ג"י הורוויץ כתב מאמרון מעניין על הפער הקיים בין הכרזה על פורטפוליו ככלי להערכה חלופי ועל השימוש בו בפועל. מדובר בבעיה חינוכית מוכרת מאד – שימוש הפורטפוליו ככלי להערכה חיצונית, הערכה שמבוססת על אמות מידה שאינם נקבעים על ידי התלמיד עצמו, עשוי לפגוע בכוחו של התלמיד לקחת אחראיות על הלמידה של עצמו ולעקוב אחר הלמידה הזאת. ד"ר הלן בארט מודאגת מהמצב הזה, אבל היא איננה משלה את עצמה – היא יודעת שעל פי רוב לתלמידיו אין דחף פנימי שמניע אותם ללמוד. בארט שואלת שאלה חשובה – אם כבר לפני 15 שנים חוקרים זיהו את הערך הלימודי של הפורטפוליו, למה הוא לא הצליח להתבסס יותר בבתי הספר? והיא כמובן גם מנסה לענות את השאלה. לדעתה הדגש על סטנדרטים חיצוניים בארה"ב של תוכנית No Child Left Behind, והמבחנים שבוחנים עם תלמידים אכן עומדים בסטנדרטים האלה, פגעו בפרויקטים כמו הפורטפוליו הדיגיטאלי שינקו מתפיסה חינוכית אחרת.

המאמר מניח את היסודות לחקר מעורבות לומדים הנעזרים לביסוס הלמידה שלהם באמצעות פורטפוליו ממוחשב. מחברת המאמר, Dr. Helen Barrett, מבחינה בין הערכה חיצונית של פורטפוליו ובין הערכה משולבת של הפורטפוליו ע"י הלומד וגורמי ההוראה. לדעתה, ההערכה הנכונה היא הערכה משולבת בה מעורב הלומד והיא מגבירה את ההנעה שלו בלמידה. בחלקו השני של המאמר מתוארים הנדבכים העיקריים של פרויקט REFLECT Initiative, מחקר פעולה רב-שנתי בארה"ב להערכת ההשלכות והמימדים של למידה מבוססת פורטפוליו ממוחשב על תלמידי תיכון שם.

אם אנו רוצים לסייע ללומדים לגבש פורטפוליו שתומך באמת בסוג ההערכה השואפת לשפר ולהעמיק את הלמידה עלינו לבחון אסטרטגיות הוראה המסייעות ללומד לספר את סיפור למידתו, אסטרטגיות המעודדות הנעה-עצמית. המטאפורה כאן היא של כלי ליצירת משמעות, מעבדה ליצירת משמעות מתוך הניסיון המצטבר. בהקשר זה הפורטפוליו חייב להציג את הסיפור כולו של הידע הנרכש. הפורטפוליו מבטא את הסיפורים המלאים של הלומדים על מה שהם יודעים, תוך ניסיון להסביר לאחרים מדוע הם מאמינים שהם יודעים. הפורטפוליו מייצג דעה נתמכת בעובדות, הלומדים מוכיחים מה הם יודעים באמצעות דוגמאות של עבודתם. הידיעה העצמית של הלומד ושיפור הבנתו לגבי מה למד וכיצד למד הם נדבכי יסוד בפיתוח האושיות של פורטפוליו ממוחשב מבוסס סיפור דיגיטאלי ( Helen C. Barrett)