רבים הם החוגים לתואר ראשון השייכים לתחומי המדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה בהם שיעור הנשים הלומדות נמוך. ישנם מספר חוגים לא-מדעיים, כגון פילוסופיה, בהם המצב דומה. המאמר מבקש לבחון כיצד סטודנטים תופשים את המקצועות הנלמדים במסגרת לימודי תואר ראשון והאם התפישה שקיימת הפליה מגדרית נגד נשים בחוגים מסוימים אכן מנבאת הבדלים מגדריים בחוגי הלימוד. מן המחקר עולה שהמנבא הדומיננטי לאיזון מגדרי בחוגים לתואר ראשון אינו היות המקצוע מדעי או לא-מדעי, אלא שילוב של מאפיינים שונים של המקצוע, כגון האם המקצוע נתפש כמתמטי, מדעי, מסייע לאנשים או יצירתי.

ב-2013 יזם משרד החינוך רפורמה שתאפשר לבתי ספר חרדיים לשנות את מעמדם ממוסדות מוכרים שאינם רשמיים לבתי ספר ציבוריים רשמיים הקשורים לזרם חדש במערכת החינוך: זרם החינוך החרדי-ממלכתי. בבתי ספר חרדיים-ממלכתיים, מצופה מהתלמידים ללמוד את כל תוכנית הליבה, המקבילה לזו הנלמדת בבתי ספר ציבוריים אחרים, ובכלל זה מקצועות חילוניים כמתמטיקה, אנגלית, עברית ומדעים. מחקר זה בחן כיצד קבוצה של בתי ספר חרדיים העניקה לגיטימציה לרפורמה חדשנית זו, שהחוק אינו מחייב לאמצה.

תאודור אדורנו (1903 – 1969) היה מחשובי ההוגים הגרמנים-יהודים במאה ה-20 ומאנשי הרוח המובילים של "אסכולת פרנקפורט" ושל "התאוריה הביקורתית". חינוך לעצמאות מחשבתית, שהוא ספרו הראשון של אדורנו המתורגם במלואו לעברית, יצא לאור מיד לאחר מותו והפך במהרה לרב מכר בגרמניה. הוא מציג את הגותו המורכבת של אדורנו באופן נגיש ובהיר דרך דיון במשמעות החינוך הפוליטי לאחר השואה. בספר זה אדורנו מפנה מבט ביקורתי אל רבדים פסיכולוגים הכרוכים בפוליטיקה של החינוך וההוראה, מצביע על איסורי הטאבו ועל הסטריאוטיפים הפוגעים במעמד המורה, ועומד על השפעתה של תקשורת ההמונים על החינוך ועל עצם היכולת של היחיד לחשוב ולנהוג באופן נאור ואוטונומי. בתוך כך הוא מתריע על הסכנות האורבות לדמוקרטיה מתהליכים מתמשכים של ברבריזציה חברתית, ומנתח כמה מסממניה הבולטים: פופוליזם, הסתת נגד אינטלקטואלים, סימון אויבים מבפנים.

הבחירות לנשיאות האמריקאית ב-2016 סימנו תקופה של שסע פוליטי עמוק באומה ותוצאתן היתה מפנה אדמיניסטרטיבי וערכי משמעותי בתחומים אחדים, ובכללם הגירה. מאמר זה בוחן את ההשלכות של המפנה הפוליטי הזה על תלמידים מהגרים בתקופת ממשל טראמפ. הכותבים בוחנים את הספרות על בחירה בבתי ספר ועל המדיניות כלפי מהגרים – שני התחומים בהם צפוי השינוי הגדול ביותר בחיי מהגרים בארצות הברית. הכותבים מזהים נושאים שעדיין לא נחקרו מספיק, כגון החוויות החינוכיות הייחודיות של תתי-קבוצות מיעוטים-מהגרים שונות, יחסי הגומלין בין גזע לבין סטטוס ההגירה, ותלמידים מהגרים באזורים כפריים. המאמר מציע המלצות למדיניות ולמחקר.

המחקר ביקש להציג את התפיסות של התלמידים לגבי בית הספר בכלל ובייחוד לגבי בית ספרם. המחקר בחן גם איך היו התלמידים רוצים להשפיע על מערכת החינוך ועל בית הספר. המחבר מוצא כי חשוב להקשיב לעמדות של התלמידים. הוא מדגים אמירות חשובות של התלמידים, לדוגמא: "יש תלמידים שונים עם צרכים שונים – בית הספר צריך להסתגל לצרכים של תלמידיו"; "המורים צריכים אותנו, לא פחות מאשר אנחנו צריכים אותם"; "צריך לתת לתלמידים להביע את דעתם בכל נושא משמעותי המתייחס לבית הספר". המחבר בחן מספר נושאים שלגביהם אסף מידע מהתלמידים: היעדים של בית הספר; 'אסוציאציות'; דימויים; העמדות של התלמידים כלפי בית הספר; ונושאים לגבי בית הספר הטעונים שיפור (ירון עידן, 2017).

תוך שימוש בנתונים ממחקר של "מדד להוראה אפקטיבית" (Measure of Effective Teaching), המחברים מוצאים שהתלמידים תופסים את המורים המשתייכים לקבוצת המיעוט כמועדפים יותר לעומת המורים הלבנים. יש הוכחה מעורבת לכך שהתאמה של גזע בין תלמידים למורים מקושרת לתפיסות מועדפות יותר מצד התלמידים (Hua-Yu Sebastian Cherng and Peter F. Halpin, 2016).

בפתיחת נאומו הנוכחי מתייחס ריבלין לנאום שנשא במלאות שנה לכהונתו, ובו טען כי החברה הישראלית משתנה מחברה המורכבת מרוב וממיעוטים מובחנים לחברה המורכבת מארבעה "שבטים" עיקריים: חילוניים, דתיים לאומיים, חרדים וערבים. בנאומו הקודם תיאר הנשיא ריבלין ארבעה יסודות הדרושים כדי לבסס שותפות חדשה בין ארבעת המגזרים של החברה הישראלית: תחושת ביטחון, אחריות משותפת, "שוויון והוגנות" ותחושה משותפת של ישראליות. בכנס הנוכחי, הנשיא ריבלין מדבר על הצורך בשינוי מוסדי ומערכתי באמצעות הצבת יעדים לאומיים שניתן להסכים עליהם ולעקוב אחר ביצועם. הוא מזהה "ארבעה מנועים של שינוי" החיוניים כדי ליצור שותפות בין ארבעת המגזרים של החברה הישראלית: "מערכת השירות הציבורי", אקדמיה ושוק העבודה, השותפות האזורית בין רשויות מקומיות ממגזרים שונים ומערכת החינוך: ראובן ריבלין, 2016.

מוסדות אקדמיים רבים מצלמים את ההרצאות בקורסים השונים שהם מציעים, אך לא ברור אם יש לכך השפעה חיובית על הסטודנטים. מחקר זה בדק את השפעתו של צילום ההרצאות על 160 סטודנטים לתואר ראשון. מהממצאים עולה כי הצילום פוגע בנוכחות בכיתה וכי הצפייה בחומר המצולם אינה מצליחה לפצות על ההיעדרות מהכיתה. נמצא כי זמינות ההקלטות לא שיפרה את ציוניהם של סטודנטים הנוכחים בשיעורים, בעוד שסטודנטים שנעדרו מהשיעורים השיגו ציונים נמוכים יותר מאלה שנכחו בהם. לפיכך, נראה כי ההשפעה הכללית של הצילומים וההקלטות על הישגי הסטודנטים היא שלילית. מחקר זה יכול לשמש דוגמה משמעותית לסכנות הסתמכות היתר על צילומי קורסים כתחליף לנוכחות פיסית בכיתה.

שכיחות שילובה של למידה באמצעות טכנולוגיה מקוונת בכיתה גדלה בשנים האחרונות. המחקר הנוכחי מבקש להבין את עמדותיהם של מורים כלפי מדיניות של יחס 1:1 בין מספר התלמידים ומספר המחשבים הניידים בחטיבות ביניים ותדירות השימוש של תלמידים בטכנולוגיה מקוונת. בנוסף, מנסה המחקר למפות את חששות המורים בנוגע ליכולות תלמידי חטיבת ביניים להשתמש באמצעים ניידים וטכנולוגיות ניידות בסביבות למידה של 1:1. מסקנת המחקר היא שעל מנת להפחית את השימוש שעושים התלמידים באמצעים טכנולוגיים שלא למטרות לימודיות, על המורים להנחותם ולחזק את כישורי הלמידה של תלמידיהם, כגון חיזוק יכולת למידה מכוונת-עצמי.

מוסדות להשכלה גבוהה רבים משתמשים בפלטפורמות למידה מקוונת ורשתות חברתיות לשם למידה דיגיטלית. על אף שהשימוש בכלים מקוונים ללמידה דיגיטלית גדל, המחקר אודות יעילות הפלטפורמות המקוונות אינו ממצה, עקב השינויים התכופים בכלים הטכנולוגיים ואי-בהירות מושגית אודות פלטפורמות הלמידה ומרכיביהן. הפלטפורמות המקוונות מאפשרות למורים ותלמידים להעלות חומרי לימוד, לבצע משימות, לקבל משוב ולנהל דיונים באמצעות כלים דיגיטליים. מחקר זה מראה שהשימוש בפלטפורמות למידה מקוונת אכן יעיל ככלי למידה במסגרת ההשכלה הגבוהה.

טכנולוגיה. זאת ה-מילה של התקופה הנוכחית, בחינוך ובתחומים אחרים. אבל כיצד משלבים אותה בבתי הספר ומשתמשים בה בצורה ראויה ויעילה? בדו"ח מיוחד של המרכז לחינוך דיגיטלי האמריקאי ניסו להשיב על שאלה זו. לפי מחברי הדו"ח מפברואר 2018, כדי להשיג חינוך טכנולוגי יעיל יש לשנות את המיקוד: במקום להתחיל עם התלמידים – שכיום נולדו לתוך התרבות הטכנולוגית ולכן מיטיבים להשתמש בה – יש להתמקד דווקא במבוגרים המלמדים אותם. ההכשרה המקצועית הדרושה להם אינה הכשרה מסורתית שבה יושבים אנשי ההוראה ולומדים חומר באופן פאסיבי; לכן, יש להעניק להם את ההזדמנות לקחת סיכונים, לשתף פעולה זה עם זה ולהשתמש בטכנולוגיה ככלי המאפשר ליצור סביבת לימודים מותאמת אישית.

ב-26 במרץ 2018 נערך במכון ויצמן כנס תחת הכותרת: "שילוב טכנולוגיות למידה של מתמטיקה ומדעים במערכת החינוך: חדשנות והיבטים פדגוגיים". אחד המושבים המעניינים במסגרת זו היה רב שיח בהשתתפות שלושה תלמידים בכיתות י' עד יא' ועוד חייל אחד: כולם לומדים מדעים בצורה מקוונת בתכנית "אקדמיה בתיכון" או בתוכנית "כימיה ברשת" של האוניברסיטה הפתוחה. ערכו של הדיון הזה טמון בהזדמנות לשמוע "מפי הסוס" את עמדותיהם וחוויותיהם של התלמידים: נמעניה ומטרותיה של מערכת החינוך.

חשיבה מסדר גבוה היא מצב מורכב של חשיבה שלעתים קרובות יוצרת פתרונות מרובים, בפעילויות כגון ניתוח, הערכה וסינתזה. חשיבה כזו כוללת חוסר ודאות, יישום של קריטריונים מרובים, ויסות עצמי ורפלקציה. מחקר זה עוסק ביצירת משחקים לימודיים באמצעות מחוללי משחקים מקוונים כאמצעי לחיזוק מיומנויות חשיבה מסדר גבוה בקרב תלמידים בבית הספר היסודי.

מחקר זה בוחן האם וכיצד מדיניות זכויות היוצרים של אוניברסיטאות בבריטניה מטפלת בסוגיות הקשורות בחומרי לימוד מודפסים ואלקטרוניים. כדי להבין את גישת האוניברסיטאות לנושא, בוצע ניתוח תוכן של 81 גישות שונות של מדיניות זכויות יוצרים באוניברסיטאות. המדובר בסוגיות כגון: בעלות על חומרי לימוד מודפסים ואלקטרוניים ודברים הנאמרים בכיתה; זכויות לסיים חוזה; וזכויות של מי שאינם חברי סגל. בוצעו קרוס-טבולציות עם קבוצת המשימה ועם גילה של מדיניות זכויות היוצרים. ב-90% מהמקרים המדיניות מטפלת באופן גלוי בחומרי לימוד. מספר קטן יותר של אוניברסיטאות (77%) דורשות בעלות על חומרי לימוד פנימיים מאשר על חומרי לימוד מקוונים (84%). רק 20% מטפלות בזכויות על דברים הנאמרים בכיתה, 46% מטפלות בזכויות של מי שאינם מועסקים ו-44% מטפלות בזכויות לסיום חוזה. עם השנים, המדיניות נעשית ליברלית יותר ויותר. מומלץ כי אוניברסיטאות בבריטניה יעבדו עם סגל אקדמי כדי לטפל בסוגיות מפתח בזכויות יוצרים באופן שיאזן בין הזכויות של שני הצדדים. זהו המחקר האמפירי הראשון של גישות שונות של מדיניות זכויות יוצרים באוניברסיטאות בריטיות בעניין בעלות על חומרי הוראה ועל חומרי לימוד מקוונים.

מורים מכירים במשך עשורים את החשיבות של שימוש במסמכים של מקורות ראשוניים שיעזרו לתלמידים להבין היטב את האירועים ההיסטוריים. הודות למשאבים כמו אתר ספריית הקונגרס, למורים יש גישה חסרת תקדים לאלפי מסמכים. שימוש במשאבים אלה מקימים את ההיסטוריה לחיים, וחושף את התלמידים למגוון פורמטים ומבנים של טקסט. בטור זה, ניתנות דוגמאות עבור מורים כיצד לשלב מסמכים של מקורות ראשוניים באמנות השפה (Bates, David, 2017).

נכון כי מנוע החיפוש של גוגל הוא הדומיננטי בחיינו, אבל תמיד נשאלת השאלה: אולי יש שחקנים יעילים נוספים בענף איחזור המידע בתחומים מוגדרים יותר כגון רשתות חברתיות? דבר הנסיין: ממשק החיפוש של Social Searcher הוא מאד אינטואיטיבי וניתן לסנן בקלות את סוג המידע (כגון תמונה, לינק, וידאו, פוסט) ואת תאריך הפרסום, ביחס לרשת חברתית מסויימת (כגון פייסבוק, טוויטר, פליקר ואחרים). התוצאות מאורגנות היטב בלוח התצוגה המאוחד של Social Searcher, אך הרלבנטיות שלהם נמוכה למדי בהשוואה למנוע החיפוש של גוגל (גם בגרסת החיפוש המתקדם וגם בגרסה הרגילה) וגם במנוע החיפוש BING (המצטיין באיסוף ובאינדוקס פוסטים מפייסבוק) (עמי סלנט).

פליקר (Flickr) הכריזו אמש (7 במרץ 2017) על פיתוח חדשני שמאפשר לאתר תמונות דומות בצורה ויזואלית. הפיתוח המעניין מאפשר לחפש בצורה ויזואלית תמונות דומות במאגר האדיר של פליקר. דבר הנסיין (עמי סלנט, שעתיים): "ניסיתי לחפש תמונות דומות בכמה וכמה נושאים. שיעור ההצלחה, מבחינתי, נע בין 15% לבין 20%. יצוין כי פיתוח של חיפוש ויזואלי דומה קיים זה שנה גם במאגר פינטרסט (Pinterest). גם שם ניסיתי במשך שעה לחפש תמונות דומות. שיעור ההצלחה, מבחינתי, היה קצת יותר גבוה, בסביבות 30%" (עמי סלנט).

המאגר של Capterra ממויין על פי קטגוריות (מעל 400 קטגוריות!), כאשר בכל קטגוריה מוגדרת יש רשימה מפורטת ובה תיאור של התוכנה/יישום מתוקשב וגם דירוג עפ"י חוות דעת (review של משתמשים). ניתן ללמוד רבות על התוכנות/יישומים מתוקשבים הקיימים בתחום מקצועי מסוים באמצעות הרשימה השיטתית המאוגדת באחת מקטגוריית הנושאים במאגר Capterra. הדירוג ע"י חברת Capterra, הנחשבת כסמכות מקצועית לדירוג תוכנות בנושאים שונים, יכול להקל רבות על מידענים או מנהלי תוכן המבקשים לראות ולגבש חלופות ליישומים מתוקשבים בעולם ולקבלת הערכה של משתמשים לגבי התוכנה או היישום המתוקשב (עמי סלנט).

בכיתות מסורתיות, ספר הלימוד היווה לעתים קרובות את מקור הידע הזמין היחידי; בניגוד בולט, לכיתות הלימוד כיום יש מספר אין-סופי של מקורות ידע הזמינים באמצעות האינטרנט. אף על פי כן, מגוון של מחקרים מציע שתלמידים מעדיפים באופן שיטתי את ויקיפדיה בפרקטיקות האוריינות הקשורות לבית ספרם. המחקר הנוכחי חוקר נטייה זו בקרב תלמידים בחטיבה העליונה, תוך שימוש בסקר עם שאלות רבות ברירה ושאלות פתוחות. הממצא העיקרי מציע שהתלמידים מעדיפים את ויקיפדיה משום שהאתר מספק להם את מה שהם צריכים, בהיותו מהיר, גמיש, וקל לשימוש (Blikstad-Balas, Marte, 2016).

השיפורים האחרונים ביישום המקוון של דייגו (Diigo) לאצירת תכנים וניהול תכנים הופך אותו לכלי מקוון ידידותי מאד המעניק חוויית משתמש משופרת. דייגו הוא כיום אחד הכלים המתוקשבים היעילים ביותר לאיסוף תכנים ולארגונם במתכונת של מאגר מקוון של פריטי מידע. בגרסה של דייגו 6.0 ניתן לארגן עץ-נושאים (knowledge trees). בגרסת דייגו 6.0 ניתן לקטלג רשומה של פריט מידע בצורה הרבה יותר ידידותית וקלה, עם אפשרות שיוך לעץ-נושא נבחר או למאגר ידע קבוצתי. מילות-המפתח (נושאי המיתאר של הפריט) מופיעים בבירור בראש כל רשומה וגם כרשימה בצד ימין. ניתן בקלות להוסיף תקציר לכל רשומה מקוונת. המשמעות היא שניתן להוסיף רובד פרשני (ביאורים) על טקסט דיגיטלי (עמי סלנט).

החברה שפיתחה ומפעילה את מנוע החיפוש דאקדאקגו (DuckDuckGo), הודיעה בבלוג הרשמי שלה שהיא חצתה את קו ה-10 מיליארד חיפושים שבוצעו באמצעות מנוע החיפוש שלה. שנת 2016 הייתה השנה בה הציג המנוע את הצמיחה הגדולה ביותר שלו כשצבר רק במהלך השנה הזו כארבעה מיליארד חיפושים, וזאת לאחר שהושק בשלהי 2010. בעקבות הכתבות, שהתפרסמו לאחרונה, אודות ההתפתחות וההתרחבות של מנוע החיפוש דאקדאקגו, החליט עמי סלנט להיפרד זמנית ממנועי החיפוש גוגל (Google) ובינג (Bing) בהם הוא משתמש בשילוב קבוע ולנסות בצורה שיטתית את מנוע החיפוש דאקדאקגו (עמי סלנט).

מאמר זה בוחן את השפעת התרבות הסינית על הנעשה בבתי הספר בהונג קונג. שאלת המחקר היא כיצד התרבות הסינית מכוונת את התנהגות המורים בבואם להשליט משמעת בכיתות? למרות הדימוי הנוקשה של מערכת החינוך במזרח הרחוק, בעיות משמעת אינן רק בעיה מערבית. לפי דיווחי מורים, רק כמחצית מהזמן שמבלים הילדים בכיתות בהונג קונג אכן מוקדש ללימודים; ההתמודדות עם בעיות משמעת גוזלת נתח ניכר מן המחצית האחרת (Hue 2005a).

המחקר המוצג במאמר עסק בהעמקת ההבנה של הוראה מקצועית מתקדמת אל מול סדר היום החינוכי המצוי - Performativity - המדגיש היבטי ביצוע בהוראה, הוראה על פי סטנדרטים, מבחנים ומדידות מתמידים. מורים נדרשים לארגון ההוראה כתגובה ליעדים, אינדיקטורים והערכות, הסטה לשולים של אמונות ומחויבויות אישיות ושאיפה מתמדת למצוינות. בעיני חלק מאנשי חינוך זוהי הזדמנות לביטוי של הצלחה אישית ובעיני אחרים – מצב של היווצרות קונפליקטים פנימיים, העדר-אותנטיות והתנגדות.

מחקר זה מתמקד ביישום טכניקה פדגוגית ככלי לשיפור למידתם של סטודנטים. כאשר סטודנטים אינם עונים על כל השאלות שניתנו במבחן, למידתם תשתפר במידה רבה יותר אם תינתן להם הזדמנות שניה לענות על השאלות שהם החמיצו מאשר אם התשובות תאמרנה ישירות מפי המורה. המאמר הנוכחי בחן את השפעת מתן הזדמנות שניה לענות על שאלות מבחן על ביצועי הסטודנטים בהמשך הקורס. נמצא שכאשר הסטודנטים הינם רפלקטיביים ביחס לחומרי הקורס שלא הובנו היטב וכאשר הם מקבלים משוב מיידי מטעם המורה, הבנתם את החומר הנלמד משתפרת ועימה גם ציוניהם בהמשך הקורס.

מאמר זה בוחן תפיסות שונות אודות יצירתיות במערכת החינוך שמקורן בשיח האקדמי ובשיח הציבורי היומיומי. החוקרות ביקשו לבחון כיצד תפיסות אלו, הנעות בין הגישה הגורסת שבתי ספר "הורגים את היצירתיות" ובין הגישה הטוענת שיצירתיות היא אחת מן הכישורים החשובים ביותר ללמידה, משפיעות על מטרות חינוכיות ועל מדיניות בחינוך. המחקר הוביל ליצירת מסגרת מושגית חדשה ליצירתיות ופעולה יצירתית וכולל מספר הצעות פרקטיות היכולות לשמש מורים בהוראה בכיתה.

נירופדגוגיה היא תחום דעת חדש ששואף ליצירת פדגוגיה שמתחשבת בתכונות המוח. הבנת אופן פעולת המוח יכולה להועיל למורים בחיפושם המתמיד אחרי שיטות הוראה יעילות ואפקטיביות יותר. מאמר זה מציג מתודה לשיח ממשי בין השדות הידע הרחבים: חינוך וחקר המוח מסביר את היסודות הפילוסופיים העומדים בבסיסה, ומתאר את כוחה והתובנות העולות ממנה.

פרופ' אנדראס שלייכר, מנהל מחלקת החינוך של ארגון המדינות המפותחות OECD והאחראי על מבחני פיז"ה, אחד מחוקרי החינוך הבקיאים והמשפיעים בעולם, קבע בביקורו בישראל ב-2013 כי יש לחדול מלמידה באמצעות שינון ולצמצם את הפערים במערכת החינוך. בראיון ל-TheMarker במאי 2018 הוסיף שלייכר כי ישראל צריכה להתמקד במורים ולתת להם יותר עצמאות וכי הדגש בהוראה צריך להיות על יצירתיות ופתרון בעיות.

במחקר חדש שנערך בארה"ב נמצא שביצועי סטודנטים שלמדו מנהל עסקים באופן פרונטלי היו טובים יותר מביצועיהם של אלו שלמדו באופן מקוון. חוזקות ההוראה הפרונטלית התגלו כאשר נבחנו יכולות אנליטיות וכמותניות אך כאשר נבחנה יכולת כתיבת טקסטים, נמצא יתרון בלמידה מקוונת. במהלך השנים האחרונות, מספר הקורסים המקוונים המוצעים על ידי מכללות ואוניברסיטאות גדל. אף איכות הקורסים השתפרה באופן משמעותי. אוניברסיטאות רבות מציעות תכניות מקוונות לתואר ראשון ושני ויש צורך לבחון האם הישגי הסטודנטים טובים יותר כאשר הם לומדים באמצעות מתודת הוראה פרונטלית מאשר באופן מקוון.

לאיכות המורים יש חשיבות עליונה משום שהמורים קובעים במידה רבה את איכות בית הספר (Marzano, 2003). עם זאת, אין ידע רב בשאלה כיצד תלמידים צעירים, בחינוך יסודי, מגדירים מהי הוראה טובה. ההנחה העומדת בבסיס המחקר הנוכחי היא שהמוטיבציה של התלמידים עשויה לעלות כאשר תהיה התאמה בין התנהלות המורים ובין העדפותיהם של התלמידים לגבי ההתנהגות והמאפיינים של מורים (Allen & Fraser, 2007). תוצאות המחקר עשויות להיות רלוונטיות מבחינה מעשית, ולסייע לבתי הספר להגדיל את המוטיבציה של התלמידים וכן להכיר את צורכי התלמידים ולתת להם מענה.

עמידה ביעדי החינוך במאה ה-21 מחייבת שינוי פרדיגמות בהוראה ובהערכה: מהתמקדות בהוראה להתמקדות בלמידה; ומהתמקדות בהערכה כמדידה להתמקדות באבחון הלמידה לשם שיפורה. הערכה לשם למידה (הל״ל) – assessment for learning – היא גישת הערכה הקשרית התואמת את הפרדיגמות החדשות, והיא העומדת במרכז אסופת מאמרים זו. הל"ל ממוקדת בלמידה (לא בציון) ומכוונת לחשיפת ההבנות של התלמידים ולתיקונן במידת הצורך תוך כדי הלמידה. באמצעות הל״ל הלמידה הופכת גלויה, והמורים עצמם נעשים ללומדים הבוחנים ומעריכים את הוראתם באופן שוטף לשם שיפורה. במקביל הם עוזרים לתלמידיהם להיות מורים של עצמם באמצעות הקניית מגוון אסטרטגיות מטה-קוגניטיביות וכן אסטרטגיות של מתן משוב והוראת עמיתים.

תאוריות למידה שונות מנסות לענות על השאלה: כיצד לומדים יכולים לתפקד כמורים של עצמם? כשמודבר בפרחי הוראה, העתידים להכין את דור המחר ולנווט בעולם שטוף טכנולוגיות ומאגרי מידע, למידה עצמית נהיית יעד רלוונטי מתמיד. עם זאת, יש לזכור שהצבת יעד של למידה עצמית במוסד אקדמי אל מול לומדים שמאחוריהם למידה מסורתית רבת-שנים ואל מול מרצים המורגלים בהוראה מעל הקתדרה אינה פשוטה כלל ועיקר.

חשיבותה של הגיאומטריה, כענף מרכזי במתמטיקה וכאבן יסוד בתחומי המדע והטכנולוגיה ובחיי היום-יום, אינה מוטלת בספק. עם זאת, מקצוע זה נחשב לקשה גם ללומדיו וגם למלמדיו. אסופת המאמרים בספר זה מציגה את פניה המגוונות של הגיאומטריה ואת אפשרויות היישום של נושאים גיאומטריים בהכשרת מורים ובהוראה בבית הספר. הספר מציג תמונה רחבה ורבגונית של תחום הגיאומטריה, החל מהוראתו בגן הילדים וכלה בשימוש בכלים טכנולוגיים לקידום ולפיתוח החשיבה הגיאומטרית. הספר בוחן את היחס למקצוע הגיאומטריה, מציע כלים ופעילויות חקר לפיתוח כישורים גיאומטריים, מציג דרכים להתמודד עם הקשיים בלמידת המקצוע וחושף את הקוראים ליופיו של התחום. יותר מכול, הספר מחזק את המודעות לחשיבות המחקר ואת תרומתו לשיפור למידת הגיאומטריה והוראתה.

ספר חדש בהוצאת מופ"ת: זה שנים רבות השיח השולט במערכת החינוך מתמקד בהישגים לימודיים, בסטנדרטים פדגוגיים, באחריותיות המורה, בתחרות, בשיווק ועוד. בשיח זה, שרבים רואים כמייצג תפיסות עולם ניאו-ליברליות, נעדר מקומם של הרגשות בתהליך החינוך בבית הספר בכלל ובעבודת המורה בפרט. למותר לציין, כי רגשות שזורים בעולמם המקצועי של המורה והמנהל ומכוונים אותם בעבודתם החינוכית.

ספר זה מציג סיפור מסע; מסע למידה מהותי ועתיר אירועים בן שש שנים של קהילת מפקחות על בתי ספר. המפקחות ביקשו לחשוב מחדש על תפקידן ולעצב מודל חדש ופורץ דרך של תפקיד המפקחת, ובכך להתוות את החזון ואת סדר היום של המחוז שבו עבדו במשרד החינוך. הספר מאפשר לעקוב אחר תהליך התגבשותה של הקהילה המקצועית, תהליך סוער ורווי תהפוכות; אחר תהליכי הלמידה והמחקר העצמי, שנעשו לתרבות רווחת בקרב חברות הקהילה, והתבססו על שזירה מתמדת של התאוריות שהן למדו בעשייתן היום-יומית; וכן אחר תהליכי השינוי שעברו המשתתפות ושהתחוללו בסביבות העבודה שלהן בשדה.

סטודנטים להוראה וגם מורים חדשים מבקשים הדרכה כיצד לפתוח שיעור, איך לקיים שיח כיתתי שיש בו מעורבות אבל לא צעקנות, מתי לסיים את שלב ההקניה ולעבור לשלב התרגול ומתי להרים את הקול כדי לאותת לילדים שהפטפוט בכיתה הפך בלתי נסבל. הספר 'ניהול כיתה', ראשון מסוגו בישראל, מנתח תהליכים ומצבים בכיתה ומציע שפע של תאוריות, ממצאים וכלים יעילים לניווט השיעור. הספר דן באתגרים שכל מורה פוגש בכיתה:

לטכנולוגיות המידע, לתקשורת הדיגיטלית ולרשתות החברתיות הזמינות יש השפעה ניכרת על עולם המשתמשים בהן, בעיקר על צעירים השולטים בהן היטב. צעירים אלה שוהים חלק ניכר מזמנם בבתי הספר, שאף ברובם מאובזרים בטכנולוגיות חדישות, בכל זאת יש פער בין עולמם המהותי של הלומדים במרחב הדיגיטלי לבין העולם הבלתי רלוונטי שהם חווים במרחב הבית-ספרי.

הספר שלפנינו מספק מענה דחוף, עשיר ומאתגר לפער הבלתי נסבל במערכת החינוך הישראלית בין ההכרה שהחינוך לאמנות הוא יסוד מרכזי בפיתוח אישיות הצעירים ובהתחדשות התרבות לבין השוליות הנידחת שהוא זוכה לה בפועל במכלול תכנית הלימודים. המאמרים הנכללים בספר מלמדים על חשיבות החינוך לאמנות דרך הדגשת הזיקה שבין התפתחות אסתטית להתפתחות אתית ולהיבטים החברתיים של העשייה האמנותית. הספר פותח בדיון ממבט-על בשאלת מקומן של האמנויות במערכת החינוך, ובהמשכו מציע דרכים מעשיות לשילובן במערכות החינוך בבתי-הספר ובמכללות לחינוך.

המרכז האמריקאי הלאומי לחינוך וכלכלה סיכם מחקרים רבים שנערכו במשך 25 שנה על מערכות החינוך הטובות בעולם, במטרה לזהות את האסטרטגיות שבהן השתמשו מדינות שהישגיהן החינוכיים טובים מהישגי ארה"ב. תקוות עורכי הדו"ח היא שמעצבי מדיניות החינוך בארה"ב יוכלו להשתמש בממצאים כדי לשפר את ביצועי מערכת החינוך במדינתם. מן הסתם, גם קובעי מדיניות חינוכיים בישראל יוכלו למצוא עניין ותועלת בדו"ח ובתשע האסטרטגיות המצליחות שהוא מונה:

נשירת מורים מהוראה מתרחשת בשיעורים גבוהים במערכות חינוך רבות בעולם. בניגוד למחקרים רבים אחרים אשר בבחינת התופעה התמקדו במורים, המחקר המתואר במאמר זה מבקש לבטא את נקודת מבטם של מנהלי בתי הספר. מנהל בית ספר הוא הממונה הישיר על המורה, ולכן מהווה גורם חשוב ביותר המשפיע על התפתחותו המקצועית של המורה ועל תחושת הרווחה שלו. המחקר מתמקד בבחינת שלושה היבטים בתפיסות המנהלים את הנשירה של מורים מהוראה: מניעים המובילים מורים לעזוב את המקצוע, דרכי ההתמודדות של מנהלים עם תהליך הנשירה של המורים, עמדותיהם של מנהלים באשר לדרכים לצמצם את תופעת הנשירה. המחקר מבוסס על ראיונות עם שמונה מנהלים ועל סקר שנערך בקרב מדגם לא מייצג של 126 מנהלים. הממצאים מצביעים על תפיסה דו-ממדית של הנשירה מהוראה. הממד הראשון הוא הנשירה הגלויה, קרי עזיבה פורמלית של המקצוע: מנהלים תופסים אותה כתופעה שלילית ובלתי-רצויה אם מורים איכותיים מבקשים לעזוב את המקצוע, ולעומת זאת כתופעה חיובית אם מורים בעלי כישורים ומוטיבציה נמוכים מבקשים לעשות כן. הממד השני הוא הנשירה הסמויה, קרי העסקתם של מורים שאינם מתאימים למקצוע ההוראה אך נאחזים ב"חומת המגן" של הקביעוּת. במקרים כאלה הפתרון הוא מציאת הסדרים פרטניים בתוך בית הספר וניעוּת (מוביליוּת) תכופה של מורים בין מוסדות חינוכיים.

המאמר בוחן כיצד בתי הספר בארה"ב מתמודדים עם קהילות שבהן יש אוכלוסיות מגוונות מבחינה דתית המבקשות שמערכת החינוך המחוזית תכיר בזכותן לחגוג את חגיהן. לשם כך, מועצות בית הספר מתמודדות עם מערך מורכב של החלטות לגבי האופן שבו יש לאזן את החגים הדתיים כדי לתרום לזהות האישית והמשפחתית. ועליהן להתאים את לוח שנת הלימודים לחגים הדתיים של תושבי הקהילות (Ted Purinton and Vicki Gunther, 2012)

המאמר מתאר סקר שערך המרכז הלאומי לסטטיסטיקה בחינוך לגבי "המאפיינים של מנהלים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים בארה"ב". הסקר כלל בתי ספר ציבוריים מיסודי ועד תיכון (K-12), מנהלים ומורים מ-50 מדינות ואת מחוז קולומביה (District of Columbia). הממצאים העיקריים בדו"ח כוללים: את מספר המנהלים של בתי הספר הציבוריים בארה"ב, כמה מהם נשים; מוצאם האתני; השכר שלהם וכמה זמן הם מקדישים למשימות שונות בעבודה.

מחקר זה מתמקד בשאלה אם מנהלים מבצעים התנהגות אזרחית ארגונית, דהיינו כזו שאינה חלק מהגדרת תפקידיהם הפורמלית התורמת לתפקוד ולביצוע הארגון שבמסגרתו הם פועלים. המחקר מתבסס על ראיונות עם 15 מנהלי בתי ספר על-יסודי בצפון הארץ, שבו הם מפרטים על הפעילויות המבוצעות מחוץ להגדרת תפקידם. המחקר ממפה 4 קטגוריות של פעילויות כאלה: השקעה בקהילת בית הספר, יוזמות, קידום הקהיל שמחוץ לבית הספר והתנהגויות יוצאות דופן. המאמר דן בקטגוריות אלה, מדגים אותן ומפנה להמשך מחקר בנושא.

אחד ממנופי השיפור הבית ספרי המשמעותיים ביותר הוא מנהיגות בית ספרית התומכת בתהליכי הוראה ולמידה ומשקיעה משאבים בפיתוח הצוות. נדמה כי היום כבר אין חולק על קביעה זו. מנהיג פדגוגי הוא מי ששם בראש סדר היום הניהולי שלו את ההתפתחות המקצועית של המורים ומבין את תפקידו כמומחה ללמידת מורים. ואולם, כבעניינים רבים אחרים, התאוריה פשוטה ובהירה אך יישומה סבוך ומורכב. מה עושה מנהיג פדגוגי כדי לקדם את הפיתוח המקצועי של מוריו בבית הספר? מאילו פעולות מורכבת שגרת יומו? הספר "עושים בית ספר: ידע מעשי על מנהיגות פדגוגית" הציב לו מטרה – לענות על השאלה הזאת ביציקת תוכן למושג "מנהיגות פדגוגית" בתחילת המאה ה-21 (נעמי מנדל-לוי ומאיה בוזו-שוורץ).

אינטרנציונליזציה מוגדרת בהקשר החינוכי כתהליך שילובם של שלושה ממדים — בין־לאומי, בין־תרבותי וגלובלי — ביעדי הארגון, בתפקודו ובפעילויותיו. מטרותיו של מחקר זה הן לאפיין את ביטויי התהליך ואת עוצמתו בבתי הספר הממלכתיים העל־יסודיים (בחינוך העברי) בעיר תל אביב־יפו ולהתחקות אחר המוטיבציה של המנהלים ליישם ולקדם את תהליך האינטרנציונליזציה בבית ספרם. המחקר מתבסס על ניתוח של ראיונות עומק עם שבעה מנהלים של בתי ספר בעיר ועל ניתוח תוכן של אתרי האינטרנט של בתי הספר. הממצאים מעידים על התייחסות מורכבת ובעלת משמעויות רבות למושג האינטרנציונליזציה בקרב המנהלים. חלק מן ההתייחסות נושא אופי לאומי־יהודי, אף שהוא כולל פעילות בין־לאומית, וחלק ממנה נושא אופי גלובלי־חיצוני. נמצאה שונוּת הן בעוצמת האינטרנציונליזציה בבתי הספר לפי מידת ההטרוגניות של אוכלוסיית התלמידים בהם והן במחויבותם של המנהלים לקידום התהליך. שונות בעוצמתו של תהליך האינטרנציונליזציה נמצאה גם לפי מידת תלותם של המנהלים במשאבים. במאמר מוצגים ביטויי התופעה בבתי הספר שנדגמו, ונדונה חשיבותה של האינטרנציונליזציה במערכת החינוך העל־יסודית (מירי ימיני ואלעד וליקסון).

הספר מתאר ומדגים כיצד יכולים בתי ספר לבנות יכולת שתאפשר להם להגיע להישגי תלמידים גבוהים יותר, באמצעות האוטונומיה שניתנה להם בשנים האחרונות – וכך להרוויח את הערך המוסף באוטונומיה – וכיצד יכולות מערכות חינוך לתמוך בבתי הספר. הספר נסמך ברובו על מחקר התומך בחלקה של אוסטרליה במחקר הבינלאומי על אוטונומיה בית ספרית ולמידה (International Study on School Autonomy and Learning – ISSAL), שכולל צוותי חוקרים מאוסטרליה, קנדה, הונג קונג, אנגליה, פינלנד, ישראל וסינגפור. במאמר זה מופיעים תקצירים מתוך הספר, שעשויים להועיל ללמידה ולחקירה המתקיימות בסמינרים ובסדנאות (בריאן ג' קולדוול).

המטרה של מאמר זה היא לתאר ולנתח את ההתפתחות של אוטונומיה בית-ספרית, מנהיגות בית-ספרית וחדשנות קוריקולרית באנגליה במהלך ארבעים השנים האחרונות. הוא מספק תמונה ראשונית עבור המחקר הבין-לאומי הרחב יותר אודות אוטונומיה בית-ספרית וחדשנות קוריקולרית. נערכה סקירת ספרות ראשונית, כולל ניתוח של מסמכי מדיניות. נערכו גם ראיונות ותצפיות עם משתתפים בתכנית מקצועית ניסיונית עבור מנהיגים בית-ספריים המבקשים לפתח את תכנית הלימודים הבית-ספרית שלהם (Greany, Toby; Waterhouse, Joanne, 2016).

הטענה המרכזית של מאמר זה היא כי תורתו של ההוגה הסיני קונפוציוס בדבר הרמוניה חברתית יכולה לספק הצדקה חיונית לחינוך ליברלי, אותו חינוך הומניסטי המתמקד במדעי הרוח ושכיום נטען נגדו כי אינו מועיל לחברה ואינו תורם כלכלית ולכן המדינה אינה צריכה לממנו. קונפוציוס היטיב להבין את הערך המוסף שיש לגיוון ולריבוי בהשוואה לאחידות בהיבטים רבים של הפעילות האנושית, החל בצורך של השליט בשרים בעלי דעות שונות שייעצו לו בדבר דרך הפעולה הטובה ביותר וכלה בצורך של השף להשתמש במרכיבים רבים כדי להכין ארוחה טעימה.

חניכה היא מתודה המשמשת לחינוך מקצועי ובעת קבלת עובדים חדשים לעבודה. פעולת החניכה מבוססת על החלפת ידע וניסיון בין מנחה ומונחה ומעודדת העמקת מחשבות וידע. מאמר זה מבקש לבחון כיצד חניכה יכולה לשמש ככלי פדגוגי לשילוב תאוריה ופרקטיקה במסגרת ההשכלה הגבוהה ולהראות שחניכה תורמת רבות לסטודנטים המונחים. נמצא שהשפעות החניכה קיימות גם לאחר סיום לימודי המונחים ופנייתם לחיים מקצועיים.

ישנן שלוש טעויות נפוצות בהבנת תיאוריית החינוך המוסרי של אפלטון, לפיהן: 1. אפלטון הוא הוגה "אינטלקטואלי", במובן זה שהוא טוען כי התנהגות מוסרית נרכשת אך ורק באמצעות לימוד וידיעה תיאורטיים של הטוב, בניגוד לתרגול מעשי או לחיקוי של דמויות מופת. 2. אפלטון הוא אליטיסט הסבור כי רק חלק מהאנשים, המלכים-פילוסופים, מסוגלים להגיע לידיעה של הטוב, ולכן רק הם ראויים לשלוט בחברה – תפיסה הנוגדת את ערכי השוויון והדמוקרטיה. 3. תיאוריית החינוך המוסרי שלו נשענת על תורת הצורות שלו: מטפיסיקה ביזארית שאדם מודרני יתקשה מאוד לקבל או להאמין בה. מטרתו של מאמר זה היא להפריך את שלוש הקביעות האלה שהביאו לזניחתו של אפלטון בתחום התיאוריה של החינוך המוסרי בעידן המודרני, באופן שיוכיח אי אפלטון יכול וצריך להיות רלוונטי למחנכים גם בימינו.

מדעי הרוח נמצאים במשבר בישראל ובעולם כולו: מספר הסטודנטים הנרשמים ללימודים במדעי הרוח נמצא בירידה תלולה וכתוצאה מכך מבוטלים קורסים רבים, ולעתים אף נסגרות מחלקות שלמות. משבר זה משקף בין השאר את ערכי החברה המערבית הקפיטליסטית המודרנית ואת סדר העדיפויות שלה, ובראשם הצלחה כלכלית ותועלת מעשית. ואולם, האם באמת אין כל תועלת מעשית במדעי הרוח? האמנם ניתן להסתדר בלעדיהם או שמא הם יכולים למלא תפקיד שאין בכוחם של מדעי הטבע ומקצועות לימוד אחרים למלא? מאמר זה משרטט את תרומתם הייחודית של מדעי הרוח, וטוען כי רק הם יכולים לספק משמעות והנחיה מוסרית, עניינים שאף חינוך אינו שלם בלעדיהם.

ג'ון דיואי (1952-1859) הוא מאנשי החינוך, הפילוסופים והפסיכולוגים הבולטים שהעמידה ארצות הברית, אחד מהוגי החינוך הפרוגרסיבי וממובילי הזרם הפרגמטיסטי בפילוסופיה. דיואי סבר כי תפקיד בית הספר הוא להקנות כישורים ומיומנויות לפתרון בעיות, וכי על התלמיד להתנסות בדברים באופן מעשי ולא לשנן חומר. כך למשל, בבית הספר הניסויי שהפעיל, התלמידים למדו מדעים דרך תהליכים טבעיים כמו בישול – למידה תוך עשייה. בשנת 1897 פרסם דיואי את משנתו החינוכית, תחת הכותרת "My Pedagogic Creed", שם ניסה לשרטט מרחב משותף לחינוך המדגיש את החברה ולחינוך המדגיש את היחיד. כפי שניתן לראות להלן, דיואי חלק על עצם ההבחנה בין יחיד לחברה, ובמידה רבה ראה בה הפשטה מלאכותית.

מאמר זה בוחן כיצד מורים ניהלו את השתתפותם של תלמידים הנחשבים כ"בעלי יכולת נמוכה" בדיונים בכיתה על ידי שימוש בשיטות של הוראה דיאלוגית. שיטות אלו מבקשות לעודד את התלמידים לחשוב וללמוד באמצעות שיח. הן כוללות פרקטיקות שונות כגון דיון המתמקד בחקירת נושא לעומק והנמקה שיתופית. לצד בחינת אופן השתתפות התלמידים בדיונים, המחקר בודק גם את זהותם החברתית של אותם תלמידים הנחשבים כ"בעלי יכולת נמוכה".

מערכת החינוך הסינית תופסת את המקומות הראשונים בעולם במבחני פיז"ה, אבל השאלה היא באיזה מחיר. יעל עינב, ישראלית המתגוררת בסין, נתקלה בשאלה הזו כשחברה סינית שלה סיפרה לה כי העדיפה לשלוח את בנה בן ה-13 ללימודים בארה"ב, כדי למנוע ממנו את הלחץ הרב שמופעל על הילדים בבתי הספר הסיניים. עינב גילתה בסין מערכת חינוך תחרותית בצורה קיצונית.

במרכז לילדים מחוננים במכללה האקדמית תל חי נוסדה ב-2008 תוכנית מיוחדת בשם "משמעות בחיים". המאמר מתאר כיצד נפגשו במסגרת התוכנית 67 תלמידים מצטיינים בכיתות ז' ו-ח' מארבעה מגזרים: היהודי, המוסלמי, הנוצרי והדרוזי. מטרת התוכנית: לעודד את התלמידים לבחון ולעצב בכוחות עצמם את ערכיהם ואת האידיאולוגיות שלהם, בתקווה שכך ימצאו משמעות ותחושת ייעוד בחייהם, ואף יישמו את הרעיונות במציאות תוך הפגנת מנהיגות פוליטית וחברתית. התלמידים חולקו לקבוצות בנות 15 משתתפים, והתבקשו לדון בטקסטים פילוסופיים מתרבויות שונות, מזרחיות ומערביות, כדי לבחון את השלכותיהם האפשריות לחיי היומיום שלהם.

העשור האחרון היה עד למגמה גדלה של שילוב פלטפורמות טכנולוגיות במחקר ובהוראה. מחקר זה מתמקד בבחינת מקומם של יומני רשת בהכשרת מורים, ולו שתי כוונות של ביסוס תשתית טכנולוגית המקדמת הכשרת מורים והתפתחות מקצועית (Gelfuso & Dennis, 2014). ניתן לראות יומן רשת פיתוח של כדף רשת מפותח /דף בית מורחבים, הכולל טיפוסים שונים של תיעוד והודעות המוצגים בסדר כרונולוגי (Sim & Hew, 2010). נהוג לסווג יומני רשת על פי ארבעה ממדים: 1. אישי –אינדיווידואלי: יומן אישי של כותב אחד, 2. אישי-ציבורי: קבוצת כותבים דנים בעניין אישי, 3. נושאי-אינדיווידואלי: טור פרשנות אישית של כותב בנושא חדש בכל כניסה ליומן, ו-4. אישי –ציבורי: תוכן משתף: קהיליית כותבים המתייחסים לעניינים מקומיים וגלובליים-חברתיים (Krishnamurthy, 2002).

מחקר זה מבוסס על תצפיות וראיונות עם שתי מורות שלימדו במשותף ערבית ועברית בבית ספר דו-לשוני בישראל. המחקר עומד על מאפייני ההוראה במשותף בכלל ועל אלה, שנדרשו לחינוך הדו-לשוני בפרט ומדגיש בעיקר את השינוי שחל אצל כל אחת מהמורות כתוצאה מתהליך ההוראה במשותף. מחקר זה מתמקד בהוראה במשותף כתהליך התפתחותי בלימוד השפה של תלמידים בגיל הרך. המחקר מספק תובנות לגבי האופן שבו מורים במשותף מתגברים על אתגרים בתהליך ההוראה במשותף, שוקלים מחדש תפיסות קודמות בנוגע להעברת השפה, מתאמים ביניהם את הוראת השפה ומתמודדים עם פערים המשמעותיים בניסיונם המקצועי והאישי.

עד כמה עיצוב הפנים של בית הספר תורם להישגים ולרווחתם של התלמידים? לפי כתבה שפורסמה באתר הארץ, התשובה היא: באופן משמעותי. כדי להדגים את הטענה, מובא סיפורו של בית הספר היסודי אלראזי ביישוב טמרה בגליל המערבי. לדברי מנהלת בית הספר, סמאח עואד, "המסדרונות, המבואות והרחבות הם מקומות המעבירים את התלמיד מחוויית למידה פרונטלית ומסורתית, שבה הוא פסיבי, לחוויית למידה משמעותית שבה הוא הופך לאקטיבי, יוזם ואחראי. מימשנו את החזון החינוכי שלנו והקמנו בבית הספר מרחבי למידה חוץ־כיתתיים".

היחס בין מספר הילדים ומספר אנשי הצוות הטיפולי הינה סמן איכותני חשוב בתכניות חינוך וטיפול בגיל הרך (המכונות בקיצור: ECEC). נהוג לחשוב שיחסים טובים יותר משפרים את ההשפעות על הילד על ידי הגדלת האפשרויות עבור אינטראקציות אישיות והכוונה חינוכית על ידי הצוות. מטרת הסקירה השיטתית (ובמידת האפשר, גם ביצוע ניתוח על) הינה להעריך את הקשר בין יחסי ילד-צוות בתכניות ECEC בגילאי הגן לבין הישגי הילדים (COS).

בצרפת התקבלה החלטה גורפת לאסור על הכנסת טלפונים ניידים לבית הספר מספטמבר 2018, ובידיעות אחרונות פנו להורים, מורים, תלמידים ואנשי מקצוע בכוונה לשמוע את עמדותיהם בסוגיה. המרואיינים התייחסו בדבריהם להחלטה הצרפתית כמו גם למצב הקיים בישראל: חוזר מנכ"ל משרד החינוך אוסר על שימוש בטלפונים במהלך שיעורים ומורה להשאירם בתיק כשהם כבויים, אך איסור זה אינו נאכף במקרים רבים.

מחקר זה משתמש בנתונים ממאגר מידע מקיף של הערכות תכניות חינוך לילדים בגיל הרך בארה"ב שהתפרסמו בין 1960 ל-2007, כדי להעריך את הקשר בין גודל הכיתה ומספר התלמידים למורה לבין מידת ההשפעה של תכנית הלימודים על תוצאות קוגניטיביות, הישגיות וחברתיות-רגשיות. הן גודל הכיתה והן מספר התלמידים למורה הראו זיקה לא-ליניארית למידת ההשפעה הקוגניטיבית וההישגית. כשמספר התלמידים למורה היה 7.5 או פחות, הקטנה של היחס בילד אחד למורה ניבאה השפעה גדולה ב-0.22 סטיות תקן. כאשר גודל הכיתה היה 15 תלמידים ופחות, הקטנת מספר הילדים באחד ניבאה השפעה גדולה ב-0.1 סטיות תקן. לא התגלה קשר מובהק במקרים של כיתות גדולות יותר ושל מספר גדול יותר של תלמידים למורה. הממצאים לגבי תוצאות חברתיות-רגשיות היו ברורים פחות בגלל מדגם קטן.

ספרות המחקר מראה כי סטודנטים בקולג' מרבים להפר את האיסור על שימוש בטלפונים ניידים בכיתה (Tindell & Bohlander, 2012). נראה כי המכשירים יכולים לתרום ללמידת הסטודנטים ולשיפור הישגים אקדמיים מפני שהם מציעים איתור מידע מקוון, שיתוף קבצים ואינטראקציה עם מרצים וסטודנטים-עמיתים (Bull & McCormick, 2012; Tao & Yeh, 2013). ואולם סטודנטים רבים תופסים את מכשירי הטלפון הניידים בעיקר כאמצעי לשעות הפנאי, והשימושים הנפוצים ביותר הם רישות חברתי, גלישה באינטרנט, צפייה בסרטונים ומשחקים ((Lepp, Li, & Barkley, 2015; Lepp, Barkley, Sanders, Rebold, & Gates, 2013. אם עיקר השימוש במכשירים נעשה למטרות פנאי ולא ללימודים, הרי שהמכשירים עלולים לפגוע בלימודים בסביבה אקדמית (Levine, Waite, & Bowman, 2007).

מטרת המחקר הנוכחי הייתה ללמוד על החוויה הבית-ספרית של נוער גאה מתוך נקודת מבט סלוטוגנית המתמקדת בגורמים מקדמי בריאות. המחקר הנוכחי מתחקה אחר גורמי החוסן החיצוניים והפנימיים המסייעים לנוער גאה בפיתוח כישורי התמודדות עם בריונות הומופובית בבית-הספר. 20 תלמידים בני 18-15, המגדירים עצמם כהומואים, כלסביות וכביסקסואלים, רואיינו ראיונות עומק מובנים למחצה. הם נשאלו איך הם מתמודדים עם גילויי הומופוביה של קבוצת השווים בבית-הספר. ממצאי המחקר מראים, כי סוכנויות הסיוע הקהילתיות מתפקדות כ"בלמי לחץ" בכך שהן מפחיתות את ההשפעות המזיקות של בריונות הומופובית על הרווחה הנפשית של הפרט ומפתחות מנגנוני התמודדות עם הומופוביה. הממצאים מדגישים את הצורך בהתערבות בית-ספרית ברמה השניונית (גילוי מוקדם וסיוע טיפולי) אשר מטרתה לשפר את יחסי הגומלין הבין-אישיים בין נוער הטרוסקסואלי לבין נוער גאה ולטפח התנהגות פרו-חברתית המאפשרת אינטגרציה של הפרט בקבוצת השווים. התערבות זו עשויה להועיל לנוער גאה להתמודד עם הסטיגמה המ?טבעת עליו ולאפשר לשתי הקבוצות להתעמת עם דעות קדומות ולאתגר אותן.

מאמר זה חוקר כיצד תפיסת הסיכון בקרב מורים המלמדים במסגרת יוזמת הלימוד החוץ-כיתתית, בית ספר יער (Forest School), גם מעצבת וגם מעוצבת על ידי ההבנות שלהם את הילדוּת, הפדגוגיה והזהות המקצועית שלהם עצמם. בהתבסס על פרספקטיבה קונסטרוקציוניסטית חברתית בפיתוח תיאוריה לגבי סיכון וילדוּת, המאמר טוען שהדאגות העכשוויות והרגישות יתר על המידה ביחס לפגיעוּת של ילדים נובעות הן מפחדים מהעולם המודרני והן מהנטייה להגנת-יתר שפחדים אלה מאיצים. במקום להתייחס לרגישות יתר זו כאי-רציונלית או פרנואידית, המאמר מתבסס על תיאוריות חברתיות-תרבותיות ועל שיטות איכותניות כדי לחקור כיצד הסיכון נתפס, מנוהל ומוצא לפועל בידי מורים במסגרת היוזמה שמטרתה להשיב על כנו את הסיכון לתוך חיי הילדים (Connolly, Mark; Haughton, Chantelle, 2017).

המחבר מדגיש את חינוך מונטסורי וחינוך ולדורף כחינוך מקדם בריאות. הוא מבהיר את התפיסה הפילוסופית שביסוד גישה זו ומנכיח את הפרקטיקות לביצועה. הגישה החינוכית המתוארת רואה בבריאותו הפיזית והנפשית של הילד תנאי ויסוד להתפתחותו הרגשית, המנטלית והחברתית. בסקירה של מחקר השוואתי שנערך בברלין, המחבר עומד על מגבלותיו ומדגיש את הצורך בעיבוי הידע המחקרי על האפקטיביות של חינוך ולדורף (גלעד גולדשמידט).

בתחילת יולי 2018 נערך באוניברסיטת תל אביב כנס ההיסטוריוגרפיה וההיסטוריה של החינוך בארץ ישראל ובתפוצות - מצב התחום. במושב הראשון, שנקרא "צבא וחינוך", טענה ד"ר תמי הופמן כי יש לבחון מחדש את ההנחה לפיה מערכת החינוך פועלת בהיגיון משלים לזה של המערכת הצבאית. אמנם, בתי הספר והצבא עוסקים בסוגיות בעלות בסיס ערכי משותף, אבל יש גם סתירות במטרותיהם ובאופיים. לפי הרצאתה של הופמן, "יחסי צבא ומערכת החינוך במחקר הישראלי: הגיונות סותרים או משלימים?", בשיח הציבורי בישראל רווחת הנחת מוצא לפיה תפקיד מערכת החינוך הוא להכין את הבוגרים לצבא ולטעת בהם מוטיבציה לשירות. אינדיקציה לכך אפשר למצוא בטבלאות השירות בקרבי המתפרסמות בעיתונות חדשות לבקרים ומשמשות מקור לגאווה למנהלים ולמחנכים בבתי הספר שכבשו את המקומות הראשונים. דוגמאות נוספות שהביאה הופמן לחדירה של יסודות צבאיים למערכת החינוך היו פרויקט "דרך ערך" שבו קצינים מעבירים פעילויות בבתי ספר ותצלום של הכנות לחג העצמאות בגן ילדים, שבמסגרתן בנו הילדים טנקים מקרטון. הצבא, כך הופמן, משמש סוכן חינוכי בחברה האזרחית ובמערכת החינוך – וזאת בנוסף על פעילותו המופנית כלפי פנים במסגרת חיל החינוך.

מאמר זה עוסק באופן שבו המדינה מתמודדת עם משילות נעדרת או חסרה על רקע התנגדות לשלטונה תוך שהוא מתמקד בשליטתה של המדינה במערכת החינוך במזרח ירושלים. המאמר פותח בדיון במעמדה המשפטי של ירושלים במשפט הישראלי ובמשפט הבין-לאומי והוא מתאר את חסר הלגיטימיות השלטונית של ישראל בקרב תושבי מזרח ירושלים. בתחום החינוך, חסר הלגיטימיות מתבטא בהתנגדות לאמץ את תוכנית הלימודים הישראלית ולהפעיל בתי ספר פרטיים. במאמר מתוארים שני סוגי תגובות להתנגדות זו: השלמה ובצדה התנערות מאחריות; תמרוץ כלכלי לנוכח מצבי מצוקה שונים של האוכלוסייה ששורשיה אינם קשורים למערכת החינוך באופן ישיר.

אחד מתפקידיה החשובים של מערכת החינוך היא לטפח בוגרים יצירתיים. בעיקר בשוק העבודה העתידי, היצירתיות – יותר מזיכרון או כוח חישוב שבמידה רבה נהפכו לכמעט מיותרים בעידן המחשב והרשת – היא שתקבע את הצלחתו של היחיד ואת הצלחתם של החברה והמשק בכללותם. ואולם, האם ניתן לטפח יצירתיות? ואם כן, כיצד? מהי בכלל יצירתיות, מהם הקווים הביוגרפיים החוזרים אצל אנשים יצירתיים והאם יש להם תכונות אופי משותפות? על שאלות אלה ודומות להן משיבה מחברת המאמר שלפנינו, פסיכיאטרית ומדענית מוח שחוקרת יצירתיות.

במאמר דעות זה שהתפרסם בעיתון "הארץ" טוען הכותב, מרצה בכיר לחינוך במכללה האקדמית קיי, כי דו"ח מבקר המדינה ממאי 2018 הראה כי רפורמת הלמידה המשמעותית לא באמת יצרה שינוי. לדבריו, אסור להסיק מכך כי יש לחזור להוראה שמרנית שבמרכזה שינון צייתני של חומר ופליטתו במבחנים סגורים הבודקים את יכולתו של התלמיד לכוון לתשובה נכונה אחת: תשובתו של המורה. במקום זאת, חיוני לשמר את המעורבות האישית של כל התלמידים בלמידה (ולא רק המצטיינים או הצייתנים שבהם), את העניין והסקרנות שלהם בנלמד, את תחושת האוטונומיה לבטא את כישוריהם ויכולותיהם ואת תחושת המסוגלות והחשיבה היצירתית והביקורתית. מטרתה הראויה מערכת החינוך אינה להעביר חומר לתלמידים פסיביים ולהכינם להצטיינות במבחני המיצ"ב או הבגרות.

היכן מתבצע החינוך היעיל והחשוב ביותר? בבית הספר? לא לדעתו של פיטר גריי, פסיכולוג אבולוציוני ומרצה בכיר לפסיכולוגיה בבוסטון קולג'. לטענת גריי, החינוך הטוב ביותר מתבצע דווקא במשחקים בשכונה ללא השגחת מבוגרים, משחקים שבהם לומדים הילדים כישורים חברתיים שונים שעתידים לסייע להם בחייהם יותר מכל חומר שנלמד במערכת החינוך הרשמית או בחוגים שונים. אלא שבחמישים השנה האחרונות הצטמצם מאוד מספר השעות שהילדים מבלים במשחקים בשכונה או בתחביבים שונים, במטרה לפנות מקום לשעות לימודים ארוכות יותר, להכנת שיעורי בית רבים ובחוגים בפיקוח מבוגרים. הורים רבים בימינו חוששים להתיר לילדיהם לצאת החוצה ולשחק עם ילדים אחרים הרחק מהבית וללא השגחה, וכך הסתיים לו תור הזהב של המשחק החופשי: אותה תקופה במחצית הראשונה של המאה העשרים שבה כבר לא נדרשה עבודת ילדים אך המגמות שתוארו לעיל, כמו גם ההתמכרות לבהייה בודדת במסכים (שאותה גריי אינו מזכיר), עדיין לא תפסו את מקומן.

מאמר זה בוחן את מצב ההשכלה והתעסוקה של צעירות וצעירים ערבים החל בבית הספר התיכון, עבור בלימודים האקדמיים וכלה בצעדיהם הראשונים בשוק העבודה, ומנסה לאפיין את השינויים שהתרחשו בתחומים אלו בשנים האחרונות ואת הבעיות הקיימות בתחומים אלו כיום. הפרק בנוי באופן כרונולוגי: הסעיף הראשון יעסוק בהשכלה תיכונית, הסעיף השני – בתוצאות מבחני הפסיכומטרי, ולאחר מכן ייבחנו ההבדלים בין המגזרים והמגדרים בתחומי הלימוד באקדמיה, ונתוני התעסוקה והשכר של כל קבוצה. החלק האחרון יסכם את התוצאות העיקריות וידון בצעדים האפשריים לשיפור המצב בעתיד הקרוב.

אחת ממטרותיה המרכזיות של מערכת החינוך היא להכשיר את בוגריה לשוק העבודה העתידי, שיהיה שונה בצורה ניכרת משוק העבודה הנוכחי. לפיכך, על אנשי חינוך להתעדכן בחידושים הטכנולוגיים ובתחזיות לגבי שוק העבודה שיקבל בעוד עשור או שניים את פניהם של התלמידים. חשוב במיוחד לדעת אילו מקצועות עתידים כנראה להיעלם, ולאילו מקצועות עתיד הביקוש לגבור – ולעצב את תכניות הלימודים ואת מקצועות הלימוד בהתאם לתחזיות אלה.

"ההפרדה הדיכוטומית בין בתי ספר מקצועיים לעיוניים מאבדת מתוקפה, ועל אחת כמה וכמה שאין הסבר טוב לחלוקה הקיימת בין משרד החינוך למשרד התמ"ת מבחינת הבעלות על בתי הספר המקצועיים... בבתי הספר המקצועיים יש מגמות לימוד רבות, שערכן לעתיד רב חשיבות. עם זאת, אין סיבה ראויה לכך שמגמות אלה תחומות לקבוצה מוגדרת של תלמידים; הן טובות לכולם. שני עניינים מגבילים את היכולת של מערכת החינוך הפורמלי להציע זאת לכלל — החלוקה לשני משרדי ממשלה ובחינות הבגרות".

שלב טרום הכתיבה הנו משמעותי משום שבשלב זה התלמידים יכולים לדבר ולהתייעץ עם המורה או עם עמיתיהם לכיתה בנושא עליו הם כותבים וכך לשפר את איכות הכתיבה שלהם. אחת השיטות בשלב טרום הכתיבה המשפרת את ביצועי הכתיבה היא שיטת התיאור. בשיטה זו מעלים התלמידים רעיונות תוך העזרות באמצעים ויזואליים כגון תמונות ושרטוטים לצד שימוש בעזרים מילוליים. שיטה נוספת שמועילה לכתיבה בשלב הראשוני היא חלוקת לנושאים. כך מארגנים התלמידים את רעיונותיהם ומכינים את עצמם למלאכת הכתיבה. מאמר זה בוחן את השפעות יישום שתי השיטות הללו. נמצא ששיטת התיאור עזרה למשתתפים להעלות מספר רב יותר של רעיונות מאשר שיטת החלוקה לנושאים. לעומת זאת, חלוקה לנושאים משפרת את תוכן הכתיבה וארגון הרעיונות יותר מאשר שימוש בשיטת התיאור.

סקירה זו מתארת את השינויים בהוצאות הספרים האקדמיות בעקבות תמורות רבות שחלו בתחום בשנים האחרונות. עיקרן של תמורות אלה הן הפרסום הדיגיטלי, הנגישות הפתוחה למקורות מידע, יכולת הוצאה עצמית של ספרים, ירידה במכירות הספרים המודפסים והשינויים הכלליים יותר שהתרחשו בחברה הנוגעים לאופני הלמידה, לתקשורת בין-אישית ולכתיבה. בייחוד הסקירה מבקשת לבחון אם השתנו גם ההיבטים האלה: הקפדה על סגנון הכתיבה האקדמית ועל כללי השימוש בהפניות.

מאמר זה דן בתפקיד הטכנולוגיות החדישות של כתיבה אקדמית וביחסיהן המורכבים ביצירת שינויים רחבים בדפוסי הכתיבה של חוקרים ומרצים. המחקר, המתואר במאמר מבוסס על ראיונות עם חוקרים בשלוש דיסציפלינות שונות (מתמטיקה, היסטוריה ושיווק) בשלוש אוניברסיטאות באנגליה. ראיונות אלה בחנו כיצד מקורות הכתיבה השונים משפיעים על האופן שבו חוקרים משתמשים בטכנולוגיות המידע וכיצד הדברים שאותם חוקרים אוהבים ולא אוהבים בכתיבה ובטכנולוגיות משקפים את הסוכנות (agency) שלהם ואת יצירת הידע. המאמר מספק תובנות חשובות על הקשר שבין טכנולוגיות מידע לכתיבה באקדמיה.

משרד החינוך האמריקאי הוציא דוח מיוחד ובו סדרת המלצות להוראת חיבור וכתיבה לתלמידי כיתות ו' עד י"ב. הדוח מציג המלצות שהאפקטיביות שלהן הוכחה במחקר שבחן את יישומן בכיתות רבות בארצות הברית, בגרמניה ובפורטוגל. יישום ההמלצות בכיתה, כך עולה מהמחקר, משפר את איכות הכתיבה של התלמידים. הדו"ח מנוסח בגוף שני, כפונה אל המורים לחיבור – וכך גם הסיכום שלפנינו.

מאמר זה מדווח על ממצאיו של פרויקט מחקר שנמשך שלוש שנים וביקש לבדוק את השונות בכתיבה של סטודנטים מדיסציפלינות שונות. בקורס באוניברסיטה הפתוחה בבריטניה שעסק בהיסטוריה של המדע, סטודנטים בעלי רקע של לימודי אמנות השיגו ציונים גבוהים בהרבה מסטודנטים בעלי רקע מדעי. נתונים מטקסטים ומראיונות מצביעים על כך שההבדלים בכתיבת חיבורים בין הסטודנטים יכולים להיות קשורים בתרבות הדיסציפלינרית (אמנויות מול מדעים) ובאפיסטמולוגיה. הממצאים תומכים בהיפותזה לפיה הכתיבה של הסטודנטים מעוצבת בידי הרקע הדיסציפלינרי שלהם, ומעלים את השאלה עד כמה ניתן להעתיק מיומנויות תקשורת מהקשר דיסציפלינרי מסוים למשנהו.

ספרות המחקר טרם עסקה כראוי בנושא הערכת למידה והוראה בפרויקטים בהיקף קטן ובמימון פנימי במערכת ההשכלה הגבוהה. על מנת להעריך נכון למידה והוראה, יש לתכנן היטב את תכנית ההערכה. מחקר זה בוחן תכנית הערכה קיימת ובאמצעות שיטות מחקר של מחקר פעולה מציג תכנית חלופית יעילה יותר. בעקבות המחקר, תכנית הערכת למידה והוראה לפרויקטים במסגרת ההשכלה הגבוהה קוצרה לשישה שלבים בלבד. בכך, המחקר תורם לשיפור החדשנות בהערכת למידה והוראה בהשכלה הגבוהה.

המחקר נערך באוגנדה ובו התבקשו מורים להעריך את הערכות ההוראה של מנהלים וסגניהם. במחקר השתתפו 934 מורים , 95 מנהלים ושני מפקחים. הנתונים נאספו באמצעות סקר, ראיון ותצפיות. ממצאיו תואמים למחקרים אחרים (Orenaiya, et al., 2014, Phillips, et al., 2014) ולפיהם הערכות מורים מעצבות ומסכמות הן בעלות תפקיד משמעותי בקידום איכות ההוראה, אך אינן מתבצעות בצורה מקצועית דיה.

תפקיד הערכת מורים – הערכה היא רק מרכיב אחד בתהליך ההתפתחות המקצועית של מורים. בארה"ב החינוך הציבורי כולל שותפים רבים שתפקידיהם ותחומי אחריותם מכוונים לתמיכה ולקידום למידת תלמידים. עם זאת, בתוך מערכת החינוך קיימים מאמצים להכנסת רפורמה ברכיב של הערכת מורים, אף שטיפול ברכיב אחד אינו בבחינת פתרון קסם לכלל הבעיות המועלות. NEA מקדמת פיתוח של שיטות הוראה ולמידה חדשות הקושרות בין הערכת תלמידים והערכת מורים במטרה לשפר את שתיהן. כדי לתכנן וליישם תוכניות מדידה והערכה יעילות יש צורך להכיר בשתי הנחות יסוד: א. הכשרה ושכירת מורים הן דרכים קריטיות להבטחת הוראה אפקטיבית, ב. יש להנגיש לכל מורה תוכניות התפתחות מקצועית איכותיות .

מתן ציונים מתייחס לסמלים המשויכים לחלקים אינדיבידואלים של עבודת התלמיד או למדדים מרוכבים של ביצוע התלמיד בתעודות. סקירה זו של יותר ממאה שנות מחקר בנושא מתן ציונים מתייחסת לחמישה סוגים של מחקרים: (א) מחקרים מוקדמים לגבי המהימנות של הציונים; (ב) מחקרים כמותיים לגבי הרכב ציוני התעודות מגיל הגן ועד התיכון, (ג) מחקרי סקר וראיונות לגבי תפיסות המורים את הציונים, (ד) מחקרים לגבי מתן ציון מבוסס-סטנדרטים, ו-(ה) מתן ציונים בהשכלה הגבוהה (Brookhart, Susan M.; Guskey, Thomas R.; Bowers, Alex J.; McMillan, James H.; Smith, Jeffrey K.; Smith, Lisa F.; Stevens, Michael T.; Welsh, Megan E.. , 2016).

מטרת המאמר הייתה לבחון כיצד ניתן לשנות גשטלט קיים, תפיסות והבנות על הוראה, למידה והערכה, שנוצרו בקרב מתכשרים להוראה בשנות היותם תלמידים בתהליך של "שוליתיות של תצפית", ולהבנות עמם, מתוך מודעות, סכמה חדשה או הבנות חדשות ומשמעותיות. הבחינה נעשתה באמצעות מודל תלת-ממדי של למידת מורים (Korthagen, 2010a) בפיסיקה, שכלל פרזנטציה של מחקר שנעשה על שימוש בכלי הקשור לתחום דעת זה (Morris, et al., 2012) (Force Concept Inventory). מסקנות הכותבים הן שניתן וחשוב לשנות אמונות ותפיסות נאיביות של מתכשרים כדי להובילם לבניית תפיסות מבוססות ומושכלות (Westrick, J.M., & Morris, G.A).

סקירה זו מבקשת לתאר, למפות ולדון בתהליכי רישוי של מורים חדשים ובהערכתם של אלה בקשר עם התהליכים האמורים. בחינת תהליכי הרישוי וההערכה של מורים חדשים לצורך כניסתם למקצוע ההוראה תיעשה באמצעות השוואה למערכות חינוך במדינות שונות בעולם, שדומות לישראל במגוון רחב של קריטריונים הרלבנטיים לאיכות כוח האדם בהוראה. המדינות שנבחרו להשוואה הן ארה"ב (פלורידה וקליפורניה), קנדה (אונטריו), אנגליה, שבדיה, אוסטרליה, פורטוגל, איטליה, צרפת, גרמניה והולנד. הסקירה פותחת בהצגת מבט-על, הנוגע לכניסה למקצוע ההוראה, ודנה בשילובה של תכנית התמחות למורים חדשים באופן ספציפי. בחלק השני של הסקירה, מוצע ניתוח מעמיק ורחב של תהליכי רישוי והערכה של מורים חדשים, המתקיימים ב-11 מדיניות שונות. בחלק האחרון של הסקירה, מוצע סיכום הדגשים העיקריים והבולטים, העולים ממרבית המדינות, אשר תורמים להבהרת תהליכי הרישוי וההערכה של מורים חדשים במדינות שנסקרו (דניאל שפרלינג).

מאמר זה בוחן באיזו מידה וכיצד הנתונים והתוצאות של מבחן פיז"ה (PISA) שימשו בעלי עניין שונים בתחום החינוך ובאיזו מידה משפיע מבחן פיז"ה על מדיניות ופרקטיקות חינוכיות בהונג קונג. מנקודת המבט של הממשלה, למבחן פיז"ה יש תפקיד חשוב בתמיכה ובהכשרת הרפורמה החינוכית של הממשלה מאז שנת 2000. הוא תמך במסגרות של תכניות לימודים ובמידה מסוימת בהתפתחות וברפורמה מנקודות השקפה חינוכיות ופילוסופיות. הניסיון מהמקרה של הונג קונג הציע כי על ידי שמירה על ההערכה הבין-לאומית כ"מעוטת סיכון" (low stake) אך עשיית שימוש טוב בה כדי ליידע בעלי עניין שונים וכדי ליזום התפתחות מקצועית של מורים עשויה לשמש כלי חסכוני להנעת רפורמה חינוכית (Sui Chu Ho, Esther, 2016).

שאלה מרכזית: האם חונכות קונסטרוקטיביסטית וחונכות מכוונת מזמנות למורים בראשית דרכם הזדמנויות הולמות לרכוש את הנדרש להצלחה בהוראה? דגמים של חונכות: א1) חונכות בגישה מסורתית של העברת ידע לפיה חונכים תופשים את תפקידם כמומחים ומעבירים את הידע שלהם במערכת יחסים בעלת אופי היררכי. בסביבת לימודים זו המתכשרים מסתגלים לתרבות הקיימת של בית-הספר; א2) חונכות כטרנספורמציה של ידע מניחה קשר שיתופי א-סימטרי עם המורה החונך שבו ידע על הוראה נוצר בעבודה משותפת, כשהחונכים מזמנים התנסויות המקדמות התפתחות וצמיחה מקצועיים למתכשרים (Cochran-Smith & Paris, 1995). ב) חונכות –מלמדת (educative mentoring; Feiman-Nemser, 2001) שבה חונכים מספקים הזדמנויות להתפתחות מקצועית של מורים מתחילים. גישה זו דומה לחונכות כטרנספורמציה של ידע כנ"ל.

האם אינטגרציה יכולה להתקיים בתוכניות להכשרת מורות? בנושא זה עסקה הרצאתה של ד"ר גליה זלמנסון-לוי בכנס יובל לתוכנית האינטגרציה בחינוך: שילוב, הדרה ושינוי חברתי שנערך ביוני 2018 ברמת-גן. זלמנסון לוי הזהירה כי אם הכשרת המורים תיעשה בכיתות הומוגניות, ללא ייצוג של מגוון האוכלוסיות בישראל, האחידות וחוסר הייצוג יחלחלו ויגיעו גם לבתי הספר. היא סיפרה כי ב-2005 הוקמה בסמינר הקיבוצים תוכנית לצדק חברתי, סביבתי ולשלום – על פי העקרונות של הפדגוגיה הביקורתית הפמיניסטית.

ההיענות לתכנית "אקדמיה-כיתה" בשנת תשע"ו היתה נמוכה, בעיקר במכללות מהחברה היהודית במרכז הארץ: המקורות למורים בחינוך הממלכתי. עניין זה מפתיע, משום שהתוכנית מציבה את שילוב הלמידה הפרקטית–תיאורטית כמרכיב מרכזי בהכשרה להוראה, ויכולה לסייע בפתרון דילמות הקשורות בהתפתחות מקצועית של הסטודנטים ובהכנה מיטבית לקראת עבודתם כמורים. במטרה להבין את ההבדל בין התנסות בדגם "אקדמיה כיתה" לבין התנסות בדגם מסורתי, כפי שמעריכים סטודנטים מהחברה היהודית וסטודנטים מהחברה הערבית, נוסחו השאלות הבאות:

החברה בה אנו חיים הנה רב-תרבותית. כיום חלק מן המודלים החינוכיים המנסים לענות על צרכים העולים מן המגוון התרבותי אינם מצליחים לענות על צרכים אלו. לפיכך יש להדגיש את חשיבות הנושא כבר בשלב הכשרות המורים. מחקר זה בוחן את אמונותיהם של סטודנטים להוראה אודות מגוון תרבותי ואת יחסם לתכניות הכשרת מורים. נמצא שאמונותיהם של סטודנטים המתחילים את הכשרת המורים אודות מגוון תרבותי הנן פחות חיוביות מאמונותיהם של סטודנטים המסיימים את הכשרתם.

בשנים האחרונות המחקר על אודות חוסן תופס תאוצה. הניסיון להגדיר חוסן נעשה באמצעות הגדרות מדיסציפלינות שונות: כמו פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ולאחרונה גם הגדרות מתחום הגנטיקה. אולם עדיין אין בנמצא הגדרה מכלילה. רוב ההגדרות מציינות את מקורות החוסן כנשענות על ההיבט האישי, הביולוגי, הסביבתי או שילוב של סך הגורמים או חלקם, וכן על סט של מושגים נלווים כמו: חוסן נפשי, חוסן קהילתי, וחוסן חברתי לאומי. העיסוק בתחום החינוך בנושא חוסן ערכי במדינת ישראל לא זכה עדין לדיון מקיף, אי לכך אציג בדו"ח סקירה המנסה להציג באופן מקיף את המושג, תוך התייחסות לנכתב על כך בספרות התיאורטית.

מודל "הלמידה האקטיביסטית" בסמינר הקיבוצים משלב תאוריה ומעשה, פיתוח תודעה ואקטיביזם, דיון בכיתה ומפגש חינוכי מחוצה לה. מודל זה בנוי על קורס אקדמי מלווה, המעניק לסטודנטים בכיתה ידע ושפה תיאורטיים בנושאים כגון צדק חברתי, הפרטה, רב-תרבותיות, מגדר, קיימות, נוער בסיכון, הדרה ועוד. חלק מהקורס בנוי כסדנה שבה הסטודנטים מביאים תיאורי מקרה, דילמות חינוכיות ומידע על הארגונים שהם פועלים בהם ותפקיד המרצה-מנחה הוא להרכיב את המשקפיים התיאורטיים על המעשה החינוכי.

הגדרת הכותבים: הוראה מצוינת מוגדרת כהוראה המובילה להתקדמות משופרת של תלמידים. זוהי הוראה אפקטיבית המובילה להישגים בעלי השפעה על הצלחת תלמידים בעתיד. הסקירה מתייחסת לשלוש שאלות: שאלה ראשונה: מה הופך הוראה למצוינת? – להוראה מצוינת שישה מרכיבים: • ידע תוכן פדגוגי, יש עדויות מבוססות של השפעות על תוצרי תלמידים • איכות ההוראה, יש עדויות מבוססות של השפעות על תוצרי תלמידים • אקלים כיתה, יש עדויות בינוניות/מתונות של השפעות על תוצרי תלמידים • ניהול כיתה, יש עדויות בינוניות/מתונות של השפעות על תוצרי תלמידים • אמונות מורים, יש עדויות מסוימות של השפעות על תוצרי תלמידים • התנהגויות מקצועיות, יש עדויות מסוימות של השפעות על תוצרי תלמידים.

שאלה ראשונה: מהי פדגוגיה טובה ? מרכיבים של הוראה אפקטיבית הגדרת פדגוגיה טובה היא משימה מורכבת, בין הקשיים: 1. החשיבות שבפיתוח מערכת קריטריונים להערכת הוראה מצוינת ואפקטיבית בצורה ברורה, כך שהם יהיו ניתנים לצפייה ולדרוג ברורים; עם זאת בצד הידיעה שהתמקדות בהתנהגויות עצמן תהייה תמיד מוגבלות, וצריך לחשוב במונחים של פדגוגיה מקצועית שבה שיפוט הוא מרכיב חיוני. עם זאת, הערכת איכות לא תהייה אף פעם ישירה; 2. אי-היכולת להיות ספציפיים די הצורך. אף שבהירות בניסוחי העקרונות שבבסיס פדגוגיה טובה/מצוינת חשובה ((James & Pollard, 2011, יש צורך ליחס אותם למשהו שניתן לצפייה. התיאוריה צריכה להיות ספציפית דיה כך שניתן יהיה לבוחנה אמפירית ולהוביל לפעולות מוגדרות כהלכה.

טענות הכותבים במחקר: א. יש שלוש גישות להמשגת קשר מורה/משפחה/קהילה: 1. מעורבות בהובלת ביה"ס כשמורים, מנהלים ו/או מתכשרים הם היוזמים; 2. מעורבות שיתופית ושוויונית לפיה משפחות וחברי קהילות נתפסים כבעלי ידע שראוי לשתף בו מתכשרים ולבנות על פיו את ההוראה;3. סולידריות שבה אנשי הקהילה והמשפחות מהווים חונכים ומורים למתכשרים ולמורים, וקולם והידע שלהם נמצאים במרכז.

ברשימה שהופיעה במגזין "השפעה" של משרד החינוך מציג אל"מ ערן אורטל, ראש צוות חשיבה במרכז דדו בצה"ל, את אסטרטגיית "האוקיינוס הכחול", תיאוריה המבחינה בין חדשנות שגרתית, למשל טעם חדש של יוגורט, לבין "חדשנות ערך" – המשנה מהבסיס את האסטרטגיה העסקית של ארגון מסוים ולעתים אף את המבנה של השוק כולו, בדומה לשינוי פרדיגמה במדע לפי תומס קון בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות".

המחקר בוצע על ידי קבוצת מומחים לתכניות לימודים מאוניברסיטת בר אילן אשר התבקשו לעצב תכנית לימודים חדשה ללימודי יהדות בבית ספר תיכון באוסטרליה. מונחים על ידי השאלה "מהו הפרופיל האידיאלי של בוגר בית ספר יהודי?", החוקרים ביקשו ליישם מספר תאוריות הקוראות לשיתוף פעולה בבניית תכניות לימודים, תוך שימת דגש על שילוב קולם של התלמידים בתהליך. בדיונים אודות בניית תכנית הלימודים החדשה השתתפו מורים לחינוך יהודי, נציגי מועצת תלמידים, מומחי תכניות לימוד ונציגים של ועד בית הספר.

לא ניתן לחמוק מהגלובליזציה. עם זאת, המערכת הכלכלית והפוליטית הזו מציבה אתגרים קשים, בעיקר בדמות פערי השגשוג בין חלקו הצפוני ובין חלקו הדרומי של כדור הארץ. פערים אלה משמרים את הטענות נגד הגלובליזציה כמערכת כלכלית עולמית יציבה ומאוזנת. מאמר זה מטפל בכמה מהמחלוקות הנוגעות לגלובליזציה וחושף כמה מן האתגרים המיוחדים שהגלובליזציה מציבה בפני גידולם וחינוכם של תלמידים כך שיהפכו לאזרחים פעילים שיכולים להביא בחשבון שיקולים גלובליים. אחת משאלות המפתח שמציב המאמר היא בצלמו של מי נוצר אותו אזרח גלובלי?

המחקר מבקש להבין בצורה טובה יותר את התהליך של תכנית לימודים לאומית בקנה מידה גדול במונחים של אסטרטגיות היישום שבהן השתמשו, תפקידה של הרפורמה, והקוהרנטיות של תכנית הלימודים כפי שנתפסו בידי בעלי העניין האחראים על הבניית תכנית הליבה הלאומית בפינלנד. גוף מחקרי גדול לגבי רפורמה בית-ספרית מראה שגורם מכריע מרכזי עבור האפקטיביות של רפורמה בתכנית הלימודים הוא הדרך שבה הרפורמה מייושמת. בהתאם לכך, יישום רפורמה בתכנית הלימודים גורר תמיד תרגום של הרעיונות החדשים לפרקטיקות חינוכיות חדשות, הכרוך בתהליכי הענקת מובן מורכבים אצל המעורבים (Pietarinen, Janne; Pyhalto, Kirsi; Soini, Tiina, 2017).

המאמר דן בחיסרון של "דוקטרינת המורה הטוב" לאור מגמות חדשות של תכניות הלימודים המוצעות. הנושאים הנידונים כוללים את מושגי הדוקטרינה היוצרים חסמים מלאכותיים בין מורים ומעכבים שותפות מורה-תכנית לימודים. מוזכרת גם החשיבות של זיהוי היכולות המובחנות של המורה ושל תכנית הלימודים לתמיכה בלמידת התלמיד ואסטרטגיות שיסייעו למורים לשתף פעולה עם מפתחי תכניות לימודים (Remillard, Janine T. , 2016).

תכניות ומטרות למידה באוניברסיטאות בעולם הולכות ומתפתחות וכוללות ידע, כישורים ועמדות רבים יותר הקשורים לאופי הבין-לאומי של מגוון רחב של מקצועות ועיסוקים, ולתהליכי גלובליזציה בולטים. כיום מצופה מבוגרי חינוך גבוה לדעת יותר על העולם שמחוץ לסביבתם, כולל ארצות מוצאם, כדי שיוכלו לתפקד כאזרחים בעלי מודעות ואחריות ולפעול אישית ומקצועית בהקשרים בין-לאומיים. מחקרי מעקב והערכה על למידה ותכנון בין-לאומיים אינם רבים. במאמר זה מוצגת סקירת מאמרים בנושא תוך ניסיון להדגיש מגמות חדשות במחקר המאירות את התחום של למידה בחו"ל מאפייניה ותרומותיה (Richard Edelstein).

הבטחת זכויות חברתיות של אזרחים וצמצום שוניות חברתיות הינם עקרונות מרכזיים אשר עיצבו את המדיניות החינוכית של פינלנד ושל מדינות הרווחה הנורדיות האחרות. שוויון היווה סדר-יום רשמי בפוליטיקה ובמדיניות חינוכית החל מהרפורמות הבית-ספריות המקיפות של שנות השישים והשבעים של המאה העשרים. אולם, המשגת השוויון לא הייתה יציבה, דבר המשקף את האקלים הפוליטי שבו הטענות הפוליטיות נוצרו. במאמר זה, המחברים מנתחים מסמכי תכניות לימודים פיניות הנוגעים לחינוך בחטיבה העליונה משנות השבעים של המאה העשרים ועד העשור השני של המאה העשרים ואחת כדי לגלות כיצד מוצגות המטרות של שוויון חינוכי (Lappalainen, Sirpa and Lahelma, Elina, 2016).

מאמר זה בוחן את החשיבות היחסית של בחירת תחומי דעת (subject choice) ושל הישגים בחטיבה העליונה בהסברת אי-השוויון החברתי בנגישות להשכלה הגבוהה בסקוטלנד ובאירלנד. שתי מדינות אלה שונות במידת הבידול בתוכנית לימודים (curriculum differentiation), בדרגת הסטנדרטיזציה בבחינות בית-ספריות ובקריטריונים לכניסה להשכלה הגבוהה. בפרט, בסקוטלנד בחירת תחומי הדעת בחטיבה העליונה מבודלת יותר (הן במונחים של מספר הן בסוג תחומי הדעת הנבחרים) והקצאת המקומות בהשכלה הגבוהה מתוקננת (standardized) פחות ותלויה יותר בתחומי הדעת שנלמדו בבית הספר מאשר באירלנד (Iannelli, Cristina; Smyth, Emer; Klein, Markus, 2016).

השיח הציבורי ושיח המדיניות לגבי התוכן של תכניות הלימודים בהיסטוריה מעורר ויכוחים באופן תדיר, אך קולם של המורים להיסטוריה נעדר לעיתים קרובות מדיון זה. בהתבסס על סקר מקוון בקנה מידה רחב שנערך בקרב מורים להיסטוריה באנגליה, מאמר זה חוקר את תגובותיהם לרפורמות גדולות בתכנית הלימודים שהוצעו על ידי הממשלה בפברואר 2013. בפרט, המאמר בוחן את תגובות המורים לתכניות הממשלה לקבוע רשימת נושאים, אירועים ואישים שילמדו בסדר כרונולוגי אשר כל התלמידים יחויבו ללמוד עליהם (Harris, Richard; Burn, Katharine, 2016).

יורם אורעד דן בבלוג המרכזי של רשת שלובים בשאלת שיתוף התלמידים בארגון הלמידה, בעקבות מאמרון מרתק של פרופ' מוריס אליאס (Maurice Elias): "תכניות הלימודים שמשתמשים בהן כיום הן תכניות לימוד של משרד החינוך או, במקרים מיוחדים, של בתי ספר (תלב"סים - תכניות לימודים בית ספריות). כיצד אפשר לבצע שיתוף עם התלמידים בתכניות הלימוד. הרי כולנו מבינים שתכניות הלימוד האלה משקפות אג'נדה חברתית הנקבעת כחשובה על ידי קובעי מדיניות בממשלה ובמשרד החינוך, כגון שוויון חברתי, שוויון מגדרי, הטמעת תכנים ומיומנויות בתחומי המדע והמתמטיקה והמורשת. האם אפשר להעלות על הדעת שניתן כאן שיתוף מוחלט לתלמידים בקביעת התכנים? ובכן, השיתוף בתכנים יכול להתחיל גם ברמת הביצוע של הוראת התכנים, בפרשנות להם ובהתאמתם האישית לתלמידים ולמעשה, יש מורים שכבר עושים זאת" (יורם אורעד).

דוח זה מבקש לעסוק במושג יושרה במחקר ולבחון את יישומו הפרקטי. נקודת המוצא שלו היא שישנם שינויים רבים שחלים בעשייה המחקרית ושזו נתקלת באתגרים רציניים הנוגעים ליצירת תנאים לקידום יושרה במחקר ולפיתוח סטנדרטים גבוהים של התנהגות מחקרית. הדוח מציע מספר המלצות למוסדות המחקר ולחוקרים להתמודד עם אתגרים אלה ולחזק מנגנונים לתיקון עצמי של התנהלות בלתי אתית במחקר.

מחקר בחינוך משתמש בטווח רחב של מסורות אפיסטמולוגיות הנובעות בחלקן מהטווח הרחב של הבעיות הנחקרות. בעוד שמגוון זה עשוי להיחשב כיתרון לתחום, הוא גם גורם לחוקרים העובדים בתוכו להיות חשופים לחלוקה בין אלה שכדאי להקשיב להם לבין אלה שעל "משתמשי-קצה" להתעלם מהם. אותם אנשים וקבוצות המתעניינים בתוצרי המחקר החינוכי, כגון קובעי מדיניות וספקי שירות, מצפים במידה הולכת וגוברת שממצאי המחקר יהיו נגישים, וייתרמו לשאלות הנוגעות לרב גוניות של "מה עובד". תחת אילוץ זה, תהליכי מחקר המספקים פרטים על מורכבותן של הבעיות החינוכיות, וטבעם הזמני, החלקי והמקרי של הפתרונות, נוטים להידחות כמורכבים יתר על המידה ובלתי נגישים. המגוון האפיסטמולוגי במחקר החינוכי מציג גם אתגרים עבור קליטה של מתכשרים להוראה במקצוע. המחברים מתארים חלק מאתגרים אלה בדיון לגבי מגוון אפיסטמולוגי במחקר בחינוך. הם גם מתארים הבדלים באופן שבו מסורות מחקר מבנות בעיות חינוכיות. הם טוענים שחציית גבולות אפיסטמיים היא תנאי הכרחי לפרקטיות החינוכיות של מורים ושל אלה המתכוננים להצטרף לשורותיהם (Hayes, Debra; Doherty, Catherine, 2017).

בישראל המדען הראשי במשרד החינוך אמון על אישור ההיבטים האתיים של מחקרים הנערכים בשדה החינוכי. כרגולטור, המדען הראשי נדרש לבדוק בקשות רבות של חוקרים המבקשים היתר לאסוף נתונים בקרב תלמידים וצוותי החינוך בגני הילדים ובבתי הספר. העומס של הבקשות הוביל מהלך של הרחבת מעורבות המוסדות האקדמיים בבדיקה ושל דיון בהיבטים האתיים של מחקרים בתחום החינוך באמצעות ועדות אתיקה מוסדיות. פעילות הוועדות מוסדרת בחוזר מנכ"ל עה/9(ב) שפורסם במאי 2015. על פי הנחיות המדען הראשי של משרד החינוך, יש לצרף לבקשות להיתר לביצוע מחקר המוגשות לו המלצה מטעם ועדת האתיקה המוסדית. איסוף מידע שאינו מתלמידים או על אודותיהם ב-15 מסגרות חינוכיות לכל היותר אינו מחייב אישור מטעמו, וניתן להסתפק באישור של ועדת האתיקה המוסדית ושל מנהלי המסגרות החינוכיות שבהן המחקר נערך. כמו כן, הנחיות המדען הראשי ממליצות שוועדת אתיקה מוסדית תתמנה על ידי ראש המוסד, ויכהנו בה לא פחות משישה חברי סגל, ובהם משפטן, פסיכולוג, איש חינוך ואנשי סגל בכירים המייצגים דיסציפלינות רלוונטיות למחקרים הקשורים לשדה החינוך. הנחיות אלו עוררו את הצורך של מכון מופ"ת כמו גם של המכללות להוראה להקים ועדות אתיקה מוסדיות (עינת גוברמן, רינת ארביב-אלישיב).

מחקר קודם מצא שתחום ההשכלה גבוהה, בייחוד בארה"ב, נשלט על ידי גישות פונקציונליסטיות, עדיפות לנתוני סקרים, והשימוש המצוי בכל מקום בשיטות כמותיות מתקדמות כדי לחקור תופעות חינוכיות. מטרת מחקר תיאורי זה היא להבהיר מדוע התחום בנוי בדרך זו. בהתבסס על כך שחוקרים מצאו שלימודי דוקטורט משפיעים על הדרך שבה מלומדים חושבים, עורכים ומפיצים את מחקרם, כותבי המאמר חוקרים את ההיסטוריות החינוכיות של מחברים שפרסמו מאמרים בתחום מתוך אמונה שבחינת ההתפלגות של השיוכים המוסדיים בקרב מחברים עשויה לשפוך אור על השליטה של גישות מסוימות ליצירת ידע בתוך התחום (Daniel B. Saunders, Ethan A. Kolek, Elizabeth A. Williams & Ryan S. Wells , 2016).

בניית יכולת בשיטות מחקר במדעי החברה מוצבת על ידי מועצות מחקר כסוגיה מכריעה לתחרותיות גלובלית. אולם, הפדגוגיות המעורבות לא נחקרו דיין והתרבות הפדגוגית לא פותחה דיה. מאמר זה נסמך על סקירות תמטיות עכשוויות של ספרות המחקר כדי לדווח על מחקר חדש אשר משנה את המיקוד מהתנסויות אינדיבידואליות של הוראת שיטות מחקר לעדויות אמפיריות ממחקר החוצה שיטות מחקר, דיסציפלינות ואומות. נעשה שימוש בשיטה של פאנל מומחים דיאלוגי, המערב מומחים בין-לאומיים כדי לבחון פרקטיקות הוראה ולמידה בשיטות מתקדמות של המחקר החברתי (Lewthwaite, Sarah; Nind, Melanie, 2016).

במאמר זה המחברים חוקרים את ההכשרה והפיתוח של מלומדים (scholars) המעורבים בקהילה בתכניות דוקטורט בחינוך. מלומדים המעורבים בקהילה העובדים בשדה החינוך משתפים פעולה עם משפחות, עם מורים ועם קהילות כדי לתמוך במאמציהם בהתייחסות לאי-שוויון חינוכי, ובתוך כך מציינים דרך חשובה שבה חוקרים יכולים לקדם צדק חברתי בחינוך הציבורי. עם זאת, שיתופים אלה דורשים מיומנויות ואוריינטציות ייחודיות של חוקרים, אשר מודלים מסורתיים של לימודי דוקטורט אינם מתוכננים לפתח. בנוסף, תשומת לב פחותה בהרבה הוענקה לתהליך ההכשרה ולמתן כלים עבור חוקרים מתחילים המעורבים בקהילה. מאמר זה מציג את הממצאים ממחקר עצמי של פרויקט מחקר אשר תוכנן לבנות בקרב תלמידי דוקטורט את המיומנויות, את הנטיות, ואת המחויבויות של למדנות המעורבת בקהילה (Warren, Mark R.; Park, Soojin Oh; Tieken, Mara Casey, 2016).

בפרק זה מבקשים המחברים להציג כמה מן התמורות שחלו בעשורים האחרונים של המאה העשרים בחשיבה התאורטית העומדת ביסוד שיטות המחקר במדעי החברה בכלל ובחקר החינוך בפרט. לאחר הצגה קצרה של הפוזיטיביזם, לצורך הנגדה בלבד, מתארים המחברים את הגישות השונות בחשיבה הסוציולוגית שהביאו, כל אחת בדרכה, להתגבשות התפיסה הפרשנית. מהלך תאורטי זה החל כבר בראשית המאה העשרים והגיע לכלל הבשלה בשנות השישים והשבעים של אותה מאה. עם ההבשלה וההתבססות של תפיסה זו, היא התקשרה עם זרמי מחשבה דומים בדיסציפלינות אחרות וקיבלה אצל רבים את הכינוי "קונסטרוקטיביזם". מסורות מחשבה קרובות, ולעיתים מנוגדות, הביאו בעשורים שלאחר מכן להתפתחותן של תפיסות נוספות שכינוייהן הרווחים הם ה"תפיסה הביקורתית" ו"התפיסה הפוסט-מודרנית". יש המצביעים על זרמי משנה גם בתוך אלו, או אף על זרמים עצמאיים כגון פמיניזם, קוויריות ופוסט-קולוניאליזם. הכינוי הכולל לגישות השונות הללו, שמשתמשות במתודולוגיה האיכותנית, הוא ה"פרדיגמה הפרשנית במחקר חברתי" והן מבססות את רציונל השימוש במתודולוגיה זו מזוויות ראייה שונות (שמחה שלסקי ומרדכי אריאלי).

לרשת החברתית האקדמית ResearchGate יש כבר 10 מיליון חברים אקדמאיים פעילים בעוד למתחרה שלה Academia.edu יש פחות מחצי מיליון חברים פעילים. הקפיצה הגדולה של ResearchGate היא בראש ובראשונה תוצאה של רשת חברתית שנבנתה על ידי אנשי מדע עבור אנשי מדע וחוקרים, מדובר במדענים המנהלים אותה באופן פעיל והיודעים היטב כיצד לפתח את תכונות התקשוב והכלים המתוקשבים לצרכי החוקרים האקדמאיים בעולם. התקדמות נוספת היא תוצאה של פיתוח מתקדם ביותר של מנוע החיפוש של המערכת הפועל היטב כמנוע חיפוש סמנטי שמושתת על קורלציות סמנטיות (עמי סלנט).

עריכת סקירת ספרות היא תהליך מורכב, לעתים מבלבל ומפרך אשר חוקרי חינוך מתחילים, בייחוד סטודנטים לתארים מתקדמים, תופסים לעתים קרובות כמהווה אתגר. אולם, בעוד שבעבר כמעט ולא התייחסו לאתגרים אלו, לאחרונה מחלקות ובתי ספר לתארים מתקדמים מתייחסים אליהם יותר ויותר בעקבות הצרכים המתרחבים הנובעים מגידול במספר הנרשמים. כדי להמשיך לפתח ולחזק את ההיענות לצרכים שזוהו, מאמר זה סוקר ספרות מחקרית הנוגעת לאתגרים שעמם מתמודדים חוקרי חינוך מתחילים בעריכת סקירת ספרות, במטרה לסייע 'לפרוק' תופעה מורכבת זו על ידי הבנייה של סיפור קוהרנטי (Chen, Der-Thanq “Victor”; Wang, Yu-Mei; Lee, Wei Ching, 2016).

סקירה זו חוקרת את המטרות והאתגרים כמו גם את המדיניות והשלכות תכניתיות של מחקר פעולה בהכשרת מורים לתארים מתקדמים כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספרות המחקר המפורסמת. סקירת ספרות זו בוחנת בייחוד את האופן שבו מחקר פעולה משמש בתכניות של הכשרת מורים לתארים מתקדמים כתחום תוכן וכמתודולוגיה בכתבי יד שפורסמו בין השנים 2000 ל-2015. ספרות המחקר מציעה שסיגול מחקר פעולה בתכניות לתארים מתקדמים התפתח מעבר למודל של קורס אחד לכדי גישה תיאורטית אינטגרטיבית ופרקטית (Vaughan, Michelle; Burnaford, Gail, 2016).

מאמר זה עוסק בתכנית לחינוך גופני לתלמידי בית ספר יסודי שיושמה בשעות אחר הצהריים, לאחר סיום הלימודים. המחקר מנתח את חוויותיו של מורה בעת הטמעת חינוך גופני במסגרת מועדון ספורט שהקים ובוחן כיצד יישם המורה מאפיינים של חינוך גופני, כיצד נוצרו שיתופי פעולה עם הקהילה ומהן מגבלות התכנית. על אף המגבלות, סך היתרונות של הפעלת תכנית שכזו הינו גדול וכולל הישגים בספורט, תחושת שייכות לקבוצה, התמדה וחוויות חיוביות של הילדים.

מאמר זה הוא פרי שיתוף פעולה בין רינה דודאי, מרצה לספרות בסמינר הקיבוצים, ובין איריס ארז, רקדנית וכוריאוגרפית. ארז היתה בנעוריה תלמידתה של דודאי בבית הספר התיכון. כעשרים שנה לאחר שנסתיים הקשר ביניהן כמורה ותלמידה נפגשו דודאי וארז במטרה להיזכר באירועים המשמעותיים בלמידת ספרות, אלה שהותירו בארז התלמידה חותם. זיכרונותיה של ארז עוררו אצל דודאי תובנות חדשות על תחום עיסוקה, הן בעבר כמורה לספרות והן בהווה כמורת מורים לספרות. מהמפגש עלה כי בכוחם של שיעורי הספרות להפגיש את התלמידים עם החומרים האפלים של החיים: מצבים בלתי-מודעים או מודעים-למחצה ומצבי קיצון מבחינה מוסרית; כתוצאה מכך, מתחדדת רגישותם של התלמידים לקלוט פרטים קטנים ולהבחין בניואנסים וכן הם חווים קתרזיס – זיכוך או ניקוי המתאפשר בזכות צפייה בטוחה מבעד לתווך הספרותי בסיטואציות של רצח, גילוי עריות או קרבה למוות שאליהן נקלעות הדמויות. הספרות מחזקת גם את הרגישות לאחר ומעשירה את התודעה. בכך היא תורמת לחיים משמעותיים יותר הן מהבחינה האסתטית (הגברת היכולת לעבד קלט חושי וליהנות ממנו) והן מהבחינה האתית (התחשבות בזולת, סובלימציה של רגשות ודחפים שליליים).

לפני שמתחילים בפעילות ספורטיבית, יש לעשות מתיחת שרירים – קביעה זו מקובלת על מתאמנים רבים, חובבנים ומקצוענים, ובכלל זה מורים ותלמידים של חינוך גופני. המתיחות נתפסות כחלק קבוע והכרחי מהחימום לפני הפעילות ובמשך שנים רבות נחשבו למסייעות בשיפור ביצועים ולמונעות פציעות. בנוסף לכך מיוחסת למתיחות יכולת לזרז את ההתאוששות ולצמצם את הסיכון להופעת כאבים – הן כעבור כמה שעות הן בלילה שלאחר הפעילות.

"אחרי אושוויץ, כתיבת שירים היא מעשה ברברי", טען ההוגה היהודי-גרמני תיאודור אדורנו. בפרפרזה ניתן אולי לומר כי אחרי אושוויץ, הוראת היסטוריה היא מעשה קשה ביותר, שבמידה רבה נועד לכישלון, ודאי בישראל אשר בראשית שנותיה הדחיקה את השואה ולעתים אף התנכרה לסיפוריהם של הניצולים. מאז משפט אייכמן בראשית שנות השישים השתנתה הגישה, וכיום הוראת השואה בישראל נשענת במידה רבה על סיפורי ניצולים, באופן שהופך את הלומדים למעין עדים בעצמם; גישה זו מודגמת במובהק בטיולים למחנות ההשמדה בפולין, שם מאזינים התלמידים לסיפורי הניצולים באתרים שבהם התרחשו הזוועות.

בדור האחרון חלה עלייה עצומה בהתעניינות בספורט, ומספר העמודים והדקות המוקדשים לו בתקשורת עלה באופן דרמטי, כמו גם משכורות הכדורגלנים והכדורסלנים המקצוענים המהווים פעמים רבות מודל לחיקוי לילדים ולנערים השואפים להיות כמוהם. ואולם, כדי להגשים את החלום הזה יש להשקיע כשמונה עד עשר שנים באימון מוכוון-מטרה. שאלת המחקר הנוכחי היא מתי יש להתחיל אימון זה או במילים אחרות מהו הגיל המתאים להתחיל לעסוק בספורט כאשר המטה היא להגיע לרמת מומחיות?

מאמר זה עוסק במאמצי בתי ספר אוסטרליים לשמר את המורשת היהודית באמצעות קיום מחנות נוער חינוכיים-דתיים בכל שנה. החוקרות ביקשו לבחון כיצד מחנה נוער בית ספרי יכול לשמש כמקום לסוציאליזציה וחינוך למורשת תרבותית ודתית, באמצעות למידה חווייתית וחינוך בלתי פורמלי. הן מציינות שבעולמנו הגלובלי, קיים סיכון לאובדן מורשות של תרבויות ייחודיות. אובדן זה תורם לפגיעה בתרבות ככללה משום שאינדיבידואלים צריכים להיות נטועים בזהותם הספציפית על מנת להשתתף באופן פעיל בחיי הקהילה.

מחקר זה עוסק בקשרים שבין גישות בתי ספר תיכון קהילתיים יהודיים לגיוון תרבותי, פלורליזם וליהדות. הוא התבצע בשלושה בתי ספר תיכון "קהילתיים" יהודיים שאינם שייכים רשמית לאחד מזרמי היהדות. התלמידים בבתי ספר אלו משתייכים למגוון זרמים דתיים, כאשר חלקם מזדהים עם יותר מזרם אחד וחלקם אינו משתייך לזרם כלשהו. בתי ספר אלו מבקשים ליצור קהילות בהן מכובדות כל האמונות והפרקטיקות של הזרמים היהודיים השונים. בו זמנית, בתי הספר מנסים להמנע מחלוקה קהילתית יהודית.

מחקר זה בוחן מתודה חדשה לפיה מורים חונכים משתמשים בסרטוני וידיאו קצרים ככלי להנחיית מורים מתחילים בחינוך מיוחד. סרטונים אלו ניתנים לצפייה בזמן הנוח למורים המתחילים כך שהשימוש בכלי אינו מוגבל לזמן מסוים. באופן זה התפתחותם המקצועית של מורים מתחילים מבוססת על כלים נגישים יותר וידידותיים למשתמש מאשר כלים שהשימוש בהם תלוי בזמן ומקום.

המאמר מוקדש לאופן בו מורים מתחילים מדווחים על התפתחותם כמנהלי כיתה ובחינת האמצעים המסייעים לשיפור מתודות ניהול כיתה. המחקר מעלה שגורמי ההשפעה העיקריים לשיפור יכולות ניהול כיתה הם תכניות הכשרה, תמיכת אנשי צוות בית הספר וניסיונם של המורים המתחילים. התועלת הגדולה ביותר נבעה מצפיית אנשי צוות בית הספר בשיעורים והדרכת המורים המתחילים תוך ציון מתודות חלופיות לניהול כיתה. כמו כן, מורים דווחו שלמידה מטעויותיהם דרך תהליך של ניסוי וטעייה סייעה להם רבות. באמצעות אימוץ כלים אלו, מורים מתחילים יכולים לשפר את האופן בו הם מנהלים כיתה בשלב מוקדם של תהליך ההתמקצעות.

מבקר המדינה מנה את תוצאותיה השליליות של העסקת עובדי קבלן במערכת החינוך. שרי חינוך וחברי כנסת הבטיחו פעמים רבות לצמצם את התופעה ואף לבטלה. ובכל זאת, מספרם של מורי הקבלן ממשיך לגדול בהתמדה. הגורמים לכך: משרד האוצר המבקש להקטין את הוצאות המדינה והורים המבקשים כי ילדיהם ייהנו מיום לימודים ארוך אך אינם מתעניינים כיצד משלמים למורים המעבירים את שיעורי ההעשרה.

סקירה זו עוסקת בהכשרתם של מורים ישראלים יוצאי אתיופיה ושילובם במקצועות ההוראה ובמערכת החינוך בישראל. הסקירה מתמקדת בתהליך ההכשרה של הסטודנטים והאקדמאים, הן במסגרת תוכניות ייעודיות וחלופיות והן במסגרת תוכניות ההכשרה להוראה הכלליות במכללות האקדמיות לחינוך ובאוניברסיטאות, וכן בתהליך השילוב במקצועות ההוראה בשדה, בדגש על מורים ועל מנהלי בתי ספר.

תוך שימוש בניתוח שיח ביקורתי, המחברים ניתחו 109 מטאפורות עבור תכנית הלימודים שנוצרו על ידי 27 מורים מתחילים במסגרת Teach for America (TFA) בחמש נקודות במהלך קורס לתכנון תכנית הלימודים שהמחברים מלמדים במשותף כדי לקבוע אלו הבנות ונטיות הקשורים לתכנון תכנית הלימודים חושפות המטאפורות של מורים מתחילים, בייחוד בהקשר של עבודתם בבתי הספר העירוניים מסוג Title One? ניתוח של המטאפורות הראה שמורים מתחילים רבים מעלים כבעיה את תיאור תכנית הלימודים כקונסטרוקט נוקשה שנקבע בצורה חיצונית ושדרכו הם (והתלמידים שלהם) הם אובייקטים יותר מאשר סובייקטים (Teresa R. Fisher-Ari and Heather L. Lynch, 2015).

המחברים ערכו מחקר בקרב בוגרים ומשתתפים של התכנית למצוינות בהוראה" (Program for Excellence in Teaching) במכללה למורים בירושלים בישראל, חושפים קונפליקט אחר. הממצאים מראים כי בקביעת הזהות המקצועית שלהם, מורים מתחילים מתמודדים עם דילמה בין שתי תת-זהויות: המורה כמומחה דידקטי וכמורה המלמד מקצוע והמורה כמחנך הכיתה (Popper-Giveon, A., & Shayshon, B., 2017).

שיעורי התחלופה הגבוהים של מורים מתחילים הם סוגיה לדאגה בחינוך. אולם, מעט ידוע לגבי התהליך ההנעתי שמעודד מורים מתחילים להישאר במקצוע ההוראה.מחקר זה בחן כיצד תנאי העבודה (אי-ביטחון במקצוע, האוטונומיה של המורה, אחריות קולקטיבית, דיאלוג רפלקטיבי, ופרקטיקה לא מופרטת) ומצבים פסיכולוגיים (מסוגלות עצמית של המורה ומחויבות רגשית) משפיעים על הכוונה לעזוב את המקצוע (De Neve, Debbie; Devos, Geert, 2017).

במאמר מוצג מיזם מחקרי שאיתגר את הגישה הנקוטה בהכשרת מורים להוראת טיפול במשמעת וניהול כיתה המתבססת על הקניית כישורים ותכנים רלוונטיים. הטיעון המרכזי הוא שיש קשר בין זהות אישית ומקצועית של מורה לבין דרכי ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת. לכן, חיוני שבתוכניות ההכשרה ישולב היבט זה בקורסים לניהול כיתה. על המחקר – אוכלוסייה: 16 מורים מתחילים בשנה ראשונה מרמות בי"ס שונות. כלי המחקר: ראיונות בני שעה וחצי בגישה של סיפורי חיים. ניתוח: ניתוחי תוכן וקידוד היגדים בגישת תיאוריה הצומחת מן השדה. ניתוח התוכן של הראיונות העלה שלוש תימות שנותנות ביטוי למחשבה שיש קשר בין מאפייני זהות לבין ניהול כיתה ובעיות משמעת: א) שאיפה להיראות כ"סוג מסוים של מורה" ע"י התלמידים, ב) שאיפה לתפוס את עצמם כסוג מסוים של אדם ומורה, ג) קונפליקט בין זהות לבין פעולה/ עשיה אפקטיבית (Daryl Dugas).

מחקר זה בוחן אמונות של מורים עתידיים בנוגע לוודאות ידע אודות הוראה. אמונות אלו בעלות השפעה על האופן בו הם תופסים ומשתמשים במקורות ידע אודות חינוך ופרקטיקות הוראה. כתוצאה, מחברי המאמר קוראים למורי מורים לסייע למורים עתידיים בפיתוח חשיבה ביקורתית ויכולות אפיסטמיות נוספות כגון הבנה, בחינת הסברים והגעה לידע חדש באופן ביקורתי.

מאמר זה מביא חלק מממצאי מחקר איכותני רחב יותר שנעשה במסגרת עבודת דוקטורט של אחת המחברות, המתייחס לראיונות עם 34 מורים בישראל, שמתוכם 12 מורים עזבו באופן זמני או קבוע את משרת ההוראה (ינון, 2014). המאמר מפרט את סיפורי החיים של ארבעה מהם בכל הנוגע להחלטתם לעזוב את המקצוע ומחלץ תובנות הנוגעות לאופן שבו יש לחקור את התופעה של נשירת מורים ולהתייחס אליה בתוכניות להכשרת מורים.

המחברים ביקשו לבחון כיצד מורים העורכים מחקר חינוכי הצליחו (או לא הצליחו) בחציית גבולות אפשריים בין קהילה אקדמית של חוקרי חינוך לבין קהילה של אנשי מקצוע בתחום החינוך, תוך כיוון לשיפור בפועל של הפרקטיקה המקצועית שלהם. כמעט כל המורים חוקרים דיווחו על אתגרים כתוצאה מהשתתפות בשתי קהילות מעשה. ככל שהפרויקטים שבהם השתתפו ענו על הצרכים או המטרות של בית הספר, כך חציית הגבולות בין קהילת החוקרים לבין קהילת המורים נראתה אפשרית יותר (Anouke Bakx, Arthur Bakker, Maaike Koopman, Douwe Beijaard, 2016).

התנהגות מחדשת ניתנת לתיאור כתהליך שבו רעיונות חדשים מוכללים, נוצרים, מפותחים, מיושמים, מקודמים, זוכים בהכרה ומותאמים ע"י עובדים לטובת שיפור תפקודם בארגון. סיבות שונות, כמו שינויים חברתיים וטכנולוגיים מהירים, מדגישים את הצורך בהתנהגות מחדשת של עובדים ובמיוחד של מורים. עם זאת, רק מחקר מועט נעשה לבחינת התנהגות מחדשת של מורים ולהבנת הגורמים המשפיעים עליה ובמה חשיבותה. בסקירה זו נכללו 37 מאמרים. בצד הסקירה יש המלצות למחקר עתידי והשתמעויות מעשיות.

מטרת המחקר הייתה לבחון את הדרכים שבהן האוריינטציות של מורים כלפי מגוון תרבותי חוזות את התוצאות הפסיכולוגיות של המורים הקשורות לעבודתם עם תלמידים מהגרים – כלומר שחיקה הקשורה למגוון ומסוגלות עצמית הקשורה להגירה. המחברים יישמו את מודל DOPA (Diversity in Organizations: Perceptions and Approaches; מגוון בארגונים: גישות ותפיסות) שפותח בהתבסס על התפיסות של האנשים בארגון; המודל מציע ארבע תפיסות וגישות למגוון: נכס, בעיה, אתגר, או מטרד. במחקר נמצא כי התפיסה של המורים את התלמיד המהגר כנכס ולא כבעיה הייתה קשורה לשחיקה הקשורה למגוון נמוכה יותר ולמסוגלות עצמית הקשורה להגירה גבוהה יותר (Tony Gutentag, Gabriel Horenczyk, and Moshe Tatar, 2017).

המחקר המתואר במאמר מבקש לבחון את הקשר בין תפיסות מורים בנוגע למנהיגות אותנטית של מנהל לבין תחושה של העצמה פסיכולוגית בקרבם. המחקר נשען על תיאוריית הרצף – "תפיסות-עמדות-התנהגות" של אייזן ופיישבין (Ajzen & Fishbein, 1980) ומשער כי תפיסות המורים ביחס למנהיגות הבית-ספרית כאותנטית ומוסרית יובילו לתחושות חיוביות של העצמה פסיכולוגית וכי תחושות אחרונות אלה יובילו להתנהגות אזרחית בתדירות גבוהה מצד אחד ולהפחתת התנהגויות נסיגה של מורים (איחורים, היעדרויות ונטייה לעזוב) מצד שני. בתוך כך, המחקר מאיר היבטים תיאורטיים וממצאים אמפיריים קודמים הנוגעים לקשר שבין התנהגות אזרחית להתנהגויות נסיגה של מורים.

המחקר עסק באנשי חינוך וטיפול שעברו עם בני נוער במצבי סיכון. העובדים עצמם משתייכים לקבוצות מיעוט בחברה הישראלית, ועבודתם הייתה כרוכה בטיפול בבני נוער במצבי סיכון שמשתייכים גם הם לאותן קבוצות מיעוט. המחקר התמקד בקשר בין אסטרטגיית תרבות, סגנונות התמודדות ותפיסת סביבת עבודה בקרב עובדים אלה לבין תפיסת התפקיד ומידת השחיקה שהם חווים.הממצאים: (א) בהשוואה ליהודים ילידי הארץ והוותיקים, בני קבוצות מיעוט אינם חווים עוצמות גבוהות יותר של קושי בתפיסת התפקיד או בשחיקה; (ב) לא נמצא קשר גורף בין אסטרטגיות תרבות לקושי בתפיסת התפקיד ולשחיקה; (ג) דפוסי התמודדות ותפיסת סביבת העבודה הם המשמעותיים בניבוי תפיסת תפקיד ושחיקה; (ד) שני ממדי אסטרטגיית התרבות (הזדהות עם הרוב והזדהות עם המיעוט) נמצאו בלתי תלויים זה בזה (גתהון, רומי ויגיל, 2016).

איכות ההתפתחות המקצועית של מורים הפכה לנושא חינוכי רווח בדיון הציבורי במיוחד לנוכח התגברות הביקורת והלחצים להעלות הישגי תלמידים. בעוד שוויכוחים ומתחים בדבר ההיקף, הצורה, והמיקוד של התפתחות מקצועית נמשכים, מצפים מן המורים לפעול על פי סטנדרטים חדשים, והם נקראים לחדש את דרכי ההוראה באמצעות השתתפות בפעילויות למידה החל מסדנאות דרך סמינרים ועד דיגום בכיתה. עם זאת ההתפתחות המקצועית נמצאת במחקרים כבלתי אפקטיבית בהשגת מטרותיה שכן רוב הפעילויות והשינויים אינם מתמקדים בהוראה ובלמידה עצמם (Cajkler, W., et al., 2014).וחד.

מטה-אנליזה זו בוחנת את השפעתן של תוכניות לפיתוח מקצועי של מורים בגיל הרך בתחום השפה והאוריינות על הישגי התלמידים ועל המורים המשתתפים בהן. בחינה כמותית של גודל השפעת התוכניות מצביעה על כך, שפיתוח מקצועי של מורים לגיל הרך הממוקד שפה ואוריינות משפר את איכות התהליך של מורים ואת האיכות המבנית של ההוראה אך אינו בהכרח תורם לשיפור הידע של המורים. כן אותר במחקר קשר סיבתי והשפעה חיובית שיש לפיתוח מקצועי ממוקד שפה ואוריינות על הישגי התלמידים בכל הנוגע במודעות פונולוגית וידע אלפביתי.

תקציר מנהלים זה דן ברמת ההתמקצעות של מורים מקצועיים בבתי ספר יסודיים בארצות הברית. משום שהוראת מקצועות בבתי ספר יסודיים אינה ברמה מספקת, סקרו מחברי התקציר ארבע מערכות חינוך מצטיינות על מנת להבין כיצד ניתן לשפר את רמת ההוראה בארצם. הדגשת חשיבות מומחיותם המקצועית של מורים על ידי מנהיגים חינוכיים רלוונטית לכל חלקי מערכת החינוך, החל מהכשרת המורים, דרך פיתוח תכנית הלימודים וחומרי הדרכת מורים ועד לדרישות מן התלמידים לפתח הבנה מעמיקה של החומרים המקצועיים.

