מאז שנת 1992 מרבית תהליכי הכשרת המורים באנגליה הפכו להיות מבוססי שדה או מבוססי בתי ספר. לכאורה , יש בכך יתרונות למורים החדשים היכולים לזכות ביותר שעות הכשרה מעשיות , אך המאמר הנוכחי , סבור כי המודל הבריטי הנוכחי הוא בעייתי מבחינת המורים המתחילים ומכשירי המורים. הבעיה היא לא של הערכת יכולותיו של פרח ההוראה ללמד בכיתה אלא הרדידות של מערכת ההכשרה באנגליה מבחינת יצירת הזיקות וההקשרים הנכונים של הידע המקצועי הנוגע להתנסויות בהוראה . המאמר מציע שורה של ממדים אפסטימולוגיים מבחינת הידע שיש לגבש לגבי התנסות בהוראה ואפשרויות היישום המעמיקות יותר בין המכללות/אוניברסיטאות הבריטיות וההכשרה בשדה ( Viv Ellis).