מאמר זה מספק לקורא תובנה לגבי מה בדיוק כרוך בעבודת מחקר ופיתוח (R&D, research and development work) לשינוי חינוכי ושיפור החינוך. המונח עבודת R&D מצביע על כך שישנם לפחות שני תהליכים המתרחשים באותו הזמן; הפרקטיקה גם נחקרת וגם מפותחת. השלבים השונים בפיתוח תהליכים מתוארים משאלת המחקר וניתוחים של פרקטיקות נוכחיות כנקודת המוצא אל איחוד ופרקטיקה חדשה המתבססת על הבדיקות של תכניות הוראה קונקרטיות ( May Britt Postholm, Torill Moen) .

במאמר של ד"ר גבריאלה ספקטור-מרזל סקירה מאירת עיניים על התפתחות המחקר הנרטיבי, הפרדיגמה הנרטיבית, אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה, והמתודולוגיה הנרטיבית. באשר לשיטות הניתוח של הסיפורים במחקר הנרטיבי היא חייבת לדעת , ד"ר גבריאלה ספקטור-מרזל להתאפיין בשני עקרונות בסיסיים, העיקרון הראשון הוא התייחסות לסיפור כאל מושא לבחינה. הואיל והסיפור אינו תמונת ראי תופעה שמחוצה לו, גם מחקרים המתעניינים בתופעות "שמעבר" לסיפור חייבים להידרש לאופנים שבהם הן מיוצגות בו.

לפי הערכות שונות , המחקר האתנוגראפי הוא הנפוץ ביותר בקרב חוקרים איכותניים בשדה החינוך. למרות שברחבי העולם הגישה האתנוגראפית ושיטות המחקר הקשורות בה נלמדות בקורסים וותיקים ומרובי טקסטים, עדיין שוררת אי הסכמה, או שמא נאמר, דיאלוג תמידי , אשר לעיסוק באנתרופולוגיה בכלל ובאתנוגרפיה בפרט. נדמה כי חוקרים בגישה האתנוגרפית מודעים לעמימות הנלווית למשמעות המושג. בסקירתו הקצרה ומאירת העיניים בוחן ד"ר יהודה בר שלום את הסוגיות הבאות: התפתחותה של האתנוגרפיה, אתנוגרפיה וביקורת החברה, מקומו של החוקר ועוד.

התוצר הכתוב של מחקר איכותני הוא יצירה מורכבת, דחוסה רפלקסיבית, דמוית קולאז' , המייצגת את דימויי החוקר, הבנותיו ופרשנותו את העולם או את התופעות שהוא חקר. זוהי יצירה התובעת מן הכותב לא רק להציג את ממצאי המחקר ולטעון טיעונים בהקשר לשאלות המחקר, אלא גם לבנות טקסט אמין , משכנע , מעניין ומושך. ד"ר ברכה אלפרט מציעה במאמרה מאיר העיניים כמה תובנות שגובשו מתוך ניסיון בכתיבה ובהערכה של עבודות כתובות, בעקבות מפגשי עמיתים בקבוצת הכתיבה – שהיא חלק מקבוצת העניין במחקר איכותני הפועלת במכון מופ"ת- ומתוך עיון בספרות על מחקר איכותני ובדוגמאות של מחקרים איכותניים. אלה מאורגנים לפי שלושה נושאים: 1. החיבור האיכותני כחיבור אמין ומעניין . 2. החיבור האיכותני כתהליך חקירה 3. החיבור האיכותני כיצירה.

ניתוח הנתונים במחקר האיכותני מתאפיין כ"תהליך אנליטי, בדרך כלל לא סטטיסטי, עם יסודות או מאפיינים אינטואיטיביים, שמטרתו מתן משמעות והכללה לתופעה הנחקרת". במאמרה מאיר העיניים מתייחסת לירון דושניק לסוגיות הבאות: ניתוח ופרשנות – בין החירות לפקפוק, עקרונות ניתוח במחקר האיכותני, סמיכות, רגישות תיאורטית, התמשכות וריבוי פרשני, רפלקסיביות , יחסי גומלין בין אנשים לבין טקסטים. ההצעה לארבעה עקרונות לניתוח האיכותני נגעה בעיקר לתהליכי ההמרה שהחוקרת מחוללת בטקסטים. ההצעה היא חלק מחיפוש אחר המאפיין והמייחד את התהליכים שבהם החוקרים נותנים משמעות, וזאת על רקע החירות בהבנת אחרים והפקפוק ביכולת זו. אלא שמלאכת ניתוח המתרחשת בין החוקרת לבין הטקסטים רוקמת כל העת יחסי גומלין בינה לבין משתתפי המחקר והקוראים. האם ניתן והאם צריך לקבל את ההסכמה של משתתפי המחקר לניתוח? האם ניתן והאם צריך לתאר בפני הקוראים את "מאחורי הקלעים" של הניתוח? החוקרת האיכותנית נקראת להחליט כיצד לפעול גם ביחס לשאלות אלה. בחירותיה ממשיכות למקם אותה בקרב הגישות והסוגות של המחקר האיכותני.