פיתוח מקצועי מתמשך של מורים הוא אינטרס לאומי. קהילות פיתוח מקצועיות, הידועות גם בשם קהילות מקצועיות לומדות, נוסדו כאמצעי להשגת יעד זה. ב-2015 החלה ישראל ליישם תכנית לפיתוח מקצועי של מורים בשם “השקפה”. התכנית מורכבת מקהילות פיתוח מקצועיות מבוססות בתי ספר אשר מוביליהן, הקרויים מורים-מובילים, מקבלים תמיכה ממתאם התוכנית שמביא משרד החינוך. מחקר זה משתמש בראיונות עומק מובנים למחצה כדי לבחון כיצד מתאמי התכנית והמורים-מובילים מעריכים את יכולתה של תכנית “השקפה” לשמש מסגרת לקידום פיתוחם המקצועי של מורים, מהם המשתנים שהמורים-מובילים מחשיבים כמאפשרים או כחוסמים את מנהיגותם בהקשר זה, באילו מדדי תוצאות הם משתמשים ועל אילו שיפורים הם ממליצים. מורים-מובילים (שתי קבוצות, N=30 ו-N=10 מאוכלוסייה של כ-120) ומתאמי תוכניות (N=4, האוכלוסייה כולה) רואיינו באמצע 2016. המשתתפים מנו שש דרכים שבהן התוכנית מקדמת התפתחות מקצועית, ארבעה גורמים מאפשרים עיקריים וחמישה חסמים. המאמר מציג לשם מחקר נוסף טווח של תוצאות תוך בית ספריות המיוחסות לתוכנית מבוססת הקהילה.

דו"ח זה בוחן מהו שיעור התלמידים במערכת החינוך הציבורית בארה"ב שלמדו ממורים בעלי רישוי (certified), ניסיון והכשרה אקדמית במקצוע שאותו הם מלמדים. הנתונים מעודכנים לשנים 2011 עד 2015. הממצאים העיקריים: 1. 94% מתלמידי מערכת החינוך הציבורית האמריקאית למדו ממורים בעלי רישוי; 2. 75% מהתלמידים למדו ממורים בעל ותק של חמש שנים ומעלה. 3. כ-60% מתלמידי חטיבת הביניים (middle school) וכ-82% מתלמידי התיכון למדו ממורים בעלי הכשרה אקדמית ספציפית במקצוע שאותו הם מלמדים.

מטרת המחקר הייתה לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות התעסוקתיות של עובדי הוראה (מורים וגננות) בעבר ובהווה לאורך עשור בקריירה שלהם. לשם בחינת מטרת המחקר, החוקרת אימצה את המושג "אוריינטציה כלפי העבודה", הבוחן את המשמעות שהעובד מייחס לעבודתו. סיפורי הקריירה של המשתתפים, שנאספו במהלך הראיונות, מוינו לפי "שלוש האוריינטציות": "ג'וב, ייעוד וקריירה". אולם, לאחר ניתוח הנתונים הוחלט להתמקד בתהליכי קבלת החלטות הנוגעות לתעסוקה של עובדי הוראה בעלי אוריינטציית ייעוד בלבד. במחקר נמצא כי עובדי הוראה מקבלים החלטות הנוגעות לתעסוקה מתוך "מחויבות לייעוד". מחויבות לייעוד, היא מושג חדש שעולה מהמחקר, ומוגדרת בהתבסס על סיפורים של עובדי ההוראה "כמחויבות לתחושת משמעותיות הנובעת ממכוונות לזולת".

המחקר הנוכחי בוחן עמדות של מורים במערכת היסודית והעל-יסודית באזור כפרי במדינה דרום-מערבית בארה"ב בנוגע לשיתוף פעולה עם הורים לילדים עם מוגבלויות בהמשך להשתתפות המורים בתוכנית פיתוח מקצועי, הכוללת צפייה בסרט ודיון בו. שאלת המחקר היא אם מורים שהשתתפו בתהליך של פיתוח מקצועי מבוסס-טכנולוגיה פיתחו הבנה מוגברת של הנושאים שהטרידו את אותם הורים לאחר האזנה לסיפוריהם וככל שהתפתחה הבנה כזו, אם היא שרדה לאורך זמן. המחקר משיב בחיוב על שאלת המחקר ומפנה לתימות מרכזיות שעלו בריאיונות לפיהם ניתן ללמוד על מישורי התרומה של תוכנית לפיתוח מקצועי לתפיסות של מורים בנוגע לשיתוף הפעולה עם הורי התלמידים.

קשיי היום-יום של הורים בכל הנוגע לגידול ילדים בגיל הרך משפיעים על רווחת ההורים ועל יחסיהם עם ילדיהם. מחקר זה בוחן האם ישנם הבדלים בין קשיי היום-יום של הורים לילדים המשתייכים למסגרות גני ילדים בהם מיושם יום לימודים קצר לעומת מסגרות בהם מיושם יום לימודים ארוך. החוקרים שיערו שהורים לילדים השוהים זמן רב יותר בגן יחוו פחות קשיים הקשורים לחינוך וטיפול בילדיהם, אך המסקנה הכללית אליה הגיעו היא שאין כך הדבר. הורים לילדים במסגרות של יום לימודים קצר או ארוך דווחו על רמות דומות של קשיי יום-יום.

מחקר זה בוחן את ההתנהגויות של גננות העובדות עם ילדים בגילאים 4 עד 6 בהקשר לזכותם להשתתף בפעילויות בגן. בהקשר זה, נחשפו הדרכים השליליות והחיוביות שבהן הגננות מיישמות את זכותם של ילדים להשתתף. בנוסף לכך, יישום הזכות להשתתף הוערך ביחס לדרישות להשתתף. הנתונים על 15 גננות שנצפו בקורס "חוויה בגן" הושגו מתיקיהן של גננות לעתיד. זאת ועוד, 64 שעות של תצפית על כל גננת נרשמו על ידי שתי גננות לעתיד במשך שמונה שבועות. הנתונים המשקפים את התנהגויות הגננות בסביבה החינוכית נותחו תוך שימוש בטכניקות ניתוח תיאוריות. תוצאות המחקר העלו 144 מקרים חיוביים ו-505 מקרים שליליים של 15 גננות במונחי הדרישות האלה. נצפה כי כמה מהגננות מחשיבות התנהגויות מרוכזות-בילד ודמוקרטיות, כמו גם את משאלות הילדים ודעותיהם – ופועלות בהתאם. בנוסף לכך, גננות הפגינו התנהגויות שליליות בעיקר בנוגע לדרישות להשתתף.

למרות קריאות להרחיב את החינוך הקדם-יסודי בארצות הברית (עד גיל חמש), עדיין עולות שאלות לגבי תוצאותיו לטווח בינוני וארוך. עורכי המחקר הנוכחי השתמשו במטה-אנליזה של 22 מחקרים ניסויים (experimental) וכמו-ניסויים (quasi-experimental) באיכות גבוהה שנערכו בין 1960 ל-2016. נמצא כי בממוצע, השתתפות בחינוך הקדם יסודי מובילה להפחתה סטטיסטית מובהקת בהצבה במסגרות של חינוך מיוחד (d = 0.33 SD, 8.1 percentage points) ובהשארת כיתה (d = 0.26 SD, 8.3 percentage points) ומעלה את שיעור המסיימים את החינוך העל-יסודי (d = 0.24 SD, 11.4 percentage points). תוצאות אלה תומכות באפקטיביות של החינוך בילדות המוקדמת בהפחתת הוצאות הקשורות בחינוך ובקידום רווחת הילד.

הציונות-הדתית (להלן: הצה"ד) לכודה בתוך "סינדרום אידיאולוגי" המקשה עליה לנתב את דרכה בין שני עולמות מנוגדים: מצד אחד, עולם ה'קודש : ' עולם קבוע, ציוויי, אובייקטיבי, בעל תכנים אידיאיים מחייבים הממלאים את מכלול חייו של האדם; ומצד שני, עולם החול המאמין בעמדות רלטיביסטיות בתוך עולם דינאמי ומשתנה בעל ערכים אוניברסאליים וליברליים, סובייקטיבי ובלתי יציב. היעדר פתרון תאולוגי-חברתי ופוליטי להתמודדות עם הניגודים שבין שני העולמות גורם לכך שהמתחים בין האידיאולוגיות השונות ממשיכים לייצר כל הזמן זרמים חדשים של קהילתיות בתוך הצה"ד הנעים על ציר הרצף שבין שמרנות לליברליות דתית, תופעה שאף התעצמה בעקבות השפעות פוסט-מודרני.

המחקר בחן תפיסות אינטואיטיביות של סטודנטים לחינוך לגיל הרך לגבי הטיפול והחינוך של ילדים מגיל לידה ועד גיל שלוש שנים בחברות הערבית והיהודית. התוצאות הראו הבדלים בפרספקטיבות בכל חמש השאלות., שנגרמו בעיקר על ידי הבדלים תרבותיים. המחברים ראו שאף על פי ששתי התרבויות שוכנות בחברה הישראלית וחולקות גישות משותפות, לסביבה התרבותית עדיין יש השפעה על התפיסות שלהם לגבי השנה הראשונה, לגבי אזורי הרגש, ולגבי רווחת הילד. מחקר זה תורם להבנה של ההכנה של מטפל בחינוך לגיל הרך, תוך הדגשת ההשפעה החשובה של ההקשר התרבותי על התפיסות של המטפלים היהודיים והערביים בישראל (Russo-Zimet, G. & Gilat, I. , 2017).

כמעט יובל שנים עוסקים חוקרים בעולם באפקט פיגמליון, המוביל להתנהגות שונה של אנשי חינוך כלפי ילדים שונים בכיתה. פרופ' אלישע באב"ד, שהיה מנהל בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, מחדד זאת וקובע: התנהגות של תמיכה לימודית שונה כלפי תלמידים שונים היא מוצדקת, לגיטימית, ואף רצויה, בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו". מאידך, ובהיפוך גמור, התנהגות הבדלית בתמיכה הרגשית כלפי תלמידים שונים היא לא לגיטימית, בלתי רצויה, ועלולה לגרום נזקים הן לתלמידים הספציפיים והן לאקלים הכיתה כולה (אלישע באב"ד).

טקסטים גרפיים לא מילוליים [כגון תצלומים ואיורים] הם ייצוגים סמליים חיצוניים וקבועים. שימוש עקבי בטקסטים גרפיים בסיטואציות הרלוונטיות לחיי הילדים מספק הזדמנויות להעשרת אוצר המילים והידיעות ומניח תשתית לשימוש בשפה הכתובה. השימוש בטקסטים גרפיים לא מילוליים חשוב במיוחד לילדי עולים, משום שהם כלי זמין לתקשורת בין הילדים, משפחותיהם והצוות החינוכי. המאמר מציג גישה להעשרת השפה של ילדי עולים ומציע כלים לגישור בין שפת המורשת לשפה הנרכשת (עינת גוברמן וחוה תובל).

התנהגות תוקפנית מחד גיסא והתנהגות פרו־חברתית מאידך גיסא מופיעות בגיל הרך, ויש להן השלכות לטווח קצר ולטווח ארוך. עיקרו של מאמר זה עוסק בבחינת תרומתו של הטיפול בפעוטות בבית ובמעון להסבר התפתחותה של התנהגות חברתית חיובית ושלילית. במחקר השתתפו 103 פעוטות בני 4-2 שנים, אימהותיהם ו־28 מטפלות ב־16 מעונות ציבוריים במרכז הארץ. במחקר נערכו שתי תצפיות: אחת בבית הפעוט בהשתתפות האם, הפעוט ואחיו, והשנייה במעון בהשתתפות המטפלת, הפעוט ועמיתים מקבוצת השווים. המחקר התבסס על המודל של תאוריית התיווך ההוראתי, ומממצאיו עולה כי מתן תחושת יכולת לפעוטות וּויסות התנהגותם על־ידי האם ועל־ידי המטפלת במעון קשורים לשכיחות גבוהה יותר של התנהגות פרו־חברתית מצדם ולשכיחות נמוכה יותר של התנהגות תוקפנית. מנגד, עידוד שאינו נובע מהתנהגות הפעוט (להלן עידוד לא ממוקד) מסביר את הופעתה של התנהגות תוקפנית רבה יותר והתנהגות פרו־חברתית מועטה יותר. תרומתו של הטיפול והתיווך ההוראתי בבית ובגן להתפתחותן של התנהגויות חברתיות חיוביות ושליליות נדונה במאמר בהרחבה (עינת שופר אנגלהרד, פנינה קליין ויעקב יבלון).

המחברת מזמינה אותנו להתנסות ביוזמה נועזת: "בני שלוש מצלמים: תכנית לימודים מבוססת צילום דיגיטלי בגיל הרך". זהו ניסוי דו-שנתי של הפעלת תכנית לימודים בגיל הרך המבוססת על אוריינות חזותית. המחקר בוחן את ההשפעה של התכנית על הילדים ועל המבוגרים בסביבתם וכיצד רוכשים הילדים באמצעות התכנית אוריינות חזותית. במסגרת התכנית כל הנושאים נלמדים בגן באמצעות עבודת צילום בפועל של הילדים במצלמות דיגיטליות ובאמצעות צפייה בתצלומים ממקורות שונים. ממצאי הניסוי מצביעים על מרכזיותו של התיווך החינוכי, ומבין המיומנויות של האוריינות החזותית שנרכשו ניתן להדגיש את המודעות והרגישות החזותית, יצירתיות וחשיבה סמלית. היוזמה הופעלה לגילאי שלוש-ארבע בעיר קטנה בפריפריה בצפון הארץ (אריאל פרידמן).

עד לפני שנים ספורות נדיר היה למצוא מורים וגננות יוצאי אתיופיה, וגם אם המצב השתפר מעט עדיין ניתן לומר בהכללה כי בני העדה מודרים מהעשייה החינוכית. זאת, במערכת ציבוריות שמדיניותה הרשמית מתיימרת לחתור לשוויון, הכלה ופלורליזם. מאמר זה בוחן את השתלבותם של צעירים יוצאי אתיופיה במערכת ההכשרה להוראה, וכן את השתלבותם כמורות וכגננות במערכת החינוך באמצעות סיפוריהן של מורות וסטודנטיות להוראה.

מחקר זה מנסה לבדוק את השפעת תכנית "אקדמיה-כיתה", תכנית חדשה בהכשרת מורים, על התפתחותם המקצועית של הסטודנטים, מנקודת מבטם. המחקר בוחן את ההשפעה של תכנית ההכשרה החדשה על יחסי הסטודנטים עם המורים המכשירים, המדריכים הפדגוגים ותלמידי בית הספר. אוכלוסיית המחקר הינה 32 סטודנטים שנה ג' הלומדים במכללת סכנין המתנסים שלושה ימים בשבוע בבתי ספר סמוכים (Assadi, Nabil; Murad, Tareq, 2017).

המחויבות לכונן מערכת של הכשרת מורים "המובלת על ידי בתי הספר" באנגליה, אשר הוכרזה בידי ממשלת הקואליציה ב-2011 ונשמרה בנוקשות לאחר מכן, ייצגה פרידה מרחיקת לכת מסוגים קודמים של עמיתות בהכשרת מורים ראשונית. ב-2014, הממשלה כוננה "סקירה של הכשרת מורים ראשונית", בהובלתו של מנהל בית ספר יסודי, סר אנדרו קרטר. דבר זה נתן אות להכרה בהכשרת מורים כ"בעיית מדיניות", במונחים של מרילין קוכרן-סמית. הדוח, שפורסם בתחילת שנת 2015, היה מגוון יותר ממה שניתן היה לצפות, אף על-פי שמספר מתחים עמוקים הופיעו בקריאה אנליטית צמודה יותר; ארבעה ממתחים אלה דומים לאלה שהוגדרו בעבר על ידי קוכרן-סמית ושניים הם מופעים חדשים. מאמר זה מזהה ודן במתחים אלה כפי שהם מופיעים בסקירה של קרטר ומקשר אותם לדיונים רחבים יותר אודות הקשרים בין הוראה, הכשרת מורים, עדויות ומחקר, ותהליכי קביעת מדיניות בחינוך (Mutton, Trevor; Burn, Katharine; Menter, Ian, 2017).

הוראה היא המרכיב המרכזי בתהליכי הכשרת מורים (Britzman, 1991). המגמה העכשווית ממקדת וממקמת את ההכשרה בלימוד תוך כדי ומן המעשה. השאלה היא אם מגמה זו אכן מובילה להקטנת הפער בין ידע על הוראה לבין ידע הנובע מהתנסות בה, בין תיאוריה למעשה או בין קורסים בהכשרה לבין עבודה מעשית (Zeichner, 2012, Ball & Forzani, 2009). אימוץ כיוון זה מחייב הגדלת שעות ההתנסות המעשית, וחיזוק של מעורבות מורי המורים בהבניה מחודשת של מדיניות וארגון תוכניות הכשרה, של בחירת תכנים ושל עיצוב פדגוגיה. זאת כדי להבטיח שהשינוי אכן ייקלט וישפר את איכות ההכשרה וההוראה (McDonald & Zeichner, 2009). המאמר כולל דוגמאות של התנסות הכותבים בעיצוב קורסי הכשרה במתודולוגיה של הוראת מקצועות (מדעים ומתמטיקה, הוראת ספרות/שפה ואוריינות) תוך יישום הגישה של הכשרה מבוססת-מעשה (McDonald, M., Kazemi, E., Kelley-Petersen, M., Mikolasy, K., Thompson, J., Valencia, S. W., & Windschitl, M).

כאשר הגלובליזציה מתעצמת וכלכלות נאבקות לטפל ב"צנע", רפורמות חינוכיות ממשיכות באין מפריע. במקרה של הכשרת מורים ראשונית, המטוטלת נעה בין פרקטיקה לבין מחקר עם דגש הולך וגדל על מומחיותם של מורי מורים. השיח הבין-לאומי לגבי הכשרת מורים ראשונית מספק הֶקשר חשוב עבור מדיניות ורפורמות איריות נוכחיות. על רקע זה, הממצאים של מחקר שיטתי לגבי היכולות המחקריות והפעילויות של סגלי ההוראה בתכניות הכשרת מורים ראשונית מנותחים ונידונים בצורה ביקורתית (Gleeson, Jim; Sugrue, Ciaran; O'Flaherty, Joanne, 2017).

המאמר מציג מסגרת פרשנית לבחינת ההצלחה של שותפויות אוניברסיטה-בית ספר בהכשרת מורים. המסגרת נגזרה ממחקר רב-מקרים ארוך טווח בחמש אוניברסיטאות באוסטרליה. החוקרים בחנו את הפרקטיקות הייחודיות שבהן השתמשו המוסדות השונים בהצלחה במסגרת הכשרת מורים זו להוראת מדעים. הממצאים נאספו מתוך ראיונות עם מורי מורים, סגלי בתי ספר ומתכשרים. ניתוח הממצאים הוביל להצגת מסגרת בת ארבעה רכיבים מנחים שעמדו בבסיס הצלחת השותפות: הצמחת פרקטיקות חדשניות, שותפויות צומחות, ייצוגים, מתן אפשרות לצמיחה. דרכי העבודה שנחשפו מודגמות, מתפרשות בתוך ההקשרים הייחודיים בהן הופעלו ומסוכמות כדי שתהיינה ברות-העברה להקשרים אחרים (Jones, M., Hobbs L., Kenny J.C., Campbell C., Chittleborough G, Gilbert, A., Herbert S, Redman C).

מחקרים על הכשרת מורים עתידית זיהו שתי תמות הדורשות מחקר נוסף: השתנות האופי של הידע והשתנות היכולות הטכנולוגיות. החוקרים במאמר זה בחנו את המפגש בין שתי תמות אלה ואת השתמעויותיו להכשרה. במאמר נעשה ניסיון לקדם את הדיון על עתיד הכשרת המורים בעידן שבו קובעי מדיניות, כלכלנים ומדינאים מאתגרים בהחלטותיהם את האוטונומיה של מורי מורים (Darling-Hammond, 2010). זאת ע"י פתיחת הדיון למורי המורים עצמם (Burden, K., Aubusson, P., Brindley, S., & Schuck, S).

המאמר מתמקד בהתפתחות מבוססת בית ספר ובאופן שבו שיתוף פעולה בין מורי מורים לבין מנהיגים ומורים יכול לקדם התפתחות בהכשרת מורים, בבית הספר ובאתר שבו מתקיים שיתוף הפעולה בבית הספר שבו שני הצדדים נפגשים. הנתונים נאספו בנורבגיה באמצעות ראיונות עם קבוצות של מורים ושל מנהיגים בשלושה בתי ספר, ועם קבוצה של מורי מורים (Postholm, May Britt, 2016).

הכשרת המורים בארה"ב מורכבת הן מתומכים הן ממבקרים של המערכת הנוכחית של הכנת המורים. כמה מהמבקרים של הכשרת המורים מבוססת המכללה או האוניברסיטה, המתארים עצמם כ"רפורמטורים", התייחסו לתכניות לא-אוניברסיטאיות כאל "הכנת מורים 2.0" כדי להדגיש את החדשנות שהם מרגישים שתכניות אלה מייצגות. הם מרמזים על כך שהתכניות הקיימות לפני התכניות הלא-אוניברסיטאיות החדשות הללו הן תכניות להכשרת מורים 1.0, שהם תופסים כמיושנות (Kretchmar, Kerry; Zeichner, Ken, 2016).

אפליה כנגד נשים נראית כאחת הסיבות האפשריות לתת-הייצוג שלהן במקצועות מסוימים בצֶבֶר מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה (science, technology, engineering, and math - STEM). המחברים מראים שאין זה המקרה לגבי המבחנים התחרותיים בצרפת המשמשים לגיוס כמעט כל המורים והמרצים בחינוך התיכוני והעל-תיכוני. השוואות בין מבחנים "לא עיוורים למגדר" ("non–gender-blind") שנערכו בעל פה לבין מבחנים "עיוורים למגדר" ("gender-blind") שנערכו בכתב בקרב כ-100,000 אנשים ב-11 תחומים שונים במהלך 2013-2006 חושפים הטיה לטובת נשים ההולכת וגוברת בחוזקה ביחס לדומיננטיות הגברית בתחום (Breda, Thomas; Hillion, Melina, 2016).

כיצד מטפלת מערכת החינוך במגזר הבדואי, ובמיוחד בילדים בדואים הסובלים ממוגבלות פיסית? בשאלה זו עסקה הרצאתו של ד"ר איברהים אבו עג'אג' בכנס יובל לתוכנית האינטגרציה בחינוך: שילוב, הדרה ושינוי חברתי שנערך ביוני 2018 ברמת-גן. בנגב מתגוררים 270 אלף בדואים, כ-128 אלף מהם ב-35 כפרים לא מוכרים. זו הקבוצה הענייה ביותר בישראל, הסובלת משיעורי האבטלה הגבוהים ביותר. לדברי המרצה, הכפרים הבלתי מוכרים מצויים בבועה משפטית ופוליטית, וסובלים מאפליה בתקציבים ובתכנון. אפליה זו מתבטאת בתחום החינוך בהיעדר בנייה מספקת של בתי ספר וכתוצאה מכך ילדים רבים נאלצים לעבור מרחק רב כדי להגיע ללימודים. במציאות בה רק לנשים בדואיות מעטות יש רישיון נהיגה, הדבר קשה במיוחד.

שיטת מונטסורי מפחיתה את מספר הטעויות ומאריכה את זמן הרפלקסיה של ילדים בני 5-4 המתבקשים להגיב לגירוי – כך מגלה מחקר חדש. מטרת המחקר היתה לגלות מהי ההשפעה של שיטת מונטסורי על הקצב הקוגניטיבי (Cognitive Tempo) – מדד המשלב מהירות ודיוק בתגובה. מתודה: המחקר נערך בשנת הלימודים 2016-2015 והנתונים בו נאספו תוך שימוש בסולם הרפלקסיה-אימפולסיביות של קנזס – טופס A. המבדקים ניתנו לילדים לפני ואחרי הטיפול בשיטת מונטסורי וכן נערך מבדק-מעקב שישה שבועות לאחר השלמת הטיפול.

בספרו "אין מידה לאדם" הראה המדען האמריקאי סטיבן ג'יי גולד בצורה משכנעת כי אין הגדרה מוסכמת ואובייקטיבית של אינטליגנציה, וכי גם לא ניתן להגיע להגדרה כזו שתהיה רלוונטית ומועילה בכל התחומים ובכל ההקשרים. בהתאם לכך, לא ניתן גם לקבוע שיטת מדידה מוסכמת ואובייקטיבית של אינטליגנציה. עם זאת, למרות חוסר האפשרות להגדיר ולמדוד אינטליגנציה, מערכות חינוך רבות, ובכללן זו הישראלית, מפעילות מסגרות מיוחדות לתלמידים מחוננים. מאמר זה סוקר את השינויים שחלו בתחום איתורם של ילדים מחוננים באירלנד, אשר הרחיבו את הגדרת המחוננות כך שתכלול גם יכולות כגון חשיבה יצירתית, מנהיגות, הצטיינות באמנויות ויזואליות וביצועיות, יכולות פסיכומוטוריות, כישורים מכניים וכן יכולות ספציפיות בתחומים כאמפתיה, הבנה וניהול משא ומתן.

