ערן חיות
מיון:
4 פריטים
פריטים מ- 1 ל-4
  • לינק

    בעשור האחרון ניכרת האצה בהתפתחותן של סביבות אדיוטיינמנט (edutainment) – סביבות ממוחשבות המנצלות את יכולות המולטימדיה המתקדמות לשילוב למידה תוך משחק ובידור. אחד הביטויים המעניינים לסביבות אלה מצוי בפריחתם של הסיפורים הדיגיטאליים, הקרויים גם "ספרים חיים" (Living-Books ). בספרים החיים, ניתן להאזין לסיפור המוקרא, תוך הסתייעות במיטב אמצעי המולטימדיה, כגון תמונה, סרט, מוסיקה ואנימציה. סביבת עבודה זו מאפשרת למשתמש שליטה על מהלך הסיפור, כמו גם אפשרות להשתעשע תוך ההאזנה במגוון משחקי מולטימדיה. ייחודה של סוגת הספרים החיים הוא בכך שמילות הסיפור המוקראות למשתמש בקול, מוצגות על המסך בו-זמנית להקראתן ומאפשרת למשתמש להאזין לסיפור תוך סינכרון מושלם בין הגירוי החזותי והגירוי השמיעתי של הצגת המילים. ממצאי המחקר מראים כי הילדים ששיחקו במשחק רכשו את אוצר המילים הגלום בו בתהליך למידה אקראי ובלתי מכוון, בזכות הסינכרון שעשו בזמן אמת, בין הגירויים החזותיים והשמיעתיים של המילים ובזכות השעות הרבות של שימוש בתוכנה ( יורם עשת וערן חיות).

  • לינק

    ג'יי הורוויץ מסכם במאמרון מעניין את כנס צ'ייס האחרון (2008) באוניברסיטה הפתוחה. במיוחד, רצינו להביא את הדיווח שלו על הרצאתו של פרופסור יורם עשת על מחקר שהוא ערך. המחקר הזה היה מחקר המשך למחקר שהוא ערך חמש שנים לפני-כן. המחקר המקורי בחן היבטים שונים של אוריינות דיגיטאלית אצל שלוש קבוצות גיל. המחקר החוזר בחן את אותם ההיבטים עם שתי קבוצות – עם רבים מאותם משתתפי המחקר המקורי, ועם קבוצת ביקורת המורכבת מאותם גילאים היום. התוצאות הצביעו על כך שבמרוצת הזמן מיומנויות מחשב בסיסיות ואוריינות דיגיטאלית מתבססות בכל שכבות האוכלוסייה, אבל כאשר בוחנים את תחום המיומנויות ה"מידעניות" יש נסיגה ברורה. אפשר אולי להגיד שהתוצאות האלו אינן מפתיעות, אבל אין ספק שיש להן חשיבות חינוכית רבה.

  • לינק

    ממצא עקבי למדי הוא ששיעור ההשתתפות של תלמידות בכיתה נמוך משיעור ההשתתפות של תלמידים. ממצא זה יוחס למה שכונה "אקלים קריר" – שם כולל להתנהגויות מורים או עמיתים לכיתה שתוצאותיהן הימנעות של תלמידות מלהשתתף בכיתה. האם "האקלים הקריר" עובר מכיתה שבה נפגשים פנים-אל-פנים אל כיתה מקוּונת? כדי להשיב על השאלה, שלחנו תצפיתן לארבעה מפגשי הנחיה של מנחים שונים באותו הקורס. התצפיתן רשם את מספר הפעמים שכל אחד מהמשתתפים באותו מפגש קיבל את רשות הדיבור. כך ידענו מה היה יחס הבסיס בין סטודנטים לסטודנטיות באותם מפגשים, ויכולנו להשוות אותו ל"יחס הדיבור": כמה פעמים דיברו סטודנטים, וכמה פעמים דיברו סטודנטיות. אם נמצא שיחס הבסיס שווה ל"יחס הדיבור" – לא נוכל לטעון שמין מסוים "שולט" בכיתה. באופן לא מפתיע מצאנו שאין שוויון בין שני היחסים: אף שהתלמידים הגברים היו מיעוט במפגשי ההנחיה (יחס של 1: 3), "יחס הדיבור" היה שווה (1: 1), כלומר, תלמידים משתתפים יותר מתלמידות (אבנר כספי, ערן חיות, קלי ספורטה).

  • לינק

    בעבודה זו נאספו ונותחו המניעים להשתתף או להימנע מלהשתתף במפגשי הלימוד במרכז הלימוד ובפורום שבאתר הקורס כפי שאלו הוצגו על ידי 100 סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה. בחינת הסיבות על פני שני צירים תיאורטיים מרכזיים מניע אישי-קוגניטיבי לעומת מניע חברתי-רגשי מראה כי בשתי סביבות הלמידה המניע העיקרי להשתתף או להימנע מכך הוא מניע אישי-קוגניטיבי. יחד עם זאת, בחינת היחס בין כמות הסיבות מכל סוג בכל סביבה ומשקלן, שנמדדו על ידי ייחוס עצמי, לימדו על הבדלים בתפיסה הפסיכולוגית של שתי סביבות אלו. בניגוד לדיווחים בספרות נראה כי הפורום נתפס כסביבה בה משקלם של שיקולים חברתיים-רגשיים נמוך בהשוואה לכיתה המסורתית (אבנר כספי, ערן חיות, קלי ספורטה, אסי שצ'ופק)

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין