תמונת המחקר העדכנית העומדת לרשותנו כיום בארץ התפרסמה לאחרונה בספר עשיר ומלא הפתעות, פרי של מחקר בן שלוש שנים שבו השתתפו 20 ילדים בני ארבע עד שש בראשית הדרך, ועוד 20 בני תשע – להם הקשיבו רוב קשב שמונה חוקרים (שבע נשים וגבר אחד). מתברר כי דפוסי השיח החופשי של ילדים – שיח עמיתים – מגלים שפה ונימוקים מתוחכמים ועשירים יותר מאשר אלה העולים בשיח מונחה על ידי הגננת למשל. זה לא אומר, כמובן, שאין לנוכחות הגננת ערך, נהפוך הוא, אלא שהגדרת התפקיד שלה צריכה להתעדכן כך שתשאיר לילדים כר נרחב ליצירת השערות ולבדיקתן בינם לבין עצמם (סקירת הביקורת נכתבה ע"י" ד"ר צביה ולדן , בעיתון "הארץ" – מוסף הספרים השבועי ).

מטרתו המרכזית של המחקר היא לחשוף את האופן בו ילדים רוכשים כישורי שיח שונים וכיצד הם משתמשים בכישורים אלה במהלך שיחותיהם היומיומית. בדיקת שיחות הילדים העלתה עושר רב של סוגי שיח המשמשים את הילדים. המיגוון הלשוני של שיח הילדים ניתן לחלוקה לשתי קבוצות מרכזיות של סוגי שיח: "שיח שיחה" ו"שיח אורייני". נמצא כי הילדים משתמשים בשפע של סוגות, הבולטות הן: דיון, סיפור דמיוני כחלק ממשחק, הסבר וסיפור ריאלי. תרומותיה המרכזיות של הגננת יכולות להיות בשני מישורים: ראשית, בארגון וביצירה של פעילויות המעודדות שיחה בין ילדים, כך שילדים יפתחו את שיחתם העצמאית בתוך חברת הילדים. שנית, עידוד השיחה של הילדים יכול להיעשות באמצעות האזנה קשובה לדבריהם של הילדים הפונים מיוזמתם לגננת. 0חנה ציממרמן, שושנה בלום-קולקה)