מאמר זה סוקר מחקרים שבחנו כיצד תלמידים על הרצף האוטיסטי חוו תהליך מעבר לבית ספר חדש. מחקרים אלו בחנו את צרכי וקשיי התלמידים בעת המעבר או את התמיכה שניתנה לתלמידים והתועלת שעלתה מסיפוק סוג תמיכה ספציפי. ממצאי המאמר כוללים תיאור הקשיים שחווים התלמידים, הוריהם ומוריהם לצד דרכי הפעולה המשמשות לתמיכה בתלמידים והוריהם במהלך המעבר.

הורים לילדים עם מוגבלויות שכליות והתפתחותיות מדווחים על מתח רב יותר מאשר הורים לילדים שאינם חווים קשיים דומים. מתחים אלו מחמירים עקב אי שביעות רצון משירותי בית הספר, בעיות בשיתוף ההורים בפעילויות בית הספר ובעקבות צורך ההורים לספק הגנה הורית לילדיהם. מטרת המחקר לבחון האם טכניקות מיינדפולנס יכולות להפחית מתחים הנוצרים בקרב ההורים בנוגע להתנהלות בתי הספר ומסגרות החינוך המיוחד. מיינדפולנס, המכונה גם מודעות קשובה או קשיבות, היא תהליך של הסבת תשומת לב מכוונת המלווה בתגובות לא שיפוטיות והתמקדות בחוויה המתפתחת בזמן הווה. תהליך זה כולל טכניקות רבות ומגוונות המשמשות להורדת רמות לחץ.

בשנות השישים של המאה העשרים, עת הוצעה הקטגוריה "לקויות למידה", היא התייחס למצב מסוים שהבחין בינה לבין חוסר הצלחה בלימודים (Kavale & Forness, 1985). שיעורם של בעלי לקויות למידה מוערך כיום ב-10%-15% מכלל אוכלוסיית התלמידים (הד, 1990). במקביל לגידול המהיר בשיעורי המאותרים כבעלי לקויות למידה מתרחשת מגמה הפוכה בהפרעות כדוגמת "פיגור". קטגוריית לקויות הלמידה (דיסלקסיה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה והפרעות קשב וריכוז) טעונה במטען משמעויות חיובי יותר, או למצער אינה נושאת עמה מטען שלילי כמו הקטגוריות "פיגור שכלי" או "הפרעות רגשיות והתנהגותיות" (Lyon, 1996).

סקירה זו מבקשת לעסוק במעמדם של מזדקנים וזקנים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה), לבחון את מאפייניהם הבריאותיים, הרגשיים, החברתיים והקוגניטיביים, לאתר את דרכי ההערכה, המדידה והאבחון של אוכלוסייה זו ולדון בצרכיה השונים. מטרתה היא ליצור מסד מבוסס-ראיות לאיתור אוכלוסייה זו ולבחון דרכי תמיכה וטיפול מגוונות, הנותנות מענה לצרכים ולמאפיינים המיוחדים שלה. נקודת המוצא התאורטית של סקירה זו משלבת בין הגישה ההומניסטית ובין הגישה החברתית למוגבלות לצורך איתור, הערכה וטיפול באוכלוסייה זו. הסקירה כוללת ידע מחקרי לצד ניסיון קליני ומעשי מישראל וממדינות נוספות, במיוחד ארה״ב, אנגליה, אוסטרליה ואירלנד. בחינת סלי השירותים השונים המיועדים לאוכלוסייה זו, מיהותם של הגופים הממשלתיים והחוץ-ממשלתיים המעניקים את השירותים ותהליכי גיבושה של מדיניות חברתית העוסקת באוכלוסייה זו עשויים לשמש את קובעי המדיניות בהתוויית מדיניות המותאמת לצרכיה המיוחדים. מדיניות שתביא בחשבון את ההיבטים השונים בסקירה תהלום עקרונות יסוד של הומניזם ודמוקרטיה והיא עשויה לקדם את רווחתה של אוכלוסייה זו באופן אפקטיבי ומתמשך.

במקרה-מבחן זה, שטבעו תיאורי ופרשני, הכוונה היא לזהות גורמים התפתחותיים והצלחה/כישלון בבית הספר של צעירים מחוננים בגילאים 12 עד 16 בחינוך חובה. הנרטיבים שהוצגו על-ידי החוקרים חושפים את המתח הקיים לעתים בין המאפיינים האישיים של התלמידים ובין ההדרכה שהם מקבלים מבית-הספר. הניתוח שופך אור על השעמום, התסכול והכישלון שתלמידים אלה מתמודדים עמם בחיי היומיום; וכן על קבלת החלטות פזורת-דעת, התנגדות או 'משבר-זהות' המקושרים לסטנדרטיזציה, לציות ולמטלות השגרתיות שבית הספר דורש מהם למלא כיום. הניתוח חושף גם את חשיבות תפקידו של המורה בקביעת תכנית לימודים נפרדת ובחלק מהמקרים גם את השפעת המורה על ההצלחה בלימודים של הצעירים המחוננים.

המאמר מביא סקירת –על של מחקרים בחינוך שבהם נעשה שימוש בגישת ניתוח שיח ביקורתי (CDA) ופורסמו בשנים 2008 – 2012, זאת על רקע סקירה דומה שנעשתה קודם לכן ((Rogers et al., 2005. ב"ניתוח שיח ביקורתי" מדובר בתיאוריות ושיטות לבחינת שיח מסוגים שונים ככלי להבנת שאלות ותופעות חברתיות. הוא צמח מתוך בלשנות ביקורתית בשנות ה-70. שני ספרים השפיעו במיוחד על התפתחות הנושא Hodge & Kress) 1979, Fowler et al., 1979)). ניתוח שיח ביקורתי ככלי מחקרי הלך והתפתח לכלל מסורות מבוססות שונות בדיסציפלינות ובמדינות רבות בעולם. בין הגישות השונות ניתן להצביע על מכנים משותפים כמו עניין בתכונות של הלשון הממשית של המשתמשים במסגרות טבעיות, או נושאי הקשר(context) ושפה, משלבים לשוניים וכדו' (Wodak & Meyer, 2009).

מאמר זה מתמקד בסטודנטים להוראה באוסטרליה, שהתקבלו לתוכנית להכשרת מורים עם ציונים במבחן קבלה ארצי, הנמוכים מהמקובל בתוכניות כאלה. המאמר מתאר את סיפורי החיים שלהם, השופכים אור על תכונות האופי הנחוצות להוראה אפקטיבית וללמידה בבתי ספר. הטענה המובאת במאמר כי שימוש יחיד במבחני קבלה ארציים ובמבחן ידע שפתי וכמותי של מתכשרים להוראה המהווים הסללה של המועמדים לעיסוק בהוראה הם אמצעים שלא מצליחים לעמוד על המורכבות הטמונה במקצוע ההוראה ובהוראה איכותית.

מחקר זה בוחן את השפעתם של קשרים סביבתיים ומערכות יחסים על האופן בו מורים עתידיים לחינוך מיוחד משקיעים בעבודתם בקורס הוראה קלינית. מידת מעורבות הסטודנטים בקורס מתבטאת בכמות הזמן שהם הקדישו ללמידת הקורס, אופן קבלת החלטותיהם וקצב התפתחות הלמידה שלהם. אחד הגורמים החשובים ביותר שנמצאו כמשפיעים על מידת ההשקעה של סטודנטים בעבודה הקלינית הינו יצירת קשר טוב עם המורה המנחה.

מאמר זה מתאר מחקר שנערך במכללה להכשרת מורים ושבו השתתפו 52 סטודנטים ערבים שלמדו לקראת תואר שני. המחקר בוחן את שאלת השתלבותם של הסטודנטים הערבים במכללה, שמכוונת בפעילויותיה ובאופן התארגנותה לחינוך לרב-תרבותיות. באמצעות ראיונות עומק עם משתתפי המחקר נלמדות תפיסותיהם של הסטודנטים ועמדותיהם בכל הנוגע לתחושותיהם הכלליות במכללה, ליחסם עם הסטודנטים היהודים והערבים ולחסמים המבניים שקיימים במכללה, אשר מגבילים את תחושת השייכות העצמית למקום. המאמר מעלה גם תובנות חשובות ביחס ליכולתו של החינוך לרב-תרבותיות להעצים את קבוצת המיעוט ולחזק את השתייכותו למוסד.

חקר מקרה זה בוחן כיצד שני פרויקטים של סיפור דיגיטלי של מועמדים להוראה שנוצרו בקורסים לשיטות אוריינות הפכו לגלוי את חזונם המתפתח וניתן למיקוח של הוראה ולמידה. הסיפורים הדיגיטליים נוצרו כדי להראות ולתאר את כיתות האוריינות העתידיות שלהם. תוך שימוש בניתוח מטאפורי, החוקרים חשפו מטאפורות מרומזות של סטודנטים ושל מורים הקיימות בכל אחד מהסיפורים הדיגיטליים של מועמדים להוראה. במטאפורות אלה ניתן לראות בבירור את המתחים בין האופן שבו מועמדים להוראה חזו את תפקיד המורה ואת תפקיד הסטודנט לבין האופן שבו הם מתייחסים למודלים בולטים של חינוך כולל מודלים תעשייתיים ומודלים של חקירה (Tammi R. Davis,Jackie Sydnor,Sharon Daley &Linda Coggin, 2017).

המחברים בחנו האם תקשורת א-סינכרונית המתווכת על ידי מחשב משפיעה על היעילות של המורה במהלך הפרקטיקום. התוצאות ציינו שמכשיר זה לא היה אפקטיבי בהגברת היעילות של המורה כמו שהניחו מחקרים רבים. מחקר זה חשף את החשיבות של מורים מנוסים ושל חונכים בעת אימוץ של מכשירי תקשורת א-סינכרונית המתווכת על-ידי מחשב (En-Chong Liaw, 2017).

המאמר מתאר כיצד Storypath, גישה נרטיבית לארגון תכנית הלימודים, מסייעת למורים מתחילים ביישום באופן מיומן של למידה שיתופית ושילובה המשמעותי עם יישומים נבחרים אחרים. הוא מתחיל בתיאור התפקיד המרכזי של למידה שיתופית בתכנית לתואר שני בהוראה (Master in Teaching) באוניברסיטת סיאטל (Seattle University), יחד עם האלמנטים הבסיסיים לעבודה שיתופית. המאמר ממשיך בהסבר כיצד גישת ה- Storypath מתקינה פיגומים ליכולת של פרחי ההוראה לסייע בהצלחה ללמידה השיתופית, ואז מספק דוגמא ספציפית שהתמקדה בקיימות הסביבתית (Laurie Stevahn & Margit E. McGuire , 2017).

כותבת המאמר מאירה שתי בעיות מעשיות מרכזיות שחשפה במסגרת מחקר עצמי על קורס מתודולוגי באוריינות (קריאה, כתיבה) שלימדה בכיתת מתכשרים שלמדו במסגרת " Teach For America" (TFA): 1. תפיסת החסר (deficit perspectives) ו-2. העדר אוטונומיה. זאת בתקופה המאופיינת בפיקוח מדינתי ומחוזי קפדני (סטנדרטים) שהמתכשרים ומורים חווים בבתי-הספר. טענת הכותבת היא שתפיסת ההכשרה במסגרת ה-TFA מחזקת במשתתפים תפיסה טכנית/מרשמית של ההוראה וראיה סטראוטיפית של תלמידים.

מורים ממלאים תפקיד מכריע בסיוע לפרטים בהשגת יכולת מתאימה לשימוש באינטרנט, דבר הדורש מהמורים עצמם להיות בעלי אוריינות אינטרנט. המטרה של מחקר זה היא לבחון את השימוש באינטרנט בלמידה מרחוק ובקמפוס של סטודנטים להוראת שפה ושל דיסציפלינות אחרות על פי פרמטרים מרובים. סך הכול השתתפו בסקר זה 789 סטודנטים להוראה (Firat, Mehmet; Serpil, Harun, 2017).

מחברי המאמר מציגים בפנינו יוזמה פדגוגית המתמודדת עם "הטמעת תקשוב בתכנית להכשרת פרחי הוראה בראשית דרכם האקדמית". רבות נכתב על הצורך בשילוב פדגוגיה תקשובית במערך ההכשרה. היוזמה המתוארת מציגה לנו דוגמאות לשימוש בתקשוב בקורס ליבה תוך התמקדות בכמה פעילויות וכלים שנעשה בהם שימוש לקידום עקרונות פדגוגיים מרכזיים. בשילוב עם רפלקציה על היוזמה מוצגים עקרונות שלאורם ניתן לקדם שימוש אופטימלי בכלי תקשוב בתכניות להכשרת מורים (תמי ראובני ואריאל שריד).

מאמר זה עוסק בשאלה: כיצד מדיניות דיגיטלית יכולה לסייע בסיפוק צרכי הלמידה של מבוגרים הנמצאים בשוליים מבחינת גישה לאינטרנט ולשירותים דיגיטליים? המאמר מבוסס על תיאור מקרה של אדם המתקשה בכל הקשור לגישה דיגיטלית למידע, בעקבותיו מציעות החוקרות לקובעי מדיניות דיגיטלית לשקול בחיוב מתן סיוע בלמידה דיגיטלית. סיוע זה יכול להתבטא בהשקעה בחדרי מחשב ציבוריים, הנחיה בלמידה דיגיטלית ואף הפחתת דמי האינטרנט החודשיים.

מאמר זה בוחן את הטענה לפיה המעמד הלשוני המיוחד של ערבים ישראלים, שהוא תוצאה של מדיניות לשונית מכוונת, מהווה מכשול משמעותי בפני נגישותם ללימודים אקדמיים. הטענה היא, כי מדיניות זו מתעלמת מנקודת הפתיחה הנחותה של אוכלוסייה זו ומהקשיים שבתי הספר הערביים מתמודדים עימם. אף שהמחברת אינה טוענת, כי מדובר במדיניות שמכוונת נגד האוכלוסייה הערבית, הטענה היא, כי היא נובעת מחוסר הבנה או מחוסר רגישות לבעיותיה של קבוצת המיעוט הערבי וכי השלכותיה הן משמעותיות. בשל נקודת הפתיחה השונה של התלמידים הערביים דרישת המוסדות להשכלה גבוהה לשליטה גבוהה באנגלית של המועמדים יוצרת אי-שיוויון ניכר בסיכויי קבלתם למוסדות אלה. הניתוח שבוצע במחקר זה מראה, כי סיכוי הצלחתם של תלמידים אלה לעמוד בדרישות הסף באנגלית נמוכים משמעותית מסיכוייהם להצליח בשני מקצועות בגרות אחרים, היסטוריה ומתמטיקה. כן הוא מראה, שתנאי הסף המתייחס לבחינת הבגרות באנגלית מהווה חלק מהפער בנגישות להשכלה גבוהה של יהודים וערבים.

ניתן להתייחס לקורסי המוּק (Massive Open Online Course – MOOC) כשיטה יחסית חדשה ללמידה דיגיטלית במקום העבודה, וקיימות עד כה עדויות אמפירית מועטות לגבי קבלתם של קורסי המוּק והאפקטיביות שלהם ללמידה מקצועית. בנוסף לממצאים הקיימים לגבי עמדות המעסיקים, מחקר זה מבקש לבחון את נקודת המבט של העובד כלפי קורסי המוּק בהקשרים מקצועיים ולחקור עוד את קבלתם של קורסי המוּק לצורך למידה במקום העבודה. נערך סקר בקרב 119 עובדים ממגוון רחב של עסקים ביחס למוטיבציה, אקרדיטציה, ותמריצים הקשורים להשתתפות בקורסי המוּק (Egloffstein, Marc; Ifenthaler, Dirk, 2017).

הפרקטיקה של למידה מכוונת-עצמית חשובה לסטודנטים מבוגרים מאחר והיא מאפשרת להם ללמוד באופן אפקטיבי תוך תמרון בין עבודה, משפחה ומחויבויות אחרות. מחקר זה מבקש לבחון את מאפייני הלמידה מכוונת-עצמית הנוכחים בתהליך הלמידה של סטודנטים מבוגרים במקרה של אוניברסיטה. נחקר גם הקשר בין רמת היכולת הנתפסת של הסטודנטים המבוגרים בלמידה מכוונת-עצמית לבין הביצוע האקדמי שלהם (Khiat, Henry, 2017).

למידה היא תהליך מתמשך. הסביבה העכשווית שמה דגש גם על תהליך של ביטול למידה (delearning) ולמידה מחדש (re-learning). הדבר מעודד את הצורך לרכוש ידע ולפתח מיומנויות לאורך מעגל החיים. עובדים השייכים לסקטורים שונים ולרמות היררכיה שונות יכולים כעת להמשיך בלימודים באמצעות למידה מקוונת. בהתייחסות במיוחד לסטודנטים המבוגרים (גילאי 50 פלוס), הם מסויגים יותר בקבלת משאבים טכנולוגיים. מחקר זה בוחן בעיקר את הקבלה של אפליקציות הטאבלט (Tablet PC) ככלי ללמידה בקרב משתמשים מבוגרים ואילו גורמים עשויים להאיץ את השימוש בטאבלטים (Riaz, Adnan and Adnan, Afia, 2016).

בשנים האחרונות חלה צמיחה מהירה בלמידה בלתי פורמלית של מדעים. העדויות מציעות שהשתתפות בלמידה כזו מעניקה תועלות, כולל ביצועים משופרים בלמידת מדעים פורמלית ועניין מוגבר במדע. נכון להיום, למידה כזו מוענקת באופן טיפוסי לילדים ולמשפחות, כאשר תשומת לב מעטה ניתנת לאוכלוסיות מבוגרות יותר. אולם אנשים מבוגרים הם צרכני ידע נלהבים עם השתתפותם בלמידה המקושרת לרווחה נפשית משופרת ולבריאות טובה יותר. פרשנות זו מציגה את ניסיונם של המחברים בפיתוח ובהעברת אירוע של למידת מדעים בלתי פורמלית למבוגרים. המאמר מתייחס להצלחות, לאתגרים ולקבלה על ידי הקהל, ומספק מספר קטן של המלצות (Brookfield, Katherine; Tilley, Sara; Cox, Maire, 2016).

אוצרות דיגיטלית מספקת דרך להתעלות מעבר לתחומי הלימוד האקדמיים המסורתיים וליצור חומרי הוראה זמינים כדי לתמוך ביוזמות אוריינות בקרב מתבגרים ומבוגרים. יכולות ההוראה שכלי הווב 2.0 (Web 2.0) מציעים מאפשרות לאוצרים להגיע לקהלים בדרך שלא הייתה אפשרית בעבר. המחברים מציעים מסגרת של אוצרות דיגיטלית לשימושם של מורים כאשר הם אוספים, מקטלגים, מבקרים, ממשיגים ומפיצים משאבים (Sharma, Sue Ann; Deschaine, Mark E. , 2016).

במחקר זה נעשה שימוש במתודולגיית מחקר איכותנית כדי לבחון כיצד סטודנטים מתנסים בהתלהבות מתהליך הלמידה בפעם הראשונה כמו ילדים. מטרת המחקר הייתה להסביר את הפרספקטיבה של הסטודנטים ולבטא אותה כשלם מבני קוהרנטי. שישה סטודנטים (גילאי 22-17) תיארו כיצד הפכו נלהבים לגבי חינוך בפעם הראשונה כמו ילדים. התיאורים שלהם נותחו תוך שימוש בסגנון ניתוח פנומנולוגי (DeRobertis, Eugene M. , 2016).

המאמר בוחן את השפעתה של השתתפות בתכניות אוריינות למבוגרים על זהויותיהם של לומדים על ידי חקירה של התנסויות העבר וההתנסויות הנוכחיות שלהם, והערכת ההשפעה של פדגוגיות מיוחדות. הממצאים מראים כיצד התנסויות חיוביות של לומדים בתכניות שלהם גרמו להם להעריך מחדש את ההבנות הקודמות שלהם ואפשרו הבניה של זהויות חדשות כאנשים המסוגלים ללמוד (Tett, Lyn, 2016).

למידה מתוך התנסות במסגרת הוראת מורים הינה אפקטיבית ומאפשרת למורי מורים להשיג את הידע והיכולות הדרושים להם להוראה. מאמר זה מתאר כיצד מורות בהכשרת מורים השתמשו בשיטה המחקר של ניסוי באמצעות העברת שיעור כדי לחקור כיצד אופן ההוראה של מורי מורים בקורס למורים עתידיים למתמטיקה בבתי ספר יסודיים משפיע על האופן בו הסטודנטים מבינים את המושגים "שטח" ו"נפח". השימוש בכלי המחקר של ניסוי באמצעות שיעור סייע למורות לשפר הן את ההוראה והן את הלמידה בכיתה.

מאמר זה מבוסס על סקר שבו השתתפו מורי מורים מאנגליה, סקוטלנד ואירלנד ושבחן את עמדותיהם של מורי מורים באוניברסיטאות בנוגע לצרכי הלמידה המקצועית שלהם ואת הפעילויות השונות, שנדרשות למימוש צרכים אלה. המאמר מצטרף לכתיבה מועטה יחסית, העוסקת בהתפתחות מקצועית של מורי מורים ועומד על המאפיינים המיוחדים של תהליכי הלמידה של קבוצה זו כפי שמתוארים מנקודת מבטם האישית. תהליכי הלמידה המקצועית נבחנים לאור מגמות של אקדמיזציה, מדידה ודירוג ביצועים של מוסדות אקדמיים וגם תוכניות להכשרת מורים.

המאמר מציג מחקר-עצמי של קבוצת סטודנטים לדוקטורט בחינוך, שחקרו את צמיחת זהותם כחוקרי הכשרת מורים תוך כדי לימודים לתואר השלישי במסגרת קבוצת תמיכה שהקימו. המחקר העצמי נמשך שנה במטרה לבחון כיצד ההשתתפות בקבוצה תורמת לצמיחת זהויותיהם כמורי-מורים חוקרים. התמיכה ההדדית באה לידי ביטוי בהעלאת זוויות ראייה חדשות אל מול נתוני המחקרים , האזנה לניתוחים של כל אחד, קריאה והערות על טיוטות, ותיקוף או מתן אישור לערך של המחקרים. הם גם פתחו הבנות משותפות בדבר המורכבויות של הכשרת מורים ושיתופיות במהלך הדיונים הרפלקטיביים שלהם שהתמקדו בקישור המחקר והשיתוף לפרקטיקה כמורי מורים.

בעשורים האחרונים גדל העניין בחקר התפתחות מקצועית של מורי מורים, אולם רוב המחקרים הם מחקרים מקומיים המציעים תובנות בנושא במדינות שונות. חרף הצורך הגדל בחילופי מידע בנושא, מיזמים מחקריים משווים בין-לאומיים עדיין מועטים. אחד הממצאים שעלה בכמה מחקרים הוא שינוי המיקוד האישי של מורי מורים מתחילים מיכולות ניהול כיתה ליכולות של צמיחה כמורה וכאדם, והתמקדות בבירור המשמעות של המעבר מתפקיד של מורה לתפקיד של מכשיר מורים או "מורה מסדר שני". מורי מורים מנוסים צריכים להתמודד עם לחץ מוסדי לעמידה בסטנדרטים גבוהים, לבצע מחקרים ולהצליח במכרזים ובהשגת מענקים. מחקרים הצביעו על השונות בסוגי למידה בהתפתחות מקצועית של מורי מורים החל מלמידה פורמלית ולא-פורמלית ועד פעולות דליברטיביות לקידום יכולות אישיות, השתתפות במחקרים אקדמיים, בסמינרים ובסדנאות, קבלה ומתן משוב מחברי צוות ופעילויות אישיות וקבוצתיות המקדמות התמקצעות. מן המחקרים עולה העיסוק במחקר כפעילות חשובה ביותר בהקשר של התפתחות אישית וחדשנות הוראתית (Van der Klink, M., Kools, Q, Avissar, G., White, S., & Sakata, T).

מחקר זה בוחן את אמונותיהם על הוראה של שני מורי מורים לשפה המלמדים במערכת ההשכלה הגבוהה וכיצד יישמו את אמונותיהם בפרקטיקה הכיתתית. בהתבסס על נתונים מראיונות עומק ומתצפיות בכיתה, הממצאים חשפו את האמונות המרובות והמורכבות של מורי המורים, שנבעו מהתנסויות העבר שלהם והמשיכו להתעצב ולהשתנות לאורך עבודתם המקצועית. המחקר גם מראה שבעוד שהמשתתפים ניסו לפעול בהתאם לאמונותיהם בהוראת המורים, הם נתקלו במספר מכשולים הקשריים (לדוגמא, מערכת ה"פרסם או היעלם") שהובילו לפער בין אמונותיהם לבין הפרקטיקה שלהם (Yuan, Eric Rui, 2017).

מחברות המאמר הן שתי מורות מורים שעבדו בשיתוף פעולה כדי להורות בשיתוף שיעור בין-תחומי באנגלית ובהיסטוריה אמריקנית לתלמידי כיתות י"א בבית ספר תיכון עירוני. הן רצו להבטיח שהשיטות שבאמצעותן לימדו פרחי הוראה היו שיטות עכשוויות ואפקטיביות. המאמר דן באמונות הבסיסיות שהשפיעו על הוראתן, בתכנית הלימודים הבין-תחומית שהן לימדו, בחלק מהאתגרים שבהם נתקלו, ובתמונה מתומצתת של השקפות התלמידים לגבי תכנית הלימודים (DiCamillo, Lorrei; Bailey, Nancy M., 2016).

למידה בתוך ובין תרבויות שונות היא חלק אינטגרלי של הכשרת מורים במאה ה-21. ככל שמוביליות של מורים, מורי מורים וסטודנטים בחינוך מתרחבת חשוב להבין כיצד הנושאים, ההזדמנויות והאתגרים השונים, העולים בהקשר זה משפיעים על למידה ועל הכשרה. מאפיין אינהרנטי לעבודה בתרבויות בין-לאומיות שונות מתמצה במושג "מרחבי גבול" (boundary spaces) הנוצרים בתהליכי מעבר. כאן מדובר בהתנסות מעשית של מתכשרים ו/או מורי מורים בארץ או בתרבות אחרת. השינוי יכול להתבטא במעבר במונחים שונים: גיאוגרפיים, חברתיים, תרבותיים, לשוניים, אישיים או מקצועיים. במחקרים עצמיים קודמים בחנו הכותבות את ההשתמעויות של תהליך התנסות זה על למידה והוראה במרחבים החדשים שבהם עבודתן הקודמת כמורות בית ספר "פגשה" את עבודתן כמורות מורים. המחקר הנוכחי מטפל במעבר מהקשר (context) בין-לאומי אחד להקשר בין-לאומי אחר ובהתפתחות היכולות שלהן, כמורות מורים, לזהות, להבין, לדון ולנהל את שני המרחבים (Williams, J, & Berry, A).

למידה מקצועית של מורי מורים נתפשת כתהליך המושפע מביוגרפיה, זהות, כישורים, ערכים והלכי רוח המשוקעים בקהיליות למידה שונות. כיום מתקיימים נתיבים שיטתיים מועטים ללמידה מתמשכת של מורי מורים והתיעוד מועט אף הוא. לנוכח המיצוב התעסוקתי הייחודי והיעדר מיקוד פורמלי בעיסוק זה, נקודת המוצא של הכותבים היא במיצוב הפרקטי של מורי מורים בהקשרים מקומיים, לאומיים אזוריים וגלובליים. בהתבסס על שני דוחות שעסקו בקידום ובתמיכה בחזון משותף ובהבנה משותפת של המשמעות של "איכות" בהכשרת מורי מורים ובנגישות להזדמנויות איכותיות של התפתחות מקצועית נוסחו שתי שאלות מנחות לסקר: (1) אילו פעילויות של למידה מקצועית מורי מורים מעריכים ברמה גבוהה? (2) כיצד ניתן לממש/להפעיל פעילויות אלה? הסקר כולל מעקב אחר 1,158 מורי מורים במדינות המשתתפות בפורום בין-לאומי למורי מורים: בלגיה, אירלנד, ישראל, הולנד, נורבגיה ובריטניה (Cerviansky, G., Guberman, A., & MacPhail, A).

מאמר זה מדווח על ניתוח נרטיבי של מסע למידה של מורה מורים אחד בפרויקט של למידה מקצועית שנמשך שנתיים. התפתחות מקצועית נתפסת כתהליכי הלמידה המורכבים הנובעים מהאינטראקציות המשמעותיות בין מורה המורים הבודד לבין הֶקְשֵׁר העבודה שלו/שלה. ניתוח המחברים מלמד שהיכולת לנהל אינטראקציות מסוג זה תורמת מאוד לתחושת הפגיעות של מורי המורים. המחברים מתארים באופן אנליטי שלוש אסטרטגיות (בניית הערכה עצמית חיובית, שמירה על מחויבות מוסרית ומטרה, והיענות אסטרטגית) כדי להתמודד עם הפגיעות הזו ומתארים את השפעתן על תהליכים של התפתחות מקצועית כמו גם את תוצאותיה (Vanassche, Eline; Kelchtermans, Geert, 2016).

מרבית מורי המורים העובדים במוסדות של השכלה מקצועית גבוהה ניצבים בפני תפקיד חדש מאז שהקהילה האירופאית כיוונה לשיפור האיכות הכללית של החינוך. למוסדות שנהגו להתמקד בעיקר בחינוך נוספו מטלות מחקר כעניין מרכזי חדש וחשוב. על מורי המורים, עקב כך, לרכוש ידע ומיומנויות מחקריים, וכן מיומנויות להנחיית סטודנטים להוראה בכתיבת עבודות מחקר. על מנת להכין אותם לכך, תוכננו פעילויות של פיתוח מקצועי. במחקר גישוש זה, המחברים חקרו את המידה שבה ארבע פעילויות שונות של פיתוח מקצועי בשלושה מוסדות הולנדיים להכשרת מורים תרמו לידע ולמיומנויות הנדרשים עבור מטלות חדשות אלה (Geerdink, Gerda; Boei, Fer; Willemse, Martijn; Kools, Quinta; Van Vlokhoven, Haske, 2016).

מאמר זה מוקדש לבחינת אמצעים לעידוד תלמידים בבתי ספר על-יסודיים ללמוד מדעים. מחבריו מצאו שבעקבות עבודה ניסויית במעבדה, גדל העניין שהביעו תלמידים בלימודי מדעים. לפיכך, עבודה ניסויית במעבדה יכולה להוות תוסף חשוב בחינוך מדעי. לפי החוקרים, כאשר תלמידים עוברים ללמוד בבית ספר על-יסודי, פוחת העניין שהם מביעים בלימודי המדעים. יש לעודד את אותם לעסוק בנושאים מדעיים הנוגעים לחיי היום-יום, למשל שינוי אקלים וטיהור מים, משום שהדבר מגביר את המוטיבציה שלהם ללימוד המקצועות המדעיים.

ב-2012 חלה מהפכה בחינוך המדעי בארה"ב, במסגרתה בוצע מעבר לפדגוגיה אקטיבית ומרוכזת בתלמיד. במקום לימוד תיאורטי ומופשט, נעשה מאמץ להקנות מובן לתופעות יומיומיות המוכרות לתלמידים מחייהם. מהפכה חינוכית זו הגדילה את הרלוונטיות של השיעורים, ולכן גם את המוטיבציה של התלמידים. ד"ר תום ביאליק, מאוניברסיטת מישיגן סטייט, הציג בכנס שנערך במכון ויצמן כלי חינמי המאפשר למורי מדעים ליצור ביחד עם תלמידים מודלים מדעיים המעניקים מובן לתופעות.

המודעות להגנת הסביבה היא נושא בעל חשיבות חינוכית עצומה, שכן רבים סבורים כי מדובר כאן בגורלה של האנושות כולה, ואולי אף בגורלן של רוב צורות החיים על פני כדור הארץ. נושא זה אינו רק חשוב, אלא גם שנוי במחלוקת מכיוון שיש המכחישים את ההתחממות הגלובלית וממילא גם את נבואות הזעם הקשורות בה. מסקירת הספרות במאמר זה עולה כי ההנחה המקובלת היא כי מכחישי ההתחממות הגלובלית לוקים בהונאה עצמית. ואולם מחברי המאמר בחרו להתמקד בביקורת שמותחים הספקנים לגבי קיומה של התחממות גלובלית, וגורסים כי במקום להתמקד במניעים הפנימיים של הספקנים, מוטב להשיב באופן ענייני לטענותיהם.

בשנת 2016 פרסם משרד החינוך מסמך מדיניות, "אבני דרך ללמידה משמעותית", שיישומו דורש שינוי עמוק בשיטות ההוראה והלמידה מלמידת שינון ותרגול ללמידה לצורך הבנה ופיתוח יכולות חשיבה גבוהות. מאחר ומורים נוהגים ללמד, כפי שלימדו אותם, יש צורך להתאים את שיטות ההוראה והלמידה במכללות להכשרת מורים למדיניות הלמידה לצורך הבנה ופיתוח מיומנויות חשיבה. המחקר הנוכחי מתמקד בפיתוח מיומנות הטעון המדעי בתחום מדע כדור הארץ בקרב סטודנטים הלומדים במכללות להוראה בישראל. מיומנות זו נחשבת למיומנות חשיבה מסדר גבוה. מטרת המחקר היא לאפיין את הקשיים הקיימים בקרב סטודנטים להוראה בניסוח טיעון מדעי ולפתח חומרי למידה ושיטות הוראה בתחום מדע כדור הארץ, שיסייעו להם להתגבר על קשיים אלו. במסגרת המחקר הנוכחי פותחה יחידת הלימוד "לטעון בשפה הגיאולוגית" (לב"ה), המבוססת על הגישה הקונסטרוקטיביסטית והופעלה ב-3 מכללות להכשרת מורים באזור ירושלים במהלך סמסטר אחד במסגרת הקורס "מבוא לגיאולוגיה". יחידת הלימוד פותחה תוך אינטגרציה של מודל להוראה מטה-אסטרטגית מפורשת, עם מודל טיעון מדעי המשלב את המודלים של טולמין וגלסנר יחד עם המודל של אוריון לשילוב סביבת הלימוד החוץ כיתתית ברצף ההוראה. שילוב זה לא יושם עד כה בהקשר של פיתוח מיומנות הטיעון המדעי. יחידת הלימוד פותחה על פי מתודולוגית מחקר עיצוב וכללה שלוש ספירלות פיתוח- הפעלה-הערכה. המדגם כלל 002 סטודנטים. המחקר שילב כלים כמותיים )שאלוני עמדות( ואיכותיים) שאלונים פתוחים וחצי פתוחים, ניתוח טיעונים, ניתוח משובים וראיונות עומק, ניתוח הקלטות של השיעורים ותיעוד תהליך הלמידה בכתב).

בעיות משמעת הן אחד הנושאים הבוערים, הרגישים והחשובים ביותר המעסיקים מורים והורים. באופן מפתיע, הנושא עדיין לא נבחן אמפירית ולכן לא ידוע מספיק על הגורמים לבעיות המשמעת ועל השפעתן. מטרתו של מחקר זה לבחון כיצד מאפיינים שונים של הכיתה ושל בית הספר תורמים לרמת בעיות המשמעת בכיתה, וכיצד משפיעות הבעיות הללו על הישגי התלמידים.

ישנם הבדלים אינדיבידואליים הן בטמפרמנט והן במוטיבציה. הם מתבטאים למשל במה שנתפש כמתגמל ומה כמאיים, למה ניתן להתקרב וממה יש להתרחק. על אף הבדלים אלו, קיים ידע מועט בספרות המחקרית אודות היחסים בין טמפרמנט ומוטיבציה וכיצד יחסים אלו מתבטאים בסביבה חינוכית. מחקר זה בוחן כיצד אספקטים שונים של טמפרמנט, כלומר רגישויות לגמול ועונש, מנבאים את המטרות אותן מנסים התלמידים להשיג ביחס ללמידה וביצוע.

על אף שנמשכת הירידה ברמת אלימות הנוער בארה"ב, עדיין מדובר בסיבת המוות השנייה במעלה בקרב מתבגרים. יתרה מזו, האלימות בבית הספר ממשיכה להיות מקור לדאגה חברתית-תרבותית, במיוחד בשל תשומת לב תקשורתית. המחקר מלמד בעקביות כי מניעת אלימות בבית הספר כרוכה באמצעים החורגים מפרוטוקולים פורמליים. משתנה אחד שעלה ממחקר זה הוא שאיכות היחסים בין תלמידים למורים, הידועה בשם חיבור בית ספרי (school connectedness), עשויה למלא תפקיד משמעותי במניעת אלימות בבית הספר. עם זאת, יש מעט מאוד ספרות מחקר שעוסקת בשאלה כיצד גורמים מקצועיים בבריאות הנפש, כגון יועצים בבית הספר, יכולים לסייע למורים לטפח חיבור בבית הספר עם תלמידיהם. המטרה הסופית של המודל התיאורטי הזה היא לספק הדרכה מושגית ויישומית למילוי הפער בין מחקר לפרקטיקה.

השימוש של מתבגרים באינטרנט הופך יותר ויותר לנייד, פרטי וללא השגחה. זהו דבר מדאיג לאור העובדה שהאינטרנט משמש יותר ויותר כמדיום להתנסות בקורבנוּת. אף על-פי שיש הכרה רחבה לכך שלקורבנוּת פנים-אל-פנים יש השפעה מזיקה על התוצאות החינוכיות של המתבגרים, פחות ידוע על המידה שבה לקורבנוּת ברשת יש השפעות דומות. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה זו מציעה סינתזה של הקשר בין קורבנוּת ברשת לבין תוצאות חינוכיות של מתבגרים מגיל 12 עד 17, כולל 25 מדידות של גודל אפקט מ-12 מחקרים שהתבססו על מגוון דיסציפלינות (Gardella, Joseph H.; Fisher, Benjamin W.; Teurbe-Tolon, Abbie R., 2017).

ידע נוסף או התמחות מעמיקה יותר לא יכולים למנוע מאיתנו מלבצע טעויות שוב ושוב. גם המומחים הגדולים בתחומם עומדים לבצע טעויות טריוויאליות בתחום ההתמחות שלהם. הדרכה נוספת לא תסייע כי הטעות נובעת מהתעלמות שלנו ממידע שסותר את מה שאנחנו כה בטוחים בו. אם מומחים רוצים להימנע מלבצע טעויות בעתיד, הם צריכים שיהיה מישהו לצידם שיוכל להטיל ספק ולשאול שאלות על הפעולות שלהם (מתודיקה).

המחברות מציגות מחקר מקיף שבדק את תופעת ההצקה ברשת בהשוואה לממדים ולאפיונים של הצקה פנים-אל-פנים. הן בדקו את קשת המעורבים: המציקים, הקורבנות והעומדים מן הצד בשני המרחבים החברתיים והגיעו למסקנה שמדובר בתופעה זהה שהרשת משמשת לה כר פורה. אלא שקורבנות האלימות ברשת מאופיינים באופן שונה מאשר קורבנות האלימות המתרחשת בבית הספר. ההמלצות המוצעות להורים ולמחנכים כיצד להתמודד עם חולי חברתי זה אכן דורשות מימוש של 'כאן ועכשיו' (מיכל דולב-כהן ונעם לפידות-לפלר).

נוירופדגוגיה, או מדע העָצָב בחינוך (Educational Neuroscience) משלב ידע מתחום הפסיכולוגיה, פדגוגיה, וחקר המוח והבינה (Mind, Brain and Education – MBE). שילוב זה יוצר שדה מחקר בין-תחומי בעל פוטנציאל להשפעה רחבה על איכות הפדגוגיה. מעבר לכך, הוא מבקש לפרוץ את "הקופסה השחורה" שבמוח, להתבונן פנימה ולהבין את התהליכים המתרחשים בו ולהביא את הממצאים לאנשי הפדגוגיה והפסיכולוגיה - ממצאים שיהוו בסיס איתן לפיתוח גישות פדגוגיות חדשות, פרקטיקות וכלים, שישפרו את איכות ההוראה, יגבירו את המוטיבציה ללמידה, יביאו לפיתוח סביבות למידה מותאמות ורלוונטיות, ויאפשרו תהליכי למידה משמעותיים ואפקטיביים (ריקי נחום).

אלימות על גבי המסך במדיה בידורית (טלוויזיה, סרטים, משחקי וידיאו, אינטרנט) מוגדרת כהצגה של דמויות או שחקנים המנסים לפגוע פיסית בדמויות אחרות או בשחקנים אחרים. מדובר בתופעה נפוצה ביותר. סקירה זו כוללת מטה-אנליזות רבות שנערכו ב-60 השנה האחרונות, בדגש על משחקי וידיאו אלימים. בהלימה לכל הסקירות שערכו ארגונים מדעיים מרכזיים, גם סקירה זו העלתה ראיות מובהקות לנזקים קצרי טווח וראיות לנזקים ארוכי טווח.

מאמר זה בוחן כיצד אינטראקציות חברתיות שונות של מתבגרים עם מבוגרים משפיעה על האופן בו מתבגרים מתמודדים עם קונפליקטים העולים במסגרת בית הספר. כפי שעולה מן המחקר, אינטראקציות שונות של המתבגרים עם מבוגרים הקרובים אליהם, כגון הורים ומורים, מעלות או מורידות את האפשרות שהמתבגרים יתמודדו באופן חיובי עם קונפליקטים אשר עולים בבית ספרם. כך למשל, אם למתבגר יש קשר טוב עם מורים, הסיכוי שהוא ידע להתמודד עם קונפליקטים בצורה משביעה רצון גדל.

מאמר זה דן בסוציאליזציה אקדמית כהיבט מסוים של השפעת הורים על הישגי ילדיהם בבית הספר. בעוד הקשר בין השפעות ההורים על חוויותיהם והישגיהם של ילדים בבית הספר נחקר רבות, טרם נדונה בספרות המחקר השאלה כיצד עמדות ההורים כלפי חוויותיהם שלהם בבית הספר משפיעות על חינוך ילדיהם. במאמר נבחנים היחסים בין סוציאליזציה אקדמית וביצועי תלמידים בבית הספר לצד השלכותיהם של יחסים אלו על תפקיד מערכת החינוך אשר מייצרת ומשכפלת אי שוויון חברתי.

מאמר זה מתאר כיצד הגדלת מעורבות ההורים בתהליכי הלמידה תורמת להתקדמות הלמידה במסגרת בית ספרית. החוקר וצוות ביה"ס שסייע במחקר עודדו את מעורבות ההורים בלמידה הן במסגרת בית הספר והן בבית. כתוצאה, ההורים למדו להכיר את חוזקות וחולשות ילדיהם ודרכים לסייע להם בלמידה. נמצא שעל אנשי חינוך לערב הורים בתהליכי הלמידה של ילדיהם לא רק בביתם אלא גם במסגרת פעילויות בית הספר.

מעורבות ההורים בחינוך הילדים, ובכלל זה הסביבה הביתית שהם יוצרים, היא הגורם המשפיע ביותר על הישגי התלמידים: 33%. זוהי השפעה גדולה הרבה יותר מאשר גורמים כאיכות בית הספר (7%) או איכות המורים (13%). עם זאת, מעורבות ההורים משפיעה בדרכים מפתיעות. המרכיב המשפיע ביותר במעורבות ההורים הוא העברת מסר לילדים כי הציפיות מהם גבוהות. מרכיב זה מהווה 87% מהשפעתם הכוללת של ההורים על הישגי ילדיהם. פיקוח ההורים על הכנת שיעורי הבית אינו משפר את הישגי הילדים. ככל שההורים מהדקים את הפיקוח, כך יורדת המוטיבציה של הילדים להכין את השיעורים. לשיחות בין הורים לתלמידים על הנעשה בבית הספר ("מה למדתם היום?") יש השפעה קטנה על הצלחת הילדים. מעורבות ההורים בפעילויות בית-ספריות שונות אינה משפיעה על הישגי ילדיהם. לסיכום, תפקידם של ההורים הוא לסייע לילדיהם לפתח מוטיבציה פנימית להשקיע, להתמיד ולהצליח, לעורר בהם סקרנות ולהעניק להם אהבה ותמיכה. במקום לתפקד כשוטר, על ההורה לעודד את ילדיו באופן יומיומי להפנים את חשיבות הלימודים, ההקרבה והעבודה הקשה. על המורים והמנהלים לכבד את ההורים ולחלוק עמם את הציפיות הגבוהות שלהם מהילדים.

למידה מכוונת עצמית היא חיונית להצלחה אקדמית. מודל התפתחות המשאבים ההנעתיים טוען שהורים מקדמים הצלחה אקדמית אצל ילדיהם באופן עקיף על ידי טיפוח לומד מכוון עצמית. במחקר זה, תוך שימוש בניתוח משוואות מבניות ובנתונים שנאספו מ-1,009 תלמידי כיתה ח' בג'וחאי (Zhuhai), סין בשנת 2012, המחברים מתכוונים לענות על שתי שאלות מחקר: (א) אילו צורות של מעורבות הורית נמצאו במתאם גבוה עם למידה מכוונת עצמית ו-(ב) האם למידה מכוונת עצמית יכולה לתווך באופן מלא את הקשר שבין מעורבות הורית לבין ביצועים אקדמיים של תלמידים? (Wang, Hongyu; Cai, Tianji, 2017).

התפיסות של המשפחות את בתי הספר והמורים, והאינטראקציות עמם, יכולות למלא תפקיד חיוני בתוצאות החינוכיות של אנשים צעירים. על פי תיאוריית המערכות האקולוגיות של אורי ברונפנברנר (Urie Bronfenbrenner), אנשים צעירים גדלים בתוך מערכות מקוננות מרובות של השפעה היוצרות אינטראקציה זו עם זו. על כן, ההתפתחות שלהם מושפעת מאנשים, מתהליכים וממוסדות בכל הרמות, החל מהמשפחה שלהם, עבור בבית הספר שבו הם לומדים וכלה בחברה. מחקר זה בחן את התפקיד של יחסי בית ספר–משפחה, את שביעות הרצון של ההורים מבית הספר ואת הקשרים שלהם להישגים חינוכיים (Hampden-Thompson, Gillian; Galindo, Claudia, 2017).

מאמר זה מציג טיעון תיאורטי ביחס לכוחו של בית הספר לעצב מעורבות הורית בדרכים מיודעות תרבותית (culturally informed). המאמר עולה מתוך עבודת שדה מקדימה בקרב הורים יהודים ממעמד הביניים בעיר בצפון ישראל, שבמהלכה תשומת לב החוקרים נמשכה אל הפעילות האינטנסיבית הנוגעת למעבר של ילדיהם לבית הספר היסודי. פעילות זו הפכה למוקד עבור החקירה והניסוח של טענה תיאורטית, על פיה מעורבות הורית אינה רק עניין של התאמה או היעדר התאמה בין ההון התרבותי המיובא מהבית לבית הספר, כפי שמוצג בחלק גדול מהספרות המחקרית הרלוונטית (Lauren Erdreich & Deborah Golden).

בחסות המדיניות הניאו-ליברלית, הורים צוברים השפעה בבתי הספר. בעקבות מושג השדה של פייר בורדייה (Pierre Bourdieu), המחברות בחנו את השקפותיהם של מורים כלפי הורים ואת בעלותם על הון נשי, חברתי ותרבותי בבתי ספר יהודיים וערביים בישראל. 959 מורים מ-51 בתי ספר שנבחרו באקראי מילאו שאלון. הממצאים חשפו שמורים יהודים וערבים מנהלים יחסים שונים עם הורים הכוללים חוסר מעורבות, איום ושיתוף פעולה. תפיסותיהם של מורים יהודים לגבי הורים קשורות לבעלותם על סוגים שונים של הון, בעוד שמורים ערבים סומכים על ההון החברתי שלהם. הממצאים תואמים לממדים של אינדיבידואליזם-קולקטיביזם ולמעמדם החברתי של מורים (Addi-Raccah, Audrey; Grinshtain, Yael, 2016).

המאמר דן במחקר הנוגע לאפקטיביות השותפות בית ספר-משפחה על מנת לעודד הצלחה אקדמית של תלמידים בארה"ב. המאמר מדגיש את תפקידם המרכזי של מורים כמומחים בפדגוגיה בבניית קשר עם משפחת התלמיד ובמתן משוב אודות התלמיד. המאמר מספק גם מידע לגבי הרעיון של הפיכת ביקורי הבית לפורמליים, ולגבי הכשרה ותשלום למורים עבור מאמציהם (Kronholz, June, 2016).