מאמר זה טוען שחדר המורים הוא מרחב למידה מקצועי חשוב שבו מורים מתחילים פועלים הדדית כדי להבין מיהם ומה טבעה של עבודתם המקצועית. המחברים מדגישים את החשיבות התיאורטית של מקום ומרחב בבנייה ובניהול משא ומתן לגבי הסובייקטיביות של מורים מתחילים. כדי להדגים את חדר המורים כמקום מסוים שבו תוכל להתרחש למידה מקצועית חשובה המחברים משתמשים בשני נרטיבים שהתבססו על חוויות מהשטח של שני מורים מתחילים, אחד בהקשר של בית הספר היסודי, והשני בהקשר של בית הספר התיכון. המחברים סיכמו ששיש צורך בתשומת לב מחקרית גדולה יותר לגבי המשמעות של חדר המורים ולגבי האינטראקציה שלו עם הסובייקטיביות של המורים ( lisahunter Tony Rossi, Richard Tinning, Erin Flanagan & Doune Macdonald).

מסע בין חדרי מורים בבתי ספר מלמד שלפעמים חדר הוא לא רק חדר. לפעמים הוא משפחה, לפעמים מצב רוח. הוא גם מראה שמשקפת מערכת יחסים, עבודת צוות ( או היעדרה) , יחס לתלמידים. לכן אין זה מפליא שאין שני חדרי מורים דומים זה לזה. בבית הספר ברנקו וייס בבית שמש פירקו את חדר המורים המסורתי, החדר המרכזי שהיה לו אופי של מליאה, לכמה חדרי מורים קטנים המפוזרים היטב במרחב הבית ספרי. יש בביה"ס זה 13 חדרי מורים צוותיים , אחד לכל שכבה וכמה לצוותים מקצועיים, לדוגמא מתמטיקה או אנגלית. מיכאל יעקובסון , אדריכל שאחד מתחומי עיסוקו המרכזיים הוא אופיים האדריכלי של מוסדות חינוך בארץ ובעולם, אינו מתלהב במיוחד מפירוק חדר המורים המרכזי כמו במקרה של ביה"ס ברנקו וייס. משיחות עם מורים רבים נראה שלא המרחב הפיזי על כל תחלואיו – צפיפות , פינת קפה מוזנחת, היעדר פינות ישיבה או כמות מספקת של מחשבים- מכתיב את יחסם לחדר המורים, אלא דווקא המרחב המטפיזי, זה המורכב מחברויות וגיבוש או מקליקות ואינטריגות. עם צפיפות, נס קפה זול וכיסאות לא נוחים אפשר להסתדר, אמרו מורים רבים , אבל עם פרצופים חמוצים ואווירה לא נעימה הרבה יותר קשה ( אמתי מור).