אזהרה: הדברים המובאים להלן הם בחזקת מניפסט. אף על פי שהדברים מבוססים על מספר מאמרים שפרסמתי, אין מדובר בפרסום אקדמי, אלא בהבעת עמדה אישית, שמטרתה לעורר דיון ביקורתי בנושא. בשורות הבאות אגן על הטענה שהמורה-המחנך, מעצם טיבו, אינו אמור להיות מנהיג, ושכל ניסיון להפוך את המורה למנהיג חוטא לתפקידו ועלול להסתיים במפח נפש (שלמה בק).

שדה חקר החינוך האלטרנטיבי בישראל הוא שדה חדש יחסית. הוא מבקש להציע לנו מחקר, גם אקדמי, של המסגרות הקיימות והמציגות את עצמן כאלטרנטיביות או של מרחבי חינוך אשר מרכיבים כאלה ואחרים הבוחרים לכנות את עצמם "אלטרנטיביים" חדרו לתוכם או מתיימרים לחדור אליו. אלא שלצד "יצירתיות" ו"חדשנות" ועתה גם "משמעותיות" – הפכה גם ה"אלטרנטיביות" למילת באז בנאלית ושחוקה התובעת מאיתנו לעצור לבחון אותה (אריה קיזל).

כל רפורמה חינוכית חייבת להתמודד עם שאלת אופיו ומבנהו של בית הספר הרצוי. כדי להציע את החזון בדבר בית הספר הרצוי יש להצביע ראשית על המטרות והיעדים שבית ספר כזה ישאף להשיגם, ולאחר מכן על האסטרטגיות והתכונות הבית-ספריות המתחייבות ממטרות אלה. חשוב שבית הספר יציב מטרות בארבעה מישורים לפחות ( דוד גורדון) .

אילו אפשרויות מזמנת העמדה הפוסטמודרנית לבית הספר בימינו? המחבר מציין שהאתגר כאן עצום. הנה כמה שאלות על כושר הסתגלותו של בית הספר: האם החינוך, לצד השמרנות הבלתי נמנעת שלו (כמוסד המופקד על הידע הקנוני ועל מסירתו לדור הצעיר), יוכל להיפתח לתהליכים מערערים ביחס לידע, לסמכות, ליחסים בין בני אדם? האם היפתחות כזאת כרוכה בהכרח בווי תור על דפוסים ארגוניים ממוסדים החותרים להסדרה או לשינוי שלהם – הכיתה, מערך שיעור, תכנית לימודים, הניהול, הפיקוח? ( ישראל כ"ץ).

מחד גיסא, ניתן לאפיין את העת הנוכחית כעידן המשופע בידע חדש ונגיש. מאידך גיסא, ניתן לאפיין את העת הזאת גם כעידן של חסך רוחני. בהתאם לכך, בגישה החינוכית העכשווית ניכרת עדיפות מובהקת לידע על פני הוויה, עדיפות המשקפת היפוך של מערכות. ההתמקדות היא בחיצוני, בגלוי, בוודאי, במוכתב, במוח והשכל, במוגדר, המקובל, המוסכם והפורמלי, ובאגו. בעקבות כך, נדחקת המודעות לקיום הפנימיות, לנסתר, למרחב האפשרויות הפוטנציאלי, לביטויי בחירה וצורך אישי, למרכזיות הלב, הרוח והנשמה, ליצירתי, האינטואיטיבי, ההתנסותי והחוויתי, לאחר והקיבוצי. המאמר מבקש להרחיב את תפיסת העולם החינוכית הנוכחית באמצעות התמקדות בטבעו של "האדם השלם" ( תמר לוין ) .

למרות כותרת ספרו המרכזי "ביטול בית הספר" ("Deschooling Society"), איוואן איליץ' (Ivan Illich) אינו יוצא נגד בית הספר כשלעצמו אלא קורא להפרדתו מהמדינה בדומה להפרדת הכנסייה מהמדינה בארה"ב. הוא טוען שבתי הספר אינם מבחינים בין הוראה ולמידה, שהם מנותקים ומובילים לקוצר יד פסיכולוגי. תפקידם של בתי הספר בחברה כה מושרש עד כי מוסדות אחרים נמנעים מלעסוק במטרות חינוכיות. הדבר נעוץ לדעתו בתפיסה המוטעית שרוב הלמידה היא תוצאה של הוראה בעוד שבפועל מרבית הלמידה מתרחשת באופן אקראי מחוץ לכותלי בית הספר ( Clark, Donald).

התיאוריה של קישוריות אנושית בחינוך מתוקשב שפותחה על ידי החוקר הקנדי George Siemens זוכה לאחרונה להתעניינות רבה והוא מוזמן לכנסים בינלאומיים באירופה ובאוסטרליה כדי לשאת את דבריו ולהציג את התפיסה של Connectivism. הלומדים כיום חשופים לכמויות עצומות של מידע (המידע מכפיל את עצמו כל 18 חודשים כיום) והתיאוריות הפדגוגיות הקיימות לא נותנות מענה לבעיה זו. לכן, יש חשיבות רבה ליצירת הקשרים המסתעפים בין הלומדים לבין עצמם. אנו בעצם "מתחילים לאחסן חלק מהידע המצטבר אצל עמיתים ללימודים או עמיתים לעבודה ". בעידן של עודף מידע אנו לומדים בעצם על ידי יצירת קשר בין אנשים ויצירת משמעות, זה בעצם מצב של תודעה מבוזרת (distributed cognition) ההולכת ומסתעפת מבחינת הקשרים (George Siemens)

המודל השלישי של החינוך הבית ספרי הופיע על רקע האכזבה משני המודלים הוותיקים: מודל "הילד במרכז" (המכונה "מודל תמיכה") ומודל "תוכנית הלימודים במרכז" (המכונה "מודל דרישה"). גילויים של המודל השלישי, בהגות ובמעשה, אפשר למצוא במקומות שונים בעולם המערבי. לעתים קרובות אפשר למצוא אותם תחת השם "קהילה" – "קהילת לומדים", "קהילת חקירה", "קהילה רפלקטיבית", "קהילת פרקטיקה", "קהילת חשיבה" – המצביע על המוקד שלו: פעילות משותפת של מורים ותלמידים כדי לפתור בעיות, ליצור ידע ולהבין את "העולם" (יורם הרפז).

המאמר עוסק בארגון הידע, במיוחד בתחום החינוך הבית ספרי. נעשה ניסיון לנתח את המצב הקיים בבית הספר בהשוואה לזה שבאוניברסיטה ולהציע חלופה למצב בתחום החינוך הבית ספרי. מאפיין מרכזי של זממנו הוא עלייתן של מערכות ארגון ידע חדשות ורבות עוצמה שאליהן חשופה כלל האוכלוסייה. הילדים כיום עוברים כבר מהגיל הרך סוציאליזציה מקבילה לכמה מערכות ארגון ידע בעלות מטרות-על שונות ומסרים אפיסטמיים מגוונים. מצב זה מעורר שאלות רבות לגבי "הזהות האפיסטמית" של הצעירים בימינו ולגבי תפקידם הראוי של המוסדות העוסקים בחינוך הכללי. ארגון הידע הבית הספרי הצליח להתמסד ולפתח מנגנוני שימור יעילים במיוחד.עם זאת, טרם נמצא בסיס חלופי לארגון הידע שיכול להתמודד בהצלחה עם האתגרים העומדים לפני החינוך הכללי, ולהתקבל בברכה בקרב הכוחות החברתיים החדשים. הגיע הזמן אפוא לרכז מאמץ מחשבתי ומעשי בתחום של ארגון הידע הבית ספרי, ובאפשרויות השונות להחליפו בארגון טוב יותר (אמנון כרמון)