מאמר זה בוחן את התהוות המרחב הבית-ספרי הדני דרך שינויים בתכנון האדריכלי, בפרקטיקות ההוראה דרך התמקדות במסדרון בית הספר. הניתוח מצביע על טרנספורמציה של המסדרון עצמו: ממקום שמטרתו העיקרית הייתה משמוע (disciplining) הפכו מסדרונות בית הספר למרחבים מעוררי למידה פעילה. כתוצאה מכך השתנו חוויית הלמידה של הילד ותנועותיו הגופניות.