חונכות במהלך התנסות מעשית נחשבת להיבט חשוב בהכשרת מורים ומורים חונכים נתפסים כבעלי השפעה משמעותית על התפתחותם. מאתגר במיוחד הוא הצירוף של חונך ומורה כיתה (Jaspers et al.,2014). מצב אופייני ומאתגר מתרחש כשחונכים מזהים בשגיאה או בהפרעה במהלך שיעור הזדמנות לשמירה על תלמידיהם, ללמידה מטעויות ומשגיאות ולשיפור מקצועי של המתכשרים.

מחקר זה בוחן את השפעתם של קשרים סביבתיים ומערכות יחסים על האופן בו מורים עתידיים לחינוך מיוחד משקיעים בעבודתם בקורס הוראה קלינית. מידת מעורבות הסטודנטים בקורס מתבטאת בכמות הזמן שהם הקדישו ללמידת הקורס, אופן קבלת החלטותיהם וקצב התפתחות הלמידה שלהם. אחד הגורמים החשובים ביותר שנמצאו כמשפיעים על מידת ההשקעה של סטודנטים בעבודה הקלינית הינו יצירת קשר טוב עם המורה המנחה.

התכנית ׳אקדמיה-כיתה׳ תביא לידי השבחת ההכשרה להוראה ותגדיל את מוכנותם של המורים החדשים להיכנס לבתי הספר כמורים עצמאיים. בדגם הכשרה זה תורחב ההתנסות הקלינית של הסטודנטים, והם יוכלו לחוות את תרבות בית הספר ולהיות שותפים לה מתוך שילוב של הידע האקדמי עם הידע הפרקטי. התכנית תתרום להגברת מעורבותם של המוסדות האקדמיים בבתי הספר, לעיצוב ההדרכה הפדגוגית ולפיתוח מקצועי של כלל מורי בית הספר; בבתי הספר יתפתח מסלול קידום למורים המכשירים, שאליהם יוצמדו הסטודנטים כחלק מקידומם הפרופסיונלי; התכנית תתרום להעלאת הישגיהם של התלמידים בבתי הספר, שיזכו לתשומת לב רבה יותר ולמענה לצורכיהם; היא תגדיל את מעורבות המחוזות, הרשויות המקומיות ומרכזי הפסג"ה בתהליך הקליטה של מורים חדשים ושילובם במערכת החינוך (נח גרינפלד).

במאמר מוצע דגם של "סימולציות קליניות" כפדגוגיות ליבה בהכשרת מורים, בדומה לסימולציות המתקיימות בלימודי רפואה. הכותב מתאר את התפתחות הרעיון במסגרת ניסיונו בהכשרה ומפנה תשומת לב לכך שחוקרים מתייחסים לצורך בפרקטיקות ליבה בהוראה בכיתה ובפדגוגיות ליבה בהכשרת מורים. במאמר משולבות דוגמאות של סימולציות להמחשת הרעיון (Benjamin H. Dotger).

המאמר מציג כיוונים עכשוויים בחשיבה על התנסות מעשית בהכשרת מורים מזוויות ראיה של המעורבים בה. זאת במטרה להציג תמונה מקיפה של התחום כפי שהוא בא לידי ביטוי במאמרים מחקריים שבוצעו בין השנים 2000 – 2012. נסקרו 114 מאמרים. רוב המחקרים שנכללו בסקירה בוצעו בבתי-ספר יסודיים ובבתי-ספר תיכוניים, והם כוללים התנסויות במגוון תחומי דעת כמו מדעים, מתמטיקה ואנגלית. הממצאים מסייעים להבין את הדינמיקות הפועלות במסגרות ההתנסות. מטרת הסקירה לתת תמונה של מגוון דרכי שיתוף פעולה בין בתי-ספר לבין מוסדות הכשרה, למורים, לחוקרים ולמורי-מורים המעוניינים בחקר ובהבנה של ההתנסות, לזהות מה ניתן ללמוד ממחקרים קיימים ולהתוות כיוונים למחקר עתידי.

