המשבר בבתי הספר התיכוניים בארה"ב הולך ומחריף. האלימות והניכור החריפו בעשור האחרון ורמת הבוגרים נותרה ירודה. נראה כי הבעיה לא נובעת ממחסור ממשאבים אלא מתפיסה ארגונית וסוציולוגית שגויה לגבי מסגרת ביה"ס התיכון ברצף החינוכי. אין לראות בבתי הספר התיכוניים חוליית המשך לבתי הספר היסודיים, אלא מוסדות השייכים לרצף חינוכי אחר לחלוטין. בתי הספר התיכוניים צריכים להינתק ממערכת החינוך הסדירה ולהיות קרובים יותר ברוחם למכללות. הפיכתם למכללות יגביר הן את המוטיבציה של התלמידים והן של המורים וישנה באופן רדיקלי את האקלים החינוכי בהםׁ( Greene, Jay, P).

ההישגים המאכזבים של תלמידי מערכת החינוך בישראל נובעים מהמבנה הארגוני-חינוכי של בית הספר. כדי להביא להישגים ולהניע ללמידה עלינו לארגן את בית הספר מחדש. הסיבה הפדגוגית המכרעת למיעוט ההישגים היא שהמבנה הפדגוגי הנוכחי של בית הספר אינו מאפשר מימוש עקרונות חינוכיים שבלעדיהם אי-אפשר להגיע להישגים גבוהים בחינוך ובהוראה. מחבר המאמר , ד"ר אברהם כהן, מציע מבנה אלטרנטיבי של חטיבת הביניים. מבנה אלטרנטיבי כזה אינו מחייב תקציב נוסף. כל מה שדרוש הוא ארגון אחר ושינויים מסוימים ( שאינם תלויי תקציב ) בהכשרת מורים . ביסוד ההצעה פיתוח 9 מסגרות למידה שונות ומתואמות לתלמידים על פי רמת המיומנויות שלהם , פערי הידע והמוטיבציה. המסגרות המגוונות מאפשרות ומחייבות , מעצם טבען , מימוש עקרון אחר- גיוון דרכי ההוראה , דרכי ארגון החומר ללמידה ודרכי ארגון התלמידים. האינדיווידואליזציה , האינטרס , הרלוונטיות והגיוון מגבירים את המוטיבציה ללמידה. ( אברהם כהן).