"חינוך מבוסס מקום" הוא תפיסה חינוכית לפיה הזיקה למקום פיזי מעניקה משמעות ייחודית לזהותו של הפרט. מתפיסה זו נגזרת פדגוגיה ייחודית המכונה "למידה מבוססת מקום"; פדגוגיה זו כוללת הנחלת ידע, מיומנויות והרגלים השואבים מהמקום הספציפי את הרצון ואת המוטיבציה להשפיע עליו ולהוביל לעשייה פעילה למענו. בהקשר הזה המונח "מקום" מבטא לא רק תחום מוגדר בזמן ובמרחב, אלא הזדמנות ללמידה המתבססת על חיבור בין ההיבט הפיזי להיבט הרגשי, בין המידע הנתפס בחושים לידע שנוצר בנפשו של הפרט לאחר המפגש עם השטח.