חן למפרט
מיון:
4 פריטים
פריטים מ- 1 ל-4
  • תקציר

    לא למיין, לא להסליל, לא להשוות, לא לאלץ ילדים להתחרות” – מפציר חן למפרט במערכת החינוך, ומסביר היטב מדוע החינוך למצוינות מזיק כל כך. בספרו החדש והנוקב כותב חן למפרט, פדגוג ביקורתי, על איוולת המצוינות", ומתאר את האופן שבו נהפך המושג הריק הזה (שכן כל כולו פונקציה של השוואה בין ביצועים יחסיים) לאידיאל חינוכי בפני עצמו. הוא מראה כיצד הצבת ההצלחה כערך פירושה ויתור על הסיבתיות ועל הדרך, כלומר על החינוך ( שירה סתיו ).

  • לינק

    מטרתו של הדיון בספר זה היא לחשוף שני הקשרים שנדמים למחבר הספר כחשובים ביותר: האם באמת המציאות בבית הספר כמו זו שבאה לידי ביטוי במפגש בין מבוגרים לילדים סותרת את הקומנסנס החינוכי עצמו? והאם נכון שרבבות אנשים טובים, מלומדים ומוכשרים, הממלאים יום-יום שליחות חברתית חשובה המכוונת אך ורק לטובתם של הילדים, הם-הם יוצריה ומגיניה של תחושת חוסר הערך החברתי, בניגוד גמור לאמונתם, לדימויים העצמי המקצועי ולקומנסנס החינוכי שלהם? ( חן למפרט) .

  • לינק

    הפילוסוף וחוקר התרבות חן למפרט מציע התבוננות ביקורתית על מערכת החינוך, ועל פיה מסתבר שמרבית התופעות המצוינות לעיל אינן מסימניו של משבר ואף אינן מצביעות כלל ועיקר על כישלון, אלא דווקא על הצלחתו של ההיגיון החברתי בדמוקרטיה התעשייתית הניאו-קפיטליסטית. היגיון זה קובע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך הציבורית הוא לשמר, לחזק ולשעתק פערים מעמדיים. זו מערכת בעלת יכולת מופלאה לבצע חיברות לאנשים שעתידים להוות שוליים בחברה; מערכת שנבנתה על מנת להכשיר בני אדם לחיות בהוויה מנוכרת וחסרת תכלית אישית, על ידי כך שהיא מאמנת אותם לוותר על שאיפותיהם, להבליג על כאבם, על בדידותם ועל דיכוים, ולהשלים עם היותם חסרי ערך חברתי ( חן למפרט).

  • סיכום

    המחברים מבקשים להציע אלטרנטיבה לאופן בו בתי הספר מתייחסים למצוקתם של ילדים, מתוך אמונה שעל אף שהמוסד החינוכי עצמו הוא אחד מהגורמים המרכזיים למצוקה, הוא גם המקום בעל הפוטנציאל הגדול ביותר למציאת מענה אנושי והולם לחלק ניכר ממנה. לטענתם אם בית הספר היסודי מבקש להכשיר את הילדים לחייהם בעתיד, עליו להשקיע דווקא באינטראקציה הבין-אישית, אותו תחום הנחשב כיום שולי, ולהעדיפו באופן ברור על פני חינוך מדעי או הקניית נגישות לטכנולוגיות. הולדתו של הספר הביקורתי נובעת מהיכרות אישית עם ילדים ועבודת שטח של המחברים. כל פרק נפתח בסיפור של תמונה מחיי בית הספר, ולאחריו שיחה המתמקדת במושג שעלה מן הסיפור ומייצג פער בין ההתכוונות והאפשרות הגלומות במוסד החינוכי לבין המציאות הקשה בפועל, מבחינת חוויתם הסובייקטיבית של הילדים. (גדי אבידן, חן למפרט, גיש עמית)

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין