בניית קשרי-גומלין בין ביה"ס להורים יכולה להתבצע בעזרת מספר מנגנונים. במאמרנו נתמקד באחד מהם שלהערכתנו, פחות רווח בזירת ביה"ס, ויש מקום ליישמו דווקא בזירת ביה"ס שהיא נגישה ורלוונטית לא רק למורים, אלא גם להורים. המנגנון המוצע הוא למידה משותפת של מורים והורים בנושאים מרכזיים המעסיקים אותם – הן כמורים והן כהורים. המודל המסורתי ההיררכי של המורה המומחה וההורה הנזקק – צריך לפנות את מקומו לדיאלוג בין שווים, מתוך אמון וכבוד הדדיים ( אבי צפרוני) .

העובדים בבית הספר ותלמידיו הם המקור העיקרי להתפתחותן של תת-תרבויות שונות בתוך בית הספר, שכן הם אוכלוסייה מגוונת המפולגת מבחינה תפקודית לקבוצות שונות בעלות ערכים ונורמות משלהם. תת-התרבות של התלמידים רחוקה מתת-התרבות של המורים, למרות שמדובר באותו בית ספר. בבית הספר יש בעת ובעונה אחת פסיפס של תת-תרבויות שלעתים מתנגשות זו בזו. על מנת שהתרבות הארגונית של בית הספר תהיה מותאמת לצורכי הסביבה. בסביבה דינמית משתנה צריכה התרבות הארגונית של בית הספר לשים דגש על ערכים כמו: חדשנות, יזמות ( אבי צפרוני).

כדי שבית הספר כארגון יפעיל תהליכים אינטנסיביים לשיפור מתמיד כדרך-חיים, עליו לערוך אבחון מערכתי כתנאי חיוני לבניית תכנית פעולה ולמיסוד של מנגנוני שיפור. תנאי ראשוני הוא שיתוף המורים בכל שלבי התהליך כדי להבטיח את מחויבותם לבצוע תכנית השיפורים שתיגזר מתוך ממצאי הסקר. במהלך הצגתו של המשוב הוא אמור לגרות את המורים להוסיף מידע משלהם. לכן יש להציגו כנקודת מוצא לתכנון עבודת מורים, ולא כנקודת סיום. כותב המאמר , ד"ר אבי צפרוני מדגיש את חשיבות יצירת אקלים של אמון בין כל בעלי העניין בבית הספר המתמצה במסר שהמטרה היא לשפר ולייעל ולא לחפש אשמים.