כאחת משופטות תחרות הסיפורים, קראה המחברת את כל הסיפורים בשמונה השנים האחרונות. לאחר קריאת כל הסיפורים שהתקבלו לתחרות מהמגזר הערבי, נחשפה בפני המחברת תופעה חברתית-חינוכית שהייתה ייחודית, שחזרה על עצמה בכמה וכמה סיפורים. מורים וגננות בני המגזר הערבי, כתבו על מצבם בשנת ההוראה כאשר ירדו דרומה לחבל ארץ רחוק שהווית החיים בו התבררה כשונה מהווית חייהם. מתוך כ-15 סיפורים שעסקו בתופעה, היא בחרה שמונה סיפורים, המשמשים בסיס למאמר זה ( שץ אופנהיימר, אורנה) .

המאמר מציג ממצאי מחקר דו-שנתי שנערך בבתי ספר בדווים בנגב. מטרת המחקר הייתה לבדוק את תרומת מרכיבי תכנית הסטז' העיקריים- החונך וסדנת הסטז'- למתמחים בהוראה בשנתם הראשונה, תוך כדי השוואה בין קבוצות מורים: מורים מקומיים (ערבים בדווים מהנגב) לעומת צפוניים (ערבים שבמקור הם מערים ומיישובים בצפון הארץ ובמרכז) , מורים לעומת מורות, מורים המלמדים ביישובים מוכרים לעומת כאלה המלמדים ביישובים לא מוכרים. נמצאו הבדלים מובהקים בהערכת תרומת הסטז' בשלושת התחומים לפי מקום מגורי המורה והמגדר שלו, אך לא נמצא הבדל בין הערכות המתמחים המקומיים לצפוניים ביישובים המוכרים והלא-מוכרים. מניתוח האינטראקציה בין המרכיבים ובין המתמחים עלה , שתרומתם של המרכיבים גבוהה יותר במישור המקצועי אצל המקומיים, אך אין הבדלי הערכה בין המקומיים לצפוניים במישור הרגשי. למתמחים יש הערכה רבה כלפי החונך, אך המקומיים מעריכים אותו יותר מהצפונים (רוידה אבו ראס ).