“הוויכוח הציבורי בישראל בנושא הישגי התלמידים במבחנים הבינלאומיים, חורג מכל פרופורציה”. כך טוענים החוקרים פרופ’ אברהם יוגב, עידית לבנה וד”ר יריב פניגר, מאוניברסיטת תל אביב, במאמר המתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת “מגמות”. מחברי המאמר ערכו מחקר, שבו ביקשו להוכיח, כי חולשתם של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים קשורה במידה רבה למאפיינים המקרו-כלכליים והדמוגרפיים של המדינה. כמו כן ביקשו החוקרים להוכיח, כי ניתן לנבא במידה רבה של דיוק את הדירוג במבחנים הבינלאומיים של המדינות השונות . הניבוי הוא באמצעות ארבעה משתנים מקרו-כלכליים ודמוגרפיים. החוקרים טוענים, כי המיקום הנמוך יחסית של ישראל במבחנים אינו צריך להפתיע, או להצדיק תגובה ציבורית של “הלם והיסטריה”. החוקרים סבורים, כי הציפיות של הציבור הישראלי להישגים גבוהים במבחנים הבינלאומיים, כמו גם הציפיות של משה”ח, אינן ריאליות. לדעתם ציפיות אלו נשענות על התפיסה שלנו את עצמנו כ”עם הספר”.

המבחנים הבינלאומיים התקופתיים כגון TIMSS, PIRLS ו- PISA הפכו לחלק מהשגרה במערכות חינוך בעולם. לצד התועלת שניתן להפיק מתוצאות המבחנים הבינלאומיים, נשמעת ונכתבת ביקורת נוקבת על התקיפות של תוצאות אלה, על הפירוש המוטעה שמיוחס להן ועל השימוש השגוי בהן. הביקורת מתמקדת באיומים על תקיפות הקשורים לתוכן, למבנה, לאיכות הדגימה (של המטלות והתלמידים), להקשר ולהשתמעות התוצאות. הפקפוק בתקיפות המבחנים מחד, ופוטנציאל התועלת הטמון בהם מאידך, מזינים את הויכוח והמחלוקת באשר להצדקה ולצורך במבחנים אלה. לאור זאת, עולה השאלה איך מייעלים את המבחנים בהנחה שהם נמצאים כאן כדי להישאר? (פאדיה נאסר אבו-אלהיג'א)

השימוש הגובר המבחנים רחבי היקף, במיוחד בכאלה שהינם עתירי סיכון, מעורר ביתר שאת את הדיון במידת התוקף של מבחנים אלה. למעשה, מרבית המחלוקות סביב מבחנים מקורן בשאלות של תקפותם. הבנת הסוגיות הכרוכות בשאלת התוקף היא תנאי יסודי לבניית מבחנים תקפים. ההרצאה מבוססת על דיון במשמעות מושג התוקף, סטנדרטים לתוקף, גורמים המגבילים תוקף, ובדרכים לאמידת התוקף של מבחן, כמו גם תוקף של שיפור או ירידה בציונים לאורך זמן. יובאו דוגמאות ממבחנים רחבי היקף בארץ ובעולם, ויוצגו עקרונות לבניית מבחנים שיביאו להגדלת התוקף (מיכל בלר)