בפתיחת נאומו הנוכחי מתייחס ריבלין לנאום שנשא במלאות שנה לכהונתו, ובו טען כי החברה הישראלית משתנה מחברה המורכבת מרוב וממיעוטים מובחנים לחברה המורכבת מארבעה "שבטים" עיקריים: חילוניים, דתיים לאומיים, חרדים וערבים. בנאומו הקודם תיאר הנשיא ריבלין ארבעה יסודות הדרושים כדי לבסס שותפות חדשה בין ארבעת המגזרים של החברה הישראלית: תחושת ביטחון, אחריות משותפת, "שוויון והוגנות" ותחושה משותפת של ישראליות. בכנס הנוכחי, הנשיא ריבלין מדבר על הצורך בשינוי מוסדי ומערכתי באמצעות הצבת יעדים לאומיים שניתן להסכים עליהם ולעקוב אחר ביצועם. הוא מזהה "ארבעה מנועים של שינוי" החיוניים כדי ליצור שותפות בין ארבעת המגזרים של החברה הישראלית: "מערכת השירות הציבורי", אקדמיה ושוק העבודה, השותפות האזורית בין רשויות מקומיות ממגזרים שונים ומערכת החינוך: ראובן ריבלין, 2016.

ביוזמת משרד החינוך של ישראל מתנהל כיום מחקר השוואתי בין שבע מדינות, אשר הציבו את שינוי מבנה תוכנית הלימודים כיעד לאומי. המחקר, אף כי הינו בראשיתו, חושף את המורכבות הגדולה של הרפורמה בכל המדינות: בעוד שהרפורמות הקודמות בחינוך התמקדו בשינויים מבניים, הדור הנוכחי של הרפורמה מבקש לחולל שינוי בדפוסי ניהול הלמידה בכיתה. לא עוד מורה אקטיבי ותלמיד פסיבי בבניית עולם הידע, אלא תלמיד אקטיבי ומורה יועץ, מכוון ותומך (עמי וולנסקי).