תיאור מהלכי הרפורמה החינוכית שיזם משרד החינוך היפאני בשנת 2002 והויכוח שהתעורר בציבור ביפאן בעקבות כך. הרפורמה בחינוך הגיעה לשיאה בשנת 2002 כאשר היקף התכנים בכל תוכניות הלימודים צומצם ב30% ובתי הספר הציבוריים עברו למתכונת של חמישה ימי לימודים בשבוע. פרישתה של שרת החינוך מתפקידה באמצע שנת 2004 חיזקה את מבקרי המערכת ואילצה את משרד החינוך היפאני לחזור בו בהדרגה מתכנית הרפורמה המקורית. פורמאלית לא ביטל משרד החינוך היפאני את הרפורמה הליברלית של 2002, אך באוגוסט 2005 הנהיג מחדש את התכנית הארצית לבחינות הישגים בכיתות ח' שבוטלה ביפאן לפני 40 שנה (תכנית בחינות נורמטיבית ארצית הדומה לבחינת הסקר הישראלית שהייתה נהוגה בשנות ה50 בישראל). המשמעות היא הגברת הלחץ על המורים בבתי הספר יסודיים להכין תלמידים לקראת הבחינה וצמצום מרחב ההוראה האינטגרטיבי הגמיש שלהם.

סקירת ספרות הבוחנת את השאלה האם יום לימודים ארוך תורם לשיפור ההישגיים הלימודיים של התלמידים, לאור המשאבים הרבים שהפעלתו דורשת. המאמר מציג סיכום של ממצאי מחקרים לגבי ארה"ב, בריטניה, גרמניה וישראל, ומחבריו טוענים שבסך הכל המחקר מלמד שלא נצפו תוצאות משמעתיות במעבר ליול"א מבחינת הצטיינות אקדמית ורמת ציונים. האלטרנטיבות המוצעות, בין השאר, הן שיפור איכות החינוך ואיכות ההוראה. (אמנון טיל)

הדיווח הנוכחי מבוסס על ממצאי סקר הערכה שביצעו המחברים בהזמנת משרד החינוך, ועניינו ניסוי הנהגת שבוע לימודים מקוצר. הניסוי עצמו נערך במהלך שנת הלימודים תשס"ד בעיקר בבתי ספר שבתחומן של המועצות האזוריות, ובעיקר מטעמי חיסכון בתקציב. הסקר נועד לתאר את דרכי ההתארגנות והתפעול של שבוע הלימודים המקוצר בבתי הספר ואת הפעילות (הפורמלית והבלתי-פורמלית) המוצעת לתלמידים בימי שישי, וכן לבדוק עמדות של הורים, תלמידים ובעלי תפקידים רלוונטיים ביחס לתרומה ולנזק שיש למתכונת של שבוע לימודים מקוצר – הן מבחינת תפקוד בית שהספר, והן מבחינת הפעילות המוצעת לתלמידים בימי שישי (ניר רסיסי , ורדה גיל)