תלמידים רבים מקדישים את רוב שעות אחר הצהריים ללמידה, אם לצורך הכנת שיעורי הבית ואם כהכנה לבחינות, אך בסוף היום הם מרגישים מותשים ומאוכזבים כי ‘לא הספיקו כלום’. זיהוי פרק הזמן שבו הלמידה שלהם היא אפקטיבית תסייע להם בשיפור ההרגשה והתוצאות (רן שמשוני).

המכשירים הדיגיטליים בכיתה כמו מחשבים, טאבלטים וטלפונים חכמים מציעים הזדמנויות מרגשות להעמיק את הלמידה דרך יצירתיות, שיתוף פעולה וקשר, אבל אותם מכשירים שיכולים גם להפריע לתלמידים. באופן דומה, הורים מתלוננים שכאשר התלמידים נדרשים לסיים את שיעורי הבית באופן מקוון, קשה לגרום להם להישאר ממוקדים במשימה. הימצאותה של הטכנולוגיה הדיגיטלית בכל תחומי החיים לא תיעלם, אבל אם התלמידים לא לומדים כיצד להתרכז ולהשתיק את הסחות הדעת, המחקר מראה שיהיה להם הרבה יותר קשה להצליח כמעט בכל תחום (Katrina Schwartz, 2013).

מאמר זה מבקש לחשוף את הדרכים הטקסטואליות של הבנייתם וייצורם של שני ייצוגים של הורוּת במסגרת שיח של מומחים לקשיי למידה אצל ילדים בישראל בהקשר היסטורי: "הורוּת לילדים לקויי למידה" מזה, ו"הורוּת לילדים טעוני טיפוח" מזה. שאלות המחקר המרכזיות הן: אילו ייצוגים טקסטואליים של הורוּת הובנו במסגרת שיחים אלו, אילו זיקות ניתן לאתר בטקסטים בין ייצוגים אלו לבין מאפיינים של מעמד, תרבות, מוצא והשכלה, ואילו זיקות ניתן לאתר בטקסטים בין ייצוגים אלו לבין מסרים נורמטיביים סמויים וגלויים של אשמה, אחריות וסוכנות (agency). כמושא לניתוח נאסף קורפוס טקסטואלי עשיר מתוך הספרות המחקרית והמקצועית של מומחים ישראלים לקשיי למידה, שנכתבה בין שנות השישים של המאה העשרים ועד סוף שנות השמונים (עופר קצ'רגין)

שיר בוים-שוורץ כתבה סקירה מעניינת ומאירת עיניים על קשב וריכוז וסביבה מתוקשבת , כאשר היא מתייחסת למספר סוגי קשב הפעילים כל הזמן במקביל בחיינו היומיומיים ולמחקרים שנכתבו בנושא מבחינת השפעת האינטרנט . "חשוב לציין שרוב המחקרים בנושא מתבססים על השינויים בתכופים במבנה המוח שהם מזהים כתוצאה משימוש יתר בטכנולוגיה, אבל יש לזכור ששינויים אלו אינם ייחודיים למעורבות הטכנולוגיה, אלא מתרחשים בכל תהליך למידה משמעותי" ( שיר בוים-שוורץ ) .