בשנים האחרונות נוסדו עשרות בתי ספר ברחבי ארצות הברית שמוקדשים להשגת תוצאות גבוהות ועקיבות באוכלוסיות שלרוב משיגות תוצאות נמוכות באופן עקיב. בתי הספר שנטלו על עצמם את המשימה הזו באופן הנחוש ביותר היו בדרך כלל בתי ספר ברישיון – מוסדות במימון ציבורי ובניהול פרטי, שעורכים את אחד הניסויים החינוכיים השנויים במחלוקת. עדין מוקדם לומר אילו מבתי הספר המתרכזים בקידומם של ילדי עניים יתגלו בסוף כמוצלחים ביותר. בינתיים, בתי הספר המשפיעים ביותר משתייכים לרשת "תכנית ידע הוא כח" – KIPP – Knowledge Is Power Program (להלן קי"פ), אשר ייסדו דייויד לווין (Levin) ומייקל פיינברג (Feinberg). המאמר מתאר את שיטת עבודתם, מידת ההצלחה ועיקרי הביקורת המופנית כלפי הרשת. (פול טאף)

על מנת להתמודד עם תופעת האלימות פרופ' Noddings מציעה מצד אחד "לדמיין את הגרוע ביותר" ומצד שני לבדוק בצורה שיטתית ולא להפסיק לשאול "למה". לטענתה יש לדבר יותר עם הילדים והתלמידים על "הצד האפל" שעלול להיות טמון אצל כל אחד ("The shadow size") ולדון יחד איתם בכך. נודיגנס מדגישה את ממד המגדר וממד הלאומיות כמזינים את בעיית האלימות כל עוד מערכת החינוך נמנעת מלדון ולהעלות שאלות במסגרת שיח משותף עם הילדים, דיונים שמאוחר יותר יסייעו לתלמידים להתמודד עם קונפליקטים. נודיגנס מתנגדת נחרצות לרפורמה NCLB שלדעתה מייצרת תלמידים בעלי הישגים אך לא אנשים חושבים וביקורתיים.

תנועת הסטנדרטים בארה"ב חייבה כל תלמיד בכיתות ג'-ח' לעבור כל שנה מבחנים על פי סטנדרטים בקריאה ובמתמטיקה וכל אזור תוגמל או הוענש על-פי הישגי התלמידים. במאמר זה הכותבים מפרטים כמה בעיות הנוגעות לתכנית הבחינות הנ"ל. לדעתם המתכונת הנוכחית מתעלמת מהייחודיות של החינוך האמריקאי ומביאה במקום זאת מבחנים שתוצאותיהם הטלת סנקציות על הלומדים, על המורים ועל בתי הספר. הכותבים מתמקדים בקשיים החינוכיים העולים מחוק NCLB שלדעתם מכוון לגישה אחידה בתוכניות הלימודים הפוגעת באיכות החינוך, ומתארים שורה של בעיות המסבירות את הצורך בתוכנית שונה. (Zittleman, K. & Sadker, D)