חלק חשוב בהכשרת מורים הוא הדרך שבה מורים מקשרים תיאוריה למעשה והופכים למומחים בקבלת החלטות ובביצוען תוך היענות לצורכי תלמידים. מבנה תוכניות הכשרה (4 שנתיות, 5 שנתיות וכדו') אינו הגורם המכריע בניבוי הצלחת תוכנית (Darling-Hammond, 2006b), מאפיינים אחרים משפיעים על כך. תוכניות הכשרה שונות מפתחות סוגי ידע שונים בקרב המתכשרים ומקדמים אותם לרמות שונות של מוכנות. לצורך המחקר נבחנו שבע תוכניות הכשרה שאופיינו כמצוינות/מופתיות ושבוגריהן נמצאו מוכשרים בצורה טובה מאוד להוראה. המאפיינים ביטאו מגוון מוסדות: פרטיים וציבוריים, פונים לבעלי תואר ראשון או לחסרי תואר ראשון, גדולים וקטנים (Linda Darling-Hammond).

עליית חשיבות החינוך כמשאב לפיתוח אישי של הפרט וכמנוע לצמיחה כלכלית וחברתית של המדינה, לצד ההכרה הגוברת במקומם המרכזי של מורים בתהליכי החינוך, ממקדת את תשומת לבם של קובעי מדיניות חינוך במדינות רבות בהכשרת כוח ההוראה. השאיפה למצוא דרכים יעילות ומוצלחות להכשרת מורים נמצאת על סדר היום של חוקרי חינוך, של משרדי חינוך ושל גורמים במגזר השלישי זה כמה עשורים. בתוך תהליכי חיפוש אלה מופנה זרקור במיוחד אל הרכיב ההתנסותי בהכשרה – העבודה המעשית. כמו בפרופסיות רבות אחרות, יש לחלק זה של ההכשרה מקום מרכזי ומהותי, שכן הוא החוליה המקשרת שבין הלימודים לעולם העבודה, בין התאוריה למעשה, בין היות הסטודנט לומד להיותו מלמד (תמר אריאב).

הרעיון של "התנסות מעשית מבוססת-מחקר" ('(research–informed כולל בתוכו לא רק שימוש במחקר על הוראה יעילה שבה מורה-המורים מעלה הצעות לפרקטיקה, אלא גם במחקר העוסק בתהליכי למידה מקצועית המצויים בבסיס המבנה והעיצוב של תוכנית ההכשרה עצמה(Furlong, 2013). קיימות גישות שונות ליצירת אינטגרציה כזו בין מחקר ומעשה. בעוד שבתוכניות הכשרה רבות הורחב הזמן המוקדש להתנסות מעשית באחרות – הודגשו התהליכים שבאמצעותם נוצר ידע ע"י הכוונת המתכשרים/המתחילים לפעול כחוקרים, ואימוץ אוריינטציה של פתרון בעיות (Burn, K. & Mutton, T).

הוראה כמקצוע התמחות קליני היא גישה חדשה בהכשרת מורים. ההתמחות הקלינית אינה שינוי גורף בגישה, אלא שינוי בפרספקטיבה שיש לו את היכולת ליצור שינויים בחשיבה לגבי הוראה ולמידה (Kriewaldt, Jeana and Turnidge, Dagmar,2013).

התכניות האקדמיות להכשרה להוראה בישראל פועלות במסגרת "המתווים המנחים" שהמועצה להשכלה גבוהה החליטה עליהם בשנת 2006 בעקבות המלצות ועדת אריאב, שהוקמה לבחינת עקרונות ההכשרה האקדמית להוראה. המתווים החליפו את "הדגם המנחה", שפורסם בדצמבר 1981, ששימש בסיס לתהליך המכלול של המכללות ולהפיכתן מבתי מדרש (סמינרים) למוסדות אקדמיים. המדיניות הנהוגה בארץ אימצה את דמות המורה הקלינאי, אם כי היא מתחילה לחקות מספר דגמים אמריקניים דוגמת ה-TFA. הדגם הפיני אינו מקובל עליה. על אף שהמתווים ממליצים על התפיסה הפרקטית-רפלקטיבית, אין הם רואים במחקר שעורכים המתכשרים את בסיס ההכשרה. ההוראה אינה נתפסת בהם כמקצוע המחייב לימודי תואר שני מחקרי, על כל המשתמע מכך. ההנחה שהכשרה מבוססת-מחקר היא מודל שלפיו לומד המורה איך ללמד את תלמידיו וכיצד להפוך גם אותם ללומדים אוטונומיים ועצמאיים, אינה נחלת הכול. נוסף על כך, המתווים אינם תומכים באידיאל המורה הכולל, אינם דורשים מהמורה להכיר את הדידקטיקה המאפיינת את ההוראה הכוללת ואינם מדגישים את מרכזיותו של תחום הדעת בבניית אופיו של התלמיד. מחבר המאמר סוקר גם מספר תכניות הכשרה ניסוייות בהקשר הישראלי ( שלמה בק) .

מאמר זה מתאר את היישום של תכנית לתואר שני בהוראה שהוצגה באוניברסיטת מלבורן בשנת 2008. מטרת התכנית היא לייצר דור חדש של מורים שהם בעלי מקצוע הדוגלים בהתערבות, עם מיומנויות ניתוח גבוהות ויכולים להשתמש בנתונים כדי לזהות ולפנות לצורכי הלמידה של הלומדים האינדיבידואליים. התכנית יוצרת קשר חזק בין תיאוריה לפרקטיקה., הבא לידי ביטוי במודל שותפות חדש עם בתי ספר נבחרים (Larissa McLean Davies, Melody Anderson, Jan Deans, Stephen Dinham, Patrick Griffin, Barbara Kameniar, Jane Page, Catherine Reid, Field Rickards, Collette Tayler & Debra Tyler, 2013).

המאמר עוקב אחר ההיסטוריה של תהליך PRIME – A Process for Remediating Identified Marginal Education Candidates משנת 1996. הפילוסופיה של התהליך לא השתנתה מאז תחילתה של המערכת. הפרוצדורה מזהה פרטים שעשויים להיות בסיכון להשלמה מוצלחת של פרחי ההוראה בתכניות ההכשרה או שעשויים לפתח תכונות אופי העשויות להוביל לנשירה מהירה ממקצוע ההוראה. המודל מספק מערכת תמיכה כדי לסייע להם בקבלת החלטות ובמעבר מהאוניברסיטה לעולם העבודה בחינוך ובהוראה. המועמדים הראשונים עוברים הנחיה בתהליך של חמש רמות של התנסות הנעות ממסגרת של התנסות בהוראה בכיתה באוניברסיטה ועד להוראה בכיתה בבית הספר, כאשר כל התנסות משמשת כדי לחדד את המיומנויות שלהם לקבלת החלטות יצירתית לאורך הדרך ( RILEY GENA, NOTAR CHARLES, OWENS LYNETTA, HARPER CYNTHIA).

המאמר בוחן את הצורך לקיים תוכניות בדגש קליני התנסותי להכשרת מורים, על בסיס הטענה בדבר מקומה החשוב והמרכזי של ההתנסות המעשית בעיני מתכשרים להוראה ומורים. על תוכניות ההכשרה לפתח יותר התנסויות מעבדתיות שתשולבנה במהלך ההכשרה. עליהן להתמקד בפדגוגיות שמטרתן לסייע למועמדים: לפתח מומחיות בגישות הוראתיות ספציפיות ובשימוש בכלים לניתוח ולהערכה, לשלב תיאוריה ומעשה, לפתח כשירויות מקצועיות כמו קבלת החלטות ופתרון בעיות ולפתח אוריינטציה לשימוש בחקר. המלצה שנייה: יש לדרוש התמחות שיש בה חונכות כמרכיב מרכזי לקראת קבלת הרישוי. על בתי הספר לתמוך בשתי הפונקציות: התפתחות מורים ולמידת תלמידים. המלצה שלישית: צריך להתקיים תהליך התאמה (Match) בשיבוץ המתמחים. על המתמחים לבחור מחוזות (בארץ אולי בתי ספר) המתאימים להם והמחוזות (כנ"ל) צריכים לדרג את סדרי העדיפויות שלהם לקליטת מתמחים. הדבר עשוי להיות רלוונטי במיוחד לצורך שיבוץ בבתי ספר המוגדרים כמאתגרים.(Levine, M )

המחקר מעריך את ההשפעה של בתי ספר להתפתחות מקצועית על מתכשרים להוראה תוך השוואתם לבוגרי הכשרה מסורתית בשלב קבלת היתר ההוראה. מקורות הנתונים היו הערכות הוראה של מתכשרים ששימשו לניתוח כמותני של הממצאים ותלקיטים ששימשו לניתוח איכותני. הניתוח הסטטיסטי הראה שבוגרי ה- PDSקבלו ציונים גבוהים יותר באופן מובהק בהיבטים של תכנון והכנת חומרים, הוראה בהירה של התכנים, שאילת שאלות, הפעלת שגרות, יכולת לעסוק בכמה מטלות בו זמנית, תקיפות והגינות, הערכה באמצעות תצפית, שימוש במגוון כלי הערכה, תיעוד, תקשורת עם תלמידים ( Castle, S., Fox, R.K. & O'Hanla Souder, K) .