מחקר מטא-אנליטי זה מציג את מאפייניהם של תלמידים מחוננים ואת שיטות הלמידה, ההוראה וההערכה המיטביות עבורם. הוראת תלמידים מחוננים צריכה להתמקד בתחומי העניין שלהם, להיות ממוקדת-מטרה ולטפח אינטלקטואליזם, למידה אוטונומית, התנסות מחקרית, יצירת ידע, פתרון בעיות ומנהיגות. תלמידים מחוננים הלומדים בכיתות רגילות סופגים ערכים, מתרגלים מיומנויות חברתיות, מסוגלים להוביל פרויקטים בקבוצות קטנות ומעלים את הרמה ואת ההישגיות הכיתתית. מנגד, יש הממליצים על האצה חינוכית או על ריכוז תלמידים מחוננים בכיתת מצוינות קטנה כדי למנוע שעמום, חוסר אתגר ואי מימוש פוטנציאל.

עפ"י התפיסה המקובלת יותר היום, דוגמת התיאוריה של Howard Gardner , המתייחסת לאינטליגנציה כמכלול של יכולות שונות, ניתן להבין שילד בעל יכולות גבוהות בתחום שכלי מסוים עלול להיות פגוע בתחום מסוים אחר. בעשרים השנים האחרונות, גישה זו יושמה גם לגבי ילדים מחוננים. מאז, התחילו לפרסם מאמרים וספרים בנושא, וכיום קיימת הכרה בקיומם של ליקויי-למידה אצל ילדים מחוננים. ישנה אפילו תיאוריה הקושרת בין הכישרונות המיוחדים של מחוננים לבין הליקוי. ווסט (2000) כותב על יכולותיהם של מדענים בולטים כגון אינשטיין, פאראדיי ואחרים, שהמשותף ביניהם הייתה חשיבה עם דגש על המרכיב הויזואלי, מחד, וקשיים בהשתלבות במערכת הבית-ספרית עקב בעיות בעיבוד שפתי, מאידך ( רננה לוקס ).

השילוב של מחוננות ולקויות למידה מעלה תמיהה ולעיתים חוסר אמון מוחלט בקיום התופעה. רבים שואלים בפליאה מהולה בחוסר אמון, אם התלמיד מחונן איך יכול להיות שיהיה בעל לקות למידה? באנגלית נקראת התופעה Dual Exceptionality . אכן הדואליות הניגודית הזו מושכת לשני קצוות שהמפגש בינם הוא לעיתים בלתי אפשרי. ילדים שהתאימו לקטגוריות המחוננים התגלו כנכשלים במיומנויות אקדמיות בסיסיות. בקרב חוקרי הנושא התגבשה בשנים האחרונות חלוקת אכלוסיה זו לשלוש תת קבוצות. המאמר מתאר ומאפיין כל תת-קבוצה (יהודית וינברגר-לובל ).