במאמר הנוכחי טוענת פרופסור מיכל צלרמאיר כי מחקר פעולה מעניק למורה רווח משמעותי נוסף: סיפור מעניין על שינוי שביצע בעבודתו ועל מסע לגילוי עצמי שחווה בעקבותיו מנקודת מבטו. לנרטיב אוטוביוגראפי כזה יש חשיבות עצומה בבניית הזהות המקצועית של המורה. מחקר הפעולה של מורים הוא חלק ממשימה גדולה זו של בניית הזהות המקצועית שלהם. הוא מאפשר למורים בניית נרטיב אוטוביוגראפי, המאפשר את הצמיחה המקצועית שלהם. העיון והדיון בשני סוגי התיאוריות ( המחקרית והפדגוגית) מאפשרים למורה מחד גיסא להכיר עדויות מחקריות ומאידך לפרש עדויות מהפרקטיקה .

אפשר לבחור את תולדותיו של נושא מסוים מנקודת מבט שונות: כרונולוגית- לפי שנים, תמטית – לפי נושאים, גאוגרפית- לפי מקום ועוד. פרופסור נעמה צבר בן-יהושע בחרה לתאר את גישת המחקר האיכותני בישראל על פני ציר הזמן, המאפשר לראות תהליכים מסוימים כביטוי לצמתים בהתפתחותו. פרופסור נעמה צבר בן-יהושע מתארת את " המפנה הפרשני" שהתחולל אצלה החל מסוף שנות ה-70 ואילך והתובנות שלה שהובילו להתפתחות המשמעותית ביותר בפרדיגמה האיכותית במערכת החינוך בישראל', מהפך מתודלוגי ורעיוני שפרופסור נעמה צבר בן-יהושע הנה המחולל העיקרי שלו בישראל.

דניאל ליפסון כותב בבלוג שלו על חוסר התקפות של השיפוט בכתבי עת אקדמאיים. נכתב לאחרונה מחקר המסביר שניתן היום להעריך את גילו הצפוי של האדם בדיוק של 77% הודות לזיהוים של קבוצה מסוימת של גנים. חוקרים אחרים לעגו לכותבי המאמר ב Science ופרסמו את דעותיהם בעזרת Twitter ובבלוגים. תוך שבוע פרסמו מחברי המאמר שיתכן והיה להם טעות.למרות שהמאמר עבר שיפוט מטעם Science, הוא לא עמד בלחץ של חוקרים אחרים מומחים בתחום, שהחליטו להגיב. מה זה אומר על תהליך השיפוט של כתבי עת אקמיים? מה זה אומר על יוקרתו של Science שנפגע רק לפני כמה שנים בסקנדל מאד מתוקשר? ומה זה אומר לגבי כוחה העצום של אתרי וכלי Web 2? יש חוקרים שמעדיפים להראות את מאמריהם לציבור בטרם יפרסמו אותם בכתבי עת כמו ב arxiv למשל. בעזרת ביקורת בונה הם יוכלו לשנות ולתקן את המאמר ואז לנסות לשלוח אותו לפרסום מדעי מוכר. מי שעושה שימוש יעיל בכל ההערות וההמלצות הללו, הוא אתר Faculty of 1000. להם יש אלפי שופטים שמדרגים מאמרים שמתפרסמים בכתבי עת שונים ומוסיפים מהידע .

ד“ר ורד רפאלי, לשעבר ראש יחידת הערכה במכללת קיי, מנסה לשכנע ששיטת המחקר הכמותית האובייקטיבית, זו שהייתה מקובלת בעת המודרנית, היא שיטת המחקר המתאימה לחקור בה תופעות חברתיות שונות. המחקר הכמותי מתעניין בתופעה כל עוד היא מייצגת חוק כללי ואינו עוסק בתופעות ספציפיות, חד פעמיות וקונקרטיות .המחקר לא מתעניין רק בהשפעת דרישת הנוכחות על הסטודנטים בקורס מסוים או במכללה מסוימת .על כן, על פי רוב, ניתן להכליל את ממצאיו להקשרים אחרים מההקשר שבו נערך המחקר. המחקר הכמותי מבקש לשקף את המציאות כפי שהיא . כדי שממצאי המחקר ישקפו את המציאות יש להבטיח שהמחקר הוא אובייקטיבי, כלומר, שהאובייקטיביות של המחקר נשמרת בכל השלבים של תהליך המחקר. ראשית, יש חשיבות לכך שכלי המחקר או כלי המדידה שבאמצעותו נאספים הנתונים יהיה כמה שיותר אובייקטיבי.

ד“ר אריאלה גדרון, חוקרת נרטיבים, מייצגת את המחקר העצמי. הקול שהיא חוקרת הוא קולה. מתודות המחקר הפרשניות שאובות מתחומים רבים. ההשראה למחקר מהחיים עצמם. מבחינתה, כולנו מספרי סיפורים. הנה הסיפור/הפרשנות שלה. "אז איך להגדיר את המחקר בו אני עוסקת? בגדול אפשר לומר שזה מחקר נרטיבי חינוכי המעוגן בתפישות קונסטרוקטיביסטיות- פרשניות" ."אני מתייחסת למחקר נרטיבי כגישה מחקרית אבל גם כאופן של למידה וחשיבה. היכולת לספר סיפורים מצויה באופן כללי בידי אנשים ומאפשרת להם לתת משמעות לחייהם באמצעות סיפור ולחלוק בו עם אחרים. היכולת להבין סיפור אינה מובנת מאליה ומצריכה פרשנות. האופן הקרוב ביותר בו יכול אדם להתחלק בחוויותיו עם האחר, הוא הסיפור. האופן הקרוב ביותר שבו יכול אדם להבין את החוויה של האחר, היא באמצעות פרשנות של אותו סיפור. המושג אותו אני חוקרת, ”מרחבים אישיים של ידיעה“, מסייע לי לחשוב על מסגרות אישיות של יצירת משמעות",

מירב אסף מתייחסת ל“ריב“ בין גישות המחקר השונות לתקופותיהן ומציעה שילוב של כמה גישות. לדבריה התועלת המעשית הנובעת משילוב הגישות במחקר חינוכי גדולה ועולה בהרבה על החיסרון של ערבוב הגישות המחקריות ואבדן חלק מתפישות העולם המדעיות שלהם.היתרון שבשילוב מתודות על פי מערכים איכותיים וכמותיים הוא ברור. התמונה המתקבלת ממגוון מקורות – מספריים, התנהגותיים, מילוליים וחזותיים – עשירה יותר. כמו כן, מרכיבים של מתודה אחת יכולים לפצות על חולשה של אחרת ובכך להאיר על עניינים רבים בשדה. מחקר משולב שנעשה היטב, אם כן, עשוי להציג תמונה מורכבת, תקפה ובת-הכללה יותר ממערכים נפרדים. למרות זאת, בספרות המחקר מתוארים מספר קשיים בניהול מערכי מחקר משולבים: מערך משולב לרוב מורכב יותר, יקר יותר ודורש יותר כוח-אדם לביצועו (בעיקר מערכים בו-זמניים). כמו כן, החוקר צריך להיות בקיא במגוון שיטות בכדי לשלב אותן באופן מיטבי, ולכן לעתים עולה הצורך לעבוד בצוותים הכוללים חוקרים המתמחים במתודות שונות.

ההתפתחות המקצועית של מורי מורים באמצעות מחקר עצמי , ובעיקר הקידום של זהות למדנית-חקרנית אינה קלה. הספרות מראה שמורי מורים מתחילים ומנוסים חשים לעתים חוסר בטחון ופגיעות בצעדיהם הראשונים כחוקרים (Loughran, et al., 2004). אולם אין בידינו מחקר שיטתי העוסק בדרכים לתמיכה בתהליך זה. הפרויקט המתואר – המאמר מתאר פרויקט של עבודה עם מורי-מורים על פיתוח עבודתם המחקרית. הפרויקט כלל:רפלקציה מודרכת שהיוותה מעבר מהכשרת המורים היומיומית למחקר, מידע על שלבי מחקר ודיונים ועבודה על המחקרים העצמיים האישיים. מורי מורים המתחילים לבצע מחקר עצמי הם לרוב אנשי מקצוע מנוסים, ויש להם אומץ לחשוף את עצמם ואת עבודתם. יש צורך לתמוך בהם בתהליך המחקרי עצמו בנקודות הנ"ל כדי שיאמצו את דרך החקר כחלק מזהותם המקצועית. החוקרים ממליצים להמשיך ולבדוק שאלות נוספות בהקשר של מחקר עצמי הנעשה ע"י מורי מורים בדגש על התמיכה שיש לתת להם בתהליך זה (Lunenberg, M., Zwart, R., & Korthagen, F.)