חינוך אזרחי ממלכתי מתמודד עם אתגרים רבים, ובראשם הקושי העצום לעסוק במערכת ממלכתית בסוגיות השנויות במחלוקת. במאמר הנוכחי, קושי זה מוצג כפוגם בהיגיון החינוכי הקלאסי של השיטה הסוקרטית, לפיה על אדם להיחשף לערעור הנחות היסוד שלו על מנת שיתפתח כאדם חושב. המאמר מציע לנתח את חשיבותה של הצגת המחלוקות בתחום האזרחות כסוגיות שאינן פתורות, על מנת להוביל תלמידים למצב של מבוכה סוקרטית, בירור חוזר ונשנה של הנחות יסוד ועידוד הפיכתם של התלמידים לאזרחים חושבים. משימה חיונית זו תודגם באמצעות הצגת מחלוקות בשלוש סוגיות אזרחיות (הלל וורמן).

נקודת המוצא של הלל וורמן שונה מנקודת המוצא של חוקרים אחרים שבחנו את הספר הזה בפרט ואת לימודי האזרחות בכלל. וורמן מבקש לבחון את המשמעויות הפוליטיות שביסוד הפדגוגיה המתיימרת לעצב אזרחים דמוקרטים. הצלחתם של לימודי האזרחות, הוא טוען בצדק, נמדדת לא רק בהקניית ידע בתחום, אלא גם ובעיקר בפיתוח רמות גבוהות של חשיבה והבנה ( אדר כהן) .