגרת הקורס "מבוא לגיאולוגיה". יחידת הלימוד פותחה תוך אינטגרציה של מודל להוראה מטה-אסטרטגית מפורשת, עם מודל טיעון מדעי המשלב את המודלים של טולמין וגלסנר יחד עם המודל של אוריון לשילוב סביבת הלימוד החוץ כיתתית ברצף ההוראה. שילוב זה לא יושם עד כה בהקשר של פיתוח מיומנות הטיעון המדעי. יחידת הלימוד פותחה על פי מתודולוגית מחקר עיצוב וכללה שלוש ספירלות פיתוח- הפעלה-הערכה. המדגם כלל 002 סטודנטים. המחקר שילב כלים כמותיים )שאלוני עמדות( ואיכותיים) שאלונים פתוחים וחצי פתוחים, ניתוח טיעונים, ניתוח משובים וראיונות עומק, ניתוח הקלטות של השיעורים ותיעוד תהליך הלמידה בכתב).

הפיקוח והשליטה על התנהגותם של תלמידים הוא אחת הדאגות המרכזיות של מחנכים ומנהלים. מטרת הפיקוח היא כמובן להגן על הילדים, לדאוג לביטחונם, למנוע סוגי אלימות ובריונות. מרבית הוויכוחים ואי ההסכמות סביב סוגיה זו נוגעים ליעילותן של הדרכים, השיטות והתכניות השונות שנועדו לשפר את תחושת הביטחון בבית הספר. מאמר זה מבקש לבקר פרקטיקה משמעתית אחת – הביוש. טענת הכותבים היא שגם אם מדובר בטכניקה יעילה שבסופו של דבר מובילה למטרה ההתנהגותית הרצויה, הרי שמדובר בהפרה של זכות יסוד של התלמיד.

הביקורת על מסחורה ההולך והגובר של ההשכלה הגבוהה הולכת ומעמיקה ככל שהשלכות היגיון השוק על הפדגוגיה מתבררות. המאמר הנוכחי מנתח את אחד מהגורמים המרכזיים בתהליכי המסחור של האקדמיה: הסטודנט-צרכן. כותבי המאמר מציעים פרשנות פסיכואנליטית של הנרטיבים של הסטודנט, בתרבות חינוכית בה הסטודנט מובנה כצרכן ריבון. הממצאים עולים מראיונות עומק שביקשו לחקור את חוויות הבחירה האקדמיות של הסטודנטים. הפרשנות הביקורתית המוצעת במאמר מראה כיצד אידיאולוגיית שוק במסגרת ההשכלה הגבוהה מעצימה ביטויים של תשוקות נרקיסיסטיות ושל אינסטינקטים תוקפניים המחזקים את תגובות שביעות הרצון וחוסר שביעות הרצון המשמעותיות כל כך לשוק העכשווי של מוסדות ההשכלה הגבוהה. המאמר טוען כי ביסוד הנזק שנגרם לפדגוגיה בעקבות תפיסות נאו-ליברליות בלתי מבוקרות מונחים סיפוקים ותיסכולים נרקיסיסטיים.

סקירת מידע זו מבקשת למפות את תחום הלמידה החברתית הרגשית באופן מושגי, תיאורטי ואמפירי. בין השאר, מציגה הסקירה את הזיקה בין הלמידה החברתית-רגשית לבין הפסיכולוגיה החיובית והחינוך לאופי, מוטיבציה ומיומנויות המאה ה-21. בנוסף לכך, דנה הסקירה בקשרי הגומלין שבין הלמידה החברתית-רגשית למיומנויות חברתיות רגשיות של עובדי הוראה, למסוגלות עצמיות של תלמידים ולאקלים בית ספרי. לסיום, מבססת סקירת המידע את הטענה כי הלמידה החברתית-רגשית תורמת לרווחה האישית של תלמידים, לקידום התנהגותם המיטיבה ולהפחתת התנהגותם השלילית, להצלחתם בכיתה, בבית הספר ומחוצה לו, ליחסיהם הבין-אישיים ולתפקודם בחברה.

סקירה זו מתמקדת בתוכניות לקידום למידה חברתית רגשית ובתוכניות התערבות לפיתוח כישורים חברתיים ורגשיים והטמעתן במערכות החינוך בישראל ובעולם. הסקירה דנה בגורמים המשפיעים על אפקטיביות של תוכניות לקידום מיומנויות חברתיות ורגשיות (Social Emotional Learning; SEL). מהספרות המקצועית עולה כי לתוכניות התערבות ללמידה חברתית ורגשית יתרונות רבים עבור תלמידים בכל הרמות, עבור צוותים בית ספריים ועבור המוסד האקדמי. מרבית התוכניות אכן מובילות להישגים חיוביים בפיתוח כישורים חברתיים ורגשיים, ומוכיחות שלמידה חברתית ורגשית מצמצמת התנהגויות בסיכון ומשפרות הישגים לימודיים בכל שכבות הגיל ובקרב אוכלוסיות שונות.

בשני העשורים האחרונים אנשי חינוך ומחקר עדים למהפך בפער המגדרי במערכת החינוך. בארצות הברית ובמדינות מתקדמות אחרות, עולות התלמידות על התלמידים הן בציוני הקריאה, הן בממוצע הציונים בתיכונים והן בשיעור הכניסה למכללות. תופעה חובקת עולם זו מעלה שאלות על הסיבות לאי השוויון בהישגים: האם מקורם של ההבדלים ביולוגיים או נרכשים ומובנים חברתית? האם יש מרכיבים חינוכיים, מעבר לתרומת ההורים והמחנכים, שמתאימים יותר לבנות מאשר לבנים? למשל, תוהה המחקר, האם רק מקרה הוא שנשים מהוות את רוב המחנכות בשלבי הלימוד המוקדמים, בכיתות היסוד וחטיבת הביניים, בתקופה בה תלמידות מתנהגות טוב יותר ומגיעות להישגים גבוהים יותר? המאמר מבקש לעמוד על השפעת מגדר המורה על נערים ונערות בחטיבת הביניים.

חשיבותה של יצירתיות בחינוך ידועה ומוכרת בכל העולם. יצירתיות נחשבת לאחד מהכישורים הבסיסיים של התלמיד במאה ה-21. באמצעות סקירה שיטתית ואינטגרטיבית של ספרות המחקר שיצאה לאור בין השנים 2006- 2017 (187 מחקרים) ועסקה ביצירתיות של תלמידים בבתי הספר היסודיים, המאמר הנוכחי מבקש לפתח מסגרת המבוססת על עקרונות תיאוריית המערכות הדינמיות המורכבות (complex dynamic systems theory) כדי לתאר ולהסביר יצירתיות אצל ילדים.

לעומת ההשלכות ההתנהגותיות ואף האזרחיות של עונשי ההשעיה מהלימודים, על התלמידים המורחקים, מעט יחסית ידוע על השלכותיהם החברתיות והנפשיות. המאמר הנוכחי בוחן כיצד אירועי השעיה משפיעים על מעורבותם האקדמית והרגשית של התלמידים המושעים באמצעות בחינת שינויים בגישותיהם לבית הספר. המחקר העומד במרכז המאמר מוצא שתלמידים שהושעו נוטים להיות פגיעים עוד טרם ההשעיה וכי ההשעיה גורמת להם נזק חמור כיוון שהיא משנה לשלילה את תפיסתם את בית הספר ואת עמדותיהם באשר למבוגרים במוסד.

כמעט כל היבט בסביבה החינוכית עלול לטמון בחובו גורם פוטנציאלי לדחק (לחץ, במובן הפסיכולוגי של המונח) בקרב תלמידים ומורים כאחד: מבחינות ומועדי הגשה, דרך אתגרים לימודיים ועד מבוכה חברתית והתנכלות בריונית. מאמר סקירה זה מציג באופן תמציתי את הממצאים המחקריים שנאספו בשני העשורים האחרונים בנוגע לאופנים שבהם משפיע דחק על תהליכים שונים של למידה וזיכרון, תוך שימת דגש על דרכים שבהן ניתן ליישם תובנות בתחום זה בהקשרים חינוכיים.

עורכי המחקר ביקשו לבחון את הקשר בין משתנים תרבותיים לבין הדרך בה מדריכים חינוכיים במוסד תקון לנוער תופסים את הנוער ומשתמשים בסמכותם כלפיהם. אוכלוסיית הנבדקים כללה 320 מדריכים חינוכיים מ-57 מוסדות שיקום לנוער עבריין ובמצבי סטייה חברתית. הנבדקים השיבו לשאלונים שבחנו ייחוס אחריות למצב הקורבן, ושימוש בסמכות באירועי משמעת. ממצאי השאלונים נותחו והוצלבו עם משתני רקע דתיים ועדתיים. מדריכים חינוכיים ערבים, יהודים מזרחים ודתיים נטו לראות בבני הנוער סוטים ועבריינים הראויים לענישה, יותר מאשר מדריכים אשכנזים וחילונים. מדריכים אלו גם נטו להגיב כלפי הנערים בכוחניות יתרה ובהתעלמות רבה יותר. לעומתם, מדריכים יהודים אשכנזים וחילונים נטו יותר לראות בנערים קורבנות של נסיבות, ובמהלך אירועי משמעת נטו להגיב יותר במתן הסברים. הממצאים מוסברים בנטיות הקולקטיביסטיות והאינדיבידואליסטיות של משתני הרקע העדתיים והדתיים.

מידת המעורבות ההורית מאפשרת לחזות את ההישגים האקדמיים של תלמידים. על עובדה זו כמעט ואין עוררין. חוקרי חינוך כמו גם קובעי מדיניות מודעים מזה זמן להשפעת ההורים על הישגי ילדיהם. ובכל זאת, קיימות עדיין לקונות מחקריות. המאמר הנוכחי מבקש לדון בקבוצת הורים הולכת וגדלה בעלת מאפיינים, ניסיון וציפיות ייחודיים לה, שלא נחקרה באופן מספק עד עתה, והיא קבוצת ההורים המהגרים.

מאמר זה מתאר מחקר איכותני שבו השתתפו גננות והורי תלמידים במספר מרכזי חינוך בארה"ב המעניקים שירותים לילדים בעלי רקע סוציו-אקונומי מגוון. המחקר עושה שימוש במתודולוגיה של שיתוף תמונות של חוויות למידה בסביבה הביתית שבאמצעותן נבנה שיח בין הגננות להורי התלמידים. המחקר בוחן אילו שיחים שבין מורים-הורים נובעים מפעילות שיתוף התמונות וכיצד פעילות השיתוף משנה את תפיסות או ידע המורים בנוגע למשפחות. עולים ממנו ממצאים הנוגעים למקומם של ההורים בשיח עם המורים ולתפיסות המורים את ההורים בהתחשב במצבם הסוציו-אקונומי והמשאבים העומדים לרשותם. תפיסות אלה מכתיבות, לדעת המורים, את תרומת ההורים בתהליך החינוכי של ילדיהם.

התעללות בבית הספר הינה חוויה מלחיצה ומטרידה לא רק עבור ילדים אלא גם עבור הוריהם. אף על פי כן, ספרות המחקר אודות התעמרות בבית הספר נוטה להתעלם מחוויותיהם של הורים לילדים הסובלים מהתעללות חבריהם לכיתה. לפיכך, המחקר הנוכחי מתמקד בחוויותיהם של ההורים ובוחן את יחסיהם עם צוות בית הספר. החוקרות מציעות להורים ומורים לאמץ את נקודת מבטו של הצד השני על מנת ליצור יחסים טובים יותר ביניהם בעת התמודדות עם מקרי התעללות במסגרת בית הספר.

אלימות על גבי המסך במדיה בידורית (טלוויזיה, סרטים, משחקי וידיאו, אינטרנט) מוגדרת כהצגה של דמויות או שחקנים המנסים לפגוע פיסית בדמויות אחרות או בשחקנים אחרים. מדובר בתופעה נפוצה ביותר. סקירה זו כוללת מטה-אנליזות רבות שנערכו ב-60 השנה האחרונות, בדגש על משחקי וידיאו אלימים. בהלימה לכל הסקירות שערכו ארגונים מדעיים מרכזיים, גם סקירה זו העלתה ראיות מובהקות לנזקים קצרי טווח וראיות לנזקים ארוכי טווח.

מאמר זה בוחן כיצד אינטראקציות חברתיות שונות של מתבגרים עם מבוגרים משפיעה על האופן בו מתבגרים מתמודדים עם קונפליקטים העולים במסגרת בית הספר. כפי שעולה מן המחקר, אינטראקציות שונות של המתבגרים עם מבוגרים הקרובים אליהם, כגון הורים ומורים, מעלות או מורידות את האפשרות שהמתבגרים יתמודדו באופן חיובי עם קונפליקטים אשר עולים בבית ספרם. כך למשל, אם למתבגר יש קשר טוב עם מורים, הסיכוי שהוא ידע להתמודד עם קונפליקטים בצורה משביעה רצון גדל.

מאמר זה דן בסוציאליזציה אקדמית כהיבט מסוים של השפעת הורים על הישגי ילדיהם בבית הספר. בעוד הקשר בין השפעות ההורים על חוויותיהם והישגיהם של ילדים בבית הספר נחקר רבות, טרם נדונה בספרות המחקר השאלה כיצד עמדות ההורים כלפי חוויותיהם שלהם בבית הספר משפיעות על חינוך ילדיהם. במאמר נבחנים היחסים בין סוציאליזציה אקדמית וביצועי תלמידים בבית הספר לצד השלכותיהם של יחסים אלו על תפקיד מערכת החינוך אשר מייצרת ומשכפלת אי שוויון חברתי.

מאמר זה מתאר כיצד הגדלת מעורבות ההורים בתהליכי הלמידה תורמת להתקדמות הלמידה במסגרת בית ספרית. החוקר וצוות ביה"ס שסייע במחקר עודדו את מעורבות ההורים בלמידה הן במסגרת בית הספר והן בבית. כתוצאה, ההורים למדו להכיר את חוזקות וחולשות ילדיהם ודרכים לסייע להם בלמידה. נמצא שעל אנשי חינוך לערב הורים בתהליכי הלמידה של ילדיהם לא רק בביתם אלא גם במסגרת פעילויות בית הספר.

מעורבות ההורים בחינוך הילדים, ובכלל זה הסביבה הביתית שהם יוצרים, היא הגורם המשפיע ביותר על הישגי התלמידים: 33%. זוהי השפעה גדולה הרבה יותר מאשר גורמים כאיכות בית הספר (7%) או איכות המורים (13%). עם זאת, מעורבות ההורים משפיעה בדרכים מפתיעות. המרכיב המשפיע ביותר במעורבות ההורים הוא העברת מסר לילדים כי הציפיות מהם גבוהות. מרכיב זה מהווה 87% מהשפעתם הכוללת של ההורים על הישגי ילדיהם. פיקוח ההורים על הכנת שיעורי הבית אינו משפר את הישגי הילדים. ככל שההורים מהדקים את הפיקוח, כך יורדת המוטיבציה של הילדים להכין את השיעורים. לשיחות בין הורים לתלמידים על הנעשה בבית הספר ("מה למדתם היום?") יש השפעה קטנה על הצלחת הילדים. מעורבות ההורים בפעילויות בית-ספריות שונות אינה משפיעה על הישגי ילדיהם. לסיכום, תפקידם של ההורים הוא לסייע לילדיהם לפתח מוטיבציה פנימית להשקיע, להתמיד ולהצליח, לעורר בהם סקרנות ולהעניק להם אהבה ותמיכה. במקום לתפקד כשוטר, על ההורה לעודד את ילדיו באופן יומיומי להפנים את חשיבות הלימודים, ההקרבה והעבודה הקשה. על המורים והמנהלים לכבד את ההורים ולחלוק עמם את הציפיות הגבוהות שלהם מהילדים.

למידה מכוונת עצמית היא חיונית להצלחה אקדמית. מודל התפתחות המשאבים ההנעתיים טוען שהורים מקדמים הצלחה אקדמית אצל ילדיהם באופן עקיף על ידי טיפוח לומד מכוון עצמית. במחקר זה, תוך שימוש בניתוח משוואות מבניות ובנתונים שנאספו מ-1,009 תלמידי כיתה ח' בג'וחאי (Zhuhai), סין בשנת 2012, המחברים מתכוונים לענות על שתי שאלות מחקר: (א) אילו צורות של מעורבות הורית נמצאו במתאם גבוה עם למידה מכוונת עצמית ו-(ב) האם למידה מכוונת עצמית יכולה לתווך באופן מלא את הקשר שבין מעורבות הורית לבין ביצועים אקדמיים של תלמידים? (Wang, Hongyu; Cai, Tianji, 2017).