מדוע יש פערים בין הצהרות למעשים במערכת החינוך?מדוע נותרות לעתים ללא כיסוי הצהרות על דאגה לשוויון הזדמנויות, על מענה דיפרנציאלי לכל תלמיד ועל צמצום פערים מגדריים אל מול פרקטיקות רווחות של מיון תלמידים על פי קבוצות יכולת, מתן מענה אחיד לכל התלמידים ושעתוק המבנה החברתי?לפי התאוריה המוסדית החדשה לפערים אלה יש תפקיד אדפטיבי, המאפשר את המשך תפקודה של מערכת החינוך: הדרך המיטבית שבה יכולים ארגוני חינוך להתמודד עם ציפיות רבות, חלקן סותרות, המופנות אליהם ממגוון שחקנים, היא להגיב בדרכים משתנות, מגוונות ולעתים גם הן סותרות. למרות כישלונן לכאורה במונחי יעילות, לדרכים אלה יש תוצאות טובות מבחינת ההתאמה לשדה וגיוס משאבים.

הכותבת בוחנת את הקשרים הדיאלקטיים בין אנושיות, גזע, צבע, אתניות וחינוך, את הדרך שבה הם מומשגים בקבוצות שונות וכיצד יש לתפוס אותן ולשלבן בהוראה ובלמידה. היא טוענת בעד הכנסת שינוי להוראה והפיכתה או ביסוסה כהוראה נענית-תרבותית (cultural-responsive teaching), שהיא דרך ההוראה נכונה לקידום ההישגים של תלמידים בני אוכלוסיות הנתפשות כנחשלות תוך מתן כבוד למורשתם התרבותית. במאמר זה הכותבת פורשת את תפישותיה, אמונותיה ופרסומיה בנושא (Geneva Gay).

בספרו החדש, היוצא כעת בעברית, מציע דיויד פרקינס שבעה עקרונות להוראה. ספר קודם שלו הציע עקרונות להוראת אמנות. בשיחה עמו הוא מסביר מדוע קשה לשנות את ההוראה, אבל בהחלט אפשרי, ואיך אמנות רלוונטית לחייהם של בני האדם בימינו (יורם הרפז, 2012).